| נשלח ב-14/7/2005 09:26 |
 |
| |
אלעד הרסה את השיחים של השומרון המערבי
הארץ:
The deer, the fox, the songbird and the bulldozer
By Zafrir Rinat
Several weeks ago, Israel Nature and National Parks Protection Authority officials received the findings of a bird survey conducted among the Beit Natif hills south of Beit Shemesh. Assaf Meroz of the Society for the Protection of Nature in Israel's (SPNI) bird watching center conducted the survey, defined as preliminary, and found 57 species, a variety that in many countries would be difficult to find even in much larger areas.
The list of species Meroz found will apparently serve as historical documentation only. The survey, conducted over the last few months at the same time a survey of mammals and flora in the area was being conducted by other experts, can be described as a final analysis, a prelude to the end. The area survey was largely designed as a preliminary for construction, as part of the expansion of Beit Shemesh. If the struggle to save the hills being led by the group of local residents and the Nature Protection Authority fails, within a few years most of the hills will be covered with housing.
Ten years ago, planning authorities approved the expansion of Beit Shemesh southward toward the Beit Natif hills, which reach almost to the Elah Valley. The city today has 16,000 housing units and the expansion plans will enable it to reach a total of 48,000 units.
The Ramat Beit Shemesh neighborhood was built over the last decade, as part of this expansion, but there is still an abundance of hills where the city has obtained the necessary permits to expand further. Nature Protection Authority officials are now rediscovering the hills and local residents have started thinking about the quality of life they want to maintain around their neighborhoods and not just inside them.
Much of the hills are covered with undergrowth - a panorama consisting of bushes and short trees. The scientific designation belies diverse scenery and a range of flora and fauna that cannot be seen in just about any country in the Mediterranean basin.
There are some countries where such views remains, such as Lebanon and Syria, but large-scale hunting has eliminated most of the wild animals. In other Mediterranean countries, these vistas have given way to intensive agricultural development or construction, and so the flora and fauna have also disappeared. According to Meroz, however, the Beit Natif hills are "a journey through a Mediterranean safari."
The beauty of the Beit Natif hills stands out in particular during the winter and spring months, when the area is awash in blooming flowers. But the area is beautiful and no less interesting in the predawn hours of the early summer, when the wild animals are particularly active.
During a tour several weeks ago with Meroz, the director of the bird watching center, Dan Alon, and the authority's regional supervisor, Sharon Gal, the purple and yellow flowers of early summer were still in bloom on the hills and in the orchards left behind by the village of Beit Natif.
At almost any given moment, one of the bird species listed by Meroz in his survey appeared. Overhead, a hawk, one of the large bids of prey regularly found in the area, hovered while another large bird of prey, a buzzard, observed the situation from a distance. On the bushes, shrikes maintained positions, their reddish heads readily apparent. The Beit Natif hills are home to two species of shrike, songbirds that remain still for long periods on bushes, and at just the right moment move against their surprised prey.
There were herds of deer enjoying the vast stretches of open spaces that connect to nature reserves located further to the south. In surveys by Meroz and authority rangers, foxes, badgers and jackals were also spotted.
Man and nature constantly encounter each other in the area. The wild animals feed on the orchards originally planted by the residents of the abandoned village of Beit Natif, and Palestinians come today to gather wild flowers used to make za'atar (hyssop). The flowers are a protected species and illegal to pick. During the tour, two Palestinians were seen slipping out of the area with filled sacks.
The wild animals get into trouble because of water cisterns and numerous caves hewn into the rocks of the area's archaeological sites. During the tour with Nature Protection Authority officials, members of the Forum to Save the Beit Natif hills, set up by a group of Beit Shemesh residents, also arrive. One of them, Gil Cresanti, holds a long lizard, which seems remarkably calm. It is from a species that resembles snakes. Cresanti rescued it from a water cistern that it had fallen into and whose slippery walls rendered it unable to get out. He says that almost every time he comes here, he finds lizards that need to be rescued.
Cresanti and another member of the forum, Dr. Rafi Latner, say that the wide variety of archaeological sites in the Beit Natif hills has already achieved international recognition. Cresanti displays a page from the Internet with a catalog of oil lamps from the Roman period that made it all the way from the Beit Natif area to a gallery on Rodeo Drive in Beverly hills. The lamps, which apparently were taken by antiquities thieves, are being offered for more than a thousand dollars.
According to Meroz, the Beit Natif hills offer an opportunity to reassess decisions regarding the future of open spaces. He says that ten years ago, much less was known about the value of such spaces, the Beit Natif area in particular. Today, it is recognized as an important and rare place. "Hills covered with undergrowth are rapidly disappearing," he says.
"In the western Samaria hills, the undergrowth was destroyed to make way for the city of Elad and a large army base," he says.
According to the Nature Protection Authority, the Beit Natif hills are important not only in themselves, but also as part of a transition area, an ecological corridor where the passage of wild animals and dissemination of wild flora is possible. The hills are located in the heart of one of Israel's main corridors connecting Mediterranean vistas and desert regions. This corridor is already on the verge of being blocked because of the separation fence that is being built south of Beit Shemesh and a new community that is to be built in the area. Expanding Beit Shemesh further would block it even more.
