| נשלח ב-31/7/2005 19:13 |
 |
| |
ואוסיף אנקדוטה:
מסופר, שהיה בשעתו כינוס גדול של אנשי חינוך מהציבור הדתי, בנושא חינוך מיני, האם מתי וכיצד.
בעוד הדוברים על הבמה מחווים דעתם זה לכאן וזה לכאן, עלתה לבמה נחמה ליבוביץ' ע"ה, וצעקה: השתגעתם?! גם את זה אתם רוצים שהם ישנאו??
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 21:59 |
|
| |
אני למדתי על כך מספר קטן שהיה בביתנו, ושמו - ראה זה פלא - "כיצד באים תינוקות לעולם". הספר היה תרגום לעברית של מהדורה בינלאומית כלשהי, ונועד לפטור את ההורים ממבוכת ההסברים ולספק מידע מדויק, תוך המנעות מגלישה לתאור מפורט מדי של האקט עצמו. האיורים היו מבוססים על מין מגזרות-נייר צבעוניות, ותארו באופן סכמטי את תהליך ההאבקה בצמחים, ההפריה בבעלי חיים, ולבסוף - את האופן בו מתרחשים הדברים בין בני אדם. אני מניח שנחשפתי לספר הנ"ל בגיל שמונה בערך, והוא גרם שהנושא לא יהיה עוד בעיני מין "סוד עטוף במיסתורין בתוך תעלומה", אלא פשוט בגדר מה שנהוג לכנות "עובדות החיים".
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 22:01 |
|
| |
גו"ג,
אותו ספר...
[אולי אנשים אחים אנחנו?!]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 23:43 |
|
| |
זכרון ילדות,
נדמה לי שזה היה ביום הכיפורים של כיתה ג' (וגם אם לא לכל היותר כתה ה') שאלתי את אבי שליט"א מה זה תשמיש המיטה? (שהוא אחד העינויים האסורים ביוה"כ)
וכך בדרך לבית הכנסת , נודע לי הדבר.
בהתחלה זה קצת התמיה אותי, אבל תוך כדי דיבור הבנתי שככה זה. (ביחוד אם זה מוזכר בתורה, וביחוד שזה היה בהקשר ליום הכיפורים)
בגיל מאוחר יותר אני ועוד חבר גילינו לחבר אחר את העובדה הזו והוא די הזדעזע, ולא האמין שגם הוא נולד כך ו"ההורים שלו" וכו', אני מניח שהייתי די נפגע אם הייתי מגלה את זה בדרך עקיפה כזו.
מצד שני אני מניח שבחברה חרדית זה אחרת.
בכל אופן סתם כתבתי זכרונות, אין לי משהו הרבה יותר "חכם" להגיד. (מעבר למה שכתבתי בתחילת האשכול)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:11 |
|
| |
חחח. מזכיר לי שאני ראיתי את אבי שיחיה מסדר את מיטתי ביום הכיפורים. ושאלתי אותו בתמיהה
"אבא הרי אסור "תשמיש המיטה"?"
כך לימדונו בחיידר! תשמיש המיטה = הצעת המיטה!
מצד אבא נרשמה שתיקה ארוכה שנמשכת עד היום הזה...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 13:56 |
|
| |
כשנדרשנו לנושא בביתנו, הסברנו לבנות (בסביבות גיל בת המצוה), שאבא ואמא ישנים יחד. ואצל אחרים, גם חברים וחברות ישנים יחד. כשישנים יחד, האשה עשויה להיכנס להיריון.
מצד אחד זה מסביר הרבה דברים שהן נחשפות אליהן, מצד שני מדלגים על הקטע ה"טכני" עד שתהיינה יותר מוכנות לו.
(מחקתי את החתימה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 11:42 |
|
| |
חור בהשכלה / ורד קלנר
החינוך המיני במגזר הדתי סובל כבר שנים מבעיות מסורתיות: הלכה קשוחה, השתקה רבנית והיעדר הדרכה מקצועית. התוצאה: בעיות זהות, הפרעות אכילה, תחושות אשמה, עיוות מעמד האישה וקושי בתפקוד המיני. כמה גופים מנסים להתחיל במהפכה. בזהירות
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/029/453.html
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 16:38 |
|
| |
הבעיה העלתה בצורה יותר משכנעת -בבעיתיותה- מאשר הפתרון-בפתרוניותו-.
