|
|
| נשלח ב-24/9/2002 00:29 |
 |
| |
אני רואה שיש לכם את כל הזמן שבעולם.
קלף מתנחם ברומא ואצת בהסתובבות הפוכה מכולם. שניהם רעיונות שיכולים לשמור על שפיות, אך רצוני , באשכול זה, למצוא אפשרות להרחבת השפיות!.
לכן אקדמאי הגם שהתהליך רצוי, עדיין ניראה כי תהליך זה קפא בשלב של שימור השפיות של משתתפי הפורום, ולא הרחבה והתפתחות ב"איכות החיים" הראויה ומגיעה בצדק לברי דעת אלה.
הקיר האורתודוקסי ניבנה גופא כאן בפורום, בו בזמן שפורום זה היה אמור לנתץ כל קירות דומים שניבנו איי פעם, לדלג על ההריסות ולצאת אל המרחב,חזרה אל השם.
הזמן קצר חברים!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2002 00:50 |
|
| |
בוקר
אני רק יכול לחזור ולבקש, כי לא זכיתי להבין
במה אמלא את משאלתך?
ההתפתחות לקראת השלימות היא במישורים
החברתי
האישי
ובתחום האישי, היא מתחלקת לעבודות שונות.
באלו מתחומים אלו אתה מחפש תיקון?
הב לנו דוגמאות.
למשל, בפורום זה דנו על היחס לפיוטים, על סליחות, על מנהגים שונים.
וגם על הלכות שהיו כאלו שהאשימו שהן "התאבנו".
ועל עבודה עצמית ואישית.
באיזה מתחומים אלו אתה מחפש שינוי, ומה הדרך שאתה מתווה לנו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2002 15:31 |
|
| |
בוקר
אני מבין שאתה מחפש זיהוי ברור של הקשר בין את שאנו יודעים לאת שאנו בוחרים. פיתוח הכלים לכך, היא עבודה קשה. פתחתי אשכול על התמודדות דת נצח עם ההתפתחויות ושם הצעתי דרך עבודה.
לגופו של אשכול זה.
המחסום העיקרי להתפתחות ההלכה הוצג כאן (ואולי גם באשכולות אחרים), כחתימת התלמוד. אני חושב שיש כאן טעות. חתימת התלמוד אינה אלא אביזר חיזוק למחסום יסודי יותר. מחסום זה הוא הדעה שבהתקדמות הזמן, מתמעט כישרון הדעת, כאשר ההפך הוא הנכון כמו שחז"ל עצמם מציינים במסכת ברכות דף כ' עמוד א'. אמנם מסירות הראשונים הביאה אותם לגדלותם ולרגישותם הנפלאה, אבל בניתוח והכרעה מחשבתית, עדיפות האחרונים ברורה. וטו ב'ראשונים כמלאכים' העלה את הנקודה שדווקא הפחד המיסטי, הוא שהניע את מסירות הראשונים וגרם לעדיפותם בכך.
לכן לו היו מחנכים את הנוער לומד התורה עם ביטחון בכושרו המחשבתי, היו הלומדים המצליחים מתגברים גם על חתימת התלמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 16:57 |
|
| |
מיימוני
ההתפתחות עליה אני מדבר אינה במישור זה או אחר.
כמו כן איני מאמין בעבודה על עצמך ואסביר: החיים מזומנים בעל כורחנו ובעיקר אפשרויות הבחירה המגיעות בזמן אמת. למרות שאני מסכים כי אפשריות אלו הן לרוב תולדות של בחירות העבר, אך למעשה המגוון דיי דל.
כדי להיות מסוגלים לחיות בפרספקטיבה רחבה (מאירה) ככל האפשר, עלינו להתאמן מבעוד מועד בלימוד המשוחרר מכבליי הרגליי חשיבה ומעשה, אשר יניב ב"ה את היכולת לבחון וממילא לבחור,בזמן אמת, מתוך שקילה של מקסימום ידע טרום בחירתי.
