איך באים תינוקות לעולם (שיחה עם תושיה)

.


בימינו, לא בהכרח גם ילד שגדל בסביבה חקלאית, מודע לדקויות אלו.

סיפור אמתי, במו עיני ראיתיו, שהיה לפני לא מעט שנים, ליד הרפת של מושב ***** .

ומעשה שהיה כך היה:


אברהם יצחק (שם בדוי) בן השלוש-וחצי עומד ליד מכלאות העגלים, ומסביר:


"זותי המכלאה של העגלים הבריאים, כי את העגלים שחולים שמים שמה (מצביע לעבר מכלאה אחרת).
עכשיו. זה עגל בן, וזה עגל בת (מלווה בהצבעה על כל אחד ואחד). זה עגל בת, זה עגל בן (וכן הלאה).

(עד כאן, אין כל רבותא בכך שילד שאביו מגדל פרות, יודע להבחין בין עגל זכר לעגלה נקבה, הסימנים, כידוע, אצל הזכר כמו גם הנקבה, בולטים לעין).


וזה, ממשיך הילד, עגל שאני לא יודע אם הוא בן או בת (מצביע על עגל שאין ספק במינו) כי נפל לו המספר מהאוזן. לעגלים בנים יש מספר מפלסטיק כחול, ולעגלות בנות יש מספר מפלסטיק צהוב, אבל לזה נפל "

מיימוני

[דרושות היו שלושת שני עכח כדי שרב' המיימוני יעלה שאלה כזו באשכול מיוחד ]

לגוף הנושא; למה להכניס את השם וניסיו בגוף העשיה כל שלא מדובר באגדת ישו? הרי תושיה יודעת מזמן שכל שנעשה וייעשה הוא מהשם וגם התרגלה כנראה שכל שמערבים את השם בשיחה זה מחוסר תושיה כשאין תשובה חלקה.

ארשום את שאני קבלתי [ומתכונן לומר לבתי כאשר תגדל ותשאל].

"לענות בדיוק כפי השאלה ותו לא מידי עד שהילד ישוב לעיסוקיו". כלומר אם שאלה כנוסח הכותרת "איך באים תינוקות לעולם?", התשובה היא: "כמו צמחים מהאדמה ובעלי חיים מאמותם, הם גודלים בבטן האם". אם לא ממשיכה, אז די. ואם ממשיכה לשאול "איך יוצאים?" התשובה היא: "האם מרגישה שהתינוק לוחץ לצאת והולכת לרופא וכו'".

"אם שואלת איך נוצר שם", התשובה היא: "כמו הצמחים והחי שנולדים מזרע שמתפתח לעץ, פרה וכו' כך האדם". אם שואלת הלאה "איך מגיע לשם הזרע?" התשובה היא יש מנגנון בבריאה שמעביר זרע מהאב לקרב האם. רק אם עדיין לא הלכה לדרכה ומתעקשת הלאה לשאול איך בדיוק נכנס, יש לענות שבדרכים שונות ועל ההורים להחליט אם להוסיף שיש בזה סיבוך ויגלו כשהיא תגדל או שכבר לספר לה על הזרעה מלאכותית דהיינו רק על רעיון ההזרעה בתקוה שתלך לדרכה גם בלי שיצטרכו לומר שנוטלים את הזרע מגוף האב או אף על כך וגם על דרך ההזרעה הטבעית.

תוקן על ידי - ווטו1 - 13/07/2005 10:49:49

וטו

איקון ירוק וכו'.

(אולי זה לא רק שלוש שנים, אלא צריך היה לחכות לשאלה של תושיה...).

לגבי השימוש הלשוני "ה' עשה". נראה לי, ממה שאני מבחין בבית שלנו לכל הפחות, שהביטוי הזה נכנס לשימוש כל פעם שמגיעים לנושא יותר מדי מורכב.

למשל, מזג האויר. איך יורד גשם? יש עננים וכו'. אבל מה גורם לעננים להוריד גשם? (אבא שכח מה שלמד...): כשה' רוצה. וכן על הדרך הזו. כל פעם שהמנגנון הפיזיקלי מסובך מדי, משתמשים בתשובה זו.

אם המנגנון כן ידוע ופשוט להסבר, מסבירים אותו, ואז מוסיפים כי כמובן הכל נעשה ברצון ה'.

כלומר, אם אסכם, הביטוי "כך עשה ה'", משמש בעיקר לשתי מטרות:

א. השלמת הסבר במקום שההסבר האמיתי, המדעי, אינו ידוע (או, כמו במקרה דנן, אינו ניתן להסבר נוסף כרגע).

