|
|
| נשלח ב-17/7/2002 07:18 |
 |
| |
אור,
ראיתי בפורום הזה הודעה שנכתבה לאחרונה על מהות ה'חרדיות' מפי אחד או אחת מאותו המחנה.
נכתב שם שהמהות היא ההתרחקות מהשפעות ושההתרחקות המתונה מועילה יותר מההתרחקות הקיצונית.
בעיקרון, נמצאת התופעה גם אצל העדה ה'איימישית'. כל התרחקות היא עסקת חבילה, בה טעון הרבה מן המיושן. עדיין לא שמעתי על בדיקה אובייקטיבית שתענה על השאלה, אם סך הכל האיימישיות עדיפה או גרועה מהחרדיות, בשמירת המוסר.
אנחנו לא מדברים על השאלה מהי התראפיה המוסרית העדיפה לכל יחיד ויחיד, כי כל אדם הוא עולם אינדיבידואלי שונה ומה שמשפיע על זה לא משפיע על זה. תהיה זו יומרה בלתי מוצלחת לנסות לקבוע כלל כזה, שיהיה תרופה לכל. לכל אחד, האלרגיות שלו. ואם נבחון מועמדים לעיר קדושית (אגב, המחשה מוצלחת, תודה לווטו), אני דווקא חושב שתכונת האדיקות הדתית תהיה מגרעה.
אנחנו מדברים על צורת התורה. טוב שנקטת את דוגמת הנסיעה בשבת. אמנם מושג המלאכה היא היצירתיות, אבל כאשר פעולה הפכה לדרך חיים, אינה בכלל מלאכה גם לפי דעת התלמוד. החל מנשימה, יצירת וולד ועד להליכה עם מכשיר שמיעה באוזן. לא נראה בכלל שלו היו החכמים הדינאמיים של התלמוד קיימים כיום, שהם היו מפרשים את הנסיעה במכונית כמלאכה, בפרט אם היא לצורך מצווה. ייתכן שזו הייתה 'מדרבנן' שלא לנסוע במהירות או במרחק מסוים, שלא להרוס את אווירת השבת.
הספקתי לחבר קינה:
תורה תורה חגרי שק
על כי נסגרת בחותם שק
כך נפרדת מן החיים
והפסקת להיות סם חיים
לו נשארת בתנועתך
לא פסקה התפתחותך
בואי נתירך לדרור
ושובי להיות לכל, אור
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2002 10:46 |
|
| |
אור ורציו,
גם לו יהיה וניתן לקבוע את הדרך מדרכיכם בו ישכון יותר אור, האם ישתלם משום כך שבעל הדעה השניה יעשה שינוי דרסטי בחייו?
אם שניכם באופן אישי נזהרים ב"חוכמוסריות" שלכם, כל אחד במקהלתו שלו, היש צורך בעקירה חברתית? אם שניכם בדעה שה"יהודי בצאתך" אינו אלא אביזר ל"אדם בביתך", מה זה כל כך משנה לפני איזה קיר אתם מתפללים, זה של השטיבעל החרדי או זה של הטמפל הרפורמי?
לתועלת חינוך ילדיכם, הרי שניכם בבעיה, אור בחוסר פתיחות ורציו בחוסר מערכת אינטנסיבית ל"חוכמוסר"!
מבחינת האידיאל, הרי שניכם מסכימים שיש להמשיך ללא לאות בבניית ההבנה מתוך בדיקת כל מחשבה, דיבור ומעשה, אם הוא נובע מחשיבה עצמית טהורה או מהשפעת הסביבה מתחילת חיינו! למען בדיקה זו, ראוי למצוא סביבה, בה הלחץ החברתי הוא קל ביותר ושיש בה בכל זאת מינימום של נוחות שירותי האספקה החברתית ברוח [בתי חינוך] ובחומר [כשרות, מקוה ובתי כנסיות].
תשובה לשאלתך, אור, לגבי קנה המידה לשמירת הישן. על הבנייה פשוט להמשיך ללא לאות, עד שחוק ג'פרסון יחול אוטומטית על הישן. חלק מהבנייה אינה רק במחשבה, ייתכן כי יש צורך גם בבדיקות מעשיות חד פעמיות, בתחום שמהה"ת. רק שלדבר כזה דרושה קביעה מראש על משך הבדיקה, שזו לא תהפוך לקבע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2002 08:55 |
|
| |
בנוגע למצב החברתי שבהודעה הקודמת, אם רוצים להתקדם למודל קדושית, דרוש מספר מינימאלי להקמת חברה מתפקדת.