Awareness hikes
The Israel Nature and National Parks Protection Authority has decided over the last few months to move from conducting surveys documenting what is about to be destroyed to an active program to save as much as possible of the area. Last week, the authority presented the Beit Shemesh city planner, Mordechai Horesh, with a proposal to turn part of the area into the Beit Shemesh hills National Park, which would cover an area of 5,200 dunams, or about 1,300 acres. The park would create a continuous stretch of open space between two sites that have already been designated for preservation because of the antiquities found there. It would provide an opportunity for leisure activities for local residents and be possible to open tourist concessions such as bike tours and guided walking tours.
Beit Shemesh residents are pressuring the municipality to preserve open areas in the hills via the Forum to Preserve the Beit Natif hills. "The residents of the city have hardly visited the area," says Cresanti. "We started arranging tours for locals so that they would understand the importance of the place and support its preservation. We want the area to be planned differently and include a long continuous stretch of open space."
Local residents do not hide the fact that they are interested in preserving the Beit Natif hills not only because they are nature preservationists. According to them, the construction of the Ramat Beit Shemesh neighborhood has led to an influx of a radical ultra-Orthodox (Haredi) population into Beit Shemesh and changed it from a mixed city to one where the ultra-Orthodox are trying to impose their way of life. The residents fear that the neighborhoods that will be built on the hills will also be populated by Haredim and that the city would have no place for secular or national-religious residents.
Meroz takes a maximalist approach to the issue of the hills. According to him, many of the rare bird species he found, primarily those he says are fond of undergrowth, are highly sensitive to disturbances, and even partial construction in the area would lead to their disappearance. There are already several species of birds that have disappeared, and this is apparently connected to construction that has already begun as part of the expansion of Beit Shemesh. Many other species will disappear, he says, in the wake of the anticipated construction in the Beit Natif area.
"We know that we won't be able to stop construction in the entire area," says Sharon Gal. "This is an area that has already been approved for construction, and therefore we're dependent on the good will of the Beit Shemesh municipality. We submitted a preliminary proposal to it to create a national park, and we hope the municipality will take into account the benefits for the residents of the city of a large, continuous national park."
The Beit Shemesh municipality has not rejected the authority's proposal outright, but has not displayed any willingness to make significant changes in the construction plans. "We were only presented with the material last week, and this would be a national park whose approval would require changes in master plans that have already been approved," says the municipal official responsible for construction, Mordechai Horesh. "We need to review the matter and consider its impact on city planning. However, it is true that things change over the years, and it is possible to reevaluate the importance of the areas. The mayor has already said that the number of housing units approved for construction is not something sacred and that changes can be made."
http://www.haaretz.com/hasen/spages/599272.html
__________________________
יש חיים אחרי המוות....Yadcha
תוקן על ידי - yadcha - 14/07/2005 9:26:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 12:23 |
|
| |
אולי מישהו יעשה תרגום של הקטע לתועלת חברי הפורום.
אשמנו , בגדנו, איננו מבינים אנגלית
תודה מראש
מי שקשה לו, לפחות שיבהיר בקצרה במה מדובר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 13:05 |
|
| |
מדובר על כמה חבר'ה שמצוא שהחרדים אשמים על זה שחייות וצמחים רבים בעזורים בית שמש, מודיעין, אלעד וכו' נעלמים.
כתוב בפרטי פרטים איך בניית רמת בית שמש ואלעד לציבור החרדי (וחוזרים כמה פעמים לציבור החרדי, חרדי, חרדי)... גרמו אסון לציפורים ולשיחים מקומיים.
זה בקיצור קיצור....
__________________________
יש חיים אחרי המוות....Yadcha
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 13:35 |
|
| |
הכותרת זה "הצבי, השועל, ציפור השיר והבולדוזר.
אין לי כוח לתרגם הכל אבל זה מדבר על היופי של הגבעות ומרקם החיים של החיות והציפורים באזור, החלק הראשון מדבר בעיקר על בית שמש, איך כבשו שם את הגבעות והתרחבו דרומה (כלומר לכיוון שלנו).
תרגום הקטע על אלעד הוא: "בגבעות המערביות של השומרון נהרסו החורשות כדי לפנות דרך לעיר אלעד ולמחנה הצבאי הגדול" הוא אומר.
הדובר הוא אסף מרוז, איש החברה להגנת הטבע הישראלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 16:10 |
|
| |
אולי נתחיל ללכת על ארבע, אנשי הטבע יחשבו גם עלינו. תנו ל'חיות הקודש' לחיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 23:20 |
|
| |
האנשים מתנו לחיות לחיות דואגים יותר לחיות מאשר לבני אדם קודם שידאגו לסגור את מטמנת ברקת הסמוכה לאלעד ואחרי אם ישאר לרחמנים האלה זמן שיפרסמו מה החרדים עושים לציפורים
http://www.nrg.co.il/online/35/ART/955/052.html
החיים בזבל, מסתבר, יכולים להיות עסק רווחי במיוחד. מטמנת "ברקת", אתר ענק לסילוק פסולת, פועלת כבר שמונה שנים בלי היתרי בנייה ובלי רשיון עסק על קרקע השייכת למדינה. המפעילים גורפים הון והמועצה האזורית מרוויחה את חלקה, ומתמקחת במשך שנים על התשלום, הנאמד במיליוני שקלים, שמגיע לקופת מינהל מקרקעי ישראל. והמשרד לאיכות הסביבה? הוא מתעלם באופן מופגן. לא כשר, ומאוד מסריח
קלמן ליבסקינד
7/7/2005 7:07
:עוד בכתבה
חובות של מיליונים
תרשום, חוקי לחלוטין
המנכ"לית שותקת
גם האחראי כבר לא מבין
באתר הטמנת הפסולת ברקת, סמוך לשוהם, לא רוצים כנראה שאורחים בלתי קרואים יסתובבו סתם כך ויתרשמו מהנעשה במקום. אחרת קשה להסביר מדוע החליט מנהל האתר, יגדל אך, לקדם לאחרונה במטח יריות מאקדחו האישי את מי שהניחו את כף רגלם במקום.