ב. החיזוק האמוני כי הכל מיד ה'.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אני תוהה לגבי תפקידו של אבא של תושיה בהבאתה לעולם (וכבר רמז ווטו לכך ששילוב של אמא וא-להים בלבד, יש בו, עפעס, שמץ נצרות), ועוד יותר תמהה אני על כי תושיה לא שאלה על כך (ובמקום אביה, הייתי מודאגת מכך מעט ).



ווטו -



מואדיב,

אתה בטוח שאותו ילד לא סיים תואר שלישי בלימודי מגדר?

.

אמא שלום (ואחרים) :


הנה מה שידע ילד קטן הגדל בקרבת רפת מודרנית היום:


איך באים עגלים לעולם?

האיש מחברת האון מגיע עם מזרק הפלסטיק הגדול. הוא מזריק אל הפרות את החומר שהוזמן (לפי קטלוג זרמת פרי ההרבעה שבישראל), ואז הפרות נכנסות להריון.



איך מבדילים בין עגל ממין זכר לבין עגלה ממין נקבה?

לפי צבע התגית באוזן.


איך מבדילים בין פרה מבוגרת לבין פר?

אין דבר כזה פר. יש רק פרות חולבות. פרים - יוק.



לימודי מגדר, או שמא האי למנוס במסע הארגונאוטים ?

אמשלום

יש כאן בעיה.

ברור שלאבא יש חלק בהולדת הילד. אחרת, למה הוא נקרא אבא, ומדוע צריך להתחתן כדי להביא ילדים לעולם?

אני סבור שתושיה, כמו כל הילדים בגילה, מודעת שזה כך, ואלו הן הנחות יסוד בלתי מפורשות (IMPLICIT) בתודעתה.

מצד שני, פתיחת הנושא אינה רצויה בעיני, כיון שאיני יודע איך להסביר זאת. אפשר כמובן להיכנס לדבורים ולציפורים, אבל איני רוצה לעשות זאת. בעיני, זה דבר שאינו מתאים לגיל.

ואני רחוק מאד מגישה נוצרית...

איך תושיה מתרגמת זאת לעצמה? אני משער שהיא קולטת, אינטואיטיבית, שמציאות האב היא תנאי הכרחי, אבל אין לה הסבר מסויים כיצד זה עובד.

אילו היא היתה שואלת אותי מה תפקיד האבא, היה צריך להתאמץ ולחשוב על תשובה.

בינתים, אין לי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

חכם בלילה, ילדה בת שש...

נראה אותך עם ילדה בגיל כפול.

*****

סצנה בבית יהודי ממוצע:

בת השתים עשרה: אבא, איך באים תינוקות לעולם? אני יודעת שזה לא הכרוב (אם תולעים אין בו, אז תינוקות???), ולא החסידה (אנחנו ליטאים). אז איך?

אבא: למדת כבר למבחן בתורה?

בת: כן. די. אוף. תענה לי.

אבא: רגע, אני חושב שיש לי טלפון.

בת: היום שבת, ואתה לא בהצלה.

אבא: אז אני בטח ממהר לבית הכנסת או משהו.

בת: הרגע חזרת ממנחה, לא?

אבא: ונעילה?

בת: די נו, אבא, תענה לי.

אבא: שבי בתי. רוצה משהו לשתות? לאכול? לא? או קי. אז ככה. אמא הלכה לבקר את השכנה. מייד כשהיא תחזור, תשאלי אותה.



<תיקונים קלים>

(מחקתי את החתימה...)




תוקן על ידי - השכן - 13/07/2005 13:17:30

מיימוני,
אכן עושה רושם שהפעם הצלחת להתחמק מעיקר הבעיה.

מיימוני,

ח"ו לא רמזתי שאתה נוצרי או מקורב לנצרות, רק הדגשתי את חסרונו הבולט של האב מתיאורך, וברשותך, אמשיך בהדגשה זו.
אתה טוען, שקיומו של האב בתמונת ההולדה הוא הכרחי בדמיונה של הילדה. ובכן, מסתבר שלא - הוא לא חסר לה כלל בתמונה שהצגת אתה בפניה.

ואגב, האם באמת צריך להתחתן כדי להוליד ילדים?
[התשובה היא כמובן: לא. אני מניחה שבקהילתה של תושיה ושל אביה, צריך להתחתן כדי שמותר יהיה לקיים יחסי מין. אבל אפשר לעשות זאת, ואפילו ללדת ילדים, גם בלא להתחתן. אין לי כוונה לפתוח פתח לפריצוּת, אלא להזהיר (ובימינו, לצערי הרב, יש צורך גדול באזהרות כאלה!) מפני חוסר ידיעה שעלולה להוביל לפגיעה קשה.]

