תגידו, לא מפריע לכם שנאמר "דברי אלוהים חיים" על דברי אנשים שאפילו לא היו נביאים? כפשוטו יוצא שמתייחסים אל אנשים אלה כאל אלוהים חיים.
נשלח ב-9/8/2004 10:06
רב"צ,
אני מסכים שלא תמיד ההרמוניסטים מודעים, אולם בגמ' גיטין ו' מוכח שזוהי ההרמוניה האמיתית, ואותה גם הם הכירו.
הייתי מוסיף עוד נקודה. הצדדים שביניהם עושים הרמוניה, למעשה ודאי חושבים כל אחד שהשני טועה, ושהוא אומר משהו הפוך. מה שאמרתי למעלה הוא שההרמוניה נעשית אצל הפרשן. מה שרציתי להוסיף כעת (ואולי עך כף תתגלע בינינו מחלוקת של ממש) הוא שהפרשנות היא פרשנות אמיתית לדבריו כל אחד מהם. כל אחד מהחולקים לא מודע לכך שהוא חושף פן אחר מהאמת, והדבר מתגלה רק אצל הפרשן, כננס ע"ג ענקים.
למשל, הסתירה בין מו"נ לסוה"ל מעילה לגבי טעם הקרבנות. ברור שהרמב"ם לא התכוין במודע למה שאני אומר כעת, אולם לענ"ד זהו פירוש נכון לדבריו שלו עצמו. הקרבנות נועדו להילחם בעבו"ז, אולם ה'מלחמה' היא על ידי מתן מענה ליצרא דעבודה זרה, כלומר לתת לו פורקן תחליפי. 'פורקן' אינו במובן שלילי, או נחות. היצר הזה ניטע בנו ע"י הקב"ה, והוא תמציתו ל היצר הרליגיוזי שרוצה קירבת אלוקים. עובדי ע"ז ביטאו זאת בצורות מעוותות, והתורה מלמדת אותנו לעשות זאת נכון.
אינני מתכוין שזה היה במודעות של הרמב"ם, אולם זהו פירוש נכון לדבריו. הוא גילה פן שמצטרף לפן נוסף (במקרה זה, גם הוא אצלו) כדי ליצור תמונה שלימה.
למעשה, לענ"ד זהו עיקר תפקיד לומדי התורה בימינו. בניגוד לתקופה האנליטית של ר' חיים ובני דורו, שהבחינו בסכינא חריפא בין הדעות השונות, עלינו לחבר אותן למבנה הרמוני. כבר הזכרתי שהרמוניה (סינתזה) ללא אנליזה לפניה אינה יכולה להיות משמעותית, והיא תהיה שטחית.
זה נכון בשלבי הלימוד של כל אדם, שצריך להתחיל בלימוד הישיבתי, אולם אח"כ לשמוע צורות סינתזה, ולבסוף ליצור סינתזות משלו. וזה מתרחש גם ברמה ההיסטורית. ישנה תקופת אנליזה לפני תקופה של סינתזה. מי שמנסה כיום לחזור ולומר את החילוקים של הגר"ח נשמע מיושן, ולפעמים גם הגר"ח עצמו (במחיכ"ת). עברנו את השלב הזה, ועלינו לבנות את הנדבך הבא.
עוד היבט אנתרופולוגי-למדני חשוב מאד: בכל תחילת זמן אני נותן לתלמידיי הקדמה אנתרופולוגית על ההבדל שראיתי בין ישיבות פוניבז' לסלובודקא בב"ב.
ברור שישנם מוכשרים בשתי הישיבות, אולם קשה להכחיש את הדומיננטיות של פוניבז' בין ראשי הישבות מגידי השיעור ובכלל בשיטת הלימוד. מאפיין נוסף: בפוניבז' הלימוד מאד אלגוריתמי ו'מרובע'. ברור מה נכון ומה לא נכון. בסוף שהותי בב"ב כבר יכולתי בתחילת כל שיעור של ראש ישיבה קונוונציונלי לומר לך איך הוא יסתיים. מה יהיה התירוץ, מה יהיו הנפ"מ וכו'.