איני בטוח שלכך התכוונת בעבודה עצמית, אך אם דעתך דומה לשיחות המוסר המדליקות את שומעיהן להתגברות על מידת הכעס, הגאווה, שבירת הייצר וכו', אזיי יש בדבריי אלה לקרוא, דווקא, להתבהרות אשר מאליה תוביל ל"התגברות" המיוחלת.
דוגמאות! מכונית- האם ראוי שתהיה, באיזה מחיר, כמה להשתמש....
טלפון – התחשבות בתעריפים, קביעת יעדים חרום ורשות, כמה זמן שיחת חולין...
סופרמרקט- אחריות למוצרים נופלים, עמידה בטור, ברירת מוצרים על פי מחיר,
טיב האוכל, נחיצותם האובייקטיבית.....
אישה- מהות רצויה ומצויה, צורך בנישואין, אופי ההתחברות, מידת הנחיצות.....
להמשיך מיימוני?!
דיי לדיונים על הלכות ומנהגים, הבנו, השכלנו, הפנמנו ומיצינו.
הלאה, הלאה.............
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2002 04:45 |
|
| |
אולי תואיל, בוקר אור, למשל לתת לנו דוגמה של דיון בענין האוכל
תן לי יבנה וחכמיה
[:-)]
אצה - צמח חסר פרחים ופירות
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2002 00:25 |
|
| |
אצת
העיקרון- אדם אוכל לשובע נפשו.
אחד אומר: לתכנן את הארוחה הבאה לפני שמתחיל להיות רעב. שני אומר: אוכל עד כדי חצי כיבתו.
יתרונות ה"תכנון": כשאדם שבע קל יותר להחליט על כמויות וטיב האוכל, אך מאידך המרחק מהארוחה מקשה על תכנונה המדויק וכן לקיחת הבלתי מתוכנן.
יתרונות "חצי כיבתו": שישנה התאמה בזמן אמת לארוחה ואין תחושה של משטר תמידי, אך מאידך קשה בזמן רעב להחליט על כמות "חצי כיבתו" ונעלמת החשיבות לטיב האוכל.
הנושא עשיר ומגוון ואני מאמין גם בעיקרון של נפש בריאה בגוף בריא. ומזון הוא הבסיס לשמירתו וקיומו של עיקרון זה.
יש לדון במקרים כמו: התארחות אצל זרים, כשסועדים מעדנים, מצביי חרום, ימי חול וקדש וכן על זה הדרך.
יש עוד הרבה מה לדון, לשפר, להציע גישות אחרות, להתבונן בהשלכות של בחירה בגישה זו או אחרת, לבחון אפשריות שילוב, אם בכלל. כמו כן יש להביא ידע מדעי לגביי סוגי אוכל, הפרדת מזונות, תפקוד מערכת העיכול, השפעות פסיכולוגיות ועוד ועוד.
אם היה לי חברותא ואלפי שנות התעסקות בנושא, העיקרון היה הרבה יותר בהיר ומזהיר רחב ומקיף.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את רוח הדברים, ומאמין כי התעסקת רצינית בתחומים כגון זה, יביאו לגאולה אישית ולאומית!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2002 18:40 |
|
| |
האם יש תשובה אחת בלבד לשאלות אלה? ואם כל תשובה יכולה להיות נכונה, אז מה הטעם?
אחינו הנהג סע מהר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2002 20:28 |
|
| |
בוקר
פעם שאלתי שאלה משכילאית: 'מה גרוע יותר לאכול חזיר או לאכול כמו חזיר?' התשובה היתה: 'לאכול כמו חזיר, כי אז לא רק מתחברים לחזיר אלא נהיים כמוהו'.