עפר ואפר, אמשלום

איני סבור שהתחמקתי מעיקר הבעיה, מפני שהבעיה לא היתה כיצד להסביר את תפקידו של האב, אלא כיצד לספק לילדה בת שש תשובה הולמת לגילה.

זו כמובן דעתי האישית, שאמנם מנסה להתבסס על מה שזכיתי ללמוד ולהבין. אין צריך לומר שכל אחד רשאי לחלוק ולהביע דעה שונה, עם או בלי ראיות.

לגבי האפשרות לנהל יחסי אישות מכל סוג שהוא, ברוך השם הנושא הזה אינו קיים אצלנו, עד כמה שידוע לי, ובוודאי לא בגיל הזה. כך שלא ברור לי מה ענינו לכאן.

קשה לי גם להאמין שיהיה מי שינסה/תנסה להעביר לילדה בת שש רקע על אפשרויות של יחסי אישות במסגרות שונות, גם אם אותה ילדה אינה משתייכת לרקע אורתודוכסי/חרדי.


השכן

אני משער שכוונתך לפרודיה. אם כן, זה מוצלח. אך איני יודע מדוע אי אפשר לספק תשובה הולמת גם בגיל זה.

סגנון הדיבור של הילדה בסיפור מרמז, לכאורה, שיש לה כבר ידע מוקדם. ויותר מאשר סקרנות אמיתית יש כאן מבחן לאבא. לכל היותר, מבחן לשמועות ששמעה.

זו בעיה מסוג אחר.

בגיל כזה, אפשר בהחלט לומר שזה נושא עדין, ולאמא יהיה יותר קל להסביר זאת מאשר לאבא. זה בהחלט לגיטימי שבנושאים מסויימים יותר קל לדבר במסגרת אותו מיגדר (איך המילה שלמדתי? פוליטיקלי קורקט?). וגם זה, כמובן, ענין אישי.

אם האב, או האם, רוצים להסביר, צריך, כמו בכל תחום, להחליט מאין יוצאים ולאן רוצים להגיע.

יתכן בהחלט שבגיל כזה הילדה רוצה מידע גם על מנגנוני ההולדה. ממילא, זה גיל שבו הבת עומדת להתבגר ואז ממילא צריך הסבר מסויים על התהליכים שעוברים עליה. (אמנם זה לא מקובל לקשר בין שני הנושאים).

אפשר לומר כי ה' בחר באשה לתפקיד נפלא ואחראי, והוא לגדל בתוך גופה את התינוק. התינוק מגיע בשעה שמתחתנים (לתשומת ליבך, אמשלום, החינוך נועד להעביר את המסר שיש לייצר תינוקות רק במסגרת נישואין... כל זרם ושיטותיו. סמיילי). אם היא רוצה פרטים נוספים, אפשר לומר שזה נושא מאד צנוע, ומקובל שזה ענין פרטי של הזוג. וברגע שמתחתנים מקבלים הסבר נוסף.

אך יש להיות פתוחים ולהטות אוזן קשבת לנאמר ולשאינו נאמר, האם לילד/ה יש שאלות נוספות, בגלל למשל שמועות ששמע/ה. אם כן, יש לשאול אם הילד רוצה מידע נוסף, ואז צריך לחשוב איך לומר אותו. בכל מקרה, צריך גם לדעת מה המידע שנמסר לילד ובאיזו צורה.

אכתוב כאן משהו שנראה משונה, או מיסטי. ניתן לתאר את יחסי הזיווג באופן שמציג אותם מצד מאד מסויים שלהם, בתור קיום מצוה חשובה, ובתור ביטוי של אהבה עדינה בין בני הזוג. לאהבה זו יש גם ביטוי גופני, ואפשר שהילד/ה שמע/ה עליו פרטים מסויימים. האב יכול להבטיח בפה מלא לבת כי כל תיאור יחטיא את המטרה, כי יש דברים שנסיון לבטא במילים לא יצלח. והוא מבקש ממנה לדעת כי עד כמה שניתן לתאר זאת, התיאור שלו נכון ומדוייק.

ואז, אם היחסים בין ההורים לילדים שפירים ורוויי אמון, הילד יקבל את הנאמר לו. ודי יהיה בזה, בלי לגרום תחושה של אי נוחות לאב או לילד.

