על רכבות, סקוטלנד ותיאולוגיה - לרב מיכי

הנה אתה משנה את כללי המשחק מהודעה להודעה. בהודעה שלפני זה אמרת שדי במשהו שהוא בגדר ספקולציה בלתי מבוססת. פתאום אתה דורש שזה יהיה גם מנומק.

ומהי הנימוק המהולל? שלהרב מיכי אברהם יש אינטואיציה מולדת לגבי קיומו של הא-ל. אני מאמין לו בכך כמו שאני מאמין למי שיטען שיש לו אינטואיציה מולדת לגבי קיומה של יבשת אוסטרליה. אבל לא הייתי מתווכח על כך . מה שדעתי אינה סובלת , הוא זה שאדם לוקח משהו סובייקטיבי לחלוטין וקובע בהחלטיות שלא יכול להיות שלמישהו יש אינטואיציה סובייקטיבית אחרת. עם קביעות נחרצות אי אפשר להתווכח, בפרט אם מוסיפים להם את האמירה שמשנה לא זזה ממקומה. אבל זו לא משנה אלא דברי נביאות חסרי כל בסיס.

לגבי אי סבירות האקסיומה שהחושים הולמים את המציאות. אף אחד לא טען שמדובר בדבר אקראי שהולם את המציאות . אני גם לא השארתי שום דבר בצריך עיון . רציתי להימנע מפתיחת חזיתות חדשות בכדי למצות את הטיעון .

מה שטענתי מלחישת המלאך , וכנראה לא הובן על ידך , לא היה אלא שבכדי שמבחינה אובייקטיבית החושים יהיו אמינים , די בכך שבמציאות יתקיים אפילו רק התאמה אקראית .

כללי המשחק שאתה קבעת (לפני ששינית אותם בפעם האחרונה) היו שאין צורך להביא ראיה לכך שיש לתת אימון בחושים , אלא יש לספק סיפור שיסביר את ההתאמה בין ההכרה למציאות . אין צורך להביא ראיה שהסיפור הזה הוא נכון , התנאי היחיד הוא שאם הסיפור נכון נובע ממנו שיש לתת אימון בחושים . הטענה שלך היתה רק שלצורך הקונסיסטנטיות צריך סיפור כזה , אם נותנים אימון בחושים. אם היה סיפור יחיד כזה (ואם היתה הסכמה לגבי הטענה שיש צורך בסיפור כזה) הרי שאז היה בידך ראיה שמי שנותן אימון בחושיו ורוצה להיות עקבי, חייב לקבל את הסיפור הזה.

על כך , ועל כך בלבד, טענתי שסיפור כזה יכול להיות אפילו זה שיש התאמה אקראית. מכיוון שאם מלאך ילחש לנו על האוזן וכו' זה יהווה ראיה תקפה , הרי שלפי כללי המשחק הנוכחיים שבהם אין צריך להוכיח את הסיפור, אלא רק לספר סיפור כזה, די אפילו בסיפור כזה ללא לחישה מהמלאך.

גם לאחר השינוי הנוכחי בכללים , אני עומד על דעתי שישנם רבבות אלפי הסברים אפשריים להתאמה בין ההכרה לבין המציאות , שאינם קשורים בשום פנים ואופן לאקראיות . הסבירה והמלומדת שבהן היא ,לענ"ד, תורת האבולוציה. הסיפור על הא-ל אינו ייחודי ואינו סביר בעפסילו"ן מכל הסיפורים האפשריים האחרים. הקביעה החוזרת ונשנית מצדך שרק האמונה בקיום הא-ל , מספקת את הסחורה, היא שרירותית ומתמיהה . גרוני כבר ניחר מלחזור על כך.

וכדי לנסות לקדם את הדיון , נגד כל הסיכויים , אבקש ממך להתעלם מכל מה שכתבתי ולענות על שאלה פשוטה אחת.

בדיון הזה אינך מוכן לקבל שההסתמכות על החושים וכלי ההכרה היא אקסימוה בפני עצמה. למה אם כן לפי דעתך אפשר לסמוך על האינטואיציה? מי לידינו יתקע שאם יש לנו אינטואיציה לגבי משהו, כך הוא במציאות? מנין לנו שיש התאמה בין האינטואיציה לבין המציאות?

למה שאלה כזאת היא שאלה טובה כאשר היא נשאלת לגבי כלל כלי ההכרה ולא כאשר היא נשאלת ביחס לאינטואיציה הזאת?