ישנו קשר בין שני המאפיינים. הלימוד האלגוריתמי נותן כלים לכל אדם ממוצע להיות ראש ישיבה ולתת שיעורים כלליים. לכן ישנם כל השיכפולים של ר' שמואל שנעשים ראשי ישיבות. בסלובודקא, כפי שהתברר לי בתקופת כולל חזו"א שלי, מנסים לחקות את החזו"א, וללמוד עצמאית. אולם החזו"א לא ניתן לחיקוי. מי שמחקה לעולם לא ילמד כמו החזו"א. לחזו"א, בניגוד לר' שמואל, כלל לא היתה שיטה בלימוד. בכל מקום הוא למד לפי הבנתו המקומית (זה מפורש גם באיגרותיו, שהוא התנגד לכך שכה"ת עניין אחד). בצורה כזו, מי שנולד חזו"א יהיה חזו"א, ומי שלא-לא.
המסקנה האנתרופולוגית-למדנית היא שצריך להתחיל כמו בפוניבז' ולהמשיך כמו בסלובודקא. אם יותר לי, זה מה שאני ממליץ לתלמידיי, ולכל אחד.
נכספה,
לא מפריע בכלל. ההנחה היא שמי שלומד תורה לשמה, מגלה משהו מהאמת האלוקית. היא באה לידי ביטוי דרכו. על כן דבריו מבטאים משהו אלוקי, ולא שהוא עצמו אלוקים.
וכדאיתא בגמ': הני בבלאי טיפשאי דקמו מקמיה ס"ת ולא קמו מקמי ת"ח.
מיכי
נשלח ב-9/8/2004 10:41
נ"נ
לא הייתי משייך דעות משובשות כאלה לחז"ל. הרי לא צריך להיות מעמיק גדול כדי לראות שחז"ל תמיד ראו את עצמם כבני אדם ולא יותר, ויש הרבה אגדות שבהם חז"ל עצמם מספרים לנו על החולשות האנושיות שלהם או אפילו על חולשות אנושיות של גיבורי המקרא, וכן הרבה מקרים שחז"ל הודו שטעו בדברים מסויימים, ואפילו כלפי חכמי אומות העולם וכו' וכו'
ועל כגון זה נאמר: "...והרוצה לטעות - יטעה".
נשלח ב-9/8/2004 11:24
מיכי
אני חושב שכאן טמונה נקודת המחלוקת העיקרתי בינינו. אני לא מסכים לכך שעל ידי עשיית סינטזה בין שתי דעות סותרות אנחנו "חושפים את האמת שבכל דעה", אלא לדעתי אנחנו רק מטשטשטים את ההבדלים שביניהן.
בדוגמה שעליה כתבתי לעיל בנוגע למשך חכמה. הרי שלדעת הרמב"ם אסור לומר על מצווה מסויימת שיש לה השפעה מאגית כלשהי הואיל וזוהי השקפה אלילית, ולכן הסברו של המשך חכמה לא "חושף פן מסויים של המציאות", אלא הוא פשוט נוטל שתי דעות קוטביות ועושה הכלאה מלאכותית ביניהן.
שיטת הסינטזה יוצאת מתוך שתי נקודות הנחה:
1. "כל דעה היא אמיתית"
2. "לא תיתכן סתירה בין שתי דעות"
לפיכך כאשר היא נתקלת במחלוקות כלשהי היא עושה ככל יכולתה לפשר בין המחלוקת וליישב את הסתירה, לפעמים בצורה מתוחכמת יותר ולפעמים בצורה מתוחכמת פחות.
אולם, אם נרשה לעצמינו להטיל ספק בהנחות יסוד אלה, למשל אם נעלה את השאלה: "וכי לא ייתכן שדעה מסויימת הינה פשוט לא נכונה ?", אולי הרמב"ם טעה, אולי הרמב"ן טעה, אולי שניהם טעו ? - אזי לא נהיה מוכרחים כלל לעשות סינטזה מלאכותית בין שתי הדעות.
נשלח ב-9/8/2004 12:01
רב"צ ,
לא הבנתי אם אתה חולק עלי או מסכים איתי .
לי ברור שיש דעה אחת יותר נכונה ואחרת פחות נכונה .
אם כי בתחומים שקשורים למהות אני לא חושב שחייבים לומר תמיד שרק דעה X או Y נכונה באופן קיצוני , והשאר כהבל ותוהו .
אני לא מוצא בעיה עקרונית בלומר שבבסיס טענת הרמב"ם יש אמת , וכן בבסיס דברי הרמב"ן , ולקבוע גבולות במקום הזה (לענ"ד) דעת הרמב"ם יותר נראית , ובמקום אחר דעת הרמב"ן יותר מתקבלת .
