| נשלח ב-17/7/2005 16:01 |
 |
| |
האם "נכשל" אברהם בנסיון העקדה ?
.
סילחו לי כל אלו שכבר נמאס להם מכך שאני שב ודש באותו הנושא.
"עשרה נסיונות... וגו'" . בהם - נתנסה אברהם. ידועים המדרשים לפיהם גם יצחק נתנסה. ויש גם דעה המתייחסת לנסיון העקדה כאל עונש מסוג זה או אחר.
האם יש מבין הוגי הדעות מי שסובר כי הסכמתו של אברהם היתה אי-עמידה בנסיון ה' ?
האם פרשנות כזו בכלל אפשרית, האין היא עומדת בניגוד מוחלט לפשט ורוח הסיפור בבראשית?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2005 16:46 |
|
| |
מואדיב,
שמעתי פעם פירוש חסידי, הטוען ש"אל תשלח ידך אל הנער" הוא הניסיון האמיתי (לעצור את ה"שווּנג" של מה שנדמה כקנאות לדבר ה'), ומכאן, שהסכמתו של אברהם לעקידה היתה סוג של כישלון. בבורותי כי רבה איני זוכרת מי בעל הפירוש, ואודה להפניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2005 16:50 |
|
| |
.
דומני כי באשכול השירים אודות העקדה צוטטה פרשנות דומה-משהו בשם הרלב"ג.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2005 18:45 |
|
| |
מואדיב
עד כמה שאני זוכר, היה זה בעל העקידה שטען כי אברהם לא הבין את דבר ה'. כי ה' ביקש להעלות את יצחק לעולה, אבל לא להקריבו, כלומר להרגו. ואברהם הוא שטעה.
באשכול אחר העליתי את הטענה - המסוכנת - כי אברהם הוא שזימן לעצמו את נסיון העקידה - בגלל שהתלבט אם אין הוא אוהב את יצחק יותר מה', ולכן היה צריך להוכיח לעצמו שהמסירות לה' יקרה לו יותר מחיי בנו שיולד לו לאחר 100 שנה (לינקי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2005 19:25 |
|
| |
.
אומרת לי המואדיבה:
על סדום, התמקח אברהם עם ה', ועל בנו יחידו אשר אהב, קיבל כך-סתם את הדין?
(בצניעותה, היא טוענת כי מסתמא הרעיון אינו שלה, אלא ששמעה אותו פעם. מישהו מכיר, אולי, את המקור לכך? )
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 12:17 |
|
| |
ללכת ולשחוט את יצחק זה וודאי היפך הרצון האלוקי - והנה אברהם הולך לעשות היפך הרצון האלוקי
יחד עם זאת משהו אלוקי מניע את אברהם לעשות את הדבר הזה
ולכן, אולי אכן אפשר לפרש כפי שמואדיב כתב, אמנם אין זה לגריעותא כי אם למעליותא.
כאן אולי מתגלה קשר עם הקב"ה שלמעלה מאשר הקשר שעל ידי קיום רצונו.
ואולי אפשר לומר שקשר כזה לא ממש יכול להיתפס בגשמיות ולכן העקידה לא יצאה לפועל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 15:09 |
|
| |
מואדיב
עניתי על השאלה של אשתך באשכול אחר:
כל המרחם על האכזרים, סופו להתאכזר על הרחמנים
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 15:33 |
|
| |
.
כי שרית, אינני במיטבי, ושמא טוגן מוחי קלות על ידי התקשורת הסלולארית העויינת.
אשמח עד מאד לקבל הרחבה שתבהיר גם לאיש אשר כמוני את כוונתך.
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 16:10 |
|
| |
מואדיב
על קושיית נות ביתך, הכיצד זה ריחם אאע"ה על אנשי סדום ולא ריחם על בנו יחידו, השיבה הקיסרית יר"ה דאדרבה היא הנותנת, בגלל שריחם על אנשי סדום לא ריחם על בנו, כאמרם ז"ל כל המרחם על האכזרים וכו'. וצ"ע ודו"ק.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 16:14 |
|
| |
.
מצו"נ - תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 23:55 |
|
| |
מואדיב,
אכן שאלה מפורסמת אף שאיני יודע מקור מפורש לה.
דומני שההסבר האמיתי (להבדיל מהמרחם על אכזרים שנשנה פעמיים, 'ועל דבר הישנות החלום פעמיים...') הוא שבדיון על סדום מדובר על משימה שאינה מוטלת על אברהם, וגם אינה נוגעת לו ישירות. שם הוא יכול להיות סניגור, ואולי אף מצופה ממנו להיות כזה. זה כמובן גם אינו ניסיון שהקב"ה מנסה אותו. לעומת זאת העקידה הוטלה עליו, כניסיון עבורו. לכן הויכוח עליה אינו דומה לסניגוריה על מישהו אחר.
אני זוכר שראיתי מאמר של אבי רביצקי על העקידה (בפיוט ובמחשבה), שם הוא מביא כמה הוגים (ככל הזכור לי, אזוטריים למדיי) מימי הביניים שראו בעקידה סוג של כישלון. הם הוציאו לשם כך את הפסוקים מפשוטם, שכן כפי שהוזכר למעלה, מהפסוקים מוכח שאברהם עמד בניסיון בהצלחה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 00:01 |
|
| |
כעת אני נזכר שהוא אפילו טען שזה המבחין בין הוגי/פייטני המזרח (המוסריים-סובלניים, איך לא) לבין הוגי המערב (האשכנזים האכזריים-דוסים מגעילים).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 00:19 |
|
| |
יש, של אחד (או יותר) מהוגי ימי הביניים, נדמה לי שקראשקש (לא זוכר את שמו המלא) הוא אחד מהם.
וכן , זה בהחלט נראה סותר את הפשט ורוחו.
אבל אהוב מאוד על חוגים דתיים מסוימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 00:36 |
|
| |
אמור לי מה אהוב עליך ואומר לך מאיזה חוג אתה.
מנאי הקטן המשתייך לחוג מסויים ביהדות הדתית
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 01:24 |
|
| |
לינקי
תודה! החזרת לי את אבידתי!
האשכול שבו הצעתי לראשונה את הפירוש הפסיכולוגיסטי שלי (שרק עליו מגיע לסקול אותי באבנים, סמיילי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