נחדד יותר: כאשר אני רואה מול עיני קיר , אין זה מוצדק , לשיטתך , להאמין שאכן יש שם קיר, אלא אם כן אביא ראיה (תיאולוגית) לכך שיש לסמוך על החושים. אבל כאשר האינטואיציה שלי אומרת לי שהא-ל קיים, מוצדק לסמוך עליה , גם ללא ראיה כזאת. למה?

חשוב היטב לפני שאתה עונה על השאלה הזאת כי לא אתן לך לחמוק עוד פעם. (האמת היא שזה לא משנה, כי לכל תשובה שתיתן יש פירכא על הטיעון שלך, אבל למה שאעבוד קשה ואפרט את כל התשובות האפשריות בכדי להפריך אחת לאחת ? ריבוי המלל רק יגרור אי הבנות נוספות. תן תשובה אחת מחייבת ונסיים).

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 05/07/2005 17:34:22

יש לכם ענין בהתפלמסות, בעמימות עצמה, ובויכוח?

שימו לב, שאתם חוזרים במילים אחרות על מה שכתבתם למעלה. נסיון שלי, כקורא בעל השכלה ממוצעת, מגלה כי אתם חוזרים שוב ושוב על אותם טיעונים אותם ניסיתי לתמצת לעיל, אף כי באמצעים דמגוגים מתוחכמים שמטרתם לבלבל את הקורא.

טיעונך האחרון, מייציץ, הוא שכלול מסוים של טיעון ה' במספור שלי, ותשובת מיכי עליו נועדה לענות גם על שכלול זה.

מה קרה מיכי? כבר התייאשת ממני?

בן איש אחד

באמת ובתמים שאינני מבין מה תשובה אתה משיב לי. בכל מקרה , ברצוני לשמוע ממיכי עצמו מה תשובתו על כך , שכן מהודעותיו הקודמות ניתן להבין לתרי אנפין : א' שבאמת אין זה מוצדק יותר ואעפ"כ יש חוסר עקביות במתן אימון בחושים בלי הנחת קיום הא-ל (כלומר למאמין אין הצדקה טובה יותר למתן אימון בחושיו , זה רק לא סותר את אמונותיו האחרות), והב' שזה כן מוצדק יותר (כלומר למאמין יש הצדקה טובה יותר לאימון בחושיו מאשר לאתאיסט). לשני הצדדים כבר הפרכתי לענ"ד את טענתו , אלא שבכל פעם מיכי החליף דעתו בעניין זה , מה שהצריך לחזור להודעה שלפני"ז והביא לאי הבנות. אם מיכי יסגר על תשובה אחת ברורה ומחייבת נוכל,לדעתי, להתקדם הלאה .


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 06/07/2005 17:26:16

מצורף קובץ

חידה:

אם אני רואה אבנים שנראות כמו גיבוב האותיות הבא:
Fàilte ort a dh'Albainn
מה זה מוכיח?

התמונה למטה היא רמז...




(מחקתי את החתימה...)




תוקן על ידי - השכן - 06/07/2005 17:26:19

רבינו מייציץ,
אני מתחיל לחוש שאתה כועס, וחבל.
אוסיף כי גם הבטחון הוא תכונה חשובה, כידוע, אבל מדובר על ביטחון בקב"ה לא באדם (בבחינת השם מבטחו ברהבים ל"ע).

מה שלא עניתי עד כה, אינו התחמקות, אלא מפני שהייתי עסוק (סו"ס מצאנו דירה בפ"ת בשעטו"מ). ועדיין אני כזה, על כן אבקש מחילה על ההפסקות בהשתתפותי בדיון.

באשר לכך שהדיון חוזר על עצמו, בן איש אכן צודק בזה להחריד. אציין כי כך 'ניבאתי' (אני קטן, לא חרש ולא שוטה) כבר בתחילת דבריי בהודעה הראשונה, שכן יש לי כבר ניסיון בדיונים אלו.
אוסיף ואומר כי החזרות בד"כ נובעות מאי הבנה, או אי שימת לב לנקודות עדינות (על אף שהן הובהרו כבר כמה פעמים), וגם בדבריך האחרונים זהו בדיוק המצב.