האם ביקש להסתיר את שקי האסבסט שהונחו באתר כשהם אינם מכוסים למרות ההנחיות המחמירות של המשרד לאיכות הסביבה? האם היה נבוך מהעובדה שהעסק שהוא מנהל מגלגל במשך שנים עשרות מיליוני שקלים על אדמת מדינה בלי שהבעלים, מינהל מקרקרעי ישראל, רואה מזה אגורה שחוקה?
אולי העצבנות של מי שעומד מאחורי פעילות יומיומית על מאות דונמים בלי רשיון עסק או היתרי בנייה היא שהביאה להכנסת האורחים הזו ולאצבע הקלה על ההדק? קשה לדעת. מה שברור הוא שסיפורה של מטמנת ברקת הוא, על רגל אחת, סיפורו של הברדק הישראלי במלוא הדרו.
שמונה שנים מפעילה חברה פרטית בשם אספ"י בע"מ אתר לסילוק פסולת מהגדולים בארץ בלי היתרי בנייה ובלי רשיון עסק כשהיא עושה שימוש בקרקע ציבורית של מינהל מקרקעי ישראל. וכולם מתעלמים. מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ב ד"ר מיקי הרן, עוצמת עין אחת ושולחת באתר האינטרנט של המשרד את הקבלנים אל המטמנה כאילו מדובר היה בעסק מוסדר חוקית. המועצה האזורית חבל מודיעין, שמכניסה לקופתה מיליון שקלים מדי שנה מפעילות המטמנה הנמצאת בתחומה, עוצמת עין שנייה. וחברת אספ"י? היא, מצדה, מגלגלת בערך עשרה מיליון שקלים בשנה מהפסולת של כולנו בלי שאיש לא מפריע לה, גם כשהיא נתפסת מבצעת במקום כרייה בלתי חוקית.
מי שהיה אמור להוביל את המלחמה בפעילות הבלתי חוקית הזאת הוא מינהל מקרקעי ישראל. הגוף הזה, המופקד על שמירת קרקעות המדינה, היה אמור לאפשר לאוצר המדינה להרוויח את המגיע לו מהחכרת הנכס המטיל ביצי זהב, אלא שבמינהל לא ממהרים. 12 שנה מנהל המינהל משא ומתן עם המועצה האזורית חבל מודיעין באשר לסכום שיקבל על השימוש בקרקע. בכל פעם שנקבעת שומה מגישה המועצה ערעור חדש ומושכת זמן. בינתיים, בשטח, משתפת המועצה פעולה עם מפעילי המטמנה שעובדים כאילו כלום לא קרה. יש רישיון, אין רישיון, להם זה לא משנה. עשרות משאיות שופכות מדי יום את הפסולת באתר, ובעליו סופרים מדי יום כ-30 אלף שקל הכנסות היישר לחשבון הבנק.
בתחילת פברואר השנה הגישו שתי מטמנות, "שריג" הסמוכה לאשדוד ו"אפעה" ליד ים המלח, עתירה לבג"ץ נגד המשרד לאיכות הסביבה ומטמנת ברקת. השתיים ביקשו מבית המשפט שיורה למשרד לסגור את ברקת, בטענה שהאתר, העובד בלי רישיון, גוזל את פרנסתם.
העתירה הקפיצה את כל הגורמים המעורבים בעניין. במשרד לאיכות הסביבה ידעו כי בקרוב יצטרכו להסביר לבג"ץ כיצד משרד ממשלתי מכובד ושומר חוק משתף פעולה עם עסק פרטי חסר רשיון עסק והיתרי בנייה היושב על אדמות מדינה.
סמוך למועד הגשת העתירה התקיימה, לדברי גורם במשרד לאיכות הסביבה, פגישה לילית חריגה למדי. אם בשגרה סוגרת המטמנה את שעריה בשעות אחר הצהריים ובמקום נותרים רק השומר ושני כלבים נבחנים, הרי שבאותו ערב, כך לדברי אותו גורם, אירחה מטמנת הפסולת כינוס יוצא דופן. לדבריו נפגשו במשרדי המטמנה המארחים נציגי חברת אספ"י, המפעילים את המטמנה, יחד עם בכיר מהמשרד לאיכות הסביבה.
