|
|
| נשלח ב-13/7/2005 19:50 |
 |
| |
אמשלום
לא התכוונתי לשום רמז. חלילה לי. ואם זה מה שגרמתי לך לחשוב, אני מתנצל.
(איקון קד בהתנצלות ומגיש זר פרחים).
ואדרבה, אם יש לך הצעות, או לכל אדם, אשמח לקבל. הנה, גם אני כתבתי את הצעתי בתקווה שהיא תביא תועלת, ולכל אחד יש מה לתרום (האם ל-ך צריך לומר זאת?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 21:08 |
|
| |
ילד בדואי הולך עם אביו בשדה.
"יא באבא", שואל הילד, "למה השמש תמיד עולה שם (מצביע למזרח) ויורדת שם (מצביע למערב)?"
"ואללה איבני, לא יודע", משיב האב.
"יא באבא, תגיד, איך העז שותה מים שקופים ויוצא לה חלב לבן?"
"ואללה איבני, לא יודע".
"יא באבא, מה זה האופי הדואלי של האור?", ממשיך הצאצא להקשות.
"ואללה איבני, לא יודע", מגיעה התשובה הקבועה.
"תגיד, יא באבא, מפריע לך שאני שואל אותך הרבה שאלות?"
"חס וחלילה, יא איבני, אם לא תשאל איך תדע?"
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 21:26 |
|
| |
.
לענ"ד יש להפריד הפרדה מוחלטת בין הסבר לילד/ה על תינוקות, לבין הזהרה מפני מישהו שירצה לגעת בגופו ("הגוף שלי הוא שלי וגו').
גם לא הייתי רוצה שכשתגדל הנערה, נושאי אישות יקושרו בעיניה לאזהרות מפני זרים, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 21:42 |
|
| |
מיימוני,
קיבלתי. אני מתנצלת שחשדתי בך ומקוה שלא אלקה בגופי (או, לשיטתך: בפיזיולוגיה שלי).
אני אשמח אם תענה על שאלתי הקודמת: האם גם לבן 6 לא היית מסביר (באופן המתאים לגילו וליכולת תפיסתו) את תפקידם של גברים בהולדת ילדים? האם לא מגיע לו לדעת את חשיבותו ותרומתו העתידית לעולמו של הקב"ה?
מואדיב,
אני מסכימה איתך מאוד, וכבר אמרתי זאת לעיל.
ההדגשה שלי על עניין הזהירות באה, רק כי לא הובנתי קודם לכן. זאת בודאי לא הסיבה היחידה ואפילו לא העיקרית, ללימוד בת ה-6 שיש גם לאבאים תפקיד בהולדה. אני מאמינה, שההבנה כי גברים ונשים שותפים יחד בבניית העולם ובעיצובו היא משמעותית ומהותית מספיק, כדי להתחיל לחנך אליה הרבה לפני גיל 6. אבל אם אבא של תושיה טרם הספיק לעשות זאת, השיחה על "מאין באים ילדים לעולם" יכולה להיות (לענ"ד) טריגר מצוין לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 22:17 |
|
| |
אמשלום
אני שמח שמחלת לי.
ולגבי בקשתך - עוררת אותי לנקודה זו, אך לבושתי איני יודע כיצד לעשות זאת. הדרך היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא מעין זו:
כשאבא ואמא מתחתנים, ה' שולח לאמא תינוק כדי שהם יגדלו אותו ויאהבו אותו, כמו שאנו אוהבים אותך.
וכו' וכו'.
כל תוספת בכיוון הפיזיולוגי נראית לי מיותרת ומזיקה בשלב זה. אולי אני טועה. כפי שציינתי, אני פתוח להצעות.
מואדיב
אני מסכים איתך, וזה מה שביקשתי לומר לעיל. אולי לא הצלחתי להתבטא ברורות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 22:29 |
|
| |
אני רוצה להתודות כאן בפני כל קהל עדת עצכ"ח, שבעת שקראתי הדו-שיח של מיימוני ותושיה, הייתי בטוח שכל זה משל (איך אמר אתנחתא? שלפי הרמב"ם כל התורה היא משל, לא? ).
והנמשל: שעניני נסים שאנו רגילים לפרש "ה' עשה ככה", זה בדיוק כמו שאבא/מיימוני הסביר איך ה' עושה שבאים ילדים.