אך על אף שגם גרוני ניחר, אנסה לחזור שוב (גם ההתמדה היא מידה חשובה, לא רק הבטחון). דהנה כבר ביארתי בטוטו"ד (יותר מפעם אחת), ובלשון פנינים, שיש בתיזת האמון בחושים חולשה שאין בתיזת האמון באינטואיציה. שורש העניין הוא בכך שהחושים הם מערכת שאנו מכירים היטב (יחסית), והיא מורכבת ממיליוני רכיבים (טול למשל את חוש הראיה), ואין כל סיכוי בעולם שהיא תשקף נכונה את המציאות באופן מקרי. לעומת זאת, האינטואיציה היא כלי פשוט בתכלית (בן איש כבר דיבר על ההיגיון ה'פשוט'), הוא אינו מנגנון מורכב מחלקים אלא כושר חושי-שכלי. וככזה אין מניעה להניח אפילו אכסיומטית שהוא משקף נכונה את המציאות, או, נכון יותר, 'מגיע' אל המציאות הנכונה ('משקף' הוא תיאור שמתייחס להכרה, וכאן מדובר על משהו עם אמלנטים של חשיבה).

אתה צודק שכל סיפור סביר (שאינו כרוך בבעייתיות של האמון בחושים עצמו כאכסיומה, אלא שהוא דומה לאינטואיציה ולאמונה) אשר ממנו ינבע האמון בחושים יהיה מספק (לכך קורא קרל המפל 'סכימה דדוקטיבית-נומולוגית': התיאוריה צריכה להיות סיפור שממנו ינבעו הפרטים המוסברים באופן דדוקטיבי).
אבל היכן יש סיפור כזה? האם אתה מכיר עוד סיפור שמישהו מעלה פרט לבורא? אפשר לומר מן השפה ולחוץ על אפשרות של הרבה סיפורים ('אלפי רבבות' בלשונך) המספרים על כל מיני סוגי מלאכים ומסרים שהם נושאים. השאלה היא האם באמת בא למישהו מלאך כזה, או האם הוא טוען שהגיע אליו משהו כזה (אנחנו מתחילים להישמע קצת כמו משהו ניו אייג'י ר"ל)? זה שאפשר להעלות הרבה סיפוורים אין בכך כדי לומר שהם אכן קיימים.
אפשרות של הסיפורים היא טענה בלוגיקה, אך קיומם שייך לאונטולוגיה.

ואנא, אל נא נחזור להבדל בין פילוסופיה לתיאולוגיה. באומרי שהאמון הוא בלתי סביר, אינני מתכוין להביא ראיה מעצם העובדה שהאמון בחושים הוא בסבירות נמוכה. הראיה (בעלת האופי ה'תיאולוגי') היא שמתוך העובדה שזה לא סביר עולה השאלה כיצד האדם בכ"ז מאמץ את התיזה הבללתי סבירה הזו. אמנם התאמה כזו יכולה להתרחש במקרה, אבל אין לנו שום אמצעי לדעת שזה אכן קרה. לכן העובדה שזה יכול להתרחש במקרה, אותה העלית, גם היא אינה רלוונטית לטענותיי.
ומה שכתבת שהניסיון מראה זאת (שאכן קרה המקרה ויש התאמה), הרי גם על כך כבר מילתי אמורה (וגם כאן כבר יותר מפעם אחת): תפנה את הטיעון שלי כלפי כל מערכת החישה שלנו בכללותה, ולא כלפי חוש מסוים. ממילא הניסיון אינו יכול להראות מאומה.

האבולוציה עצמה מבוססת על ניסיון החושים, ולכן המלאך הלוחש אינו יכול להיות האבולוציה. לכן, בניגוד לטענתך, האבולוציה לא יכולה להיות אחד הסיפורים. זה צריך להיות גורם אפריורי וחיצוני. האם יש מלאך שסיפר לך על האבולוציה אפריורי, שלא מתוך הניסיון (אלא אם חזרת בתשובה, וכעת אתה מתייחס לאבולוציה כטענה אנליטית שלא ניתנת להפרכה)?

אז הנה, 'הפסקתי להתחמק', ועניתי.

אמנם אני צרוד וגרוני ניחר, אך לא אוכל להימנע מהוסיף לסיום:
ומשנה לא זזה ממקומה.


