| נשלח ב-1/7/2005 00:29 |
 |
| |
כן גם אני הייתי שם, שכחת שכל הסוכה האירה.
לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו (יבמות כב.)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 05:06 |
|
| |
כבר אמר החכם -ספר לי סיפורך (על משקל-אמור לי מי חברך) ואומר לך מי אתה.
כפי שכבר ציינו כמה, בלי כל קשר לעצם היכולת הניסית, תמיד ניתן לזהות על פי סיפורי המופת באיזו חצר הם צמחו. יש אסכולות המפילות מטוסים ויש שמצילות אוניות.
הדבר הזכיר לי על יוזמה אוטופית שנחלה כישלון חרוץ בארץ ובחו"ל, ששמעתי בילדותי בשנות השישים המאוחרות מר' אברהם מקוטובסקי ז"ל, הידוע בכינויו הספרותי - אליהו כיטוב, שסיפר לסבי ז"ל שהיה ידידו ומבאי ביתו, בעוד אני כנער בן עשר שנלווה אליו נועץ בו עיני וכולי קשב בחרדת קודש לכל הגה והברה היוצאת מפיו.
וכך סיפר, שהגה בליבו בשנות החמישים, אחרי מלחמת העולם השניה וכשנודעו מימדי השואה האיומה ובימים ההם בן גוריון מסתולל בעמו ועושה שמות בשארית ישראל סבא (כלשונו) אזי עלה בדעתו לחזר על פתחי גדולי הדור ולבקש מהם להתכנס לפונדק אחד לטכס עצה יחדיו לקומם היהדות מעפרה ותשועה ברוב יועץ. במאמציו אלה הרחיק לנדוד עד מעבר לים לניו יורק שם סר קודם למעונו של ר' יואליש מסאטמר, "ואז לשמע הצעתי פרץ הרבי בצחוק מתגלגל וכשנרגע אמר לי בחיבה - אברמל רצונך כבר לגרום למלחמת עולם שלישית?..." משם המשיך לרבי מלובביץ', כשגמר להרצות דבריו הביט בו האדמור בעינים מלאות אהדה נאנח ופלט "ר' אברהם רצונך כבר להביא את המשיח?..."
למעשה לשניהם היתה ראיה מפוכחת וראליסטית ואף אמרו את אותו הדבר, סיים, אך איש איש בסגנונו...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2005 13:01 |
|
| |
בס"ד
אני חושב שהרבה סיפורים על גדולי-תורה באים ללמד מסר לחיזוק שומעי לקחו,אף שייתכן שחלק מהסיפורים לא היו ולא נבראו ,כי ידוע שסיפורים שעוברים מכלי ראשון לכלי שני כבר עוברים הרבה שינוים בדרך,עכ"פ יש לנו אמונת חכמים שיכלו אותם צדיקים וקדושים לעשות את אותם סיפורי מופת אפילו שלא נעשו בפועל למעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 20:13 |
|
| |
משהו משונה קורה כאן.
כבר חמשה עמודים מדסקסים אודות סיפור על הפלת מטוס - היה או לא היה - ועדיין טרם קיבלנו את המקור.
כל מה שקיבלנו כאינפורמציה, מהכותב הנכבד מר אתנחתא שליט"א, הוא כך:
"אחד מן המופתים שהחזו"א הפיל מטוס של נוסעים בגלל תלמיד שסר מן הדרך ולא ידע החזו"א עצה אחרת איך להחזירו למוטב!"
איך אפשר לדון ברצינות כשלא ברורים רוב הפרטים. הנה כמה שאלות קטנות:
האם החזון איש הפיל את המטוס בכוח מאגי, או רק התפלל להפלת המטוס?
או אולי החזו"א התפלל רק למותו של התלמיד, וגילגל הקב"ה שאותו תלמיד יטוס במטוס שאמור היה ליפול?
ומי קבע שהיה זה בגלל פעולתו - הישירה או העקיפה - של החזון איש?
האם החזו"א עצמו אמר שהיה זה בסיבתו?
ומיהו שסיפר זאת בשמו?
בקיצור, הרבה פרטים לא ברורים, וקשה לדון ברצינות בסיפור מוזר, אנסה לדון לכף זכות את הכותב שלא ריח ליצנות או ציניות ניטפה ממקלדתו, אך בכל מקרה אני תמה על חכמי הפורום שמתייחסים בכובד ראש תהומי בלי לראות את המקור. האם אין כאן דוגמה ל"שוחד" אינטלקטואלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 20:20 |
|
| |
מוציא לאור
הצדק עמך, וגם איקון ירוק ומשובח.
אמנם, אסביר מה היה הטעם שלי. פשוט מאד - אתנחתא, הוא מסתברא - מאד נאמן בעיני. ולכן אני סומך על עדותו שזה תוכן הסיפור המובא באותו ספר.
אני משער שגם האחרים נקטו כשיטה זו.
אם ידוע לך שטעה אתנחתא, אדרבה תקן, וגם הוא יודה לך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2005 16:43 |
|
| |
תודה מיימוני שדנתי אותי לכף זכות.
איני מבין אדם קורא ספר לפני שעתיים ובא לתאר מה שראה? האם אינו נאמן? לא הבנתי החשדנות הזאת.