וכמו כן המושגים של "נבואה" ו"השגחה", ואפילו "בריאת העולם" להבקיאים קצת בהשקפת עולמו של רבותינו לבית מיימון.
ולאכזבתי, הדיון הוא לא פחות ולא יותר אודות איך מדברים לתינוק ותינוקת בני 6-7, ואיך להזהירם מפני התקפות. אוי מה היה לנו. 
אגב: הסיבה לזה שפיזיולוגי היא מילה יותר עדינה מ"גופני", לא קשורה - לענ"ד -למה שכתב מיימוני שזו מלה לועזית וזו עברית, אלא, ש"פיזיולוגי" היא מילה כללית מה שאין כן "גופני" מתייחסת ישירות אל גוף האדם ואבריו, (וכולם יודעים שזה דבר מאד לא עדין ), ולמשל איני חושב שיש איזה אי-עדינות בשימוש במילת "גשמי" בעברית לא מודרנית, במקום "גופני".
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 22:37 |
|
| |
מלמד
אני כבר מדמיין לעצמי איך ילמדו את כתבינו בעוד כמה מאות שנים...
סמיילי.
ומנגד, האם השאלה כיצד להסביר לילדים שאלה כזו, שממש מציקה להורים (פירסמתי אותו אשכול בפורום אחר, ושם היו תגובות שהראו שהורים רבים מוצאים שזה לא דבר פשוט), האם דיון כזה אינו חשוב?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 22:40 |
|
| |
האם תושיה הוא שם של בת חרדית? לאהל'ה יותר מתאים...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2005 23:18 |
|
| |
אממממ,
נשמע לי קצת מוזר חוסר הנוחות מהנושא.
כאילו זה נושא ששייך לעולם "אחר".
לדעתי זה עיוות של כל גישת התורה ובתלמוד בפרט,
שרואה את זה כחלק נורמאלי מהחיים, שאליו קושרים הנהגות ומצוות חשובות.
לדעתי ברית מילה היא הזמן המתאים להסביר לבן (כפי גילו ורמתו) את ההקשר בין ברית המילה ובין הצד הזכרי בהבאת החיים לעולם.
ברור שלילד הדברים יאמרו יותר מרומז , אבל מתוך יוזמה של ההורים שמטרתה לגרום לכך שבבוא העת "יפול האסימון" לילד, ויבין את הדברים מתוך ההקשר האמיתי שלהם בעולם של תורה ומצוות ולא מתוך ההקשר היצרי-שקרי שנפוץ מאוד בעולם הזה. (לצערי גם ע"י טיפוח של גישות דתיות זרות, שחדרו היטב וקנו שביתה רבתי גם בעולם היהודי.  )
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 00:24 |
|
| |
אתנחתא,
מיימוני זה שם של אבא חרדי? יענק'ל יותר מתאים.
איש ציפ,
כוונתך לקבלה? דומה ואכן דנו כאן בעבר בנקודה זו. יש למישהו לינק?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 00:54 |
|
| |
בן איש.
א.מדוע קראת לי?
ב.למה אתה משתמש בשמי להתקיף את חכם השבט וראש וראשון לתגובות המלומדות בפורום?
סליחה! ומהר!...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 01:50 |
|
| |
אם קראתי נכון נכתב כאן יענקל, לא באלף.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 02:34 |
|
| |
יאנקל,
כפי שהבחין אתנחתא, ממך אינני צריך לבקש סליחה.
אך הערת הערה נכונה אחרת: יתכן ויהיו מי שיבינו את דברי כפוגעים בכבודו של מיימוני. מיותר לציין שלא לכך התכוונתי, אך לא מיותר לציין שזה מיותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 06:49 |
|
| |
מיימוני,
ביקשת עצות פרקטיות מן "המגזר", והרי ניתנה לך אחת כזו כבר בתחילת האשכול, ע"י ווטו:
"לענות בדיוק כפי השאלה ותו לא מידי עד שהילד ישוב לעיסוקיו". כלומר אם שאלה כנוסח הכותרת "איך באים תינוקות לעולם?", התשובה היא: "כמו צמחים מהאדמה ובעלי חיים מאמותם, הם גודלים בבטן האם". אם לא ממשיכה, אז די. ואם ממשיכה לשאול "איך יוצאים?" התשובה היא: "האם מרגישה שהתינוק לוחץ לצאת והולכת לרופא וכו'".
