|
|
| נשלח ב-19/7/2005 05:08 |
 |
| |
מואדיב סליחה, אנסה להבהיר
המרחם על האכזרים- אברהם שרחם על אנשי סדום ועמורה
סופו להתאכזר על הרחמנים- ישמעאל ויצחק
מקוה שזה יותר ברור
(אני חולקת כאן על התפישה הרגילה, הרואה לשבח את ויכוח אברהם עם השם בעד סדום)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 18:53 |
|
| |
.
מסכת תענית ד:
" א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפי' חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה שאול בן קיש דכתיב (שמואל א יז) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפי' עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל (ירמיהו ח) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתיב (ירמיהו יט) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר (מלכים ב ג) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה ולא דברתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 19:57 |
|
| |
מואדיב
איקון ירוק על המקור החשוב.
הגמרא הזו יכלה לשמש בסיס לאותם דרשנים. אך בדרך כלל מבארים שהתכלית האמיתית היתה לנסות את אברהם ולא להעלות את יצחק לקרבן, והלא זו משמעות הפסוק הפשוטה שה' רק ניסה את אברהם.
כפי שהערתי פעם באשכול אחר, המקרא מגלה לנו מייד על ההתחלה שנדע שזה רק נסיון.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 20:11 |
|
| |
.
מימוני:
ראשית, כמובן שניתן להסביר כדבריך, ואכן, רבים מסבירים כך.
אלא שבכל זאת, שים לב לשילוש: יפתח-מישע-אברהם. קשה להכריח אחד להיות יוצא דופן.
ועוד - ראה כיצד מתייחסים בפרקי דרבי אליעזר לכך, וכן גם במדרש רבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 20:51 |
|
| |
.
תיקון: לא מדרש רבא אלא ילקוט שמעוני, פרשת וירא.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 00:04 |
|
| |
.
ובנוסף לילקוט שמעוני, הנה ממדרש רבא, בראשית:
מר ר' אחא: אף את לפניך שיחות, אתמול אמרת לי ' כי ביצחק יקרא לך זרע', וחזרתה ואמרת לי 'קח נא את בִנך את יחידך', ועכשיו את אומר לי 'אל תשלח ידך אל הנער'! אמר לו הקב"ה: אברהם, 'לא אחלל בריתי', 'ואת בריתי אקים את יצחק'. בשעה שאמרתי לך 'קח נא את בנך' וגו', 'ומוצא שפתי לא אשנה', כך אמרתי לך: שחטהו? לא! "העלהו"! אסיקתיניה - אחתיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2005 10:18 |
|
| |
באמת.ראיתי קטע מאת הרב אברהם אבולעפיא שכתב שבוודאי זה נגד רצון ה' שאברהם אבינו ישחט את בנו.אז הוא אומר שבאמת
כל הענין התרחש בתוך עולמו הפנימי של אברהם אבינו בתוך מחשבותיו. הר"א אבולעפיא כותב שהייתה לאברהם אבינו חוויה פנימית,בה נדרש ממנו לדמות שהוא יודע שהקב"ה מצווה אותו לשחוט את בנו. הנסיון היה שאברהם אבינו היה צריך לברר בתוך העולם הפנימי שלו שאם הוא היה יודע שאכן באמת רצה הקב"ה שהוא ישחט את בנו שהוא במצב כזה יהיה מוכן לפעול לפי רצון הקב"ה אע"פ שזה נגד האהבה האבהית הטבעית.
ואברהם אבינו באמת הצליח לברר בתוך הכרתו בעצמו שאם יצטייר שהוא באמת ימצא את עצמו במצב כזה שהוא יידע שהקב"ה דורש ממנו שהוא ישחט את בנו,הוא באמת היה מוכן לקיים דרישתו של הקב"ה. אבל מעולם לא אירע דבר כזה שהקב"ה באמת צווהו לשחוט את בנו.כל זה ראיתי מובא בספרו של החוקר משה אידל "אברבהם אבולעפיא".
אני יודע שאתם מאוד מחשיבים את הענין של הבאת מראי מקומות מדויקים,הריני מבקש סליחה ממעלתכם - ועדיין תקותי נטיה שתחשבו את דברי כאן בגדר עכ"פ קצת מענינים ואולי ראויים להכללה בתוך "פרומכם" החשוב.
ברכה והצלחה !