איך באמת [לא] עונים על שאלה של ילד/ה בן/ת 9 מה העינוי החמישי בהלכות יו"כ כאשר ברור גם לי ששתיקה היא האופציה היותר גרועה. [היתה מורה שענתה שזה משהו שקשור לשואה, נו אח"כ תצפו שהוא לא יפחד מזה]
תוקן על ידי - ymy33655 - 09/01/2006 16:38:10
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2006 00:52 |
|
| |
ועוד באותו נושא.
בפורום אחר, פירסם ניק שביקש להישאר בעילום שם את השאלה הבאה:
יש לי ילדה בת 10, תולעת ספרים. מה זה תולעת? תנין.
קיצור, כל דבר כתוב - קוראת.
עיתונים ספרים חוברות מודעות כרטיסיות - הכל הכל.
היום היא באה עם שאלה מעניינת.
אבא,
הרי לסינים מותר להביא רק ילד אחד, אז איך הם עושים את זה? איך הם יודעים שלא יהיה להם יותר ילדים?
מה לע***ל אני אמור לענות לה?
*****
כותבות רבות באותו פורום הציעו לומר לה שהסינים לוקחים תרופה. מה שאינו רחוק כל כך מן האמת.
****
אני הצעתי על סמך כל זה:
אני חושב שזו שאלה גדולה ולא פשוט לענות עליה.
נראה מדבריך שנחנת בילדה כשרונית ביותר. ואבאר למה אני מתכוון: היא ילדה שחושבת על מה שהיא קוראת "היכי דמי". בלשון הגמרא: מה היה כאן. איך זה מסתדר לי.
רבים מאיתנו קוראים וחולפים הלאה. כתוב אז כתוב. היא גם מנסה להבין מה כתוב.
זה דבר נפלא. זה באמת כשרון נדיר וראוי לקנאה.
במקרה זה, זה כמובן מסבך. זה גם אומר שתשובות מסויימות שתתן לה עלולות להביא אותה לשאול עוד.
למשל, חשבתי להציע לך שתאמר לה שרק אם אבא ואמא בייחוד, כמו בזמן החופה, אז יש ילדים, כי אחרת ה' לא שולח.
אבל אז היא תבין מזה שהסינים ישנים תמיד בחדרים נפרדים. לא כל ילד לדעתי היה מגיע למסקנה הזו, אבל בתך חושבת, והיא תשאל את עצמה עוד ועוד שאלות (מה שנקרא "דיאלקטיקה) עד שתמצה את הנתונים שיש לה.
ושוב, זו מעלה עצומה. ויש להתפלל שלא יהרסו לה את זה בבית הספר. ואני משער שבבית לא תפגעו במתנה היקרה הזו.
אז נראה לי שהטוב ביותר הוא לענות כפי שכתבו כאן: שיש תרופה שאשה לוקחת ואז היא לא יכולה להיות בהריון. והמעלה היא שזו תשובה אמיתית, ואני גם משער שזה מה שעושים הסינים.
המחיר הוא שצריך לדבר על "הריון" כלומר על כך שאשה הרה עד שהיא יולדת. אבל זה לא סוד כל כך גדול שנשים בשלב כלשהו הרות ואז מגיע תינוק חדש. למי שקשה עם זה, יכול להוסיף שזה נושא שהוא לא כל כך צנוע לדבר עליו (לדעתי זו טעות חמורה, כי אין בזה שום חוסר צניעות ואדרבה פסילת הנושא מטעמי צניעות מזיקה. אצלנו אני מסביר שיש כאלו שאצלם זה נחשב לא יפה לשוחח על זה, ולכן שישאלו רק בבית את אבא ואמא). אבל כיון שהיא שאלה היא זכאית לתשובה.
ואם רואים שיש לה איזו הרגשה לא נעימה, להבהיר לה שתמיד אבא ואמא ישמחו לשמוע את השאלות החכמות שלה.