לכן מאחר ויש לנו הלכות מאכלות אסורות על אכילת חזיר, ראוי מכל שכן שתהיינה לנו הלכות על אכילה כמו חזיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2002 17:11 |
|
| |
לגישה האבולוציונית להלכה, הרי שיש לנו כבר היום הלכות אכילה כמו... והתלבשות כמו... ודיבור כמו... וחשיבה כמו... וכבר ניתן לכתוב ספר הלכה שלם כמו...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 17:51 |
|
| |
אם מתבוננים בפורום הנפלא שלכם, ניתן להבחין בהתקדמויות ניכרות בתוכן ובניסוח. אני מודה לכם על עצם הדברים וגם על החומר להרצאות שאני מפיק מהם. מעיון הבוקר בפורום, נוצרה לי סינתזה מעניינת וחשובה במיוחד לדיונים המתנהלים כאן.
ישנן שלוש סוגי תורות.
תורה מייעצת, תורה מוסמכת ותורה סמכותית-כפייתית.
תורה מייעצת דומה לספר הנותן 'טיפים' למען ישקול הקורא את טיבם ויכריע בשכלו עד כמה ישתמש בהם.
תורה מוסמכת דומה לספר מתכוני בישולים, שההכרעה בידי המבשל אם להישמע לעצות ספר המתכונים. אך אם המבשל יגיע למסקנה שההישמע לספר מביא תמיד או כללית לתוצאות טובות יותר, הרי יקבל את הספר כמורה דרך ויקדים את הוראות הספר להוראות שכלו.
תורה סמכותית-כפייתית דומה לאקדח, שלנסמך אין ברירה אלא להישמע לתורה אם אינו רוצה שיפגעו בו לרעה.
תורה מייעצת אינה זקוקה להערכה מוקדמת, די לה בהתחשבות ושקילת דבריה ברצינות. תורה מוסמכת זקוקה להכרה בחכמת המוח שבה ותורה סמכותית זקוקה להכרה ביכולת הכוח שבה.
בוגי הביא ניתוח היסטורי מווילבר:
'האדם מתקדם מתרבות מוסר פרה-קונבנציונלית, לתרבות קונבנציונלית ולתרבות פוסט-קונבנציונלית'.
יענטע הביאה שתי אמרות מקושנר:
'הקשר ההיסטורי שלנו עם הא-ל, התפתח מזה של אבא אוטוקרטי לזה של מבוגר תומך'.
'הא-ל מבוגר מספיק ליהנות מהתבגרותנו ולא מתלותנו בו'.
נמצא שהאדם הפרה-קונבנציונלי/פרימיטיבי זקוק לאבא אוטוקרטי באמצעות תורה סמכותית-כפייתית, הקונבנציונלי זקוק למורה בעל חכמה בלעדית באמצעות תורה מוסמכת והפוסט-קונבנציונלי זקוק למבוגר תומך באמצעות תורה מייעצת.
הבה נבחן איזה סוג תורה היא תורת ישראל היכולה להיות אור לגויים.
היהדות האורתודוקסית-חרדית (הסטנדרטית) נאחזת עדיין בתורה כפייתית (שאמצעי הכפייה היחיד שלה הוא הנידוי החברתי חוץ מהתערבות מוגבלת בחקיקות מדינת ישראל).
היהודים הם אך כרבע אחוז מבאי עולם, לעומת כשליש נוצרים, כרבע מוסלמים, כחמש עשרה אחוז אתיאיסטים והשאר מדתות המזרח. מהרבע אחוז יהודים, יש סביבות חמש עשרה אחוז אורתודוקסים-חרדים.
לא נראה שדווקא יהדות מועטת זו הפרה-קונבנציונלית/פרימיטיבית הזקוקה לאבא אוטוקרטי באמצעות תורה סמכותית-כפייתית, תזרח כאור לגויים.
ישנם יהודים יחידים שהעפילו לשלבים הבאים, אבל אין להם 'זרם'. הזרמים הלא-אורתודוקסים רואים את עצמם כקונבנציונליים והלאה, אבל ללא המחויבות שליותה את עם ישראל לדורותיו.