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2005 10:34 |
|
| |
.
שרירא, ברוך הבא לניק חדש למשתמש ותיק.
למרות הסתיגותך, בשל הדעה יוצאת הדופן שהבאת, שמא בכל זאת תוכל - אם לא לצטט ממש - לומר לנו מהיכן נלקחו דברי הרב אבולעפיה? האם מחיבור כלשהו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2005 10:43 |
|
| |
.
כמה הערות קצרות על המדרש במסכת תענית:
1
הכתוב כורך בכריכה אחת את שלושת המקרים הספציפיים היחידם במקרא של קורבן הבן (והבת בכלל, לנוקדניות הניסוח).
אין כאן אזכור של מנשה, או של מישהו אחר שהעביר את בנו באש, או הקריבו למולך, וכו' .
2
סדר הבאתם במדרש הוא הפוך מהסדר הכרונולוגי, ממישע לאברהם. הסדר ההיסטורי, כמובן, הוא הפוך - אברהם, יפתח ומישע.
3
קיים גם מדרג לגבי חשיבות - וגם לפיו, הולכים מהפחוּת את הנכבד.
4
גם במדרג המעשה עצמו יש סדר. מישע הרי הקריב בפועל את בנו, יפתח - לא ברור (אולי הזירה עצמה), ואברהם, הקריב את האיל.
5
השתתפות הבן: לגבי בנו של מישע, איננו יודעים מאומה. בת יפתח, לאחר מעשה, משתפת פעולה. יצחק - וילכו שניהם יחדיו.
6
אין ספק כי דעתו של בעל המדרש אינה נוחה מכך שאברהם לוקח את בנו אתו, שהרי כרכו יחדיו עם מישע ויפתח.
אולי בכך הוא גם מקביל למדרש הקודם, מתוך השלושה, שניים נענו שלא כהוגן ואחד כן, וכו' .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2005 17:14 |
|
| |
אני סבור שיותר מדוייק לומר שקיימת גישה שלפיה אברהם נכשל בהבנת המשמעות המוסרית של עבודת ה'. העובדה שבסופו של דבר אברהם נצטווה לא לעקוד את בנו, וזאת, למרות שכל העמים סביבותיכם העלו את בניהם למולך - אינה יכולה להיפטר בלא כלום.
בין מצדדי הגישה ניתן למצוא גם יהודים אשכנזים שאינם משתיכים לחוגים מסויימים, דווקא. כגון ר' מרדכי ליינער מאיזביצא, בעל 'מי השלוח' ("...'ומזרעך לא תתן להעביר למלך' - היינו שהעכו'ם עובדים בכוח זה שאין אהבה יותר עוד מאהבת אב לבן, והעכו'ם מראים שאינם רוצים להיות משועבדים לזה הכוח... אכן ה' יתברך הציב בעולם שרוצה בזה האהבה שהאב אוהב לבן'"), והראי"ה קוק (במאמרו על העקידה שפורסם ב'מאמרי הראי"ה' וכן בקטע העקידה שבסידורו 'עולת ראי"ה', כמדומני):
"'ויאמר אל תשלח ידך אל הנער... - קול ה'... אמר: שהציווי המוחלט, בין מצד הצורך להימנע מרשע של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להינזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קיים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני ובטבע החומרי, לא ירדו ממעלתן אפילו כחוט השערה... על כן 'אל תשלח ידך אל הנער' - בכל חומר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן איזה נעוד מפעלי, בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ד' האצילית... כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה, היא היא הנה לבת אש קודש, הולכת ישרה מאהבת א-לוהים הטהורה 'ורחמיו על כל מעשיו...'".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2005 00:07 |
|
| |
מקור רלונטי לדיון
"חד אמר לשם שמים וחד אמר לשם ע"ז"
[אמנם לא על אברהם ויצחק מדובר אבל..."יותר מקצת" מזכיר]
"ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה רב ושמאול חד אמר לשם שמים וחד אמר לשם ע"ז בשלמא למאן דאמר לשם שמים היינו דכתיב ויהי קצף גדול על ישראל אלא למאן דאמר לשם ע"ז אמאי ויהי קצף כדר' יהושע בן לוי דריב"ל רמי כתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם כמתוקנין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם"
[סנהדרין לט:]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 09:23 |
|
| |
.