"אם שואלת איך נוצר שם", התשובה היא: "כמו הצמחים והחי שנולדים מזרע שמתפתח לעץ, פרה וכו' כך האדם". אם שואלת הלאה "איך מגיע לשם הזרע?" התשובה היא יש מנגנון בבריאה שמעביר זרע מהאב לקרב האם. רק אם עדיין לא הלכה לדרכה ומתעקשת הלאה לשאול איך בדיוק נכנס, יש לענות שבדרכים שונות ועל ההורים להחליט אם להוסיף שיש בזה סיבוך ויגלו כשהיא תגדל או שכבר לספר לה על הזרעה מלאכותית דהיינו רק על רעיון ההזרעה בתקוה שתלך לדרכה גם בלי שיצטרכו לומר שנוטלים את הזרע מגוף האב או אף על כך וגם על דרך ההזרעה הטבעית.
מכיוון שהתעלמת מתרומתו זו, תהיתי שמא:
א) היועץ אינו מספיק מן המגזר.
ב) העצה אינה מספיק מן המגזר.
ג) לא ראית את הדברים (ולכן הבאתי אותם שנית).
אישציפ,
אני מסכימה איתך מאוד (בא"א - למה זה חייב להיות קשור לקבלה ולא לחיים עצמם???). החינוך להיכרות עם הגוף, על כל מרכיביו ואיבריו, לאהבה שלו, לכבוד אליו (החל מהנהגות של נקיון, וכלה בזהירות מפני מי שלא מכבדו, כפי שהסביר מואדיב לעיל) ולהבנה של השמחה שהוא יכול לאפשר לנו - שיש לה פן דתי של קרבה לא-להים, שהרי בצלם א-להים אנחנו ברואים! (ויפה אמרת אישציפ, שדוקא הדגש על פניהם הדתיים של היצר ושל המיניות, הוא הוא שעושה את ההבדל בין בהמיות וגועל לבין יופי וטהרה, ולא ההרחקה מכל דבר גופני) - חינוך כזה, צריך להתחיל ברגע הלידה (והוא מתחיל שם, גם אם ההורים לא מודעים לזה - בדרך בה הם מחזיקים את הילד/ה, רוחצים אותה/ו וכו').
וכבר אמרו חכמים, שחינוך הילדים מתחיל 30 שנה לפני לידתם. וד"ל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 08:27 |
|
| |
אמשלום
תודה.
ראיתי, והתשובה - מן ההתבוננות הראשונה - לא נראתה לי. אך הייתי צריך להסביר למה ושכחתי. אנסה לעשות זאת עכשו.
יתכן שזה משהו אישי. אני משתדל לחנך את ילדי לאותו דבר שבא לידי ביטוי גם בלימוד הגמרא. לא להסתפק בתשובות שטחיות. לא "למרוח". תשובה כזו, האבא מעביר זרע לאמא, מזמינה בירור נוסף. איך? מהו הזרע? האם האבא עושה זאת, למשל, בזמן הארוחה, בתור איזו מנה מיוחדת?
אני משער, כי איני יודע בוודאות, שהילד ששומע הסבר כזה מדמיין לעצמו מין סוכריה או משהו שהאבא מביא לאמא. יתכן גם שנשאר אצלו איזה ספק בדבר. ואז, ממה נפשך. או שזה יציק לו תמיד במקום כלשהו. או שזה ירגיל אותו להסתפק במיתוס. או שזה ירגיל אותו לשטחיות, לקבל תשובה לא מדוייקת.
וזה לא דומה בעיני להסברים אחרים, שהם נכונים לכשעצמם, למרות שהם טעונים הסבר מעמיק יותר, כמו עצם השימוש בכפילות המשפטים "ה' עשה" ו"זה חוק טבע".
וזה גם לא דומה להתעלמות מתפקיד האב, מפני שעצם זה שהנושא לא הוזכר, ההשמטה אינה מרגילה בהכרח לשטחיות.
יתכן שאני טועה. סוף סוף יצאו הדברים מפי וטו. ויתכן שהחילוקים שהצעתי כאן אינם חשובים. אך זו תחושתי. ויתכן שעלי להתבונן עוד בדבר.
(לגבי המקור, הרי אני משתדל לנהוג לפי הכלל "שמע האמת ממי שאמרה". סמיילי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