ברור שאין הכרח לעשות זאת , ויש מקומות שאומר שלענ"ד כאן חכם X טעה עקרונית וכו' .
אבל יש מקומות שבהן יצירת "אוקימתא" מחודשת , שמסבירה איפה חכם X יותר צודק ואיפה דוקא רעהו צודק יותר , היא היא זו שמבטאת את האמת באופן היותר מזוכך לדעתי .
אשמח לשמוע אם אנחנו מסכימים , ועד כמה ,
ואם לא למה ?
(אפשר גם בתיבה האישית, אם שם נראה לך
יותר שייך)
נשלח ב-9/8/2004 12:45
רב"צ,
כנראה לא הבהרתי את עצמי די הצורך. הדבר אינו תלוי כלל ועיקר בהנחה שכל דעה היא נכונה, אלא שכל דעה אמורה לתרום לי משהו. כפי שעולה מהגמרא גיטין ו (שוב היא) כל אחד משני הצדדים טעה, אולם כל אחד הוסיף משהו לסינתזה האמיתית שלי.
בדיוק כמו בגמרא, גם הרמב"ם וגם הרמב"ן טעו, בתפיסתם את דעתם כבלעדית ודיכוטומית אחד מול השני. האמת היא בסינתזה שנוצרת משתי הפנים ששניהם חשפו.
אני שוב מציע להתייחס לגמרא בגיטין. זהו המקור היחיד בגמרא לביאור 'אלו ואלו'.
לאישצי"פ,
כולם תפסו את עצמם כבני אדם, וכולם יכולים לטעות, והתורה עצמה מדברת על בי"ד שטעה. אחד משני חכמים, ר' אמי ור' אסי (שבועות כו), נשבע על הלכה שאינה אמת. הניסיונות בני זמנו להציג את הראשונים כמלאכים (ואותנו אפילו לא כחמורו של רפב"י) הינם גרוטסקיים ומגוחכים. ברמה האינטלקטואלית, אין לי ספק שאף ראשון לא יכול לכתוב מערכה כמו רעק"א, הוא פשוט לא היה צריך זאת (ראה בספרי שם). הראשון הוא יותר צודק, ולא יותר חכם במובן המודרני של אינטליגנציה.
אם כן, לא בכך מדובר. חכמים בכל הדורות יכולים תמיד לטעות. מי שלא טועה הוא רק מי שמכוין את מהלך ההיסטוריה ומעלה את הצדדים השונים, כך שבסוף התהליך תיווצר מהסינתזה תמונה שלימה. הביטוי 'ננס על גבי ענק', פועל בממד הרוחבי ולא האורכי. אנו יותר גבוהים בגלל שאנו יכולים לעמוד על גבם של שני החולקים, ולתקן את תפיסותיהם הדיכוטומיות לכלל אחדות שקרובה יותר לאמת האלוקית. הדוגמא שנתתי לעיל לגבי הקרבנות מדגימה זאת, וישנן עוד מאות דוגמאות כאלו.
אגב, עצם התפיסה ההרמוניסטית היא פיתוח של הדורות האחרונים (לפחות מאז מהר"ל). לפני כן היא היתה אינטואיציה היולית לכל היותר. בראשונים עולה די בבירור תפיסה דיכוטומית-אנליטית. לענ"ד בזה אנחנו טובים מהם (עי' שער שני בספרי).
מה שהלב חושק הזמן עושק
מיכי
נשלח ב-9/8/2004 12:53
מיכי,
ברור , למיטב הבנתי זה בדיוק מה שכתבתי .
שאלתי הופנתה לרב"צ...
נשלח ב-10/8/2004 00:38
מיכי
אני מוכן לדון בדברי הגמרא, אבל לפני כן הייתי מציע לשוב לדוגמה שבה פתחתי את הדיון, והיא דברי המשך חכמה בנוגע לרמב"ם ולרמב"ן.
נניח שהמשך חכמה היה קופץ לביקור בפורום שלנו, והיינו שואלים אותו למה הוא בדיוק התכוון בפרשנותו הנ"ל.
האם לדעתך הוא היה אומר שהוא סובר שהרמב"ם והרמב"ן טעו, אלא שהוא יוצר לעצמו השקפה חדשה שמורכבת מיסודות שהוא ליקט משתי ההשקפות ?
