|
|
| נשלח ב-18/7/2005 21:28 |
 |
| |
נחכה ללינקזעצער.
זכרוני בספר 'הפורום' אינו פנומונלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 23:44 |
|
| |
הלבן,
אכן הבדל עצום. הקצות והנתיבות הם אבותיהם הראשונים של הגר"ח והגרש"ש, ושל כל ישיבות דורנו. התומים (וכנראה גם ר' משולם איגרא, שאותו אני מכיר פחות) ור' יהונתן אייבשיץ הם פלפלנים בנוסח שהוא יותר פולני-חסידי (אבנ"ז, כלי חמדה, חי' הרי"ם וכדו'), ולא קרב זה אל זה. החשיבה ה'משפטנית' של ימינו יצאה רק מהקצוהח והנתיה"מ, דרך הנ"ל.
ראה את פלפוליו של ר' יהונתן על התורה (מומלץ, ממש עונג שבת), והם לא רחוקים מאד מחידושיו על השו"ע (הבהרה: אינני מתכוין לגנות אלא רק לאפיין). אבל זה ודאי לא ר' חיים.
אמנם אפיון מדויק יותר דורש עבודה לא פשוטה (האפיון הידוע ביותר הוא השיחה הידועה בין הבית הלוי לבנו, ובה הביה"ל אומר לו שהשיעור שלו הוא משעמם, שכן הוא אינו מתרץ קושיות אלא מסביר את הסוגיא באופן שמראה שהן מעיקרא ליתא), אבל הדברים מוכרים באינטואיציה לכל לומד.
כמובן שלאחר שנוצרה השיטה ה'משפטנית', אנו מיישמים אותה גם בניתוח שיטתו של ר' יהונתן וסיעתו, אבל הם ודאי לא עבדו כך.
ראה על כך באשכול על שיטות לימוד (לינקי?) שם עסקנו באפיון של שיטת החזו"א לעומת שיטת הישיבות. זה קרוב לדברינו כאן.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 00:17 |
|
| |
אולי אתה צודק, אבל משום מה היה נראה לי שהתומים והכרתי ופלתי אינם על דרך לימוד הפולנית. הן אמת, שהר"י מאייבשיץ הרבה לומר חילוקים, אבל פירושו לשו"ע הוא יותר יסודי.
כך היה נראה לי, טעיתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 01:35 |
|
| |
בורג,
חיפשתי דבריך ולא מצאתי.
יוריקס,
בילבלת אותי, אז מי יסד ויצר את הדרך הלימוד ה"ליטאי", הגאון הליטאי מווילנא או הפולנים הקצות והנתיבות? חכם אחר שהשפיע הוא ללא ספק השאגת ארי'.
להתווכח אם הרב מיכי? הוא יטביע אותי בהר של סעיפים ותת סעיפים
אך לא הבנתי הקו המתוח בין הכרתי ופלתי לבין האבני נזר? או השפת אמת.
האחרון שלמד לפי דרכו הוא החידושי הרי"ם שהוא אאאוט גם בגור.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 01:42 |
|
| |
אתנחתא (הסעיפים ממוספרים לנוחיותך  ):
1. להטביע ת"ח? חלילה לאבא בר אבא, והרי זהו קו"ח מהחיוב להצילו ראשון מטביעה בנהר.
2. בכל אופן, הקו המתוח הוא פשוט, אולם קשה להגדרה כפי שכבר כתבתי. העובדה שהחי' הרי"ם כבר אינו פופולרי בגור היא חדשה עבורי (שכן אינני מכיר את למדני גור דהאידנא). רק אומר כי ההפסד הוא שלהם.
3. השאג"א ממש לא בא לידי ביטוי בלמדנות בת זמננו. הוא פלפלן מיושן, שמחשבן למוות הווא אמינות בכל סוגיא, וממש לא בעל חשיבה 'משפטנית' כגר"ח והגרש"ש. אני לא רואה שום השפעה מתודית. כמובן אפשר לנתח גם את שיטתו באופן משפטני, כמו את ר' יהונתן.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 09:16 |
|
| |
האם אנחנו יכולים לומר כיצד חשבו חז"ל? האם הם חשבו בסגנון פלפולי או בסגנון משפטי, או שמא בסגנון אחר?
וכיצד חשבו הראשונים?
בזמנו ראיתי בשם השרידי אש שאמר לגרי"ד בהיותם בברלין שר' חיים נכון הגיונית אך ברור שהרמב"ם לא חשב כך (איני זוכר את הנוסח בדיוק).
יתיקה מזו, החשיבה המשפטית בקיצוניותה מרחיקה כל טעם ונימוק ואני לא בטוח שחכמי ישראל עד הגרי"ד חשבו על ההלכה כעל קונסטרוקציה מתמטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 09:51 |
|
| |
אריק,
אינני רואה בעיה עקרונית לדעת כיצד חשבו הדורות הקודמים, ואפילו ראשונים ואמוראים במידה מסויימת. יש לנו לא מעט חומר על כך. ברור לגמרי שהם לא היו 'משפטנים', ואנחנו כופים עליהפ קונסטרוקציות שנובעות מצורת החשיבה שלנו. לדעתי גם ר' חיים היה מודע לכך.