העירני רוני_גרין [שנכנס לפורום ועזב] באישי, על נקודה רצינית לגבי הקמת עיר כמו קדושית. הרי מספיק שיהיה גנב אחד בעיר שלא יתקיים האידיאל של דלתות ללא מנעולים וחנויות ללא קופאיות. מתוך כך יש להסיק גם כללית שחוקי חברה מקבלים אופי אחר לגמרי מפני מעט בני שוליים.
לכן בויכוח שלכם אור ורציו, זיכרו נא, אם אתם מדברים על חברה מצומצמת הסגורה לשוליים ושאם יהיה לאבא נאור בן שולי, אז יוציאו או יצא עמו או שאתם מדברים לכל עם ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2002 16:06 |
|
| |
וטו,
כנים דבריך.
אבל מה שחשוב הוא זה. שלבני קהילת אורבערפל, לא תהיינה כל ההגזמות הנובעות מכתיבת כל התנהגות שאיזה רב היה רגיש לה וקידושה כהלכה לדורות.
והחשוב לבני קהילתי הוא, לדעת להתעמק בדקויות ה'חוכמוסר' (תודה על הביטוי) הנקנית מהתעסקות בתורה.
לכן יחד בשיתוף פעולה, נצליח למצוא את האיזון.
רק כך יתקיימו דברי ההפטרה שלנו: 'וראו כל בשר יחדיו, מדגיש: יחדיו, כי פי ה' דיבר'.
שבת שלום!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2002 16:43 |
|
| |
כאשר מתבוננים בנוער הלא אורתודוקסי, הרי מגיעים למסקנה, שמדובר באנשים צעירים נהדרים עם המון רצון טוב ומחויבות. הבעיה היא הידע הזעום וחוסר הכוונה.
לו היתה להם תמיכה ומסגרת, היתה הישועה -לה אתם מייחלים כאן- צומחת מהם. אורבערפל, וטו וחבריכם, למה תעמדו מנגד על דם רעיכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2002 16:32 |
|
| |
איך זה שכאשר באתי לפניכם עם הצעה מעשית, אין קול ואין עונה?
נפתח אשכול חדש על הפרדת דת ותורה ואתה וטו שאלת שאלה טובה 'מי יישם' את זה?
יונה הנביא מלמד אותנו לא לשאול 'בשל מי?' אלא לומר 'בשלי'.
וטו, אור, 'בפיכם ובלבבכם לעשותו'.
טענתי למעלה שבסופו של דבר, יערערו האמונות התפלות את האורתודוקסים. אז ישאו הליבראלים, את דגל התורה. נראה לכם חלומי, נכון חלומי אבל טבעי. זה רק עניין של זמן. השאלה היא אם נרצה שתהיה להם או שלא תהיה להם תורה.
מצאתי סימוכין לכך בפורום הזה. באשכול מעשי ה', מוכיח מיימוני את דרכיו של המטיפים ליציאה בשאלה. הם מערערים את האמונה העיוורת שחז"ל ידעו את כל המדעים, בהוכחת ההפך. כך הם מפילים את אמונת האורתודקסים המופרזת, כפי שהנחש ערער את חוה, כשהוכיח שבנגיעה בעץ, לא קורה שום דבר.
במקום שהאורתודוקסים יודו ויתוודו לאמר: 'טעינו, לא היינו חייבים להאמין שחז"ל ידעו את כל סודות הגנטיקה וגם לא את מבנה מערכת הילודה', הם מתעקשים בתירוצים מגוחכים להחזיק בדעה שאין לה תקומה. בכך הם נוטשים את הזירה למוציאים לשאלה.
עורו ישנים מתרדמתכם והצילו את היהדות בעוד מועד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2002 15:02 |
|
| |
נשאלה שאלה: האם היהדות המתקדמת היא יהדות של נוחות?
הושבה תשובה: היהדות המתקדמת מקבלת את כלל המסורת היהודית, על פיו נדרש אדם לקבל על עצמו עול מלכות שמים ועול מצוות ומפרשת אותו מתוך זיקה למוסר האישי והחברתי ולפיתוח מחויבות אישית.
