"כולנו": האם מותר לטבול לאחר שבעה?

.

ואניטי, למעני, שאינני מתלמידי החכמים כאן, שמא תוכל להביא את הציטוט במלואו כולל ציון המקור?

תמיהני עליכם מואדיב ומיימוני
כלום אין זה ברור כי כוונת ווניטי רק לקנטר?
כלום אין זה ברור שהש"ך לא כתב כדבריו הנואלים?
ואתם מבקשים "ציטוט" כביכול...

למה תכנה את הדברים נואלים? מה הבעיה בדברים? הרי מדובר באיסורי עריות שהם ביהרג ואל יעבור? האם כשתראה את דברי הש"ך, תמשיך לומר שהם דברים נואלים?

ושיהיה ברור לא כתבתי שזה להלכה אלא שכך כותב הש"ך. ומי שיודע מעט הלכה יודע באיזה הקשר אמר ולפי מי.

בס"ד
מיימוני:
אחר עיון בסוגיא בס' קדושת ישראל למהר"י רצאבי שליט"א
(סימן א' ס"א)ובהערה א' פסק "שתעשה בדיקות לכתיחלה פעמיים בכל יום,בבקר ולפני השקיעה במשך שבעת-הנקיים ובדיעבד די בבדיקה אחת ביום ראשון,ואחת ביום השביעי"
ושם בהערה כתב כהכרעת מרן בב"י ובש"ע ובבארות יצחק דף קט"ו הבאתי תשובה דחתימי עלה כמה מרבי תימן שהקילו בפשיטות בבדיקה ביום אחד מתוך הז' נקיים,דהלא מרן אחר שהביא דעת הי"א שצריך ביום א' וז' סיים דאין להקל עש"ב,וכפי הנראה שהם סברו דסיום זה הם דברי הי"א גופייהו.והדרינן לכלל סתם וי"א הלכה כסתם.אמנם בב"י מוכח דהן דברי מרן,ושוב מצאתי להגר"ש קלוגר בשו"ת קנאת סופרים דף פ"א ע"ג,דמה שכתב מרן אין להקל,לשונו מראה שהוא רק לחומרא בעלמא ע"ש,וע"ע ביביע אומר ח"ה סימן ט"ז אות ג' וגופי הלכות ח"ג דף מ"ט ע"ב:"עכ"ד.ולכן יש מקום להקל אך לכתחילה נראה כמ"ש שצריך לבדוק בכל יום מהשבעה נקיים.

שי

לא זכיתי להבין מה הראיה. נניח שיש פוסקים שכתבו שלכתחילה כן צריך לבדוק. אבל מה המקור שלהם? ואם אין להם מקור, חזרנו לענין ראשון: שזו חומרה, ואין לנו להוסיף חומרות. ולכן לא רק בדיעבד אין זה משנה אם לא בדקה, אלא שלכתחילה אין לבקש או להורות לעשות כן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

וניטי וכולם

טרחתי וחיפשתי. והדברים מצויים ביו"ד סי קצה בסופו. אני מעתיק מקצת מהרבה. והערות הסבר בסוגרים.

בסעיף יט כתב המחבר:

אסור בעלה (=כלומר של הנידה) ליגע בה כדי לשמשה.

ובסעיף כ' כתב:

אם בעלה רופא, אסור למשש לה הדופק.

(=כי בזמנם לא היו סטטוסקופים, וחששו מפני הרגל עבירה).

והש"ך כתב על זה בסימן קטן כ:

ומיהו, אם החולה מסוכן (=צ"ל "מסוכנת", אלא שלא דק) ואין שם רופאים, משמע קצת מדברי תשובת (=לא העתקתי את המקור ויש בזה כנראה חילופי דברים) דשרי מפני פיקוח נפש (=מותר מפני פיקוח נפש).

ואחר כך כתב שזה רק למי שסובר שנגיעת נידה היא איסור דרבנן, ולכן להרמב"ם, דנגיעת ערוה אסור מן התורה, הכא (=כאן) אע"פ שיש פיקוח נפש, אפשר דאסור משום אביזרא דגילוי עריות וצ"ע. .

***

אמנם, כפי שהש"ך בעצמו מגלה מייד, זו בסך הכל העתקה מהב"י על הטור. וטרם ראיתי את הב"י בפנים, אך נראה במקופיא שקשה מאד להאמין שזו תהיה שיטת הרמב"ם, שסובר שהתורה היא חן וחסד וחיים ושלום בעולם...

***

ועל זה הוסיף הש"ך משלו:

ואין נראה..

כלומר, אין זה מתקבל על הדעת לאסור.

והוכחתו לזה:

"דודאי אף לרמב"ם ליכא (=אין) איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאווה וחיבת ביאה."

ועי"ש עוד במה שכתב להוסיף ראיות שמותר.

***
היוצא מכל זה:

הש"ך העתיק שיטה שמשמע ממנה שיש לאסור, שיטה שאף בעליה - הב"י - תמה עליה. וחלק עליה והתיר.