לי נראה שהוא היה מסביר את עצמו כדברי, כלומר שהוא היה אומר לנו שהוא חושב שבאמת אין מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן אלא שכל אחד מהם דיבר על בחינה אחרת.
האם אני יכול להוכיח את מה שאני אומר ? לא. אבל אני משאיר זאת לשיפוטו האישי של כל אחד.
זאת ועוד, כמדומני שתסכים איתי שהגישה הישיבתית הרווחת היא דלא כדבריך. אלא שיטתך כנראה נובעת יותר מהכרותך העמוקה עם עולם המחשבה הכללי. אני מסופק אם ראש ישיבה קונבנציונלי יסכים לקבל את מה שאתה אומר לגבי המשך חכמה, שרחמנא ליצלן הוא סבר שהרמב"ם והרמב"ן טעו.
נשלח ב-10/8/2004 02:24
תראו, אני שאלתי אם לא צורם לכם המשפט הזה "דברי אלוהים חיים". למה חיים? למה דברי אלוהים כאשר אלוהים לא דיבר?
הרעיון שאדם מגלה את האמת האלוהית הוא יווני במקור. בתנ"ך אין דבר כזה (ואם תמצאו דוגמא היא תהיה חריגה מאד - אנא נסו). "דבר אלוהים" במקרא משוייך לאלוהים, בד"כ באמצעות נביא. שלא לדבר על "אלוהים חיים".
לצערי אני מתרשם מהכרותי המועטת עם דברי חז"ל, שהם לקחו לעצמם פונקציה מסויימת של אלוהים. זוהי הפונקציה לקבוע חוקים.
וכך מתקלקל הרעיון הפילוסופי היפהפה במקרא - ה' אחד. שופט כל הארץ אחד הוא. כעת בני אדם קובעים הלכה - אלו ואלו דברי אלוהים חיים, חזרנו לפוליתאיזם שיפוטי.
יכול להיות שאני טועה!
נשלח ב-10/8/2004 08:32
רב"צ,
אמרתי בתחילת דבריי שההרמוניסטים לא תמיד מודעים, ושההרמוניזם עצמו הוא פיתוח של הדורות המאוחרים.
אם הרמב"ם והרמב"ן יכלו לטעות, מדוע האו"ש לא יכול לטעות?
גם האו"ש הוא חלק מהבניין שאנחנו אמורים לבנות על גביו.
כל ראש ישיבה שלא יסכים אתי, אקח אותו לסוגיית גיטין, שם הגמרא עצמה מלמדת אותנו זאת.
המודעות לחכמות כלליות מועילה, אולם לאחריה ניתן בקלות למצוא זאת גם אצלנו (זה כמעט תמיד כך). מהר"ל, ר' צדוק, ו...שוב סוגיית גיטין.
נ"נ,
ראשית, אני לא קראי, ומה שחז"ל עשו מבחינתי הוא חלק מתושבע"פ. אני לא צריך מקור בתושב"כ. כמו שאומר לייבוביץ', מהי תושב"כ? מה שחז"ל קבעו שיש לו קדושת כתבי הקודש. ודוק' היטב כי הוא דבר נפלא.
שנית, ורק אחרי ההקדמה הפותחת שלי: 'פה אל פה אדבר בו' (מתוך גרונו), לגבי משה רבנו. 'שמרו תורת משה עבדי'. 'לא תסור מכל אשר יורוך', 'ועשית ככל אשר יורוך' (פוליתיאיזם שיפוטי).
ושלישית, ללא סמכות של חכמים לחוקק ולפרש, רק אז נוצר פוליתיאיזם שיפוטי. האם גם נפסוק רק מהמקרא ללא פרשנות? בפרשנות ייווצרו לא פחות מחלוקות מאשר בחקיקה. חקיקה היא הלכות דרבנן, ופרשנות היא דאורייתא (למעט שי' הרמב"ם בשורש השני). האם בדאורייתא אין מחלוקות?
הפוליתיאיזם שנוצר כאן הוא רק ברובד התיאולוגי. ברובד הפרקטי תמיד יהיה פוליתיאיזם, אא"כ נצליח (חס ושלום, לא עלינו) ליצור מנגנון של מפרש ומחוקק אחד. אין גישה שמאדירה את כבוד האדם יותר מהאמירה שדבריו הם דברי אלוקים חיים. זו אינה פגיעה בסמכות הקב"ה, אלא הגדלת כבוד האדם (כאדם ולא כאלוקים. ראה הערתי בקודם).
מה שהלב חושק הזמן עושק
מיכי
נשלח ב-10/8/2004 10:52
הגישה שנקראה כאן ההורמוניסטית [שאיני בטוח שאם קריאתה בשם מועילה לה או לא] היא משקפת את זו שהשתדלתי להציג בתחילת האשכול.
היא מבוססת על ההכרה שגם הבלתי רציונלי "חייב" להתחיל את דעתו בנקודה רציונלית, אלא מאחר שהנקודה הרציונלית דקה ונאחזת במייצג חיצוני והמייצג תמיד גדול מן המיוצג [שאם לא אין צורך בו] ממילא שהוא מתנפח וכל ניפוח נעשה "על חשבון" נקודה אחרת.
לכן בוודאי שלפי המבט המדויק יש אי דיוק בלכל הפחות אחת מהשיטות החולקות, אך ההלכה הנוקטת במייצג כללי לכל המצבים והנסיבות הרי מהותה נקיטת מבט כללי ולא מדויק.
נשלח ב-10/8/2004 12:39
רב"צ ,
מנימת דבריך אני מבין שאין ביננו מחלוקת כ"כ .
(יש איזו סיבה מיוחדת למה אתה לא עונה לי באופן ישיר ??? )
מה שכן :
1. אני לא בטוח שראש ישיבה ממוצע לא יקח בחשבון את האפשרות שאחד החכמים טעה .
מה שכן נראה לי שנטיתו תהיה לומר ששניהם "התכוונו" למשהו מסוים כפי שהוא מבין אותם יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שלא .... אבל :
2. לעולם (לפחות לא עד הזמן בו יחיו המתים ) לא נוכל לדעת האם הוא צודק או לא .
יתכן שאם הרמב"ם היה שומע את דעתו של הרמב"ן או האר"י ז"ל בנושאים מסוימים היה מקבל את דעתם , ויתכן שלא .
ולכן להבנתי אין שום סיבה מהותית להכריע חד משמעית לכיוון ה"הרמוניסטי" או לחילופין לכיוון שמחדד דוקא את השוני והמחלוקת בין הדעות בחכמים .
ולכן (אם מקובל עליך מה שכתבתי עד כאן) :
3. לדעתי ההכרעה לכיוון של גישה מסוימת צריכה לנבוע משיקול חינוכי אם האדם איתו/אותו אתה מלמד נוטה יותר לביקורתיות ולשכליות חדה, נסה כן לחדד את ההבדלים בין דעות , ולמצות את האמת שבכל אחת מהן עד תום .
אם האדם איתו אתה לומד נוטה יותר לחפש את התמונה הכוללת , עדיף לנסות להסביר איך שתי הדעות יכולות כן להתיישב זו עם זו .
דומני שבסופו של דבר כל לימוד רציני (ביחוד כזה המתייחס לתלמוד הבבלי) מצריך שילוב של שתי הגישות , ובסופו של דבר החילוק נמצא רק ברמת המינונים המתאימה לכל אדם ואדם . (מובן שאפשר ליחס את דברי בנוגע ללימוד של אדם פרטי , גם ללימוד של קבוצה, ואולי גם ללימוד/חינוך של דור שלם , אם מדובר בגדולי הדור [האמיתיים] שאמורם לעצב את רוחו של הדור כולו , לפי צרכיו מגמתו ואופיו ...)
בברכה .
נשלח ב-10/8/2004 17:08
אישציפ
אני עדיין מסופק אם ראש ישיבה ממוצע יהיה מוכן להודות שהרמב"ם, למשל, "טעה". יותר נראה לי שהוא יאמר שזוהי דעה משובשת.
כמובן שאיננו יכולים אף פעם לדעת בביטחון מלא שהרמב"ם סבר כך או כך, אולם "לא ניתנה תורה למלאכי השרת", ו"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" וכו'. ובהחלט ניתנה לנו הרשות לומר שמסתבר יותר שהרמב"ם סבר כך מאשר שהוא סבר אחרת.
לדעתי הרבה פעמים אנחנו נתקלים בנסיונות של הרמוניזציה בין דעות סותרות - והדבר פשוט צורם לנו. כל נסיון להדחיק זאת הוא אי-יושר אינטלקטואלי.