אין ספק שיש יתרון מובהק בשיטה האורתודוקסית בכל הקשור לבהירות: הקווים ברורים וידועים והמערכת קובעת מה אסור ומה מותר. היהדות המתקדמת מוותרת על הביטחון הזה. במקומו היא משתדלת לנהל חיים בתהליך של יצירה מתמדת. עורכים שיחות וויכוחים ומנסים ללבן סוגיות מזוויות שונות. דיון שכזה אפיין מאז ומתמיד את התרבות היהודית (שמייצגה האב טיפוסי הוא התלמוד).
ההבדל המהותי בין זרמי היהדות, קיים בהכרעה. ביהדות המתקדמת משמש פסק הלכה של רב המלצה או הדרכה: האנשים עצמם יקבלו החלטה ויבצעו אותה.
אין נוחות בקיום מצוות. נוח לו לאדם להמשיך כהרגלו, ללא שינויים ובלי מחשבה רבה. יהדות של נוחות היא זו של המתעצל לחשוב ולהחליט, או המקיים מצוות רק 'כמצוות אנשים מלומדה'.
תוקן על ידי - רציו - 8/9/2002 3:04:26 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2002 00:40 |
|
| |
הצעה
Nations were created out of people’s residence in common countries. Their laws were meant to serve as a modus vivendi between them.
Religions, besides Judaism, preach moral or whatever human salvation for their adherents. Their calls reach beyond the boundaries of nationhood.
Judaism is a nation not primarily bound by land, but by its morality program. That nation did not primarily create its laws only for a country’s practical modus vivendi, but for universal moral truth. Their country was given to them as an accessory to the implementation of their ideology. Thus, the uniqueness of Judaism as an entity is in being a religion and a nation at the same time. By addressing detailed matters from the cradle to the coffin in an exclusive dedication to wisdom, Judaism ought to provide man with moral expertise that shall lead him to a clear moral consciousness. Dedication and observance will then stem from one’s own logic, without any imposition, neither from religions’ worship nor from nations’ laws.
However, as written in Jeremiah [31:30-33], Judaism has failed in its educational quest. Still, it will [hopefully] succeed in contributing the wisdom of its values, to the above-mentioned evolutionary process of intelligence . Unfortunately, Judaism’s pure logical intelligence which is evident in its written Bible and the intellectual integrity evident in the oral Torah, has since long, been marred by the penetrations of mystical irrationalities and dogmatism.
That situation calls for pioneers to undertake the road to an ideal rational Judaism. They should on one hand understand the depth of moral principles and of Judaism and on the other hand be willing to free themselves from the abnormal norms, which infiltrated Judaic philosophy.
It has already been pointed out, that the most repugnant notion of Orthodoxy is that tradition is infallible.
A Program should be set up to dispense with mythological ideas about God and to create a dynamic code that would guide Jewish [and maybe Universal] behavior.
Today, a trend in that direction emerges from various corners of the Torah world. In order not to defeat its own purpose, such a program should be carried out gradually. It would therefore be initially wiser to first establish a center in the United States, under a non-infuriating denomination. Once its achievement becomes obvious through graduates and publications, the program should automatically catch on to the whole Judaic world.
תוקן על ידי - רציו - 8/24/2002 12:50:43 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2002 18:08 |
|
| |
לקראת השנה החדשה, אנא תנו לב לנדרש מאתנו כחלק מעם ישראל היכולים לשפר את עתידו.
שנה טובה ונאורה
תוקן על ידי - רציו - 9/2/2002 6:17:45 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2002 19:02 |
|
| |
רציו
אני מאמין בלב שלם, כמוך, כי התורה היא מפעל חינוכי. ואני חוזר על כך בפורום.
אבל, בניגוד לך, אני רואה הצלחה כבירה. אם אינך רואה זאת, הרי זה אולי בגלל שאתה, כבן תנועה לא אורתודוכסית ויליד נאמן של המערב, סובל מראיה אנכרוניסטית. איני מתכוון אליך אישית. זו תופעה נפוצה אצל כולנו, גם אצלי. אלא שאני היום ער לכך.
כוונתי לאנכרוניזם הבא: האם אתה יודע איך השתנה המבט האנושי, לא רק היהודי, בנושאים מוסריים שונים, מימי מתן תורה ועד היום?
הידעת כי החקיקה של פעם איפשרה למלך או לאב להרוג את בני עמו או משפחתו ללא צורך בהירהור שני?