"מדובר בפגישה שמריחה לא טוב", אומר אותו גורם במשרד לאיכות הסביבה. "לא ברור מה בדיוק עושה עובד המשרד בשעות הלילה באתר פסולת. סיור מקצועי שבא ללמוד על פעילות האתר לא עושים בחושך כמה שעות אחרי שהוא נסגר, נכון? אם היה מדובר בפגישה שלצדדים לא היה עניין להצניע אותה יש להניח שבעלי המטמנה היו מטריחים את עצמם למשרד ולא נפגשים בלילה באתר הפסולת". ממשרד איכות הסביבה נמסר כי "לא התקיימה פגישה כנאמר וכל הפרטים הנטענים לא היו ולא נבראו".
428 דונם של זבל, פי ארבע מהתכנון המקורי, אתר ברקת /images/archive/gallery/328/294.jpg
חובות של מיליונים
למנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר הרן, יש כנראה עניין להצניע כמה וכמה דברים בפרשה זו. אחרת קשה להסביר את מחול השדים שמתחולל במשרדה מאז ביקש ממנה "מעריב" לפני שבוע הסבר להתנהלות המשרד שלה מול מטמנת ברקת. "המנכ"לית היתה עצבנית והסתגרה רק עם אנשים קרובים לה", מספר גורם במשרד. "היתה אצלה אווירה של חמ"ל". ראשון היה קצין הביטחון של המשרד, שהוזמן ללשכת המנכ"לית ונתבקש לבדוק מי הדליף את הפרטים ל"מעריב", בהמשך נבדקה האפשרות החוקית להוציא מחברת בזק את פלטי שיחות הטלפון של עובדים במשרד כדי לגלות מי דיבר עם העיתון.
אלא שבכך לא הסתפקו בצמרת המשרד לאיכות הסביבה. במשרד העריכו שאנשי מטמנת שריג הם שעומדים מאחורי האינפורמציה שהגיעה ל"מעריב". פחות מ-24 שעות אחרי שפלט הפקס במשרד לאיכות הסביבה את השאלות לתגובת המנכ"לית, נחת במטמנת שריג ראש ענף פסולת מוצקה במחוז המרכז של המשרד, איתן ארם בכבודו ובעצמו, לביקורת שגרתית.
לפני שבועיים הונחה על שולחנם של חברי הנהלת מינהל מקרקעי ישראל הצעת החלטה בעניינה של מטמנת ברקת שהרימה כמה גבות. אחרי שחלק מהחישובים שנערכו במינהל באשר לחובות המטמנה למדינה הגיעו לעשרות מיליוני שקלים, הציע עכשיו מנהל המינהל, יעקב אפרתי, לחתום עבור שמונה שנות פעילות על העסקה עם מטמנת ברקת תמורת תשלום דמי שימוש בסך 1.5 מיליון שקלים בלבד. "אין פרס גדול יותר מזה לעבריינים", אומר גורם במינהל. "קודם הם עבדו שמונה שנים בלי רשיון עסק, ועכשיו מנהל המינהל מעניק להם על זה פרס".
לפני כמה שבועות הונח על שולחנו של אפרתי מסמך חריף שחיבר בעניין אריאל מזוז, מנהל תחום ביקורת חשבויות במינהל. המסמך, המגולל על פני שלושה עמודים את מסכת ההתנהלות הכושלת של המינהל מול מטמנת ברקת, המסמך יכול לשמש מודל לכל מי שרוצה ללמוד פרטאץ' ישראלי מהו.
תחילת ההשתלשלות, מתאר מזוז במסמך, ביוני שנת 93', כשהנהלת המינהל אישרה למועצה האזורית חבל מודיעין להקים את האתר לסילוק פסולת מוצקה על שטח של 115 דונם. ב-7 בדצמבר95' אושרה עסקת ההרשאה לחמש שנים כשלמינהל ישולמו ארבעה מיליון שקלים עבור ערך הקרקע בתוספת דמי חכירה שנתיים מראש לחמש שנים בסך מיליון שקלים נוספים. העסקה נראתה בדרך למימוש וקופת המינהל היתה אמורה לחייך. אלא שאז התברר שבחבל מודיעין כלל לא מתכוונים לשלם את הכסף.
בשלהי 96' החליטו במינהל לבטל את העסקה. חודש עבר לפני שבמועצה האזורית הגישו ערעור. השומה שלכם, טענו כלפי המינהל, גבוהה מדי. במינהל גילו אורך רוח, ערכו שומה נוספת ואחרי שלושה חודשים חזרו עם מספרים חדשים: 3.5 מיליון שקלים עבור הקרקע ועוד 176 אלף דמי שימוש שנתיים.
במאי 97' הגיע המפרט הכספי החדש למועצה האזורית חבל מודיעין ולזו לקח שלושה שבועות כדי לערער שוב. החישוב, נטען הפעם, עומד על 115 דונם רק מכיוון שבמינהל חישבו גם את כביש הגישה המוביל למחצבות השכנות. במינהל התאזרו שוב בסבלנות, הורידו את הכביש מהשומה והגישו הצעה חדשה: השטח יוקטן ל-92 דונם , השומה תרד ל-2.3 מיליון ועוד 580 אלף עבור חמש שנים.
בינתיים, בעוד במועצה מערערים שוב ושוב ומרוויחים זמן ובמינהל עסוקים בחישובים חוזרים ונשנים, במטמנה עצמה החלו העבודות. האדמה שייכת למדינה, המשא ומתן מתפוצץ אחת לכמה חודשים, קופת המדינה לא רואה אגורה שחוקה והחברה שנבחרה להפעיל את המטמנה טומנת פסולת במרץ וסופרת את הכסף, ומן הסכום הכולל מקבלת המועצה האזורית את חלקה.
ד"ר הרן, מנכלית המשרד לאיכות הסביבה. "היא נכנסה ללחץ אטומי". צילום: ראובן קסטרו /images/archive/gallery/328/292.jpg
בתחילת הדרך היתה זו חברת מרלז בבעלותו של איש העסקים מרדכי יונה, לשעבר נשיא התאחדות הקבלנים, שניהלה את האתר, ובהמשך הועבר הזיכיון לחברת אספ"י בבעלותו של עזרא אלוני. אלוני שימש בעבר כאיש הכספים של יונה וכיום מחזיק בבעלותו מספר חברות נוספות.
ביולי98', שבעה חודשים אחרי שהחלה המטמנה לפעול,הגישה המועצה האזורית ערעור נוסף למינהל. במינהל, אחרי חמש שנות התדיינות, התחיל לעלות הסעיף. המועצה קיבלה הודעה שאינה משתמעת לשתי פנים שאם לא יועברו באופן מיידי 75 אחוז מהתשלום בתוספת ערבות על הרבע הנוסף, יועבר התיק למחלקה המשפטית לצורך הכנת תביעה לפינוי מהשטח.
במועצה לא נבהלו גם הפעם, ובעוד המשאיות שופכות עוד ועוד פסולת ומשלמות עשרות אלפי שקלים מדי יום, היא המשיכה בהתכתבויות. בתחילת 2000 שיגר המינהל מכתב נוסף למועצה המזכיר לה, במקרה ששכחה, שהיא עושה שימוש באדמת מדינה ללא אישור וללא חוזה. שלושה חודשים אחר כך החליט המינהל להתחיל בהליכים משפטיים. בפרקליטות מחוז תל אביב, יש לציין, עבדו על התיק ברצינות מרובה והיו קרובים כמה פעמים להגשת כתבי אישום נגד המעורבים, הליכים שנעצרו בכל פעם בעקבות נסיונות להגיע להסדר.
בפברואר 2003, כשחברת אספ"י נכנסת לשנת העבודה השישית באתר, החליטו במינהל לנסות שוב לסגור עסקה והעמידו את דמי השימוש בקרקע על 2.1 מיליון שקלים לשנה. אלא שגם זה לא קידם במאום את התקווה של המינהל לראות כסף. לפני עשרה חודשים, קובע מזוז במסמך, נקבעה שומה לדמי שימוש בסך 13.5 מיליון שקל, לא כולל מע"מ.
בסיכום דבריו מותח מזוז במסמך הפנימי ביקורת קשה על התנהלות המינהל בפרשה. "המטמנה פועלת תשע שנים ללא הסכמת המינהל וללא ביצוע תשלום כלשהו, ולא ברור לי למה,לאורך כל העשור הנ"ל, לא ננקטו צעדים משפטיים נגד המועצה ורק ניסו לבדוק באילו תנאים ניתן לחדש את העסקה . הצעת מנהל המינהל אינה מגובה בהחלטת מועצה או נוהל כלשהו (. . .) החוב של המטמנה בערכים נומינליים מגיע ל-13.5 מיליון שקל, לא כולל 2004-2003"
"במידה וממשיכים את החיוב לפי אותה מכסה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה,מגיעים לחוב של 23,291,814 שקל ללא מע"מ. החוב המוצע בשיטת מנהל המינהל ולפי טענת רואה החשבון של החברה מגיע ל-1,400,819 שקל (. . .) אני לא מתכוון כלל להיכנס לחישוב הנ"ל הואיל והוא בניגוד גמור לנוהלי המינהל. רק לחשב הכללי סמכות לוותר על חובות בהיקפים כנ"ל ובפרט לאור ההשתלשלות המפוקפקת המתוארת ברקע".
אם לא די בדברים האלו, בדיקה שערכו אנשי המיפוי של מינהל מקרקעי ישראל במטמנת ברקת גילתה שבעוד שבמינהל עסוקים בניהול משא ומתן מתמשך על החוב, בברקת האדמה לא מפסיקה לעבוד. בתחילה, כזכור, דובר על שטח הטמנה של 115 דונם, לפני ארבע שנים, כשהמועצה ניסתה להפחית את סכום השומה עוד יותר, טענה פרקליטת החברה הכלכלית של המועצה כי מדובר רק ב-20 דונם .
המיפוי שערכו אנשי המינהל לאחרונה גילה שהמטמנה השמינה עם השנים וכיום עומד שטח ההטמנה על לא פחות מ-428 דונם , בערך פי ארבעה מהתכנון המקורי. כך למשל עולה מהמפה החדשה שכל משרדי המטמנה נמצאים מחוץ לשטח המתוכנן.
ואיזה עונש חינוכי נותנים למי שפולש לאדמה שאינה שלו? תלוי איפה. במינהל מקרקעי ישראל, לדוגמה, מעניקים לו פרס. כך, כמו בחלם, החליט המינהל לטמון בעצמו פסולת באתר הלא מוסדר שיושב על אדמתו. כך, כאמור, מציע המינהל כעת לוותר על שומת עשרות המיליונים שעליה הצביע אריאל מזוז ולסגור את הסיפור ב-1.5 מיליון שקלים. אם לקחת בחשבון את היקף הפלישה ואת העובדה שהמטמנה פועלת כבר שמונה שנים, הרי שלפי הצעת מנהל המינהל יקבל המינהל 438 שקל לשנה לדונם.
תרשום, חוקי לחלוטין
לפני שלושה חודשים החליט ראש מועצת חבל מודיעין, שמעון סוסן, שנמאס לו לחכות. את סוסן לא הטרידה במיוחד העובדה שההסכם שנחתם לפני שנים עם המינהל לא קרם עור וגידים כי המועצה לא שילמה פרוטה. סוסן הוציא בחתימתו רשיון עסק זמני למטמנה. "מה זאת אומרת שראש המועצה נותן רשיון עסק על אדמה שלא שלו?", שואל בכעס גורם במינהל. "תאר לעצמך שאני אלך להוציא רשיון עסק כדי להקים סופרמרקט בלשכה של ראש המועצה בלי לחתום איתו על הסכם. זה נראה לך? הרי העסק הזה עובד בלי היתרים כבר שנים. זה כמו שתגנוב מכונית ומשרד התחבורה ייתן לך עליה מספר ירוק וישים לך שלט 'טקסי' בלי לבדוק אם המכונית שלך או לא".
סוסן לא נותן לעובדות לבלבל אותו. "זו אולי המטמנה היחידה הכשרה בארץ", הוא מצהיר בלי לגמגם. "מטמנה חוקית לחלוטין. אתה שומע מה שאני אומר? תרשום. חוקית לחלוטין. כל רשויות השלטון אישרו אותה ואני לא נכנס למטר כזה או מטר אחר. הרישיון הזמני הוצא כחוק, אתה יודע מה זה כחוק? ".
האמת שלא. יש היתרי בנייה למבנים שנבנו שם?
"אני נתתי רישיון זמני למטמנה. להטמנה. אם יש מבנה זה או אחר זה בכלל לא מעניין אותי כי המבנה בכלל לא רלוונטי".
יש לך הסכם הרשאה חתום עם בעל הקרקע, עם המינהל?
"אענה לך בקו כללי, זאת המטמנה הכי מאושרת בארץ. . .".
אני לא שואל אותך בקו כללי, אני שואל בקו ספציפי. קיים היום הסכם בין המינהל לבינך?
"הכל התחיל הרי עם הסכם שהיה עם המינהל".
כן , אבל זה היה לפני 12 שנה ומאז לא שילמתם אגורה.
"כי היתה מחלוקת".
המחלוקת נמשכת כבר 12 שנה ועד היום המדינה, שהמטמנה יושבת על האדמה שלה, לא ראתה מכם גרוש.
"יש תוכנית מפורטת עם המינהל".
אבל לא חתמתם על התוכנית עד היום ולא שילמתם, אז איך אתה מוציא רשיון עסק על שטח שלא שלך?
"כי הגעתי לסיכום על הסכום עם הנהלת המינהל".
סיכום חתום?
"לא".
הרישיון שהוציא סוסן מעורר עוד יותר תמיהות על רקע עמדת משרד הפנים בכל מה שנוגע לנעשה במטמנה. "עד כמה שידוע לנו למטמנת ברקת אין היתרי בנייה למבנים המוצבים במקום", נמסר מהמשרד, "אין היתר לשימוש, קרי אין היתר לביצוע עבודות הטמנה באתר". מהמשרד נמסר עוד כי "מחלקת הפיקוח של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה'לודים' ערכה דוחות פיקוח אשר הועברו למחלקה המשפטית לפתיחה בהליכים פליליים".
המנכ"לית שותקת
בספטמבר האחרון נפתח בסמוך ליישוב ניר גלים ליד אשדוד אתר שריג ובו מטמנה נוספת לפסולת בניין. מדובר במטמנה חדישה שהשקיעה מיליוני שקלים בהכנת מסמך סביבתי, בבדיקות מחמירות של איכות הסביבה, באיטום הקרקע ביריעות סינתטיות ובתשתיות יקרות. כשהבחינו בעלי שריג כי המשרד לאיכות הסביבה מפנה רשויות מקומיות להשתמש דווקא באתר ברקת, שכרו את עו"ד בועז בן-צור (ממשרד פישר בן-צור ושות') והחלו להפציץ את המשרד במכתבים.
"לא ייתכן", טענו, "שאנחנו משקיעים מיליונים כדי לעמוד בדרישות החוק ומדינת ישראל בכבודה ובעצמה משתפת פעולה עם עסקים בלתי חוקיים".
לפני חמישה חודשים שלח גם עו"ד אבנר ברק, המייצג את מטמנת אפעה הסמוכה לים המלח, מכתב דומה למנכ"לית הרן. "אין חולק שאתר ברקת מעולם לא הוכר על ידי המשרד לאיכות הסביבה כאתר המורשה לקלוט פסולת מעורבת ביתית ופסולת שאריות מיון", כותב ברק. "והנה לאחרונה נודע למרשתי כי לא זו בלבד שאתר ברקת קולט שלא כדין פסולת יבשה, אלא שלאתר ברקת מגיעות מדי יום שלא כדין וללא קבלת היתר חוקי משאיות עם פסולת מעורבת ביתית ומכליות שמכילות מי שופכין ובוצה אשר פורקות את מטענן באתר ברקת. . . אתר ברקת הינו אתר פיראטי הנעדר תשתיות בסיסיות".
כנספח לעתירה לבג"ץ צירפה מטמנת אפעה דוחות פעילות של חוקרים פרטיים שנשכרו על ידה. דני סלומון, שצילם את האתר האמור לשמש מקום לקליטת פסולת מוצקה בלבד, דיווח כי "נכנסתי לתוך האתר רגלית ומצאתי את הממצאים הבאים: ערימות פסולת ביתית המכילה בין היתר קרטונים המכילים ירקות רקובים לרבות עגבניות רקובות, שקיות חלב וקליפות ביצים". החוקר הפרטי שמואל יוסף, שערך במקום תצפיות, סיפר על משאיות ששפכו ביוב באתר. "הנהג פתח את הברז וכל הביוב נשפך לתעלה. בשלב הזה הרחנו ריח חריף של ביוב", כתב . האתר, צריך להדגיש, מאושר לקלוט פסולת מוצקה ובלתי נרקבת בלבד.
בברקת הכחישו את הדברים בתגובה וצירפו מסמכים המעידים לטענתם כי לא מדובר בביוב אלא בבוצה שנותרה ממפעל בטון שאותה מאשר המשרד לקלוט במטמנה. גם במשרד לאיכות הסביבה הדגישו בתשובה לעתירה כי אתר ברקת עומד בדרישות המשרד, אבל סירבו לבקשת "מעריב" לפרט בנושא.
בשריג טענו כל העת כי באתר ברקת אין תשתיות מתחייבות של איטום וציפוי של הקרקע, מה שעלול לגרום לפגיעה במי התהום. כשמצרפים לכך את העובדה שבברקת מטמינים גם חומרים מסוכנים ומסרטנים כדוגמת פסולת אסבסט ואסבסט פריך, הטענות הללו מחייבות בדיקה מעמיקה.
במשרד מתייחסים בשנים האחרונות לכל נושא האסבסט בזהירות מרבית. תקנות מחמירות שהוצאו בעניין מחייבות הטמנה מיידית של כל פסולת אסבסט שמגיעה לאתר. בדיקה שערך "מעריב" במטמנה בשבועות האחרונים גילתה כי בשטח המטמנה, שאינה מגודרת כלל, מונחים שקי אסבסט לא מכוסים וכן חתיכות אסבסט מעורבות בחול המפוזרות בשטח המטמנה.
בשבוע שעבר, כשהעביר "מעריב" שורת שאלות בנושא לחברת אספ"י המפעילה את האתר, מצאו בחברה תשובה יצירתית. "ביום 14.6.04 בשעות הערב נעשה ניסיון חמור לפגוע באתר על ידי חבלה מכוערת שנכשלה עקב ערנות עובדי המטמנה. ארבעה אנשים שהגיעו לאתר ברקת פרצו באתר מכולה של פסולת אסבסט ועסקו בפיזור תכולתה באתר ובצילומה בשטח". לטענת אנשי אספ"י אף הוגשה תלונה למשטרה על כך.
לפני מספר ימים נתבקש המשרד לאיכות הסביבה להגיב לנושא. למשרד נמסר כי תמונות שבידי "מעריב" מעלות שאלות באשר לטיפול בפסולת המסוכנת של אסבסט בברקת. מי שחשב שבמשרד לאיכות הסביבה ישמחו על ההערה וימהרו לשלוח פקח כדי לבדוק את הנתונים, התבדה. דובר המשרד חזר על גרסת הקונספירציה של אספ"י ואף המשיך כמה צעדים קדימה. הפורצים, טען דובר המשרד, הביאו איתם מהבית אסבסט, פיזרו אותו, צילמו והעבירו ל"מעריב" את התמונות.
אז לידיעת אנשי ברקת והמשרד לאיכות הסביבה, הנה העובדות אחת לאחת: אריזות האסבסט וחתיכות האסבסט הקטנות היו מפוזרות בשטח. איש לא פרץ למטמנה ואיש לא פיזר בשטח דבר למעט את עצמו ברגע שמנהל האתר פתח במטווח חופשי מאקדחו כאילו היה במערב הפרוע.
גם במשרד לאיכות הסביבה, כמו במטמנת ברקת, סירבו למסור ל"מעריב" פרטים על אופן איטום הקרקע בברקת. מנכ"לית המשרד קיימה סדרת ישיבות שבסופן החליטה שאין לה עניין לספר לציבור באילו סטנדרטים של שמירה על איכות הסביבה ומי התהום עומד אתר ברקת; שאין לה עניין לספר האם האתר מחזיק בהיתר רעלים כנדרש ממי שעוסק בטיפול בפסולת אסבסט מסוכנת; ובעיקר, שאין לה עניין להסביר איך המשרד שהיא מנהלת משתף פעולה עם עסק פרטי שעובד בלי רישיון. למשרד, בניהולה של ד"ר הרן, היה גם תירוץ מקורי: "הנושא מצוי בימים אלה בפני בג"ץ ולכן הוא בבחינת סוביודיצה". כמה חבל: הסוביודיצה הלך לעולמו זה מכבר ואיננו חל עוד על הליכים אזרחיים.
