|
|
| נשלח ב-30/6/2005 21:41 |
 |
| |
למען האיזון הקדוש.
ספק אם אותו ברנש שכן יתמזל מזלו לעבוד יעמוד בקריטריונים של 'אזון ואכלכל' שיצרה החברה החרדית, קרי: חוסר פורפורציות בין רמת החיים (המתאפיינת בקאסטם עבודת יד משיער אירופי בשווי 2000$ ועד נישואי ילדים) לרמת ההכנסה. ישנו פגם מולד בחברה החרדית החדשה שספק רב אם יציאת הגברים לעבודה היא זו שתקן אותה. ימות המשיח עוד רחוקים.
מלבד זה, הסגנון של גבר מפרנס ואשה 'כבודת מלך' - איננו מודרני כיום, וגם איננו מעשי בתנאי החיים הלוחצים במדינת ישראל. אילו הלל הזקן היה חי בשנת 2005 לבטח היה מוצא ניסוח מוצלח יותר לכתובה האלמותית שלו, בכל מקרה אין זה אמור לחייב איש.
אשה צריכה לרכוש מקצוע מכובד ולעבוד, (מה שאיננה יכולה לרוב לעשות בהיעדר בגרות) וגם האיש צריך לרכוש מקצוע מכובד ולעבוד (מה שאיננו יכול לעשות עקב זה שאביו הקפיד לשולחו לת"ת הכי טוב בעיר, והישיבה הקטנה הכי הכי).
ההתפקחות צריכה להיות צמודה למבט ריאליסטי, עכשווי ובעיקר מודרני. מודרנה, רבותי, איננה מילה גסה. זוהי מילה נרדפת למציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 22:27 |
|
| |
לפום,
מלבד האמור מעלי,
הרי שבמקרים כאלו יש לבחון תמיד אם לא מתערבת עוד נגיעה אישית בהחלטות כאלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 04:40 |
|
| |
בס"ד
הגיע הזמן לשלב מלאכה ותורה וזה חיוב ע"פ ההלכה לשבת על זרי דפנה ולא לעסוק במלאכה גורם לתורה שלא תתקיים וספה בטילה וגוררת עון כי מי שעוסק במלאכה מתקן את הנפש הבהמית וע"י התורה מתקן את הנפש השכלית כמ"ש מהר"ל מפראג
ומה שחיה היום החרדה החרדית אינו ע"פ רוח היהדות הנאמנה
גם בעל הסולם רבנו האר"י אשלג זצ"ל עסק בסלילת כבישים
והיה מקובל אלוקי בעל השגה נוראה ומדוע החליטו שמי שעובד
לא יכול להגיע למעלה אדרבה חז"ל אמרו "שגדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" שאצל צי שנהנה מיגיע כפיו מעלה זו של עולם הבא היא נבדלת ונוחל שני עולמות כמ"ש מהר"ל מפראג בדרך חיים (פ"ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 10:18 |
|
| |
פרופיסור
נדמה לי שהפער ביםן רמת הכנסות לרמת ההוצאות מצוי בעיקר בקרב אלו שאינם עובדים לפרנסתם, למרות שלכאורה לא אמור להיות קשר ישיר בין שני הדברים. אפשר לתת לכך מספר הסברים לענ"ד:
א. כסף שהאדם טרח ויגע בו חביב עליו מאוד והוא נזהר מלבזבזו, בעוד שכסף שהגיע בקלות [זכיה בפיס, מלגת כולל, כסף מההורים, גמ"חים, עבודת האשה] האדם עלול להוציאו בקלות רבה.
ב. האדם העמל לפרנסתו מתכנן את צעדיו לעתיד ואילו הנמנע מכך איננו דואג דאגת מחר [ואפי' דאגת היום] ועל כן איננו דואג לחסוך בהוצאותיו ולהתאימם להכנסותיו, כשפיו כמובן מזמר "בטחון, בטחון".
ג. כשהאדם נכנס לחוסר איזון קטן בין ההוצאות להכנסות הוא איננו מציב לכך גבולות, הוא אומר "בלאו הכי אני צריך ללוות מגמ"חים, אז מה זה משנה אם אלווה קצת יותר".
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 10:20 |
|
| |
טכנית,
נאמר בכתובה ש"מעשה ידיה לו" כך שהיא אמנם עובדת אבל את המשכורת הוא מקבל, ועי"ז מפרנס אותה.
מהותית,
היות וזה הפך לנורמה חברתית (שלהערכתי היא בלתי אפשרית)
זה מצב שמחייב שינוי.
איך? קודם כל בהכרה שצריך שינוי. (בראש ובראשונה בשביל שהתורה ויראת השמים יתקיימו בדור הזה, ובבאים אחריו)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 10:39 |
|
| |
איש ציפור הוא לא מפרנס אותה בכסף שהיא הרויחה שהרי עובדתית היא מפרנסת אותו
במקרה הטוב הוא אולי מכלכל אותה בכסף שלה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 10:45 |
|
| |
לפי תנאי הכתובה הכסף הזה לא שלה.
שהרי "מעשה ידיה לו",
מה לא ברור בזה?
(בכל מקרה זו תשובה טכנית וממש לא מהותית)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 13:55 |
|
| |
וכידוע, התשובות התכניות, מעווותות אשר תהיינה, הן השולטות בעולם ההלכתי, בניגוד לתשובות מהותיות...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 14:24 |
|
| |
איש ציפור הדיון הוא לא של מי הכסף כי אם מי הוא המפרנס
ובכל מיקרה על אף שכספה שלו הוא, אף על פי כן היא המפרנסת והוא המכלכל אותה בכסף שהיא נתנה לו.