השווה בין דיני האשה לפני מאות ואלפי שנים למעמדה היום. (ראה באשכול על ייבום ועל נשים כפוסקות. נדמה לי ששמעתי כי יש אומרים כי בימי הבינים נשים היו עדיין מברכות בברכות השחר "ברוך שלא עשני בהמה". ראה את המידרג: גוי, עבד, בהמה, אשה, איש. האם מישהו היה מעלה בדעתו לעשות זאת היום?).
האם אתה זוכר כי לפני כמה מאות שנים קצרות ילדים ונשים עבדו בפרך עד להתמוטטותם? לפי ההיסטוריה שלמדתי, ספרו של דיקנס, "אוליבר טוויסט", פתח את המודעות הציבורית בנושא זה באנגליה.
מהיכן מגיע הביטוח הלאומי? האם לא ממה שראשוני הרפורמים כינו "החזון הנבואי?".
ואצלנו - האם יש עוד מדינה בעולם עם דרישות מוסריות כה מוקצנות כמו מדינת ישראל, שבה השמאל מרוב מוסר שונא יהודים והבג"ץ אינו מרשה להפעיל "נוהל שכן"?
אולי אינך מכיר חרדים, ויתכן שהחרדים שעליהם שמעת "יראת חטא חמירא להו" יותר מאשר "אהבת היושר", אבל הם עדיין נזהרים בקלה כבחמורה. (כן, אני יודע שצריך להיזהר מפני האכזריות לשם שמים, אבל זה נושא אחר).
יש, יש המון בעיות. בהיסטוריה, האדם נתפס תמיד לטפל על חשבון העיקר. אבל, וזו הנקודה, העיקר גם כן פעל. השתנינו. כולנו. יהודים וגויים, דתיים וחילונים. אנו משתפרים מדור לדור. באופן כללי. לפעמים גם באופן פרטי.
הפורום הזה נועד כדי לבחון את התורה שלנו, כדי להבדיל בין עיקר לטפל, בין המסורת לבין אמונות הבל שדבקו בה (בדרך כלל אסור אפילו להזכיר זאת פרט לרמיזה).
אבל אסור שניתפס לטפל, כלומר לצורך בתיקון, עד כדי כך שנשכח את העיקר. ההתקדמות החינוכית המופלאה שפקדה את האנושות באלפי השנים האחרונות.
בתקווה לעתיד...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2002 23:14 |
|
| |
רציו,
שלום רב שובך ציפורה נחמדת מארצות הקור אל חלוני (שבקיר האורתודוקסי)
1. רבי לא כתב את המשנה, אלא ערך אותה. לקח עוד זמן רב עד שנכתבה.
הסיבה שנכתבה, משום שראו שהולכת התורה ומשתכחת מישראל. לטעמי, הכוונה שהתורה הלכה והשתנתה באופן כה קיצוני, עד שלאט לאט החלה לקבל צורה חדשה, שלא היה לה קודם.
היה צורך לקבוע את גבולות השינוי, ולכן, קבעו את התורה שבעל פה - הדינמית, לתורה שבכתב - המקובעת.
הפרושים לא 'זכו' במאבק בגלל כתיבת המשנה.
יהיה מי שיאמר שזה הסייעתא דשמייא שהיתה להם.
יהיה מי שיאמר שזה בגלל שהם באמת צדקו.
יהיה מי שיאמר שזה בגלל הגמישות שהם גילו, דוקא למול הקפיאה על השמרים של הצדוקים והאיסיים.
ויהיה מי שיאמר, שזה בגלל הסמכות הנובעת משלשלת הקבלה. כמו שמובא בתחילת מסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'.
(אמנם יתכן לוגית לומר שזו ידיעה שלאחר מעשה, ואם הצדוקים היו מנצחים אז לא היתה משנה... אבל אם היתה היו השמות אחרים. אך למעשה אין זה כך, כי אכן התלמידים מעבירי המסורת מתייחסים עד התקופה המקראית. למרות - שוב - שחכמים קבעו היכן מסתיימת התקופה המקראית.)
בכל אופן, חז"ל הפכו לדרך הסמכותית של המשכיות התורה שבכתב, בצורת התורה שבעל פה. ולכן, כיהודים, אנחנו מחוייבים לדרכם.
2. לדעתי האישית, הפורום נועד לבירור מחשבת היהדות החרדית, ולתת לה עומק וקווים. בירור זה נערך - עד עתה - בתוך המסגרת האורתודוקסית, אם כלפי החברה החרדית פנימה, אם כלפי דתיות אורתודוקסית שאינה חרדית, אם כלפי מסורתיות אורתודוקסית ואם כלפי חילוניות אורתודוקסית.