וכל זה הוא למעלה מלגיטימי. צורת חשיבה שונה אינה בהכרח סותרת הבנה נכונה. ההבנה בכלים שלנו אמנם מושפעת מן המתודה (לשון אחר: המתודה אינה ריקה מתכנים, היא לא רק סינטקס ללא סמנטיקה), אך אכן זוהי המשמעות של דבריהם מבחינתנו, ובודאי המחוייבות שלנו לעמדותיהם היא רק כפי שאנו מבינים אותן, ולא לשאול אותם עצמם באוב וכדו'.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 11:33 |
|
| |
מיכי,
מה הגבול בין פרשנות משפטית לגיטימית, לבין דרישת סברות חז"ל ומטרותיהם כדי להגיע למסקנות ריפורמיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 11:47 |
|
| |
באופן כללי, שאלת הגבול היא אכן קשה מאד.
לדעתי המודעות היא פרמטר חשוב. מי שמשנה את המקור רק כדי להתאימו לרצונותיו הוא רפורמי. מי שמפרש על פי מיטב הבנתו, גם אם הוא טועה (וגם אם הטעות היא בהשפעת רוח הזמן) הוא אורתודוכסי. יש לשים לב לכך שהפרשנויות יכולות לצאת דומות מאד, והמוטיבציה היא הקובעת. מי שאצלו המקורות הם כחומר ללישה בכדי להוציא את רצונותיו שלו, הוא רפורמי.
אמנםם לדעתי ברוב המקרים גם הפרשנויות יוצאות מאד לא דומות, שכן המגמות והמודעות מאד משפיעות על הפרשנות.
זו אחת הסיבות לכך שישנה אשליה בעולם שיש גבול חד ביןן רפורמה והתחדשות אורתודוכסית. ראה מאמרו של הרב שרלו ב'אקדמות' ו'.
דומני כי פעם כבר הזכרתי באשכול כלשהו את הדוגמא שהביא חבר טוב שלי (חילוני לגמרי), להמחשת הבעייתיות שבהבחנה הזו: עם נוודים רגיל לילך במדבר מאז ומעולם לבוש בבגדי ים. והנה הם מגיעים לספר המדבר, ומתחיל להיות קר יותר. אומר האחד לחברו: אני הולך בדרכי אבותיי ולא משנה כמלוא נימה. אני ממשיך ללבוש בגד ים בדביקות.
עונה לו חבירו בטענה הבאה: אני ממשיך בדביקות את דרך אבותיי, ולכן מחליף את בגד הים לדובון. מה הם הלכו עם ביגוד שמתאים למזג האויר, אף אני כך.
אז מי כאן אורתודוכס ומי רפורמי? לכן, כמושנ"ת למעלה, דומני שבעיקר המוטיבציה היא הקובעת.
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 12:01 |
|
| |
מיכי
למה ללכת רחוק ? בתורת אבות (!) מובא על אחד מאדמורי בית לכוביטש שהחסידם התרעמו שאינו הולך בדרכי אביו . אמר האדמור, אני כן הולך בדרכי אבי , מה הוא שינה מדרכי אביו , כך גם אני.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2010 22:02 |
|
| |
"הגאון מוילנא זת"ע הידר לעשות הבדלה על בירה כדי להראות שזה שנזהרנו מחמץ עד עכשיו זה רק בגלל צווי בורא עולם ולא מחמת הנאתנו,"
ציטוט מאתר שכן.
האם מסיבה זאת רצים עכשו למאפיות ?
תוקן על ידי צענערענע ב- 05/04/2010 22:04:28
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2010 22:24 |
|
| |
אשריהם ישראל !
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2010 00:55 |
|
| |
כיום מקובל שיש חלוקה ברורה בין ראש ישיבה ומפרש סוגיות, לבין פוסק.לדוגמא,
גדולי ראשי הישיבות בדור הקודם היו ר' שמואל רוזובסקי ור' נחום ,אולם בפסק לא נשמע
מהם מילה.מעטים מאוד התקבלו גם כמפרשים וגם כפוסקים (דוגמא חשובה החזו"א).גם לפני
מאה שנה מפרשי הסוגיא החשובים היו ר' חיים, ר' שמעון שקאפ , ר' ברוך בער.ואילו
הפוסקים החשובים היו החפץ חיים ר' חיים עוזר ור' יצחק אלחנן ספקטור.יש גם סיפור
ידוע (למרות שלא ברור האם הסיפור אמיתי) ובו ר' חיים שואל שאלה בהלכה את ר' יצחק
אלחנן ספקטור, ומבקש שלא יכתוב לו הנימוקים לתשובה.אולם בתקופת הראשונים אין הבדלים
כאלה מי שמסביר את הגמרא הוא גם זה שפוסק הלכות לפי ביאור הסוגיא שלו.גם אצל
האחרונים שעד לפני מאתיים שנה אין הבדלים כאלה ,המהרש"ל רעק"א ועוד.השאילה היא מדוע
זה שונה היום ,האם גם ראשי הישיבה לא ממש מאמינים בהסברים המתוחכמים המקובלים היום,
וכאשר מגיעים לפסק הם שותקים?
|
|
|
|
|