כיון שהיא חכמה ומבינה דבר מתוך דבר, עדיף לומר את המינימום הברור והאמיתי, ולהניח לה לשאול שאלות אם יש. לא לנדב מידע, כי היא תתחיל לחשוב גם עליו. וצריך להביא אותה למצב של מנוחת הנפש שהתשובה הרצויה בידיה, ולעת עתה הנושא סגור מבחינתה. איני כותב זאת בשלילה, אלא כמתאר את מה שאני חושב קורה בנפשה, כנפש כל אדם המשתדל להבין כל דבר עד הסוף.
***
הבאתי כאן את השאלה גם בגלל הענין הבא:
השאלה מתעוררת דווקא בגלל שזו ילדה חושבת. כלומר, ילדה שמנסה להבין את הכתוב, ולצייר לעצמה בדיוק איך מתרחש מה שמתואר.
הגישה הזו מאד למדנית, מאד מועילה כדי להתפתח, אך היא עלולה להביא את הילד שנחן בכשרון הזה להתנגשויות. גם עם אנשים שאינם אוהבים ששואלים אותם שאלות, ובמיוחד אם אין להם תשובות. וגם עם כאלו שינסו לשכנע אותם בשקרים, בין אם יחושו בהם ברגע הראשון ובין אם לאו.
תשובה לילד כזה טעונה מחשבה רבה, כי צריך לתת לו מידע שישביע את רצונו, ובד בבד צריך להיזהר לא רק לא להעמיס מידע מיותר, אלא גם לא לפתוח את הדלת לשאלות המשך שלא ברור שנרצה לדון בהן.
זה נכון בתחום הרגיש הזה, אך גם בכל תחום אחר.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2006 23:27 |
|
| |
אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי, שאמנם איננו מתייחס ישירות לשאלה "איך לספר," אבל לענ"ד יש לו קשר לנושא. לפני כמה חודשים, כשהמתנתי לביקור אצל רופא המשפחה (החרדי) שלי, ראיתי במקום ספר לילדים על גוף האדם. הספר מתאר את כל אברי הגוף, פרט ל... ניחשתם! פשוט אין דבר כזה. אז מה הילד אמור לחשוב - שמה שיש לו בתחתית בטנו זה משהו שלא אמור להיות שם? שהילד בספר הוא מפלצת או סובל מנכות קשה? אז איך הוא עושה פיפי? גם זה סוד שמגלים רק אחרי החתונה? מזל שיש מקווה... בקיצור, על כגון דא נאמר: אילו זה לא היה המשוגע שלי, גם אני הייתי צוחק.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2006 00:52 |
|
| |
פרוחובניק
זה מעניין. איזה ספר זה? כלומר, מה שמו, מי כתבו ובאיזו הוצאה?
אמנם, השאלות שהעלית לא נראות לי חמורות. גם ילד מבין שיש נושאים שלא יפה לדבר עליהם, ואברי הגוף שנוהגים בהם צניעות גם לא ידונו בהם בספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2006 07:05 |
|
| |
מיימוני,
הספר הזה נמצא אצל רופא - מה אמור לחשוב הילד שיש לו כאב או בעיה באבר מינו? ש"אין דבר כזה"? שהאבר הזה ממילא אינו קיים, או לפחות שאין לדבר עליו, ולכן גם מן הכאב כדאי להתעלם, או לפחות לא לדבר עליו (גם לא עם הרופא!)? מה אמורה הילדה לחשוב על אברי מינה? שהם משהו כ"כ נורא שאין להזכירו, אפילו לא במילה? כיצד תדע אם היא בריאה? אם היא נורמלית?
יש לי תחושה, שהורים אינם פתוחים יותר לדבר עם ילדיהם מאשר רופאים - עבורם זה לא נושא "מדעי" ומרוחק, אלא עניין אישי, שמיד יעורר את ילדיהם לשאלות אישיות גם עליהם. אם אצל הרופא לא ימצאו הילד והילדה מענה, היכן יחפשוהו?
ועוד משהו -
דבריך מדגישים לי את ההבדל שבין "צניעות" ו"הסתרה". אלה שני דברים שונים מבחינת האידיאולוגיה המנחה אותם, אבל אם איני טועה בדבריך שלך (ואני מניחה שאינך היחיד החושב כך) יש איזה בלבול ביניהם, שנדמה לי כי יש בו בסיס נרחב לבעיות קשות.