בכל מקרה, הדיון התנהל עד עתה כאשר הנחת יסוד מקובלת על כולם היא המחויבות להלכה. קרי: השולחן ערוך.
אכן, הובעו ספקות, נשאלו שאלות, ואולי אפילו הוטחו האשמות (בהלכות, לא באנשים), אך מרגע שהגענו למסקנה שהלכה מסוימת היא כזו ולא אחרת, היא מחייבת את כולם.
כעת, אתה בא, וברוך בואך, ומעמיד את הדיון כלפי חוץ. ומטיבו של דיון שהוא נצמד אל מוקד החיכוך. עד כמה ישפיע לימוד התורה על אותו נוער טהור וחסון, מבחינת הרצון ל*קיים* את הנלמד. או עד כמה הלימוד יהיה לימוד תורה (לשון הוראה) ולא לימוד מקצוע דתות תת-מקצוע יהדות?
אומר לך משהו, שלדעתי הוא אמיתי ולפחות אצלי. יש לי דעות קדומות ביחס לקונסברטיבים וקל וחומר ביחס לריפורמים. כאשר רב וכומר משיאים זוג מעורב בכנסיה, עם כל הכבוד, זה לא נראה לי בר שיח! זה מחוץ לעסק. עמלי תורה הממיתים עצמם באהלה של תורה כבר לא יצמחו שם.
מבחינת המחויבות להלכה אקזיסטנציאלית לאדם, הקונסרבטיבים באותה סירה כמו הרפורמים. אולי שקועים פחות עמוק, אבל גם אצלם המחויבות לקיים היא אינדבידואלית *בהגדרה*.
3. רציו ווטו ואור (אין מוקדם ומאוחר בתורה, והסדר לפי א"ב הפוך וכו' וכו' וכו'  )
שוב, לעניות דעתי, כפי שהובעה באשכולות שונים, השינוי אינו יכול לבוא מבחוץ, אלא רק מבפנים. כי שינוי מבחוץ אינו מתחשב באופי הפנימי, ואינו יכול: א. לקלוע לטעמם ולאופיים של אנשים.
ב. להיות אטרקטיבי עבורם. החיצוני שונה.
ולכן השינוי אינו יכול להיות בדילוג מעל הקיר, כי אז נעמוד מחוצה לו! השינוי צריך להיות *דחיקת הקיר* הרחבת מקום אהלנו, זה מה שיחזק את יריעות משכנותינו.
ולכן, רציו, אינני רואה עתיד מאוחד לאותודוקסים עם הקונסרבטיבים וודאי עם הרפורמים. מה שאני כן רואה, זה ליבון פנימי והתאמה דה פקטו לתנאים שמסביב.
וכאן אני משאיר בקעה, לא בקעה, מכתש גדול לאחרים לדון בשינויים דה יורה ודה פקטו, בכלל ובהקשר זה.
ראה אשכול התפתחות ההלכה http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=152277
תוקן על ידי - אצת_ים - 9/2/2002 11:28:46 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2002 01:51 |
|
| |
ווטו,
אינני יודע למה כוונתך ללא מצוות ריטואליות.
למיטב הבנתי את ההגדרה ריטואלים דתיים, כוונתם למצוות המעשיות, שיש בהן פן טקסי החוזר על עצמו באופן תקופתי. כתפילות, קידוש וברכת החמה.
אם הבנתי אותך נכון, הרי ששתי תשובות לשתי שאלותיך (למרות שאיחדת אותן, לדעתי הן שתיים):
א. אם יביא לי רציו עשרה (זכרים. כי רציו עשוי להביא לי עשר בחורות חמד, שתרצינה להפוך לגדולות הדור... {רציו, זה לא אישי}) בחורים שירצו לעמול בתורה, ולשים עצמם כמדבר, ההמשך בהמשך.
[אעלה כאן מעט ממחשבותי תוך כדי כתיבה.
אוף. אני שוב חושב בחרדית. כמה מחשבות מתרוצצות במוחי.
ראשית, אם הם באמת ילמדו כמו שצריך, הם ודאי יהפכו לחרדים, או לפחות לאורתודוקסים.
שנית, אם הם לא יראי שמים, הם לא ירצו ללמוד כמו שצריך.
