|
|
| נשלח ב-17/11/2010 16:50 |
 |
| |
תלמיד
מה היא השלמות? לדעתי השלמות זה להיות אדם- אדם בשר ודם עם כל החולשות והרגשות האנושיים- ועם החולשות האלה לקיים את מצוות ה'
רובוט בעיני אינו השלמות של אדם= הרובוט המושלם הוא רובוט מושלם ולא אדם מושלם,
ספר התורה רצופה בחולשותיהם של גדולי האומה, ספרי אגדות וסיפורים רצופים בסיפורים על דמויות לא אנושיות כביכול
יש כנראה הבדל גדול ביננו -הבדל קוטבי- מה ההגדרה לאדם המושלם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 23:23 |
|
| |
טוב,
דומני שבלי משים דילגתי על כמה שלבים שבעיני היו מובנים מאליהם... מצטער.
אנסה להבהיר את דברי יותר, החטא לא יצר מיידית שני מסלולים שונים, אלא למעשה ערבב את הדעת הטהורה עם המציאות הגשמית של האדם . הייתי ממשיל את זה באופן כזה, לפני החטא הדעת היתה קומה נפרדת מעל קומת מציאות החיים של האדם והעולם (או העולמות אם תרצו) , ואילו לאחר החטא הקומות נתערבבו זה בזה , מובן שהשפעות הדדיות היו בין כך ובין כך, אבל כיון שהאדם אכל מהעץ בזמן שהיה אסור לו (1) כיון שעדין לא היה בעל תודעה ריבונית עצמאית (אם כי צריך להיזהר עם ההגדרה הזו) שיודעת להבדיל בין הרשות שלו לבין מציאות העולם לבין מציאות הבורא , וכן להישמר מעוד כמה השלכות של האכילה מהעץ (2) החטא גרם לכך שהוא זיהה את עצמו ואת מה שמעבר לו, עם המציאויות איתם הוא נפגש, כלומר עם העולם/מציאות כמות שהיא. וכך מיד לאחר החטא האשה הפכה להיות חוה ע"ש הפונקציה שהיא ממלאת (אם כל חי) תחת המהות העצמית שלה (כפן נוסף במציאות האיש/אדם) , והאדם הפך להיות מזוהה עם צרכיו מהעולם להוציא לחם מן הארץ, אין כאן מקום להאריך בפרטי השתלשלות הענינים, איך הדברים עוצבו אצל קין והבל , בדור אנוש, אצל שושלת קין ואצל למך ונשותיו לעומת שושלת שת, וכו' השורה התחתונה היא שהקב"ה אכן התחרט על האופן בו הוא ברא את האדם , זו כמובן לא חרטה שעוקרת את מציאות האדם ממקומה לגמרי אבל זה בהחלט משנה את כל מערכת היחסים של האדם עם העולם ועם הבורא, כל זה קורה עם המבול ועם מי ששורד ממנו דהיינו נח ואשר איתו בתיבה. אם לפשט את הענין (ולא להכנס לבני נח ולסיפור שלהם כרגע...) נגיע בסופו של יום ליצירת אנושות חדשה שמבוססת על צורך בסיסי לשרוד שאגב כך בונה את העולם, והיא מקבלת עיצוב משמעותי בדור הפלגה, שגם לפרטיו לא ניכנס כרגע, בכל מקרה האנושות הזו עסוקה בעיקר בחיים בעולם הזה, בשבילה הבורא הוא במקרה הטוב "תעודת ביטוח" שלא יקרה שוב מבול (למי שמאמין בברית של הקב"ה עם נוח) ובמקרה הפחות טוב גורם מאיים, שעלול להביא עוד צרות לעולם ויחד איתו להם... (גם כאן אני כמובן מפשט את הדברים כי כאמור כרגע התעלמתי מהענין של שם חם ויפת והשושלות שלהם) ואז מגיע אברהם ויוצר מסלול חדש , בעברו השני של העולם, מסלול שמתהוה עפ"י הקשר בין אברהם לבין הבורא, ורואה את הצרכים של האדם באשר הוא ברוא עם אילוצים בעולם הזה, כאילוצים לעתים בעלי מהות וחשיבות קרדינלית אך עדין כאילוצים שהם בגדר "אפשרי המציאות" אך לא מחויב וממילא גם לא מחייבים את אברהם ללכת על פיהם. וכאן נכנסת המציאות של אברהם מול יצחק שקשורה לשרשור הזה, שם דרכים הפוכות בהקשר הזה , באשר אברהם הגיע אל הקב"ה בדרך הדרגתית וטבעית, ואילו יצחק נולד באופן ניסי, והכיר את בוראו באופן מנותק מהסדר הטבעי אם דרך גדילה בחממה (ממנה גם ישמעאל מורחק בבוא העת..) אצל אביו, ובפרט דרך העקידה אבל גם דרך האופן בו הוא פוגש את אשתו ללא שום התמודדות ישירה וכו'. בכל מקרה לענייננו נשאלתי על הקשר בין שני המסלולים לבין חטא עץ הדעת, אחרי כל זה בתקוה שמישהו שרד עד כאן, אתמצת את תשובתי החטא הוא הסיבה הראשונה לכך שנוצרו שני מסלולים כאלו הן במציאות והן