אני חושב שבעניין זה חלה התפתחות בצורת החשיבה האנושית [1]. לדורות הקודמים היה קל יותר לנקוט בגישה הרמוניסטית משום שהדבר היה טבעי מאוד בעיניהם, אולם כיום זוהי תמימות מזוייפת מצידנו לעשות זאת. כך שדרך זו בעצם נמנעת מאתנו. כמובן שאני רק יכול לדבר בשם עצמי, כל שאר החברים מוזמנים לשתף אותנו בתובנה האישית שלהם בנידון.
_____
[1] אני לא נכנס לשאלה האם מדובר על התפתחות חיובית או שלילית. העיקר, לדעתי, הוא שחל שינוי בעניין זה.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 10/08/2004 17:13:41
נשלח ב-11/8/2004 11:50
ישנה נקודה שלדעתי ממעטים להזכיר אותה ולהודות בה, והיא שבהחלט ראוי לומר שמה שנראה בעיניינו סותר היום לא יראה כך בעתיד.
הנה בעולם המדע ובפרט בפיזיקה המודרנית כמדומני ישנם פרדוקסים עצומים שנראים כבלתי ניתנים ליישוב, ובכ"ז איש לא נבהל ונכנס למגננה, והמדע עודנו עומד בזוהרו, אלא שמחכים ליום בו יפתח אופק חדש שיפקח את עינינו ויעלים את הפרדוקס כלא היה.
הה"ד וק"ו בעולם הרוח, מדוע לא?
מאוד יתכן שהחשש מלומר את העמדה הזאת, ולו גם כאפשרות אחת מני כמה, מעיד על פגם ברמת הרצינות שאנחנו מייחסים לדברי חז"ל.
נשלח ב-11/8/2004 12:09
ראשית, לא דיברתי דווקא על חז"ל, אלא על כל חכמי ישראל לאורך כל הדורות.
שנית, אינני יודע מדוע גישה כזו נתפסת כעיניך כיחס "לא רציני" כלפי חז"ל. וכי משום שאנו מחשיבים את חז"ל כאנשים צדיקים וחכמים, האם זאת אומרת שהם לא יכולים לטעות ?
אם לדעתך התשובה לכך היא שלילית, הרי שלמרבה האירוניה אתה בעצם חולק על חז"ל. וזאת משום שהם עצמם הודו ולא בושו שהם רק בשר ודם, וגם הם יכולים לטעות. וכן הגאונים כתבו שאין שום חיוב לקבל את דעת חז"ל בתחום האגדה, אלא רק מה שמתקבל על הדעת, וכבר ציטטתי פעם את דבריהם (לינקזעצער ?).
ואשר לגוף הטענה שלך, גם אם ייתכן מצב תאורטי שבו שני הפכים הם אמת בתחום הפיזיקה - עדיין אני חושב שזה לא רלוונטי לחלוטין לדיון שלנו [1]. מבלי להכנס לעצם ההבדלה בין עולם החלקיקים ו"העולם שלנו" (המקרוקוסמוס), הרי מן הסתם אתה תודה לי שאי אפשר לומר על כל ההפכים שבעולם שהם שניהם אמת ?
ואף על פי שתאוריות מיסטיות שונות אכן גורסות כך (ולמעשה זוהי הנחת היסוד שעומדת בבסיס כל תורה מיסטית), אני חושב שאין זה נוגע ל"עולם העשיה" שבו אנו חיים.
בחיי היום-יום אין שום משמעות למשפטים כמו: "עכשיו גם יום וגם לילה", "אתה גם צודק וגם טועה", "ספר נמצא ברשותי ולא נמצא ברשותי" וכו'
_______
[1] החילוק הוא שבפיזיקה כשאני בודק האם האור הוא גל, ומגלה שהוא אכן מתנהג כך - אבל יחד עם זאת בודק אם הוא מורכב מחלקיקים ומגלה שהוא אכן מתנהג כך - אז אני אנוס לקבל את העובדה שהוא גם חלקיק וגם גל. אולם אין שום סיבה לומר שדעתו של רב פלוני היא "עובדה", לכל היותר היא יכולה להיות סברה חזקה, אבל בטח שלא "עובדה", וק"ל.
) לא נוכל לדעת האם הוא צודק או לא .