גם אם נתיחס לציתתה שלך מן הכתובה אמנם נכון כך כתוב
וזו תהיה תשובת ההלכה ביבושת
ואולם בעולם בו אנו חיים כיום אין תשובה זו מניחה את הדעת ואף מקוממת ביותר
והיתי מבין כל אישה נאורה שהיתה מתקוממת ויוצאת חוצץ נגד הלכה כזו
אני אישית היתי מעדיף לראות פיסקי הלכה [בתוך גידרי ההלכה האורטודוקסית]קצת יותר נאורים ומתקדמים בכל הנושאים
ובפרט בנושא שיויון הזכויות בין נשים לגברים
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 14:33 |
|
| |
דידיבר כתב:
1. כל אדם הנושא אישה עלפי דת משה, חותם לאישתו ומתחיב לה בישטר ליזון, ולפרנס, ולכלכל,
2. צר לי, אך כבר הפתיח שגוי קונספטואלית לפחות.
בכתובת בנו של ר' עקיבא הוסכם שאשתו תפרנס אותו (את בעלה, את הבן). וההסכם הזה מוזכר בירושלמי כתובות כהסכם תקף, וכך נפסק להלכה.
3. לכן השאלה איננה איך מסכימים על פרנסת האישה בניגוד לדין, אלא רק למה לא משנים את הכתוב בכתובה, כדי שיתאים למקובל.
4. התשובה לכך גם היא נלמדת כלקח מהירושלמי.
שם, בשלב מסויים היה קשה לאישה להמשיך בתהליך והיא נסתה לתבוע את בעלה שיפרנסה. התביעה נכשלה, כמובן, בהיותה נוגדת הסכם מפורש.
לעומת זאת, נשי דידן, שאינן משנות את הכתובה, ואינן מעגנות בהסכם מפורש את מחוייבותן המתנדבת לפרנס, יעמוד להן החיוב המקורי שבכתובה עם שינוי הנסיבות.
5. פשוט, לא?
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 14:41 |
|
| |
שאלת שאלה הלכתית קיבלת תשובה הלכתית.
כל מה שהסברתי הוא שכל עוד מדובר בבחירה של בני הזוג, נוסח הכתובה לא מעכב אפשרות כזו.
בנוגע לבעיה החברתית שזה יוצר, וזה שדרך חיים כזו לא מתאימה לאוכלוסיה שלימה, ועוד ועוד, אין לי הצעה לפתרון, חוץ מניסיון לפקוח את העינים לאנשים שנפגעים מהדרך הזו, ע"מ שימצאו לעצמם פתרון אחר. (קביעת עיתים לתורה, במקביל לעיסוק בדרך ארץ)
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 14:49 |
|
| |
שאלת שאלה הלכתית קיבלת תשובה הלכתית.
כל מה שהסברתי הוא שכל עוד מדובר בבחירה של בני הזוג, נוסח הכתובה לא מעכב אפשרות כזו.
בנוגע לבעיה החברתית שזה יוצר, וזה שדרך חיים כזו לא מתאימה לאוכלוסיה שלימה, ועוד ועוד, אין לי הצעה לפתרון, חוץ מניסיון לפקוח את העינים לאנשים שנפגעים מהדרך הזו, ע"מ שימצאו לעצמם פתרון אחר. (קביעת עיתים לתורה, במקביל לעיסוק בדרך ארץ)
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 17:23 |
|
| |
התממות, התממות. הוא לא שאל שאלה הלכתית ואני מקוה שאתם מבינים זאת. הוא שאל על הניוון בציבור החרדי. והוא רק 'ניצל' את השאלה ההלכתית כפלטפורמה לשאלתו.
רמב"ם
זו ממש חכמה קטנה (המצוייה משום מה אצלך הרבה.) לתפוס איזה שגיאונת בניסוח, כמו, הוא כתב "כל" ובעצם היה פעם לפני אלפי שנים סוג כתובה אחר, המוזכר בירושלמי ,שרוב רובו של אותו ציבור כנראה לא שמע עליו, ולנסות ליצור רושם שגוי על השואל. כך דרך אלה שאינם מסוגלים להביט למציאות בעינים, ביושר, ולהודות שהם ורבניהם מדרדרים את עצמם לדעת.
איש ציפור, ה'טכני' של ההלכה פשוט דוגמה לעידון ומוסריות.
אילו היה הציבור הדתי מעונין בדובר רהוט, שייצג ויביא את דבר ההלכה לעמים. הרי שאין ספק שאתה היית הבחירה המועדפת שלו.
תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 01/07/2005 17:24:39
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2005 21:23 |
|
| |
נאך אמול,
שוב התקפה אישית כשאין מה לומר עניינית.
חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 08:52 |
|
| |
היות והדיון גלש לתחום הלמדני, כמדומני שחיוב הבעל לפרנס את אשתו אינו שייך לכתובה אלא למצוות עשה של "שארה כסותה ועונתה" - שארה זה האוכל, כסותה זה כסותה. וע"ז נאמר החוט המשולש לא במהרה ינתק, שכאשר לא נותנים שארה כסותה, גם בעונתה היא לא בדיוק זוכה. שעבירה גוררת עבירה.
פורום קהילת הציבור החרדי -כל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810
|
|
|
|
|