בכותרת שאלתי האם אברהם אבינו נכשל בנסיון העקידה, ובהמשך הובאו המדרשים - בראשם הגמרא ממסכת תענית - הקשורים לכך.
אלא שלשאלה גם פן נוסף: האם הנסיון היה לאברהם בלבד?
אמת, פשט הכתוב הוא כי ה' ניסה את אברהם. אלא שחז"ל העמידו את הדברים גם בצורה שונה. למשל, תרגום יונתן על אתר. לפי תרגום יונתן, תחילת העקידה בהתנצחות בין ישמעאל לבין יצחק. ישמעאל טוען כלפי יצחק, כי הוא - שנימול בגיל 13 - הקריב יותר מיצחק שנימול בן 8 ימים. לא רק מבחינת הכאב, אלא גם מבחינת המעשה עצמו. אם ישמעאל הוא כבר בן 13, הריהו ישות משפטית עצמאית, והוא עצמו זוכה במצוות המילה של עצמו, בעוד אצל יצחק - זהו אביו. יצחק, כתינוק בן שמונה ימים, סביל לחלוטין.
על כך עונה לו יצחק, כי יהיה מוכן להקריב לא רק את עורלתו, אלא את חייו ממש אם כך יצווה ה' - ומכאן מתחילה פרשת העקדה.
הצבת יצחק במעמד שווה לאברהם, קיימת גם במדרשים נוספים, כולל בגמרא. אלו, משתלבים היטב עם המדרשים על גילו של יצחק כ- 37 ( או כ- 25 ) בעת העקידה, מה שהופכו ללא-סביל בתהליך.
ואם כך, האם אברהם הוא שעמד בנסיון, או שמא יצחק?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 09:55 |
|
| |
אין ספק שחלק ממדרשי חז"ל ראו את העקדה כנסיון גם ליצחק (אם כי לא כך עולה מהפשט). גם בפיוטי העקדה יש רבים הנותנים מקום מרכזי לנסיונו של יצחק (וראה אשכול הביאור לפיוט "אם אפס רובע הקן" שפתחתי פעם), ואף בשירה המודרנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2005 01:45 |
|
| |
הטקסט שלך כאןVayeshev Avrohom- Velo hizkir Yitzchak ki hu birshuso vehaomer sheshokhto veozvo veakhar kakh khoyoh omar hepakh hakosuv- (Ibn Ezra- Bereishis khof beis, posuk yud tes) -I once heard a worthy academic say- During the Middle Ages, hoyu umos haolam monim ess yisroel- the Christians used to say- we Christians have our sacrifice by means of which we can attain forgiveness for our sins- referring to the crucifixion- but, you Jews, where is your sacrifice? How shall you attain forgiveness for your sins? Some Jews responded by claiming that Avrohom Avinu had in fact sacrificed Yitzchak and HKB"H resurrected him. The Ibn Ezra seems to be saying that there were those who understood the mayseh in some such way. My worthy academic said that the source of this interpretation is a midrash. Has anyone out there heard of such a midrash? Does anyone have any information about medieval Jews making such a claim? I'm afraid I may be guilty of hassatat haeshkol here. Hareini mevakesh selikha mimaalaskhem.
Muadib- Unfortunately, i have not yet succeeded in finding the mokor for the pshat I cited beshem R. A. Abulafia above. Ikh bett aikh, zay moikhel- v
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2005 07:42 |
|
| |
בס"ד
לעצם הענין הרי שאברהם אבינו עמד בנסיון ועקד את בנו
יחידו כפי שציוה לו ה' ולא כתוב בשום מקום שהוא נכשל
אדרבה התורה העידה במפורש ש"לא חשכת את בנך את יחידך ממני" והגר"א פירש בקול אליהו כי קיים את המצוה בשלימות
כי המלאך מעיד כי ממני נודע הדבר והוא נברא בשלימות מאותה מצוה,הרשב"ם פירש שנסיון העקידה היה בגלל שאברהם
כרת ברית עם אבילמך וחרה אפו של הקב"ה שמסר לו חלקים מארץ ישראל ואז אמר לעקוד את בנו ומקורו בתנא דבי אליהו .
לדעת המדרש והזהר הרי פרחה נשמתו במעמד העקידה וזוהי הוכחה חותכת שקיים את המצוה בשלימות .
תוקן על ידי - shay98 - 02/08/2005 7:48:13
|
|
|
|
|