שלישית, ללמוד כמו שצריך זה לשים עצמך כמדבר. לשים את עצמך בצד, ולהתחיל ללמוד מה שכתוב, ולא מה שאני רוצה להוציא מזה. ואותם עשרה, מן הסתם רוצים להוציא משהו שלדעתי לא כתוב.
וכאן השאלה מה כתוב (הנחת המבוקש??)?]
ומכאן ההמשך.
ולשים עצמם כמדבר, הרי שבהכרח יצטרכו להתחיל לקיים מצוות מעשיות. כי אחרת, זה סתם לימוד חיצוני. ומכאן אני מגיע לב'.
ב. דברי רבי עקיבא במסכת קידושין דף מ עמוד א שגדול תלמוד משום שמביא לידי מעשה, נפסקו להלכה גם ברמב"ם בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה ג, ועוד.
משמעות הדבר, שמבחינה ערכית המעשה גדול. ערך קיום המצוות גדול מן הלימוד. כי הוא תכלית הלימוד. אלא שמהבחינה המעשית פרקטית, יש לתת העדפה ללימוד, משום שבלעדיו לא ניתן להגיע לדרגה הגבוהה יותר שהיא המעשה.
הרי שלימוד שאין סופו (ואפילו הרחוק) מעשה, אינו הלימוד הקודם למעשה. והוא הדבר שהתכוונתי כשאמרתי בתגובה הקודמת, שהשאלה היא האם ילמדו תורה, או מקצוע אקדמי בתחום דתות המיעוט שהשפיעו בהסטוריה העולמית.
ג. לענין השאלה השניה, לגבי התפתחות ההלכה לאחר חתימת התלמוד, אהיה מוכן להיות גמיש יותר. כי יש מקום לברר מהי חתימת התלמוד. וראה דברי חכמים באשכול התפתחות ההלכה.
במשפט אחד אומר, כי חתימת התלמוד - לדעתי - משמעותה סיום תקופת החידוש ההלכתי, קרי, חידושים הלכתיים ללא תקדים. והתחלת התקופה שנמשכת עד ימינו, שבכל פסק עלינו להתבסס על פסק קודם לנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2002 08:08 |
|
| |
אצת_ים
נראה כי טעות גדולה טעית.
האם אתה חושב שמסירות לאמת זה נמצא בגנים חרדיים?
בפורום הזה (באשכולות שונים) כבר הבינו שבחור הישיבה השם את עצמו כמדבר (ואת סביבתו כמשרתי כבוד תורתו) אינו בהכרח מוסרי יותר, מאשר גויים רבים. אם אינך מכיר רק את ארבע האמות של הלכה ואת השביל מהכולל עד לבנק, אוכל להפנות אותך לחומר קריאה על מעשי גבורה יום יומיים של לא-יהודים גם כאלו המצהירים שהם אתאיסטים.
לנ"ך זה היה פשוט, שתכלית התורה הוא עשות משפט ואהבת חסד ולא חיי עולם הבא או העלאת ניצוצות. המצוות האחרות הנקראות ריטואליות-אליות-פולחניות וכדומה, משמשות להכניע את האדם להיות 'בן-אדם', כי הרי זה תכלית התורה.
אז למה לא יוכלו בחורי החמד או גם הבחורות, להיות מסורים לדקדק על קלה כבחמורה בעשות משפט ואהבת חסד, תוך כדי שהם נוסעים לבקר חולים או להציל גויים בשבת?
האם הפתיחות שלהם לרדת לעומק דעת חז"ל ולהבין שלו היו בימינו, היו מוצאים דרכים לעגן את רעיון ההכנעה של השבת באמצעים המתאימות יותר ל'כסף תחת עין' מל'עין תחת עין', תעשה אותם פחות טובים מזורקי האבנים בשבת?
אם יבואו בחורים טובים כמוך וכחבריך כאן בפורום, ללמד אותם את נבכי התלמוד ללא ניתוק מהחיים עצמם, הם יצמחו תוך כמה שנים ללמדנים גדולים יותר מדורשי הדירות והקדילקים.
אז ורק כך יבוא היום שישראל יהיה אור לגויים.
שנה טובה ונאורה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2002 08:36 |
|
| |
רציו יקירי,
הבה נקלף את הקליפות ונבדיל בין הצד הדתי לצד הסוציולוגי. למרות שהצד הדתי אמור, ובמידה ידועה מצליח, להקרין על הצד הסוציולוגי.