אפשר גם להסביר שבתור בני אדם יש בנו חלקים גופניים, שמשותפים לנו ולבעלי החיים, כי ה' ברא אותנו בתור יצורים מורכבים. והאופן שבו אנו מעמידים ולדות נעשה כמו אצל בעלי חיים גם כן, אמנם בקדושה ובטהרה.

ושוב זה תלוי מאד במידע המוקדם שיש לילד ושבעקבותיו מתעורר הדיון.

אפשר גם לומר לילד כי אסור לדון בנושא הזה יותר מדי, אך כיון שהוא שואל, ואסור ואי אפשר לבלום את המחשבה, בכל תחום, לכן הוא מתבקש להציע את כל ספקותיו כדי לקבל תשובה מלאה ככל האפשר. ובזאת לסגור את הנושא עד לשעה שיגיע לפרק האיש מקדש. מצד אחד, זה נותן לילד את הבטחון שהוא יקבל מידע כפי שהוא רוצה, ומצד שני יבהיר לו כי הנושא עדין ולא צנוע, ולכן עדיף לצמצם את הדיון בו לצורך בלבד.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

לא דיברתי על הסברים של מסגרות נישואים אלטרנטיביות, או דיוק בפרטי החד-הוריות. דיברתי על הסבר פיזיולוגי (ברמה המתאימה לבת 6) שיכול להצילה מעוולות, כאבים ופגיעה קשה. האם יש צורך שאפרט ואחדד את דברי יותר???
[אני ממש ממש משתדלת לכתוב באופן שלא יפגע ברגישותו הלשונית והתרבותית של אבא של תושיה. כנראה, חסרה אני את כישוריהם של אלה המסוגלים לכתוב דברים ברורים בשפה מתחמקת, וכאשר אני מנסה כוחי בזה, איני מובנת כלל .]

אמשלום

אני מצטער על שאני קשה הבנה כל כך.

מדוע את סוברת שחיוני להסביר לילדה בת שש שלאב יש חלק פיזיולוגי (מילה טובה בהרבה מאשר "גופני"!) בהולדה? כלומר, להסביר כבר עכשו?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

מה ההבדל בין פיזיולוגי לגופני???

למה?
כדי שתדע שיש גם גברים בעולם. ושיש להם בו תפקיד שהועיד להם א-להים (להיות אבאים, כמובן), ושיש כאלה שלא מבינים היטב את התפקיד הזה, ולא יודעים שרק אחרי שהם מתחתנים מותר להם להיות אבאים, ולפעמים הם מנסים לגעת בילדות בנות 6 ולעשות איתן את מה שאסור לעשות עם מישהי שלא מתחתנים איתה...
[אני צריכה להמשיך?]

מעבר ל"הקדם תרופה למכה", ברמת העומק, נראה לי חשוב מאוד לילדה בת 6 לדעת, שהיא גם של אבא שלה ולא רק של אמא שלה (ושל א-להים, כמובן).

ועוד שאלה: לו היתה תושיה בן, האם גם אז לא היית מסביר לו את תפקידו של האב (באופן המתאים לגילו כמובן)?







תוקן על ידי - אמשלום - 13/07/2005 19:35:47

אמשלום

תודה על הסבלנות.

עכשו הבנתי! (אני מקווה).

אז ככה:

א. ההבדל בין פיזיולוגי לגופני הוא ש"גופני" זה בעברית (מודרנית) ופיזיולוגי זו מילה בלועזית. ומילה לועזית רחוקה יותר מהתחושה מאשר מילה עברית. ולכן היא יותר "נקיה". יש לה פחות קונוטציות מיידיות של תחושה.

ב. בהחלט צריך להזהיר ילדות (וילדים) בכל גיל מפני סוטים. אבל נראה לי שהמקום להזהיר ילדים אינו בשיחה על "כיצד באים תינוקות לעולם", גם אם אנו יודעים שיש מכנה משותף לכל הנושאים האלו. (ובשל הסברה שכתבתי כאן, לא חשבתי מלכתחילה שהנושאים שייכים יחד).

ג. ילדה בהחלט צריכה לדעת שיש לה אבא ויש לה אמא. אם לדעתך (ולא רק לדעתך) ילדה מרגישה פחות שיש לה אבא אם לא ידוע לה על החלק הפיזיולוגי בתרומת האב, אז באמת צריך למצוא את הדרך להעביר גם את המסר הזה לתושיה.

אמנם אין לי פתרון לנושא הזה כרגע. אני ממתין להצעות, שיעמדו בתנאי הסגנון שלנו (כלומר, במגזר).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו