"אורות הקודש" מול "ויואל משה"

בס"ד
זאב:
כבר נשפך הרבה דיו בענין שלוש השבועות שהפרו אומות העולם
והרה"ק ר' ישכר טיטכל הי"ד זצ"ל בספר "אם הבנים שמחה" דחה בשתי-ידים את דברי האומרים שאין לעלות לארץ ישראל עד שיבוא המשיח,והביא המון ראיות לדבר שיש מצוות יישוב הארץ גם בזמנינו,וכן הוכיח בס' "אור הרעיון" (עמוד מ"ה)לדחות את ענין שלוש השבועות והוכיח כי אין כאן מרידה באומות העולם בזמן שהם הפרו את שלוש השבועות והשתעבדו בישראל יותר מידי.(ושלא כדברי ר' יואל מסטאמר זצ"ל)וכתב:"והנה קבעו חז"ל (ברכות מ"ח:)לגבי נסח ברכת המזון וז"ל:"כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים,לא יצא ידי חובתו,נחום הזקן אומר:צריך שיזכור ברית [בברכת הארץ].ר' יוסי אומר :צריך שיזכור בה תורה...".חז"ל בגדלותם קבעו לנו כאן את ההגדרה של עם ישראל כיצירת סגולה המורכבת מארץ ומלכות ומברית ותורה,ומי שאינו מזכיר את כולם לא יצא ידי חובתו וכך פסק המחבר(אורח חיים קפ"ז,ג')ע"ש לא דת ולא "קהילה קדושה",אלא עם וגוי קדוש ונבחר,הקשור בחובת ישוב ושיבה לארץ קדושה ומיוחדת " וכו'
וקללת הגלות שנחתה עלינו זה קרוב לאלפיים שנה שהיא שיבשה את ופסלה ועיוותה את עצם ההגדרה של היהודי.עכ"ד.
מכאן שיש לפעול להצלת ישראל וחובה קדושה לעלות לארץ ישראל .

כת ההקנאים יש להם אלערגי להמלים "עם ישראל", ומה שיש להם בלב על החפץ חיים הוא שהשתמש יותר מדאי במילים אלו. הם גורסים "יהדות החרדים" [אגב זה כולל גם עברינים אם הם היימישע אידן].

תוקן על ידי - זאב58 - 17/07/2005 23:36:29

'מלמד_לאדם'

צדקת: כתבתי "ספרו בנוי מסביב לתיאוריה, שמאז חורבן בית המקדש השני, היה איסור למרוד באומות, אלא שהוא נתקל בבעיה: והרי רבי עקיבא, מגדולי התנאים, תמך במרד בר כוכבא?

לא הבנת אף את התחלתה של הקושיה, מפני שהתבייתת על נוסחת הבבלי הבעייתית, ולא על נוסח הסיפור בירושלמי ובמדרשים, שהתקבל אצל הרמב"ם.

איש אינו מקבל את נוסח הבבלי לבדו, ישנם המנסים לספר סיפור כלאיים המורכב מסיפורי הבבלי והירושלמי, אך ברור שהם יוצרים דמות המשמשת את צרכיהם, בדוגמת האדמו"ר מסטמאר, הכותב בספרו ויואל משה, (דף קמג טור ב בסופו), שחז"ל הרנוהו, "ולא בחינם עשו זה חז"ל שהרגוהו,... כיון שראו שאינו מלך המשיח, א"כ הוי במלכותו לפני הזמן של ביאת המשיח סכנה גדולה לכלל ישראל, ומי יודע מה היה עוד ח"ו יותר אילו היה מתארך ממלכתו יותר, וע"כ בחרו חז"ל את הרע במיעוטו להרגו ולבטל ממלכתו וראו בזה הצלה פורתא, המתבונן באמת יוכל לראות מגה עד היכן הדברים מגיעים במלכות ישראל לפני ביאת המשיח, כי נורא הוא".

ולא שהם מספרים עליה.

כשתקרא את האשכול : "ר"ע ובר כוכבא-תשובה ליעקב", שהבאתי בהודעתי הקודמת, ץתבין את תחילתה וסופה של השאלה וגם תבין איך הגיע רבי עקיבא לכאן.

הרב קוק שילם מחיר אישי לא קל על עמדתו, מה שילם ר' יואליש? הרי אפילו האגודאים שלא סברו כמותו בעומק לבם סברו שהוא מייצגאת ההשקפה הבהירה.

ריבי

רק בדמיונך, "דימו' = מחשבה דמיונית.

