ירמיהו פרק כח
(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנת בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית יְקֹוָק לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר:
(ב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל:
(ג) בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל:
(ד) וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְקֹוָק כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל:
למרות מיעוט המידע שיש בידינו, הסיפור די ברור בנקודות שנראות לי משמעותיות.
1. חנניה מתנבא בשם ה'.
2. הוא מבטיח נבואה חיובית.
3. ירמיהו אינו יודע להבדיל אם זו אמת או שקר! כדלקמן.
(ה) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְקֹוָק:
(ו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק יָקֵם יְקֹוָק אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְקֹוָק וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(ז) אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם:
(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר:
(ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק בֶּאֱמֶת:
כפי שכתבתי לעיל, ירמיהו מלמד אותנו כלל. למרות שחנניה מדבר בשם ה', רק בשעה ש"יבוא דבר הנביא יוודע ששלחו ה' באמת".
מכאן דומה בעיני שחנניה לא שיקר ביודעין. אם אתרגם זאת לזמננו, אילו היינו מחברים לו מכונת אמת, לחנניה, המכונה היתה מראה כי הוא מאמין בלב שלם במה שהוא אומר. מסתבר לי (אבל זו דעתי שלי אם גם אני מסתמך על תפיסה מסויימת של הנבואה ועל מחקרים בתחום החויה המיסטית והאקסטטית להבדיל) שהוא חוה מה שחוה ותירגם זאת לתקוה שהפכה בפיו לנבואה והבטחה בשם ה'.
תגובתו של ירמיהו הרתיחה את חנניה, וניתן להבין לליבו. אם גם הוא הרשע בסיפור שלנו.
(י) וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ:
(יא) וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ: פ
בשל התנגדותי לשיטת הרמב"ן על הצורך של הנביא לתרגם את הנבואה שלו למעשים סמליים כדי שתתרחש, אני נהנה לציין כי חנניה נוהג כאן ממש לפי הרמב"ן. אם הוא האמין, כרמב"ן, שהמעשה שלו יגרום ל"נבואה" שלו להתרחש ביתר וודאות או ביתר מהירות, או שרק ביקש להמחיש את תוקף דבריו וזלזולו בירמיהו לעיני העם, זאת איני יודע.
שים לב לתגובה. כלומר להעדרה. אין לנו תגובה מיידית של ירמיהו לחנניה. ירמיהו מחכה להתגלות חדשה ורק אז הוא יכול להגיב!
(יב) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר:
(יג) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל:
(יד) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ:
עכשו, מצוייד בהתגלות החדשה, ירמיהו יכול לענות לחנניה ולחשוף את שקרו.
(טו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ יְקֹוָק וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר:
(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְקֹוָק:
כאן הצופה מהצד שואל. אנו עומדים מול הויכוח בין שני נביאים. שניהם כריזמטיים, שניהם מדברים בהתרגשות, שניהם מוחזקים כצדיקים, שניהם ידועים בנבואות (שמן הסתם התקיימו, וזה לא קשה להשמיע "נבואה" שתתקיים, כפי שעושה כל באבא, ואת הטכניקה אסביר פעם אחרת אם היא לא הוסברה באשכול זה. יש כבר דיונים על זה...)
איך יודעים מי אומר אמת? מנקודת הזמן שלנו, אנו יודעים שירמיהו היה נביא האמת. (ואשתמט מן השאלה המתבקשת אם אנו יודעים זאת וכיצד. מספיק לעת עתה ששנינו מקבלים זאת). אבל הצופים של אז, איך יכלו להכריע?
התשובה הגיעה בכל אופן ברגע שהאירוע שהבטיח ירמיהו קרה.
(יז) וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:
אז לפני כן לא אפשר היה לדעת. ולמעשה, מי שרצה להתעקש, יכול היה לטעון שחנניה מת מסיבות אחרות, והיה עליו לפתח דיאלקטיקה (=פרשנות מורכבת) כדי לעשות זאת.
סבורני שפרק זה ממחיש לנו יפה עד כמה קשה לזהות נביא אמת גם כאשר צריך לבחור ב"זמן אמת" בין ירמיהו לחנניה בן עזור.