"דורשי דירות וקדילקים" זה ודאי לא דבר שמצאנו במקורות החז"ליים... אבל מצאנו שאם אתה אדם מבוגר, וקשה לך ללכת ברגל לבית הכנסת בשבת, ואתה רוצה לעשות מעשה "אסור" (מה זה?) לשם כך, הכבד ושב בביתך. זהו כבוד השבת. וכמו שאמר החזון איש על בגד שהתלכלך בשבת ואי אפשר לנקות אותו, שאדרבה, ללכת עם בגד כזה בשבת זהו כבוד השבת.
נער הייתי, גם זקנתי, וכבר שנים רבות שאינני בכולל, ולבנק אני מגיע בדרך כלל בקליק של עכבר.
ראיתי מעשי מסירות נפש של חילוניים ושל גויים. ולא תמצא בדברי מילה רעה על איש.
אני רק תהיתי, מה יהיה הבסיס המעשי המשותף בינינו לבינכם. עד כמה תחייב ההלכה הקנונית. קרי תורה שבכתב ושבעל פה כפי שהיתה ידועה לפחות לפני 2000 שנה (עוד מבלי להכנס למכונה בפיכם "חידושי היהדות הרבנית", שלדעתי מחייבת באותה מידה).
פתאום עלה בדעתי שאולי אתה חש שאני מתנשא. חס וחלילה. אורח רצוי אתה כאן (אם יורשה לי בשדם שאר משתתפי הפורום, אף שאינני מנהל) אתה נשמע לי אדם חף מתוקפנות ומאנטיות. אפשר לענות לך בכנות, גם אם האמת קשה להיאמר.
"אבאר לך את משמעו של הביטוי ישים עצמו כמדבר".
יש כאן משמעות אלגורית והסטוריו-אלגורית.
א. המשמעות האלגורית - כידוע לך, בגוש קטיף מגדלים עגבניות מהמשובחות בעולם. מה הפטנט שלהם? הם מגדלים את העגבניות באדמה חולית (-מדבר), שאין בה כלום. מצד עצמה לא יכלה לגדל אפילו קוצים. את כל החומרים הדרושים לעגבניות הם מחדירים לחול באמצעות דישון מדויק ומדוד. מאחר שלחול אין מעצמו כלום, ניתן להפיק ממנו את המירב.
המשמעות לגבינו היא, כמו שאמרתי בהודעה הקודמת. כאשר אדם מבטל את עצמיותו, ורוצה להקשיב לדברי התורה, להטמיע אותם בתוכו, ובעצם להפוך עצמו למה שהיא (כאותו חול שאין לו משלו כלום, והופך למה ששמים בו), אז, ורק אז יוכל יזכה לקנין התורה.
ב. המשמעות ההסטוריו-אלגורית - בני ישראל זכו לקבל את התורה במדבר. מה היתה התכונה העיקרית שהיתה מצידם? "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". הנכונות לקבל מראש עול מצוות, והנכונות לקיים אותן לא לפי השכל הסובייקטיבי שלי, אלא לפי הציווי האובייקטיבי המונחת (נ' שוואית) עלי, מונחת (נ' פתוחה) בבסיס קבלת התורה. קודם נעשה, אחר כך נבין מדוע. לשם כך יש גם מצוות שהן בבחינת חוק. שאין סיכוי שאי פעם נבין. רק כדי לחנך אותנו שעושים גם אם לא מבינים. (אז אולי בעצם זו הסיבה, והבנו?)
חז"ל שאתה כה רוצה להשיב את ימי הזוהר שלהם, מעולם לא הקדימו נשמע לנעשה. הנכונות לקיים היתה מונחת לפני שפסעו פסיעה ראשונה בדרשות "מרככות". כי גם אם היה רוב לדעה הגורסת "עין תחת עין" ממש, היו הם מקבלים זאת ללא ערעור.
<<נכתבללא משקפיים, אז סליחה מראש על שגיאות הכתיב >>
שיהיה לך יום נפלא, ושנה טובה
*תוקן להתנצל*
אם אין אני לי מי לי
וכשאני לעצמי מה אני
ואם לא עכשיו אימתי
תוקן על ידי - אצת_ים - 9/3/2002 8:39:42 AM
תוקן על ידי - אצת_ים - 9/3/2002 8:44:16 AM
|
|
|
|
|
|