בלשונו של הרמב"ם במשנה תורה, "דימו" הוא חשב.

כל מחשבה.

<"לא יתכן שאדם בעל פחיתויות בסדר גודל של בר כוכבא ולפי הרמב"ם משיח בהכרח יגיע לנבואה לפני שיוודע כמשיח>">

איני יודע מה תאמרי אם אגלה לך, שהאדמו"ר מסאטמר, לא חשב כמותך, שכתב:

"וצ"ל שגם בן כוזיבא היה איש קדוש ונורא, וראוי לנבואה בכל המדות שחשב הרמב"ם ז"ל, וראיה ברורה מן הש"ס (סנהדרין דף צ"ג ע"ב), שאמרו חכמים נחזי אנן אם הוא מרח ודאין, וזה מדריגה שלא היה אף למרע"ה, כמ"ש הרמב"ם באגרת תימן, ואם הוא אינו ראוי לכך, היאך נסתפקו בו החכמים אם יש לו מדריגה זו עד שבאו לנסותו, (ויואל משה עמוד נ).

"קדוש".

"נורא".

"ראוי לנבואה".

"בכל המדות שחשב הרמב"ם ז"ל".

לא פחות ולא פחיתות.

באם הרמב"ם שאותו את מצטטת, הוא רבי משה בן מיימון, שכתב את ה"משנה תורה", הרי הוא לא שלל את "דמיונו" של רבי עקיבא, ולא את דמותו של בר כוכבא.

במקום לעשות שמיניות ולדמות דמיונות, אנא הסבירי בלשון מובנת, את דברי הרמב"ם, הלכות מלכים פרק יא הלכה ג:

"אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן".

מספר שאלות:

לדעת הרמב"ם, רבי עקיבא חשב ואמר שבר כוכבא הוא המשיח:

מה גרם לו לחשוב כך?

האם היה זה בגלל שפלותו?

איך ראה הרמב"ם במשנה תורה את דמותו של המשיח?

איך ראה הרמב"ם במשנה תורה, את דמותו של בר כוכבא?

_________

מואדיב

<ועדין, אנו נצרכים לשאלה, שהרי מיהו רבי עקיבא יודעים כולנו, ומיהו בן תורתא?>

ר' יוחנן בן תורתא מופיע לצידו של רבי עקיבא בשמות רבה (וילנא) פרשה מ ד"ה א:

"אמרו רבנן ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא אמר לו עמוד וקרא בתורה אמר להם לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים".

ר' יוחנן בן תורתא גם אמר: "מפני מה חרבה שילה" (יומא דף ט עמוד א).

לדעת הריטב"א, שם, רבי יוחנן נקרא בן תורתא-בן שור, על שם שמכר פרתו לכותי ולא רצתה לחרוש בשבת עד שהלך ולחש לה באזנה.

כבר הבאתי כאן מספר פעמים, שראשונים רבים קראו למדרשים עתיקים בשם "ירושלמי", וכזה הוא ה"ירושלמי" שבריטב"א, שאינו התלמוד הירושלמי, אלא ה"פסיקתא".

סיפורו של רבי יוחנן בפסיקתא רבתי (פרשה יד):

"אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת, נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד, כיון שלקחה הגוי וחרשה (עמה) [עמו] ששת ימים של חול, בשבת הוציאה שתחרוש עמו, ורבצה לו תחת העול, היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו, בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת, א"ל בא ואני מעמידה, כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה, א"ל אותו הגוי אני מבקשך טול פרתך עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה, על אחת חוץ מזו ומזו (ואיני) [איני] מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה, אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה, התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כשוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה, מיד נתיירא הגוי, אמר ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי, מיד בא ונתגייר, ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו".

וא"כ, מחלוקתם של ר"ע ור' יוחנן בן תורתא, היא מחלוקת בין גר (ר' יוחנן) לבן גרים (רבי עקיבא. ראה הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה, שכתב: "ור"ע בן יוסף קיבל מר"א הגדול, ויוסף אביו גר צדק היה", ודברי הקהלות יעקב סנהדרין סי' ב, (עמוד י"ד ראש טור ב), שכתב: "והרי ר' עקיבא שהיה גר והורה כמה הוראות", תמוהים).

בתוס' ישנים ובתוס' הרא"ש ביומא (שם): "בפסיקתא מפורש שנתגייר ע"י פרה, אמנם שם כתוב ר' יהודה בן תורתא".
באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תנ: "... מיד נתגייר והיה ירא שמים וזכה ללמוד תורה ונקרא רבי חנינא בן תורתא".

האם היה שם "ר' י'בן תורתא", והי' מי שפענחו כיהודה, ואחר פענחו יוחנן?

האם חנינא הוא שיבוש של יוחנן?

יש לי להוסיף, שהיה גם מקום ששמו "בי תורתא", (שהיתה בה עבודה זרה, סנהדרין דף סד עמוד א, והיו בה גנבים, עבודה זרה דף כו עמוד א).

האם ייתכן שרבי יוחנן בן תורתא הוא משם?

בעוד שבסיפור הפסיקתא, היה רבי יוחנן הגוי שקנה את הפרה, הרי לפי הריטב"א היה הוא היהודי מוכר הפרה.







תוקן על ידי - נישטאיך - 18/07/2005 9:40:21

נישטאיך מביא ראיה מ"ויואל ומשה" איזה יופי. אז בעינייך הוא אינו רדוד כל כך

ולשאר דבריך חזור וחרוש את האשכול אליו לינקקת אין לי מה להוסיף עליו.

למדתני רבי הרב זילברמן זצ"ל, את פרשת כורש בישעיהו מד: "האומר לכורש רועי
וכל חפצי ישלים, ולאמור לירושלים תבנה והיכל תווסד", "כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גויים ומתני מלכים אפתח, לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו; אני לפניך אלך והדורים אישר, דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע; ונתתי לך אוצרות חושך ומטמוני מסתרים, למען תדע כי אני ה' הקורא בשמך אלוהי ישראל; למען עבדי יעקב וישראל בחירי, ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני; אני ה' ואין עוד זולתי אין אלוהים, אאזרך ולא ידעתני; למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי, אני ה' ואין עוד; יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה".
פירוש - ה' בחר בכורש מלך פרס ומדי להיות הרועה שלו, מקיים חפצו, משיחו. - למען ישראל. ואומר ה' - שכורש המשיח לא ידע את ה'. שה' מודיעו שהוא לא ידע. שבסופו של דבר הוא ישרת את המטרה האלוהית גם שלא בידיעתו. ומסיים - "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע". לאמר, כל אשר בבריאה כולל הרע משרת את מטרותיו.
כורש יש להדגיש, היה מלך גוי. ומתעודות היסטוריות אנחנו יודעים שאת ההצהרה ששלח ליהודה שלח לכל הגויים שכבש. הוא היה פלורליסט דתי. ובסופו של דבר לא באה ממנו "הגאולה השלמה". ובכ"ז הוא היה "משיח" מבחינתו של אלוהי ישראל.

ועם ישראל לא אהב את הרעיון הזה. קודם כל העובדה ההיסטורית שרוב העם נשאר בבל. לא בכזו גאולה הוא רצה. ושני עדים לנו על כך בנבואה.
קודם כל בנבואה זו בישעיהו ממשיך הנביא ואומר: "הוי הרב את יוצרו חרש את חרשי האדמה, היאמר חומר ליוצרו מה תעשה ופעלך אין ידים לו?! הוי אומר לאב מה תוליד, ולאשה מה תחילין; כה אמר ה' קדוש ישראל... אנוכי העירותיהו בצדק... אכן אתה אל מסתתר...".

היה ויכוח בין אלוהים לישראל.
הם רבו ואמרו - זו לא נראית לנו הצורה לנהל את העניינים.
ואלוהים אמר להם - במטותא מנייכו, בבקשה תתנו לי לנהל את עולמי, בלי ללמד אותי איך.

ובעיני (ובעיני הרב זילברמן) בסופו של דבר זה הויכוח היום. האם אנחנו מקבלים את הדרך שבה ה' משיב את עם ישראל לארצו, או שיש לנו ביקורת עליו.

אור נערב

בדרך הזאת ניתן להגיע ממש רחוק.

למשל, הויכוח על ההתנתקות הוא בסופו של דבר הויכוח בין אלה שמקבלים את הסדר שבו הקב"ה מנהל את העולם לבין אלה שחושבים עצמם לחכמים לבקר את בורא העולם.

ולמה ללכת רחוק? בסופו של דבר ויכוח על מקום חניה הוא ויכוח בין תומכי הקב"ה לשולליו. (מי הם התומכים ומי הם השוללים , זה מתברר על פי התוצאה, שהרי הקב"ה ותומכיו תמיד מנצחים).

ריב,
אינני מבין כ"כ את עמדתך.

הרמב"ם נקט עמדה ברורה שבר כוכבא היה יכול להיות משיח, עם כל זה שלא היה מושלם. הוא מביא את בר כוכבא כדוגמא ומשל לזה שלא צריך מופתים ונסים ואור מהעיניים. בניגוד לצפיה שהתפתחה בגלויות שחיכו לשינוי טבעו של עולם ולמויות אגדיות, מה שהביא בסופו של דבר לפריחת שרלטנים שקנו את לב ההמון בבו-בו-בו והוגי-בוגי למיניהו. הרמב"ם אמר - השאלה איננה אם אדם יודע מה צבע הגרביים של סבתך או מכופף כפיות אלא האם הוא פיזית מגלגל תהליך הסטורי של שיבת העם לארצו, של בנין בית המקדש וכו'. מסיבה זו אני חושב, שהרמב"ם גם הדגיש בהלכות בית הבחירה את המצווה לבנות את הבית לה' - והביא את תבנית הבית השני (כרבי יהודה הנשיא), ולא את תבנית הבית שמובא ביחזקאל. ולא חיבר בהלכות בית הבחירה בין בנין הבית למשיח. לאמור - יש מצוה לבנות את הבית בלי קשר למשיח. מנהיג שיבנה בית הוא משיח "בדרך" - ומכאן לעניות דעתי גם ברור שיתכנו מספר אנשים שיטלו חלק בתהליך ויהיו משיח חלקי. והבית שביחזקאל, שאפילו בבית שני אנשי כנסת גדולה לא הבינו אותו - אז לא נורא אם גם אנחנו לא נבין.

כל גישתו של הרמב"ם היא גישה ריאלית. של גאולה בתהליך הסטורי מציאותי.

ובר כוכבא לא היה המשיח משום שהוא נכשל. ממש כך. בדיוק כמו שנביא שקר הוא קודם כל נביא שנבואתו מתבדה. לא נביא שיש לו הילה שחורה או שמצאו נחש בתיק שלו. מבחן התוצאה הוא שקובע. חוץ מזה ברור שמי ששונא את ה' ועובד עבודה זרה הוא "רשע". אבל דרך אגב, יכול להיות שמנהיג רשע כזה ישיב את שבות ישראל. המציאות מורכבת.

אז אם אחאב וירבעם השיבו את שבות ישראל. וכורש הגוי היה משיח (ככה כתוב בנביא), ובר כוכבא הלא מושלם היה מועמד לגיטימי למשיח...

אז גם הרצל היה יכול להיות "משיח" וגם בלפור, וגם כל אחד אחר שהיה שותף מרכזי בתהליך. וכך אומר הגר"א בקול התור, שיש נשמת משיח - המרכזית, ויש ניצוץ משיח שמאיר בכל אדם ששותף לתהליך הגאולה, בכל אחד לפי פועלו. ואני בהחלט חושב שבהרצל האיר ניצוץ לא מבוטל. זה לא אומר שהוא היה צדיק הדור, ולא שצריך לשמוע בדבריו ולא שאי אפשר לבקר אותו. ואפילו לא שהוא פועל מתוך מודעות מלאה למה שהוא עושה. יתכן שה' פועל דרכו ללא ידיעתו. ויתכן - כדעת הרב קוק - שהוא פועל מכח אמת פנימית עמוקה מאד שמאירה בו, שאפילו הוא בעצמו איננו מודע למלוא משמעותו.

מציץ -
אתה כמובן צודק שזה קרה לא הוכחה שזה מה שה' רצה שאנחנו נעשה. היה פורום בקישינב. ודאי שמבחינה מסויימת ה' רצה בזה, כפי שרצה בחורבן בית המקדש. הוא אלוהים וכל מה שקורה בעולם קורה כי הוא "רוצה" בכך. מצד שני יש דברים שהוא לא רוצה שיקרו - כמו חורבן בית המקדש. אז זה שמשהו קרה איננו הוכחה שה' רוצה בזה במובן שה' רואה בזה משהו טוב לכתחילה.

אבל -
אנחנו לא דנים על חניה ולא על קישינב. אנחנו דנים בשאלה שההוגה הרבי מסאטמר ראה בתקומת ישראל בארצו מעשה שטן, וכנ"ל בנסיון לתקומה של בר כוכבא. והשאלה האם זה נכון.
ואני אומר שלו הרבי מסאטמר היה חי בתקופת עזרא ונחמיה היה אומר על בית המקדש השני מעשה שטן, ועל עזרא ונחמיה משיחי שקר.
ובעניין זה אמר ה' לישראל שהם לא ינהלו לו את העולם אלא יעשו את תפקידם.

ובעניין גאולתנו אנו - אם אנו רואים שעם ישראל חוזר לארצו, מיישב אותה, כובש אותה, מכריז על ריבונותו עליה. לומד בה תורה וחוטא בה חטאים. זה אומר שאחרי הרבה מאד שנים של גלות - פיזית - הגיע הרגע של שיבה - פיזית - לארץ. ובכל הנביאים ישנם אמירות שהגאולה עלולה להיות במצב שחלק מהנגאלים עדיין חוטאים (יחזקאל לו). הגאולה היא קודם כל שעם ישראל היה בגלות ועכשיו הוא בארץ ישראל. עוד מרכיב - הוא שיעבוד מלכויות. היינו משועבדים ועכשיו אנחנו עצמאיים. עוד מרכיב הוא הגאולה הרוחנית ותשובה. ובזה אנו בדרך.

מה שאמרתי הוא שמי שרואה עובדות שמתאימות לכתוב בנביאים ולהגיון הבריא (שגאולה זה גאולה ולא אור קדמון) ואומר עליהם "מעשה שטן" סימן שלא נראית לו המציאות. והוא בעצם חולק על איך שהקב"ה מנהל את העניינים.
זה לא אומר שויכוח ביחס לאיך מתמודדים עם המציאות הזאת - יחס למדינה, ליום העצמאות, להתנתקות - הוא מובן מאליו. אבל הרבי מסאטמר חלק על עצם הקיום הריבוני היהודי בארץ ישראל בימי קדם ובימינו. ועל זה דיברתי.

אריק,
ר' יואל לא נזקק לתת דין וחשבון (בעוה"ז) כי רוב חסידיו נשלחו למחנות השמדה, בזמן שהוא לא עמד בדרישות שהוא ברח ברכבת עם סרטיפיקטים של איזה "ציוני חוטא" , בניגוד להטפות שלו שהכל יהיה בסדר...


אור_נערב ,
מניסיוני כשריב אומרת שכולם יכולים לטעות היא מתכוונת לר"ע ולרב קוק (ולכל מי שלא חושב בכיוון שלה גדול ככל שיהיה), לא לליבוביץ' או לעצמה חלילה.

אישציפ

בעוד יש מקום לדון בנושא הבריחה (שנוגעת לא לרבי מסאטמר בייחוד אלא למרבית גדולי האדמורים ולעוד כמה מנהיגים יהודיים) , בהסתייעות בשירותיו של ציוני (אמנם אתה מבולבל קצת כאשר אתה מזכיר כאן את נושא הסרטיפיקטים) ובהתייחסותו של האדמו"ר לפרשת קסטנר , הרי שהרמיזות העבות שלך , כאילו מוטלת איזה אשמה על האדמור במות חסידיו ,בכך שלא עודד אותם לעלות לארץ, היא האשמה תפלה ומטומטמת, פרי שנים של אינדוקטרינציה ושטיפת מוח.

זהו עיוות מוחלט של המציאות , לחשוב שבשעה שאפילו מנהיגי העולם לא שיערו שתפרוץ מלחמה , קל וחומר שמישהו לא העלה על דעתו את השואה שתבוא בעקבותיה , היה על המנהיגים הלא ציוניים לנבא את העתיד ומכוח חשש שהיה אז עדיין רחוק מאד לאמץ את את האידאולוגיה היריבה . ומה היה קורה אז? מליונים היו אורזים את מטלטליהם, עוזבים את הכל ומעפילים לארץ מתחת לאפם של הבריטים? זה הרי חלומות באספמיה.

דרך אגב, הרי באותם ימים התנגדו להגירה לארה"ב הרבה יותר מאשר לא"י . האם מישהו מעלה על דעתו להאשים בהאשמות דומות על ההתנגדות הזאת. ואולי יש להאשים את הציונים שלא השקיעו בפתרונות שהיו הרבה יותר מעשיים בתקופה , כמו ארגנטינה וכו'.

חכמה שלאחר מעשה היא לא חכמה (מה גם שגם קודם למעשה , לא היה פיתרון). זה מגוחך שאנשים עוד חוזרים על ההאשמות האידיוטיות האלה.

אור,

כדי להבין את עמדתי, עליך להבין את עמדתו של הרמב"ם (כפי שאני מבינה אותה, ואולי אני טועה


הרמב"ם בהלכות יסודי תורה נוקט בעמדה ברורה ש"כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו" אם בר כוכבא נכלל בגדר אדם אז בודאי שגם הוא היה יכול להיות משיח. הטעות שלך היא בעובדה שאתה מדמה שהרמב"ם חשב, שהמיועד למשיח איננו מחוייב בשלמות מידותיו. הוא אינו מביא מביא את בר כוכבא כדוגמא ומשל לזה שלא צריך מופתים ונסים ואור מהעיניים. אלא הוא מביא דוגמא לכך שלא די לו לנביא להוכיח אמיתת נבואתו בעשותו אות ומופת,(וזה יכולים לעשות גם שרלטנים וקוסמים) ושהחכמים ור' עקיבה בראשם, לא ביקשו מבר כוכבא אות ומופת, כפי שהוא כותב בהקדמה למשנה: ש"הם מדמים בנפשם, שהנבואה לא תתקיים לכל המתייחש אליה עד עשותו אות מופלא והנביאים לא עשאום כדי לקיים נבואתם - שהנבואה כבר התקיימה להם קודם לכך". ז"א שהמוכרז כמשיח חייב בשלמות מינימאלית "חכם גבור ועשיר" כדי להיחשב נביא - אז איך יתכן שמת בעוונותיו

אולי תסביר לי מה פשר מיתתו של בר כוכבא בעוונותיו? הכיצד מפרש הרמב"ם עוונות בהקדמה למסכת אבות? בר כוכבא מלכתחילה היה בעל מידות רעות ולכן היה ברור שיכשל.


בהלכות מלכים פי"א ישנה החלוקה של "חזקת משיח" וכו', אם ילחם מלחמות ה' על שלמות נפשו ויכבוש את חמורו אז הוא ב"חזקת משיח" ואם יבנה בית מקדש ויקבץ נדחי ישראל וכו',הוא "משיח בודאי". אם נשפוט על פי מבחן התוצאה בר כוכבא לא עמד בקריטריונים של ב"חזקת", ולכן כל התיאורים האוטופים על בניין בית המקדש שהם כביכול מסמלים את שיבת העם אל ארצו והניצוצות האישיותיות שאתה אוסף בדרך ולא חשוב של מי, בבחינת קידוש כל האמצעים, ומבלי להתייחס למצב הרוחני של כלל העם הוא מלאכותי ומזוייף.ועל זה נאמר: פני הדור כפני הכלב.


גישתו של הרמב"ם היא גישה ריאלית, ומבחינתו מטרת התורה היא הקניית השקפות נכונות, לתולדות העם וקורותיו אין שום משמעות מלבד מסורת הקבלה, ולכן הגותו מתרכזת ביחס האדם לאלוהיו ולא להיפך,ולכן בפי"ב בהלכות מלכים הוא מזהיר ומתריע, ובדבריו הבאים אין זכר לשום אקטיביות, אלא ההיפך הוא הנכון הוא ממליץ לעבוד את ה' ולהמתין לביאתו..ובכל מה שקשור בדבריו של הרמב"ם הרי שהרבי מסטמאר היה קרוב יותר ביחסו ללאומיות ולמשיחיות מאשר הרב קוק.
ראוי לציין שהרמב"ם לא מונה מצוות ישוב הארץ בין התרי"ג, ובהלכות יסודי למעט הביטוי "בית ישראל" המילה ישראל לא מוזכרת אפילו לא פעם אחת.

"ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו.

מייציץ,
השערוריה היא שהוא הטיף לתלמידיו להישאר (מה שיכול להיחשב ללגיטימי בעיני אם כי מוטעה) ולו עצמו אירגן בריחה של הרגע האחרון.

דבר אלמנטרי שמצופה ממנהיג, (ביחוד כזה שהרים דגל מסוים באופן כ"כ נחרץ, ומבטל כל מי שחושב אחרת) הוא לשאת בתוצאות של הגישה שלו ביחד עם תלמידיו/חסידיו, כדוגמת מה שעשה ר' אלחנן וסרמן למשל, שעל אף שאני סבור שבשורה התחתונה טעה, ("וחי בהם" כתיב ולא שימות בהם) מנהיגותו הדתית מעוררת אצלי כבוד.
וחילופיו (באופן קיצוני בר' מסטמער)

נ.ב. אני אכן לא מאוד בקי באופן בו הצליח ר' יואל לברוח, ולעצם הטיעון שלי זה גם לא מאוד רלונטי.
בכל מקרה אשמח לשמוע יותר פרטים אינפורמטיבים על כך. (רצוי בלי תוספות פרשניות...)