צניעות, אני מזהה כיחס אל חלקי חיים אהובים ויקרים - כמו הגוף ואבריו, למשל - מתוך רצון לשמרם מרע (נגיעה, גם "וירטואלית", "זיהום" ו"חילול" וכו'). הסתרה, אני מזהה כיחס אל חלקי חיים שקשה להתמודד עימם (זכרונות רעים, משברים, פגמים גופניים וכו'), מתוך רצון "להעלים" אותם מן העולם. בפועל וכלפי חוץ התוצאה יכולה להיראות דומה, אבל כלפי פנים המסר הפוך לחלוטין.
כשאתה מדבר כאן על "אברי הגוף שנוהגים בהם צניעות", אני שומעת - אברי הגוף שנוהגים בהם
הסתרה.
מה המסר שעובר לילדים היושבים וממתינים לאותו רופא? האם במקומות אחרים - בבית, למשל - הם כן יקבלו הסבר מדויק, נכון ומשביע רצון? האם הוריהם לא גדלו גם הם על ברכי הספר הנ"ל? ומאין ידעו הם לענות על השאלות בחכמה ובדעת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2006 09:09 |
|
| |
אמשלום
אני מסכים לחלק מדבריך.
כלומר, אני מסכים שיש אנשים שמבלבלים בין שני הנושאים.
ולדעתי זה חלק ממה שכיניתי "קתוליזציה" של היהדות, כאשר אסור לדבר על הריון, לא רק על הסיבות להופעתו.
אולם אני סבור שלא כמוך באשר לתגובת הילד כשיראה את הספר הזה.
קצת קשה לי להביע דעה בלי שראיתי מה כתוב. אבל אם הילד יוכל לבוא להוריו ולשאול היכן החלק הזה, ותהיה ביניהם שיחה בריאה, אז הכל בסדר.
לאידך גיסא, אם היה ספר שמציג את הנושא עם תמונות, הילדים שלנו, נראה לי, היו מגיבים בזעזוע, אם גם בסקרנות מובנת. (נראה לי שכך הייתי מגיב בגילם).
בהחלט נסיון להדחקה ולהסתרה הוא פסול. לעומת זה, מיקום הנושא בפרופורציה הוא בדיוק מה שדרוש כאן.
יתכן שיש בינינו הבדלים בשאלות הפרטיות כיצד נעשה הדבר ומהי הפרופורציה, אבל אני מקווה שבעיקרון אנו מסכימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2006 09:19 |
|
| |
מיימוני,
ברמת הפרטים -
כתבת - "אם הילד יוכל לבוא להוריו ולשאול היכן החלק הזה, ותהיה ביניהם שיחה בריאה, אז הכל בסדר". אם הילד יוכל, ואם תהיה שיחה בריאה ואם הכל יהיה בסדר, אז הכל בסדר....
אבל מדוע שהילד בכלל ישאל את הוריו שאלה כזו, אם ברור לו לגמרי שיש חלקים בגוף שאין להם שם, שלא מראים אותם באיור (ואפילו מדעי או תמים) ובודאי שלא מדברים עליהם? ומה, לדעתך, יענו לו ההורים, שגם הם חונכו ע"פ אותו הספר?
ברמת השלם -
כתבת - "יתכן שיש בינינו הבדלים בשאלות הפרטיות כיצד נעשה הדבר ומהי הפרופורציה, אבל אני מקווה שבעיקרון אנו מסכימים".
ע"פ ההגיון שלך, אין אדם בעולם שלא מסכים איתך...
לפעמים העיקרון הוא בדיוק השאלות הפרטיות והפרופורציה (או, במלים אחרות - לפעמים הכמות היא האיכות).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2006 11:07 |
|
| |
.
הפתרון קל:
"לכי למואדיבה, היא תסביר לך"
(מואדיב ברגע של תרגול מעשי של "חוק תפוח האדמה הלוהט"
גילוי נאות:
בשני האטלסים של המואדיבה, מופיעים גם אברים שלא מופיעים בספר של הרופא ההוא. אני מוכן להמליץ לו על אחד מהם...
|
|
|
|
|