מיכי

אינני כועס ח"ו וגם לא חששתי שאתה מתחמק (בזה שלא הגבת עד עכשיו, בדברים אחרים כן). חששתי שאתה מתייאש וזה לא אותו דבר. גם אני מיואש ועם זאת אני מתכוון לעשות ניסיון למצות את הדיון הזה . אלא שבמקום לנהלו כמקודם עם תשובות ארוכות ומפורטות שגוררות אי הבנות, חושבני שעדיף לדון בכל פעם בנקודה אחת וכך להתקדם באיטיות צעד אחרי צעד, גם אם זה יקח שבועות.

לגבי הביטחון, בדרך כלל אינני נוהג להחצין את בטחוני בעמדתי ואני אפילו משתדל לדבר בצורה מסויגת. אני יוצא מגדרי זה כאשר יש לי חשש שזה שכנגדי מפרש זאת כחולשה . ובפרט אם הוא מכריז כל הזמן שמשנה לא זזה ממקומה.

(לגבי אי הבנה ואי שימת לב לנקודות רגישות, כך בדיוק הרגשתי , אלא שאין טעם לחזור על כך כל הזמן).

ועתה אבואה לחצרותיו . שים לב שאני לא שאלתי לגבי התיזה הכללית שיש לתת אימון בחושים . שאלתי לגבי משהו פשוט יותר . אדם (שאין לו שום אינטואיציה לגבי קיום הא-ל וכו') רואה מול עיניו קיר , האם זה מוצדק או לא מוצדק מבחינתו להאמין שאכן יש שם קיר.

הדבר ברור שאין שום דבר לא סביר בהנחה שאכן יש שם קיר . ההכרה שיש שם קיר היא הכרה פשוטה ואינטואיטיבית בתכלית . עם זאת אתה טוען שאל לו לאדם לייחס חשיבות להכרה הפשוטה והברורה הזאת , כל עוד אין בידיו הצדקה לתזה הכללית שיש התאמה בין החושים לבין המציאות.

בו זמנית אתה טוען שכאשר לאותו אדם יש הכרה אינטואיטיבית בקיומו של הבורא , יש לנו מקרה שונה. במקרה כזה הינו רשאי לסמוך על הכרתו האינטואיטיבית , ללא הצדקות נוספות.

בשני המקרים נוכחים לפני תודעתו של האדם הכרות פשוטות . בשני המקרים האינטואיציה אומרת לאדם משהו ברור (אמנם כל אדם סביר היה אומר שאינטואיציות בדבר קיומם של קירות הם בדרך כלל ברורות ,ודאיות ומבוססות , הרבה יותר מאינטואיציות בדבר קיומו של הא-ל, אבל נניח לזה). בכל זאת אתה טוען שיש להבדיל בין המקרים.

ומהו ההבדל? לטענתך, המנגנון שמביא לכך שנראה קירות הוא נורא מורכב ותלוי בהרבה גורמים ולכן אין זה סביר שכאשר המנגנון הזה יציג בפני הכרה בקיומו של קיר , גם יהיה שם קיר. עצם קיומו של הקיר הוא סביר בהחלט, אבל שיהיה קיר בשעה שאני חושב שיש קיר זה לא סביר. אילו לא הייתי רואה קיר היה מוטל עלי לחשוש שמא אכן יש שם קיר . אבל כשאני רואה קיר , אני יכול להיות בטוח שאין שם קיר, שכן צירוף מפליא כזה של נסיבות שגם אראה קיר וגם יהיה שם קיר הוא כל כך מפליא שזה כבר שייך למדע בדיוני.

מאידך, המנגנון שמביא להכרה בקיומם של אלים (יש לו עוד תפקידים לבד מהתפקיד הזה?) הוא מנגנון פשוט. ולכן אין זה לא סביר שאם הוא מכיר בקיומו של אל גם יהיה שם אל.

כלומר, הכל פיזיולוגיה. מערכת העצבים שמאפשר ראיה הוא מורכב. אבל כל המנגנון הזה שמאפשר לנו להיות ערים ובשעות העירות להגות מחשבות פילוסופיות בדבר אלים הוא פשוט. את זה כל מהנדס חומרה מסוג ג' יודע לממש.

עד כאן דבריך , כפי שהבנתים, בהטעמה מיוחדת של החידושים היותר נפלאים שבהם.

ההבחנה הפיזיולוגית שלך איננה מקובלת עלי , אבל לא ארחיב בזה. אם כל טיעונך מבוסס על ההבחנה הזאת, הרי שמבחינתי היא כבר נפלה בקול רעש גדול. כמו כן , מילתי כבר אמורה שכלל אינני מאמין למי שטוען שיש לו אינטואיציה ברורה בדבר קיומו של א-ל (בניגוד למי שמאמין מכוח מסורת ושיקולים כאלה או אחרים). עם זאת אתרכז בקו טיעון אחד בכדי לא להתפזר.