בדעת (ראיות לכך שהם קיימים אני לא חושב שצריך , אבל אם ממש קשה לך , לך למשל לעמק הסיליקון או לוול סטריט בארה"ב, ולישיבה ממוצעת בבני ברק נניח, או להבדיל למנזר בודהיסטי אי שם.) כאמור לא מדובר בהשפעה מיסטית של החטא שב"הוקוס פוקוס" יצרה מסלולים כאלו ,אלא בתהליך שלם שנובע מהשינוי שהחטא יצר בתודעה הקיומית של האדם ובהקשר שלו לעולם ולבורא (בעצם כאן מדויק יותר לומר עולמות לענ"ד) ומשם זה התגלגל למקומות שונים, שניסיתי להגדיר באופן כללי במעלה הפוסט הנוכחי. אני מקוה שתמצאו בדברי תשובה מספקת לשאלותיכם, ובכל מקרה אם משהו לא ברור אשמח לנסות להבהיר, בתקוה שלפחות הקו הכללי שניסיתי לתאר כאן הוברר לפחות לחלק מהקוראים ו/או שפך אור מסוים על אי אלו פרשיות בתורה.
ואחתום בברכת ליל מנוחה לקוראים הנכבדים.
(1) ומכאן שכנראה יש זמן בו כן היה ראוי לאכול ממנו ואדרבה היתה מכך תוספת תועלת (ומכאן תשובה על הדרך האפשר לשאלה השניה של ירוחם) .
(2) אני לא רוצה להיכנס לשאלה האם אכן היה עץ כזה ממשי שניתן לחוש בו לקטוף את עליו לאכול את פרותיו וכו' כמו שניתן לעשות מעץ משמש למשל, או שמא מדובר במשל נבואי-שכלי, לצורך ענייננו כעוסקים בענין ממרחק קיומי עצום, ברור שיש הכרח לראות בכך משל לענין מהותי-שכלי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 08:05 |
|
| |
צענע - סותר תפילת בקשה, כי הרי מצבו הוא הטוב ביותר שיכול להיות.
- חזרת על דברי. חז"ל תמהו למה התפלל (והתירוץ די מוקשה, ה' חפץ להמיתך ואינו חפץ במצוותיך)
- את צודקת אם הממבקש מתעלם כליל ממצבו שלו וכל כוונתו רק שה' יקבל "עבודה" מהודרת יותר. זה תירוץ חז"ל על משה, ואיני מבין כי תן לה' "לבחור" באיזו עבודה רוצה (ותמיד תוכלי לומר שרוצה את התפילה. אין לדבר סוף).
ירוח התקשיתי להבינך. "השלמות היא להיות בו"ד עם כל החולשות". דבריך מעודדים כי מתארים אותי כשלם, אבל שני חלקי המשפט סותרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 09:18 |
|
| |
צענע
אין לי זמן להאזין לשיעורים, התואילי בטובך להביא לנו את הנקודה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 10:01 |
|
| |
צעני
ג"א מצטרף...(יש לי בעיה ברמקול) ואם אפשר לפני תפילת מנחה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 10:33 |
|
| |
תלמיד
התקשיתי להבינך. "השלמות היא להיות בו"ד עם כל החולשות". דבריך מעודדים כי מתארים אותי כשלם, אבל שני חלקי המשפט סותרים.
הבן תלמיד אנסה להסביר לאט לאט- אלוהים ברא אותי ואותך בשר ודם- הוא לא ברא אותנו מכונית או אוירון ואפילו לא מלאכים
ולכן השלמות שלנו היא- במה שהאדם יכול להיות- כפי שאתה ודאי למדת בתורה- האדם כל אדם גדול בתורה החל מאדם הראשון וכלה במשה- כולם כולם היו בשר ודם עם חולשות ומעלות גדולות. חז"ל והמפרשים באים ומצביאים על חולשותיה ושגיעותיהם, לא נחזור עליהם, אני בטוח שאתה תלמיד טוב, ואתה זוכר את כולן, אבל למרות התנהגותה של שרה ואברהם עם ישמעאל והגר- הם נשארו גדולי המאמינים למרות מה שעשה יעקב- הוא נשאר יעקב אבינו. למרות מה שעשה אהרון עם העגל ומשה עם הבאר- הם נשארו משה ואהרון. כלומר השגיעות האיויות הן חלק אינטגרלי של היות האדם, למלאכים כמובן שאין שגיעות- אבל מה לעשות אנחנו לא מלאכים. ולכן המדרגה העליונה שהאדם צריך לשאוף אלי זה להיות- בן אדם- מענש ביידייש זאי א מענש.- כפי שאומרים בתפילה, - לעולם יהיה אדם-
משה מנדלסון- היה פילוסוף בין היתר והיה מרצה באוניברסיטת ברלין על הפילוסופיה של הדת- אגב הוא היה נמוך קומה עם גיבנת גדולה .-
באחד ההרצאות שלו כשהירצה על -הכל ברא אלוקים יפה בעולמו- קם קצין פרוסי אנטישמי ושחצן- ושאל אותו- אני מסתכל עליך ואני לא רואה שאלוקים ברא הכל יפה.