לגופו של סיפור, סיפר לי ידיד שאצל מחבר מפורסם באה"ק (דוקא חרדי) יש בירור ארוך על סיפור זה, ושם הוא מפרט השם של האיש כביכול שזה קרה אתו, ובירר שלהד"ם. הלה עוד חלם להדפיסו ביתד נאמן, אך כנראה לא רצו בכך. אני מקוה להשיג המחקר ולפרסמו כאן, עכ"פ עיקר תוכנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2005 21:09 |
|
| |
בס"ד
היה נראה לי ברור כשמש כי הסיפור שבעל החזו"א התפלל שהמטוס יפול עם אותו תלמיד שסרח לא אמיתי משום שכתוב במפורש "יתמו חטאים מן הארץ" ולא חוטאים וכמעשה הנזכר ברבי מאיר שיהיו לו שכנים רעים שהיו גורמים לו צער הרבה, והתפלל שימותו. אמרה לו אשתו שאינו עושה יפה, שכן אמר הכתוב:"יתמו חטאים מן הארץ",ומאחר שהכתוב אומר חטאים ולא חוטאים משמע שדוד המלך התפלל שיסורו החטאים, היינו שהיצר הרע יתבטל מן העולם ועי"כ שוב לא יהיו רשעים בעולם וכן צריך אתה להתפלל שהשכנים ישובו בתשובה שלא יעשו רע.וחטא הוא לבקש החוטאים שימותו. שהרי יכול לצאת מהם צדיק.כמו שיצא אברהם מתרח.אלא יש לבקש מאת הקב"ה שיעורר לבם שיחזרו בתשובה שיינצלו מן הגיהנם.
הובאו דבריו בקישור הבא:
www.ima-adama.co.il/religions/kabbala/week_chapters/week_chapter_hrikeren01a_bereshit.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 10:56 |
|
| |
כתב כאן שי, שהחזו"א למד יחד עם הרב אשלג. האם אפשר לקבל סימוכין או מקור לכך. אם איני טועה, ראיתי בספר אורחות רבינו ח"ה (שהושמץ כאן, וראיתיו בהעברה בעלמא, ואכן גם בהצצה בעלמא אטפשר לראות שיש שם דברים שהם ההיפך מכבוד...), כמדומה שהחזו"א לא הכניס לביתו מספרי הרב אשלג, וכן הסטייפלער. היש למישהו בירור בענין?
1981
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 10:12 |
|
| |
כתב אתנחתא:
<איני מבין אדם קורא ספר לפני שעתיים ובא לתאר מה שראה? האם אינו נאמן? לא הבנתי החשדנות הזאת.>
מסופר על ר' וולוול'י מבריסק, שאמר פעם לשומעיו, הנה אמרתי מה שאמרתי, צאו לחדר השני, ותראו פלוני ששמע עמכם, חוזר על הדברים, וכבר אינם דומים למה שאמרתי ...!
פרופ' מלאכי בית אריה, בקורס על פאליוגרפיה ועל מעתיקי כתבי יד, היה רגיל לבצע תרגיל עם התלמידים. הוא היה נותן טקסט כלשהו לתלמיד הראשון מימין, מבקש ממנו להעתיקו ולמסור ההעתקה לתלמיד שעל ידו, שיעתיקו מחדש, וכך חוזר חלילה עד סוף שורת התלמידים.
לאחר מכן, היה משווה בין ההעתקה של התלמיד האחרון לטקסט הראשון, ואתם יכולים לתאר לעצמכם את החגיגה שהייתה שם. זה דבר שאנשים אינם יודעים, שזהו כמעט חוק טבע, שאין העתקה בלא שגיאות, ואין מסירת דברים ללא שינויים ואי-דיוקים, שעולים לעתים למשמעויות גדולות ונכבדות.
1981
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 15:14 |
|
| |
לפי זה כל מסורת היהדות נפלה לבירה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 15:45 |
|
| |
לפי זה, איך באמת מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש?
ואיך נסביר תופעה מדהימה כמו העובדה שאין שינוי בכל כתבי היד והדפוסים של ספרי תורה (פרט לאותם שינויים ידועים, נער יספרם)?
אני סבור שהכללה כזו לוקה בחסר משתי סיבות הפועלות יחד:
א. נעשתה השתדלות מיוחדת להעתיק ולשמר במדוייק.
ב. המשימה הוטלה על אנשים מוכשרים ונאמנים במיוחד למטרה זו. כגון ה"תנאים" בימי האמוראים, שתפקידם היה לשנן על פה, גם בלא הבנה, ואולי מוטב בלא הבנה (כי ה"מבין" עלול להגיה ולשנות).
במקביל, יש להעמיד על כך שיש שינויים לא מודעים ולא מורגשים, כאשר האדם מרשה לעצמו להכניס שינויי לשון שנראה לו שאינם אומרים מאומה.
בזאת לדעתי תתבאר העובדה שהראשונים מביאים דברי הגמרא לא כפי גרסתנו, כאשר השינויים אינם משמעותיים - הם זכרו את התוכן ולא את המילים.
וכן אנו מוצאים בגמרא שמשמיטים דברים ברורים מאליהם.
הערות כלליות אלו נכונות בין אם מדברים במסורת שעברה על פה ובין אם מדובר במסורת שבכתב.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