כל הטיעון שלך מבוסס כרגע על כך שאדם צריך להבין שזה לא סביר לצפות שמערכת מורכבת התלויה בהרבה גורמים , תתאם את המציאות, ללא שתהיה לו סיבה טובה להניח שאכן כן. כלומר, לפחות את הלוגיקה הזאת רשאי כל אחד להפעיל, גם אם אין לו הצדקה לתת אימון בחושים , דהיינו שדבר התלוי בהרבה גורמים לא יתאים למציאות במקרה.

נניח עכשיו , שיש אדם ש100 פעמים בחייו ראה קיר ובכל פעם שראה קיר , אכן היה שם קיר , לפחות במובן זה שאם הטיח ראשו בה זה כאב , שלא הצליח להחדיר שום דבר דרכו , שמיששו בידיים ובכל המובנים האפשריים שבהם ניתן בכלל להבחין בקיומו של קיר. עתה, בפעם ה101 הוא רואה מול עיניו קיר . מה לדעתך סביר שיסיק לגבי האפשרות שאכן יש שם קיר (במובנים הנ"ל ) ? למה אין לו הצדקה לטעון שאין זה סביר שההתאמה שהתגלתה ב100 הפעמים היתה מקרית ולכן יש להניח שגם הפעם תהיה התאמה כזאת (מבלי להתחייב להסבר מסוים למה אכן יש התאמה כזאת, וכדברי הגר"ח אנו רוצים לדעת רק מה ולא למה)?

אני יודע שיש לך איזה טענה לגבי המכלול החושי וכו'. אבל לפני שאני משחית מלים לחינם בהפרכתו , ארצה לשמוע מפיך אם אין לך תשובה אחרת, טובה יותר, לטענה זו.

נו, מייציץ.

מה שעשית, בקיצור, הוא להעלות את האבסורד שבתשובה ה' (לפי המספור שלי לעיל), וזה לשיטתך בפקפוקך בחיוב האמונה במיני הגיונות פשוטים ואינטואיציות.

ומה שהוספת, זה את חציו השני של טיעון ד' (לפי המספור שלי לעיל). לתועלת הענין, אחזור על תשובת מיכי בקיצור (כפי שהבאתיה לעיל): וא"ל שההסתמכות אינה אלא כלל המשחק, שהרי אף אחד אינו מתייחס לזה כך.

בן איש,

חוץ מטענת המכלול החושי, אני אומר את מה שבן איש שם בצדק בפי (או בעצם ציטט מדבריי לעיל): האמון בחושים אינו כלל משחק אלא אמון אמיתי.
כעת תוכל 'להשחית את מילותיך חינם', כהגדרתך, בהפרכת הדברים.


מיכי

אני לא זוכר שאי פעם אמרתי שהאימון בחושים היא כלל משחק ולא דבר אמיתי. אין לי מושג מה בדברי יכול להביא לאי הבנה כזאת אצלך ואצל בן איש אחד. אולי פשוט אינכם קוראים טוב? (צירוף המלים כללי משחק אכן הופיע מספר פעמים בהודעותי למעלה , אבל אם כך הבנתם אותה , הבעיה היא אצלכם, אין שום דבר לא ברור שם). בכל מקרה אני לא יכול לראות את הרלוונטיות של זה למה שכתבתי.

אז למיכי אין תשובה טובה יותר מאשר טענת המכלול החושי. ומה אומרת טענה זו ? שחוש המישוש יכול אולי לאושש את חוש הראיה , אבל מה יאושש את מכלול החושים?

אבל על מה אנחנו מדברים ? אנחנו מדברים על אדם שרואה מול עיניו קיר. אני לוקח את שתיקתו של מיכי כהודאה שעבור אותו אדם מוצדק שיצפה שאם ישלח ידו אל הקיר ירגיש בידיו קיר. אלא שאין זה מוצדק מבחינתו להאמין שאכן יש שם קיר.

אם אדם עומד בשעה 7:00 ומנבא שאם ישלח ידו בשעה 7:05 ירגיש משהו , הרי הוא מנבא משהו ממשי שמתקיים/או לא מתקיים בעתיד באופן בלתי תלוי במה שהוא חושב ברגע זה. זה נוגע אמנם למשהו שיתרחש אך ורק בתודעתו , מה ירגיש בחוש המישוש, אבל זו בהחלט ידיעה ממשית לגבי העולם ה"חיצוני" (במובן זה שהוא בלתי תלוי בתודעת האדם בזה הרגע).