בהקשר זה אצטט מדברי בוגי שכתב בשם חכם:
"נראה לי שגילית את הדבר המצער שגם אני מגלה שוב ושוב - אלה הפתוחים והליברלים והלא אורתודוכסים, מחפשים הרבה פעמים את הרגושיות שבדת, בלי חשיבה מחויבת ממש ושיטתית. אלה שמחויבים (החרדים), מחויבים הרבה פעמים דווקא לגילויים חיצוניים של הדת וקשה לדבר אתם שיחה של ממש."
כפי שהדגשתי בעבר, יש למצוא דרכים להקמת זרם מסור ומחויב לחשיבה מאומצת ולא לריגושיות בלבד ופתוח לכל שאלה ביודעם שאין האמת מסוכנת לא-ל ואינו מפחד ממנה. זרם כזה -אורתורפורמי- אמור להיות אור לגויים.
תוקן על ידי - רציו - 10/28/2002 6:26:29 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 21:47 |
|
| |
ואם תמצי לומר: זרם המחויב לריגושיות שבדת?
הבעיה היא שרגש הוא דבר חסר עמוד שדרה. הקונפורמיזם והקונפורמיסטים, יש להם בלעדיות על הכלי. הרגש הוא התוכן. ולא ניתן להחזיק תוכן ללא כלי.
______________________________
הצדיקים הטהורים
אינם קובלים על החושך, אלא מוסיפים אור,
אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה.
(הראי"ה, ערפלי טוהר)
http://2499.hydepark.co.il/
הפורום החדש לביתרים
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2002 13:36 |
|
| |
רציו
אין זרם אין מים, או כפי שהעיר סנאית אין כלי אין תוכן.
כל זה אמור לרמה החברתית, לגביה ניתן אך להתפלל ולקוות.
ברמה האישית, אם כי קשה במדבר של אנוסי התבונה (כלשון מיימוני) דרושה התפתחות החשיבה שאת כל צעד בחייו יהיה אפשר לאדם לייחס להשקפתו הבסיסית. כדאי להשקיע את האנרגיה במגמה זו שהיא בידינו ועבור עצמנו, יותר מאשר במגמה 'לשנות את העולם' שאינה בידינו ועבורנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2002 12:21 |
|
| |
צוין כאן לרוב שמעלת האורתודוכסיה -קרי שמירת תורה ומצוות- היא המסירות המוסרית. לפי הבחנת בני אדם, נראה שהמסירות הינה דבר אינדיבידואלי. בכל הדתות והזרמים ובכל הבלתי מזוהים, ישנם המסורים פחות וישנם המסורים יותר לעניינם.
מעלת האורתודוכסיה היא פשוט מערכת ענפה ומקיפה של תמרורי עצור! לא חיים סתם איך שבא. בעצם זה 'עצור, כאן חושבים', אבל לאו דווקא חושבים ברמה אינלקטואלית גבוהה, אלא חושבים ברמה אינטואיטיבית לא להיסחף לזרימה הפקרית. שלטי ה'עצור' שבדתינו מובילים לפעולה כמיטב הידע הזמין למה שיותר נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 15:46 |
|
| |
אורבערפל ובוגי
אני לא מעלה את האשכול כדי להביא דוגמאות על הקיר. לפורום יש לאחרונה דוגמאות למכביר. (בוקר, אני מזדהה לגמרי עם הודעתך למעלה.)
אני מעלה את האשכול להביא לינק למאמר של אחד מראשי התנועות המתקדמות בו הוא דורש בדיוק את מה שאני דרשתי כאשר פתחתי את האשכול. אורבערפל, לא רצית להאמין שישנם כאלו וחשבת שאני "חיה בודדת" ובוגי אתה כן רצית להאמין. בכל אופן ראו בעיניכם!
http://www.jrf.org/rt/recon-halakha.html
אשמח בתגובותיכם!
|
|
|
|
|