יתכן כמובן שלא הבנתי כראוי את דברי הש"ך, ובוודאי יבוא וניטי ויסביר במה טעיתי ומדוע כתב שהש"ך אוסר. ושמא שגגה נפלה לפני וניטי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הלא ידענו את וניטי ואת שיחו, את יום בואו לפורומינו ואת הודעותיו הראשונות...

בס"ד
מיימוני:
נראה לענ"ד מדברי הש"ך שהבאת לעיל שדיוקך הוא נכון,ושלצורך פיקוח נפש והצלת נפשות אף באיסור נדה מקלינן ולא אמרינן דזהו אבזירהו דגילוי עריות כי אין זה דרך חיבה ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש הדוחה את כל התורה חוץ משלוש העבירות החמורות.

כך הוא סדר הדברים:
ראשית, אני מה שמכונה בלשון העם "בום ועם הארץ" אין לי מושג קלוש בהלכות בכלל וודאי לא בחמורות.
אבל את דברי הש"ך ידעתי גם ידעתי משנים עברו. אך מכיון שעמדתי מעט על דרך הויכוח כאן, החלטתי לחפות מעט על הדברים ולהציגם בצורה שבמבט ראשון תהיה זעקה שהכל שקר ואני בכלל רשע שאפילו לדון עמי אסור. ואז כשהדברים יבואו בצורה זו או אחרת לידי הקוראים אולי יאותו להנמיך מלהבות בטחונם בתורתם.
וכך ביקשתי לשמוע מה תהיה תגובת הקוראים ,לב_אהרון למשל, בהנחה שאכן הדברים נכתבו.

בא מיימוני ומצא את הדברים. אך "גילה" שבעצם אין זה הש"ך אלא דעת הש"ך בב"י . מה שנקרא "ביג דיל".

ואגב, אילו היה מתעמק מעט יותר היה שם לב שהש"ך לא חולק על כך. אלא חולק על הדעה שזו דעת הרמב"ם במלואה, כלומר ללא חיבה.
זו נשארת דעת הש"ך. גם אם לא פסקה להלכה מחמת סיבות אחרות.

עכשיו, האם דעה זו היא נואלת?

בן איש אחד . לא זכור לי שביקשתי את חוות דעתך. יש לך כזו? הכבד ושמור אותה לעצמך. ויפה שאתה עוקב אחרי. אתה מאיזה משמרת? צניעות אולי?

ועכשיו עיינו במטותא כאן:

ב"י שם; ביאור הגר"א שם סק"כ; ב"ש אבהע"ז סי' כ סק"א; תורת השלמים, יו"ד סי' קצה סקט"ו;ש"ך יו"ד סי' קצה סק"כ; שו"ת פני יהושע ח"ב סי' מד; שו"ת זרע אמת חיו"ד ח"ג סי' קטז; שו"ת חבלים בנעימים ח"ג חיו"ד סי' נה; ערוה"ש יו"ד קצה כו; טהרת הבית ח"ב סי' יב סמ"ו. וראה בשו"ת תורה לשמה סוסי' תצד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לב אות ג;



תוקן על ידי - vanity00 - 17/07/2005 22:38:33

התואיל נא, וניטי נכבדינו, לסדר דבריך כדרך תלמידי חכמים שדבריהם בנחת נשמעים, ומסדרים טענותיהם בבירור וללא הפניות עלומות, דבר דיבור על אופניו?

הלא ודאי אין חפצך להקציף את דרי מקום נכבד זה. למה זה ככה תעשה לנו?

היתכן, כי דרך לימוד זו של נחת, נשכחה ממך לפני ששכחת את הש"ך?

אתה שתדבר על נחת? אתה עוקב אחרי כותבים ולפי זה קובע את עמדתך עליהם. ולא פרכת ,ואף לא התיחסת לדברי? אין לך זכות לדבר על צורת דיבור.

ואגב, המכנה המשותף למקורות שציינת והספקתי לעיין בהם, הוא בשניים. א. כולם מדברים על הב"י; ב. כולם מורים להיתר.

על העקרון והסיבה להתר אנו מדברים, אם לא שמת לב אולי בגלל מעקבך אחרי הכותבים, ולא על ההתר עצמו שצויין כבר בראשית דברי.

טוב. אז בבקשה, ובצורה מסודרת; ואם חטאתי כלפיך, ואינני ראוי עוד לבקש ממך בקשות, ראה נא כאילו אחר ביקש ממך; ואל נא תשיב פנינו ריקם, כי זה כבר ימים רבים לא זכינו לשמוע נועם אמרותיך.

אם תוכל, סדר בבקשה את טעמי ההיתר: כמה טעמים יש, מי הם הסוברים אותם, ומה פגם מוסרי אתה רואה באיזה מהם.

ואנא. אל תפתח גם אשכול זה בדרכים דמגוגיות לעשרים עמודים, אלא השב בצורה מכובדת, ובזמן קרוב. כי כבר כמהה נפשינו לדעת את האמת, ויפה שעה אחת קודם.