כלומר , גם לשיטתו של מיכי יש עולם שלם של ידיעות על העולם הבלתי תלוי שאדם יכול לדעת גם ללא הוכחה תיאולוגית. כל מה שנוגע להתאמה בין החושים לבין עצמם, אדם יכול לדעת, גם ללא הוכחה תיאולוגית. רק מה שנוגע להתאמה בין החושים לבין עובדות שלא כלולות בחושים אינו יכול לדעת.

מה נכלל במה שהאדם יכול לדעת ומה נכלל במה שאינו יכול לדעת? האדם רשאי לסמוך על ניסיונו שאם יטיח ראשו בקיר, זה יכאב לו (שהרי מדובר בהתאמה בין חוש הראייה לבין חוש המישוש או הכאב), אלא שאינו יכול לדעת אם באמת יש שם קיר (שזה מעבר להישג ידם של מכלול החושים). כמו כן הוא יכול אולי להחדיר דברים דרך הקיר המדומה , אבל אין הוא יכול להרגיש בכך, הוא תמיד ירגיש שאינו מצליח ושמשהו מונע בעדו . וכמו לגבי קירות כך לגבי כל הדברים . מוצדק מבחינת האדם לצפות לכל ההרגשות שבעולם, כאילו החושים שלו מייצגים את המציאות. אבל אין זה מוצדק להאמין שמה שגורם להרגשות הללו הוא משהו שקיים שם "באמת".

בקיצור, בערך כל מה שרלוונטי לחיים ומעניין אנשים נורמליים , כלול במה שאדם יכול לדעת ולסמוך בהם על כלי ההכרה שלו , ללא הוכחה תיאולוגית. הרי הכאב מהקיר המדומה זהה בדיוק לכאב של קיר אמיתי. אם מבחינת הסדר והמבנה וכל מה שנתפס על ידינו ניתן לבנות עולם שייתפס על ידנו כאותו עולם , באמצעות מרכיבים שונים , מי אמר שנוכל להבחין ביניהם ומי אמר שחשוב לנו להבחין ביניהם? בשביל מה צריך איפה את ההוכחה התיאולוגית? בשביל איזה תזה מטאפיזית עקרה , שחוץ מלהגותו בפה אין דרך אפילו לחשוב מה הוא אומר.

נוכל לסכם איפה לבינתיים:

א. אם אתה מקבל את התיזה הבלתי סבירה שהאינטואיציה האנושית היא משהו פשוט יותר ממערכת הראייה האנושית.

ב. אם אתה מאמין לאנשים שטוענים שיש להם אינטואיציה מולדת בדבר קיומו של הא-ל.

ג. אם חשוב לך לדעת שלא רק שהעולם קיים מבחינת כל דבר רלוונטי , אלא הוא קיים גם לדעת הרב מיכי אברהם .

אם מתקיימים 3 הדברים הנ"ל אז יתכן שיש איזה הוכחה תיאולוגית.

מצטער שאני מחזיר את הדיון קצת אחורה.
איבדתי פוקוס בפינג-פונג האחרון, ואני רוצה לדון בעיקר בהודעה המקורית של הרב מיכי.

קודם כל, מסתבר שהשאלה היא על מערכת החושים בכללה. למה לסמוך עליה?
תשובה פשוטה היא, שאנו סומכים עליה מכיון שככה נולדנו. כך אנו מתוכנתים (למה אנו מתוכנתים כך, זו שאלה אחרת). אלא, שהרב מיכי מצביע על כך שפעמים איננו נותנים אמון בחוש מן החושים. לדוגמה, כאשר אני צופה בסרט, מערכת הראייה (ומערכת השמיעה) שלי בטוחה ש"קורה שם משהו באמת", אבל אני בטוח, בגלל מערכת שיקולים שכלית מורכבת, שזו סתם אשליה. אם כן, השאלה היא למה אנו נותנים אמון במערכת החושים, אם היא כזו מורכבת עד כדי כך שלא ייתכן שתיווצר במקרה וגם תשקף את המציאות.