השיב לו מנדלסון- אדוני- בתור גיבן הוא ברא אותי בצורה מושלמת-
תלמיד אלוקים ברא אותנו כבני אדם בצורה מושלמת- המגמה לא להיות פחות- לא להתנהג כחיה ובהמה. רק כאדם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 21:48 |
|
| |
בקצרה אסכם את הרעיון המרכזי של הרב (שמתבסס ומרחיב את המהר"ל)בשיחה על הסיפור הידוע בתלמוד (האהוב על הגננות) -העפר שהפך לחיצים.
מהסיפור כפי שמספרות אותו הגננות מצטייר נחום איש גמזו כאיש חסר אחריות שלא עושה השתדלות כלל אלא סומך בכל על הקב"ה שיעשה את העבודה.
בחוסר אחריות הוא מספר לבעל בית המלון שיש לו אוצר באמתחתו-(הן בהליכתו והן בחזרתו ) ומשאיר את הכל לחסדי שמיים.
לא אאריך (חייבים להקשיב כדי לעקוב אחרי הפרטים) -הנקודה היא שבעצם הכל היה מתוכנן מצידו כהשתדלות ורק כאשר ראה שהשתדלות לא פעלה הוא אמר גם זו לטובה ואז הקב"ה אכן עשה לו נס.-כלומר ה' לא עושה נסים ללא השתדלות .
ונקודה נוספת שמוכיחה שהוא אכן התפלל תפילת בקשה היא העובדה שהוא התפלל שהקב"ה יעניש אותו על חטא שעשה:
"אמר להם: 'בניי, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: 'רבי פרנסני'. אמרתי לו: 'המתן עד שאפרוק מן החמור'. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי 'עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו', ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי 'כל גופי יהא מלא שחין' '. אמרו לו: 'אוי לנו שראינוך בכך!'. אמר להם: 'אוי לי אם לא ראיתוני בכך'"
אמנם ניתן לומר לכאורה שאין זו הוכחה שהרי לא התפלל על צרכיו כפי שאנחנו רגילים לפרש את המילה צרכים אבל
לפי הסיפור אלה היו הצרכים שלו ולכן הוא התפלל עליהם ומן הסתם זו לא היתה תפילת הרשות היחידה בחייו.
וגם ללא כל הוכחות אלה הרי מעצם זה שקראו לבן אדם נחום איש גמזו לא נובע מכך בשום אופן שאותו בן אדם לא התפלל כי אין כל קשר בין הדברים.
אדם יכול להתפלל מבחינת השתדלות וכאשר תפילתו לא נענית הוא אומר גם זו לטובה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 08:41 |
|
| |
צענע את די מגמדת אם נחום אג"ז, הוא אומר גז"ל רק כאשר זה "לא עולה לו", זו השלמה בדיעבד עם הגורל, אבל אין זו הכרה עמוקה ואמיתית. כי אם השתדל שיהיה אחרת כי חשב שעדיף אחרת מה נשתנה כעת? מדוע להשתדל אם ה' יעשה הטוב? חושבני שהסיפור שהבאת (השני, זה שחביב עלי ולא על הגננות) מראה כי הוא באמת לא חיפש במאומה את עצמו והיה אדיש לתהפוכות העוה"ז. כל חפצו היה בה'. אם כך היתכן שביקש בקשות על עוה"ז? את צודקת שבקשתו להענש היא עצמה בקשה. חושבני שזה עניין של דרגה. כשם שאברהם הצטער על בנו בזמן שהעלהו לעולה, וזה פגם, כל נחום אג"ז הצטער על שחטא וביקש כפרה, לא כדי שלא ייענש (ביקש להענש) אלא לזכך נפשו או לשכר לעוה"ב. גם זה פגם, דק יותר, כי הוא במישור הרוחני.. אבל הכוון הוא במפורש ביטול עצמי. לגבי הפרשנות הסיפורית שהבאת – שאלת תם- כמה אחוזים את נותנת לה שהיא נכונה (אני משער שתתחמקי ותאמרי "יותר משאתן לפרשנותך"). כל הז'אנר הזה מאוד מפוקפק בעיני. ירוח קראתי לאט.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 09:06 |
|
| |
כנראה שטעיתי שקיצרתי בהסבר ותמיד כדאי להאזין למקור
דמותו של נחום איש גמזו מתגבהת לאחרשמיעת ההסבר ולא מתגמדת.
