מוריץ,
אני אנסה להסביר בקצרה.
כמו שכתבתי הרב קוק לא שמח בכפירה וגם לא עודד אחרים לכפור, אלא ראה שלכפירה יש תפקיד חיובי.
במה דברים אמורים, הכפירה חיובית בזה שהיא מזקקת את האמונה. כלומר, האמונה עקב דברים כאלו ואחרים, לא מה שהיא אמורה להיות.
מספר דוגמאות :
1. מושג האלוהות ירד (הפסקה המפורסמת שכבר נידונה פה 'כפירה שהיא כאמונה וכו' ').
2. החזרת לימודי המחשבה.
3. החזרת כוחות הגוף.
ועוד.
אליבא דהראי"ה הכפירה לא באה סתם, אנשים כפרו כי משהו באמונה היה חסר, ושרואים לכיוון שהולכים הכופרים מבינים מה חסר באמונה ואפשר לתקן.
לאורך משנת הראי"ה פזורות הרבה פסקאות, ונושא זה רחב.
מקווה שהדברים עכשיו מעט ברורים יותר.
בעלבעמיו,
אתה צודק. ואני באמת חושב כמוך שהסטת כל משנת הראי"ה לכיוון הצדיק הופכת אותה לחסרת משמעות.
אך גם בלי הסטה זו, דבריו של כותב המאמר לא משקפים את משנת הראי"ה. שכן הבדל עמוק בין ללמוד משהו לבין להפוך אותו לאמת כמו שהוא. הרב קוק, אחרי הכל לא היה פוסטמודרניסט.
ולגבי כותב המאמר. צריך גם ללמוד את נקודת מבט הנאצית, ולהבין כמה היא מרושעת וטעות. אך אם היו בארץ קבוצות ניאו-נאציות גם להם היה צריך לאפשר ללמוד חומרי לימוד שהם חפצים?
וצעדה של יולי תמיר, הוא אולי עוד הוכחה לנקודת מבט הפוסטמודרנית של השמאל. ר' מיכי, כתבת על זה אחד מספריך, לא?
 |
|
|