אם כן, השאלה היא מדוע אנו, כבוגרים, לא מערערים על הנחתנו שמערכת החושים משקפת את המציאות.
כאן הייתה יכולה לבוא התשובה מן האבולוציה, אלא שאחת הטענות הייתה "מה עשינו עד עכשיו, כשלא הייתה אבולוציה"?

התשובה לכך היא שפעם גם לא חשבנו שמערכת הראייה היא כזו מורכבת (חשבנו שחלקיקים מהאובייקטים פשוט נעים לעבר עינינו). בנוסף, האמינו המדענים של פעם בקדמות העולם, "כאן היה כאן נשאר", כך שהשאלה "איך זה נוצר" הייתה לא כל כך רלוונטית לגביהם.

על כל פנים, זו שאלה לא חוקית. הכופרים של היום אינם הכופרים של פעם. באמת פעם יותר אנשים האמינו (במוצהר) באלוהים, בין היתר בגלל השיקול-מתכנון.

יכול הכופר לטעון, שאמנם פעם הוא האמין באלוהים מכוח טיעון המורכבות, אך כעת, בגלל האבולוציה, הוא מאמין שהיא מספקת פתרון טוב יותר, שלא מצריך את אלוהים בתמונה.

מה שמכריח אותנו לחזור ולדון באבולוציה.

טענה אחרת נגדה הייתה שהיא טענה מן החושים, ולכן לא קבילה לגבי שאלת ההסתמכות על החושים. כאן יש לומר שני דברים:
א. טענת באותה נשימה שהאבולוציה אינה מדעית, מכיון שהיא אומרת דבר ברור מאליו. ואם כן, שוב אין היא נסמכת על החושים, ואם כן היא אכן יכולה להסביר את החושים אפריורי.
ב. מה זה משנה על סמך מה התיאוריה עוצבה? השאלה היא אם היא נותנת לי מערכת הנחות פשוטה ומתקבלת על הדעת שתסביר לי מדוע הגיוני לסמוך על מערכת החושים גם ללא הכוונת מכווין.

בנוסף: הטענה שלך שאינטואיציה היא "פשוטה יותר" ממערכת החושים, מתמיהה, כפי שרמז מייציץ. באיזה מובן אפשר לקרוא למערכת הנוירונים המסועפת והמתוחכמת שנמצאת במוחנו משהו "פשוט"? זה תכנות מסוג כזה שאף מתכנת לא יגיע אליו בעשרות השנים הקרובות, ככל הנראה. אינטואיציה אינה "פשוטה" בשום פנים.

עוד טענות נגד האבולוציה היו שלשיטתה מערכת החושים מתפתחת כל הזמן, ולכן אין לומר שבהכרח היא כעת "מושלמת".
אלא שזו הנקודה - היא אכן כלל לא מושלמת. יש בה מגבלות רבות (ספקטרום ראייה מצומצם, ראיית יום/לילה פחותה מזו של המערכות האלקטרוניות המודרניות, תעתועי ראייה, וכו'), וגם מכשולים. למעשה, המערכת אינה יכולה להיות מושלמת, מכיון שהיא מנסה לפתור בעיה בלתי פתירה (היטל תלת-ממדי על רשתית דו-ממדית). הנקודה היא שאבר לא צריך להיות מושלם כדי שיהיה מתאם בינו לבין המציאות. והמתאם הזה קיים כבר ברכיכת הנאוטילוס. כל ההבדל בין בעלי החיים הוא ברמת התחכום של מערכת הראייה, ובמאפיינים שונים.

עוד טענה: ראייה מהימנה אינה ערובה לשרידות. אדרבה, אתה מוזמן לתכנת מערכת שתספק מידע מעוות על המציאות ותספק שרידות טובה יותר. אינני מכיר צבא שמנחה את המודיעין שלו לשקר לו. וראייה סלקטיבית בצורה כירורגית (שתנפה את הדברים שמזיקים לאינטרס השרידותי) היא פשוט מתוחכמת מדי, לא פחות מדי. בנוסף, "שיקרא לא קאי". כדי שיהיה מתאם בין כל המערכות ובין העבר והעתיד, המערכת צריכה להיות דוברת אמת, לפחות על הרוב.
ואחרי כל זאת, לעתים חושינו משקרים לנו לטובתנו. גרוע מזה: לעתים המוח שלנו משקר לנו ומשכנע אותנו שאנחנו מאמינים במשהו בגלל סיבה א', בעוד שהסיבה היא סיבה אחרת לגמרי, שלא נוחה לנו.