אבל טענתי המרכזית לא הסתמכה על סיפור זה או אחר אלא על ההגיון.
אין קשר בין אמירה :גם זו לטובה לנושא של השתדלות מפני שהמהות של אמירה זו אינה מכילה בתוכה חוסר צורך /הכרח בתפילה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 09:17 |
|
| |
צענע – האמירה גז"ל , יכולה להתפרש באחת משתים: או שכולה רוויה בהבנה שה' הטוב –לא רק בעיניו, אלא הטוב לנו - יעשה" ואז איך יכולה להתיישב עם הבנה עצמית למשהו בעוה"ז? אתה יודע מה טוב עבורך יותר מה'? התפילה יכולה להיות רק כללית, אנא ה' עשה עימי מה שתעשה ומה שיקרני אשמח כי זה טוב לי. לטעמי הבנה כזו, לאדם שאינטרסים גשמיים חשובים לו (ולו במידה) היא טפשית ומתעלמת מהמציאות. אפשרות שניה לפרש את גז"ל – שלדעתי נכונה יותר - לא אכפת לי, "ונחנו מה", העיקר שיהא בליבי לעבדך באמת. אז תפילה למשהו גשמי עבורי סותרת את ההרגשה הזו.
לגבי פרשנות סיפור העפר (שאגב, איני מאמין כי הי יותר ממשל) - כמה נחום אג"ז "יוצא גדול" מכך אינו רלוונטי להערכה אם הפרשנות נכונה. ואגב= לטעמי כמה שיצא מתוחכם וכו' מהסיפור יהיה חבל יותר שלא היה מנהיג לאומי (והוא הרי לא היה) ובכל מקרה חושבני שהיו מדינאים חכמים ממנו. לעומת זאת התמונה שאני רואה בו היא תמונה שמסופקני אם כמעט והיה בן אנוש שהגיע ולכך, ובה הוא "יוצא גדול" באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 09:24 |
|
| |
מסתבר שגם על מהות הגדולה (ו' שרוקה)אנחנו חלוקים בדעותינו ולכן הדיון בינינו לא יוביל לשום מקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2013 20:19 |
|
| |
בפרשת ראה מנומק איסור הקרבת ילדים כתועבת ה' אשר שנא, ללא תוספת, עצם המעשה הזה מוגדר כתועבה,
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2013 23:54 |
|
| |
ראו בראיון איתי בשבוע שעבר במקור ראשון. אין דרך לשפוט סיטואציה שבה לא היינו ולא קרובה לניסיון שלנו. מי שלא שמע את דבר ה' פונה אליו ומורה לו הוראה כזאת לא יכול לשפוט את התנהגותו של אברהם במצב כזה. זה כמו שעיוור לא יכול לומר לאדם רואה כיצד לראות נכון או לא נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2013 00:11 |
|
| |
אעיר רק בקצרה, כיוון שפרשת העקדה גדולה בכמה וכמה מידות על כל דיון אינטרנטי שהוא -
כידוע, הקרבת ילדים לאל (כלשהו) היתה נפוצה בכנען והסביבה - אמנם בעיקר בעת צרה (ראו קרבן מישע - מל"ב ג כז, וכן עדויות רבות על מנהגי הפיניקים). אלא שכאן זה לא הסיפור, שכן אברהם לא היה נתון בשום צרה.
הסיפור כאן הוא אובדנו של יצחק כבנו של אברהם, ללא קשר לשאלת מוסריותו או חוסר מוסריותו של האובדן -
1. יצחק היה זרעו ה'אמיתי' היחיד* של אברהם מאשתו - צריך לזכור שאז לא היה "עולם הבא", ומי שמת בלא בנים כאילו נכרת מעמיו ואכמ"ל.
2. שחיטתו של יצחק משמעה ביטול מקומם וחסר פשר של כל ההבטחות שקיבל אברהם מה' עד כה.
שני אלו היוו את הניסיון הגדול שהתנסה בו אברהם, ולא חוסר המוסריות בקרבן אדם כביכול. הראיה לכך היא כמובן ההבטחה בסיום "כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה... וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם..." משמע בבירור שזה היה הניסיון ולא שום דבר אחר (וגם הידיעה על הולדת בנים לנחור בסוף הפרק מצביעה על כך).
* היחיד - שנאמר "יחידך". אמנם תרגום השבעים גרס ככל הנראה "את ידידך" במקום "יחידך", שכן הוא מתרגם τὸν ἀγαπητόν (אהובך).
|
|
|
|
|
|