גם האחראי כבר לא מבין
בשלהי 2004 הבינו במשרד לאיכות הסביבה שיש בעיה כשמשרד ממשלתי מכובד ושומר חוק עובד כבר שנים עם חברה שמנהלת את עסקיה על אדמות מדינה ומפעילה מהם עסק מכניס למדי בלי רישיון.
ב-8 בנובמבר 2004 שיגר אילן ניסים, ראש אגף פסולת מוצקה במשרד, מכתב חד משמעי לראשי הענפים הכפופים לו במחוזות השונים של המשרד. "עמדת המשרד היא כי הפעלת אתרים לסילוק פסולת תוכל להתבצע אך ורק בהתאם לתוכנית מאושרת ובהתאם לתנאים ברשיון העסק", כתב .
"האתר (ברקת - ק.ל) פועל ללא היתר בנייה ורשיון עסק (. . .) לאור האמור לעיל נקבע כי אתר ברקת אינו אתר מוסדר לפינוי פסולת יבשה ולכן הוצא מרשימת האתרים המוסדרים המתפרסמת באתר המשרד. החל מקבלת הודעה זו אין להפנות פסולת מהרשויות להטמנה באתר".
במשרד לא אהבו את המכתב הזה של ניסים. עשרה ימים בלבד עברו עד שהנפיקה מנהלת המחוז בת שבע קופטש למפעילי המטמנה מכתב מרגיע. "אמנם", כתבה קופטש, "על פי המידע שבידי אתר ברקת פועל ללא היתר בנייה וללא רשיון עסק. אי לכך נדרשתם להסדיר בהקדם קבלת רשיון עסק כדין בגין הפעלת אתר ברקת כאמור במכתבי". קופטש יודעת היטב כי הסדרת הרישיון נמשכת כבר כמעט עשור, אבל אף פעם אסור לאבד תקווה. "למען הסר ספק", הבהירה בסיום מכתבה, "אין בהודעתי משום צו לסגירת האתר".
כשאילן ניסים נאלץ לשגר לכל הכפופים לו מכתב ביטול למכתבו הקודם, החל הבלבול במערכת וריחה רע עלה באפם של גורמים במשרד. הראשון שהעלה את הדברים על הכתב היה מנהל מחוז תל אביב של המשרד, יואל איפרגן. איפרגן קיבל במשך תקופה מכתבי איום מבעלי מטמנות מתחרות, שהאשימו אותו כי הוא משתף פעולה עם פורעי חוק, והשיב להם בשורת דוגמאות המלמדות דווקא על אכיפה נוקשה מצדו.
עכשיו, אחרי הזיגזג של המשרד, גם הוא הפסיק להבין מה קורה. "אינני מבין את תוכן מכתבך בעניין ברקת", כתב לאילן ניסים. "לא ברור אם אכן המשרד מאשר את האתר או שמא מדובר בהתפלפלות שמטרתה ללכת בין הטיפות. בכל אופן, מכתב כזה אי אפשר לשלוח לרשויות נוכח העובדה כי ב-8 בנובמבר נשלח מכתב המנמק מדוע אתר ברקת אינו אתר מוסדר הפועל ללא רישיון ולכן אין להפנות אליו פסולת להטמנה. לפי מיטב ידעתי והבנתי לא חל כל שינוי מאז ועד היום מבחינת מעמדו הסטטוטורי של האתר, והזיגזג הזה נראה רע מאוד".
במשרד שבו להפנות קבלנים אל אתר ברקת. האתר פועל עד היום ללא הפרעה. בשבועות הקרובים יצטרכו הנהלת מינהל מקרקעי ישראל ואחריה שופטי בג"ץ להחליט אם הם מוחלים למועצה האזורית חבל מודיעין על החובות ועל הפעילות הלא חוקית וארוכת השנים של מטמנת ברקת.
בן תיירה מכוון לדעת תיירה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2005 13:00 |
|
| |
אכן כתבה מעניינת ,
אך אני מציע כתבה חלופית.....
באזור גוש קטיף,הממשלה יישבה עופות מסוג מתיישבים על מנת שיחזקו את התישבותנו בארץ,עזרה להם לפתח שממה לאזור פורח ומבחירי הציבור הד"לי עברו לשם , אחרוני האידיאליסטים במדינה אכן עופות נדירים....
בצעד לא מובן, לא דמוקרטי ולא אנושי, החליט הבולדוזר(לא פכטר אלא שרון) לעקור אותם מאדמתם ,ולהוריש אותה לחיות אדם צבועים הנקראים בשם פלסתינים,
בקק"ל לא נשמעה שום זעקה על מעשה נפשע זה ,ואף גיא מרוז מלא פיו מים....
תתחילו לדאוג לבני אדם במקום לחיות.....
תנו לאנשים לחיות....
|
|
|
|
|
