עיסוק באלוקות כנגד ע"ז (?)

יהוסף,

ראה למשל, על המיתולוגיה הכנענית:

אל - מוכר גם בשם אלו. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של זאוס היווני ואנו הבבלי. בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. מלכיצדק מלך שלם, כנראה עבד אותו כפי שכתוב שהוא כהן לאל עליון.
אשרה (או אשרת) - נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת", אלת הבית של ארץ כנען, אישתו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפיריון שאחראית לגידול ולצמחיה, שפולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת. ולכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של הרה היוונית ונינטו הבבלית. פסליה שהיו עשויים מעץ לא שרדו.
בעל - אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים שמרווה את פני האדמה. אליל הצידונים. מכאן גם השם "חקלאות בעל" שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתורת. בפולחנו על פי התנ"ך, היתה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית וגם קורבנות אדם. היה האל הקשה ביותר שאיתו התמודדו ישראל. אליהו בהר הכרמל בעימותו עם פולחן הבעל, מבקש מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח. לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל, פעם אצל אליהו ופעם אצל יהוא בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והניסיון להשמדתם. מקביל למורדך הבבלי.
טלי בת רב - אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.
פדרי בת אור - אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל
ארצי בת יעבדר - אלת העפר, או אשתו בתו של בעל
גפן ואוגר - שליחיו של בעל. מתוארים כנערים.
עשתורת - אלת היופי, הפיריון והתשוקה ומגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. מכונה גם מלכת השמים. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו. מזוהה עם כוכב נוגה, סימלה היה יונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה. יונים גם שימשו בפולחנה. בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו והאכלת יונים. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיה לפחות חמש פעמים. "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח) בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. היתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב63 לספירה, הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.
ענת - אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. מין טומבוי שכזו, שרוחצת בדם האנשים, מבלי להניד עפעף. בתו של אל. המקבילה של האלה אתנה היוונית. הצילה את אחיה בעל מידי מות. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.
שפש - (פ ומ מתחלפות) אלת השמש בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה כמובן בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל, היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.
כתר או (כושר-וחסס) - מכונה "חכם חרשים", אל האומניות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה ובעלילות בעל שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.
ים - אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. המקביל של פוסידון. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
לויתן נחש בריח, נחש עקלתון בעל שבעה ראשים, תנין גדול.
מות - אל המוות ואדון השאול, שבידו נשמות המתים וממנו בצורת עקרות ורעב. בנו של אל. מקבילו היווני, האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?" ויכול להיות שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ') "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת:"
רשף - אל האש, המלחמה והרעם הכנעני. לפי יגאל ידין ראשו היה ראש אריה. מזוהה עם אפולו היווני. האתר "ארשוף" ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכונה בפסוק, "...לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז') http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA

המערך האמוני של כל קהילה רב-אלית כלל מספר גדול של אלים ואלות, שהקשרים ה"אישיים" ביניהם מהווים הסבר ובסיס להתנהלות הטבע והמציאות. מכאן, שגם המאמינים הפוליתיאיסטים ראו בטבע מכלול שהם עצמם חלק ממנו.
איני טוענת שהמונותיאיזם והפוליתיאיזם אינם שונים מהותית זה מזה, אבל אני חושבת שהסברך לשוני בטעות יסודו.

ולהערה ב' שלך -
דוקא האפשרות לריבוי אלים ואלות מאפשר פחות מרחב "בין תחום לתחום". ודוק.




תוקן על ידי - אמשלום - 20/07/2005 23:10:34

אמשלום

תודה על המקור.

אני חוזר על טיעוני השני, אם יש ראש ממשלה אחד או עשרה ראשי ממשל, זה עדיין מוריד את כל הממשלות האחרות. כלומר, גם אם יש אל שמש, אל רוח, אל ירח, וכו' זה עדיין גודר תחומים של כבוד, ולא כבוד לכל המציאות כאחד.

אך בהחלט יתכן שאותו ריבוי אלים, הוא אכן תהליך ההתפתחות שהוביל בסופו של דבר לאל אחד.ואני מבין דברייך שריבוי אלים לעומת אל אחד כאשר הוא מצומצם, עדיף.

יהוסף,

כתבת: "אך בהחלט יתכן שאותו ריבוי אלים, הוא אכן תהליך ההתפתחות שהוביל בסופו של דבר לאל אחד" - ריבוי אלים היה המצב הקיים לפני הופעת המונותיאיזם. לא הבנתי דבריך.

אתה מניח ש"הכבוד" לעולם כמכלול, אפשרי באמת רק באמונה באל אחד, אבל אני חולקת על כך. האמונה בריבוי אלים מאפשרת הסתכלות מורכבת על העולם וכבוד אליו כמכלול, שיש בו כוחות המשפיעים זה על זה ומתקשרים זה עם זה. הדברים מתוארים אצל המאמינים כחוויה משפחתית: ההורים אוהבים ורבים, האחים והאחיות נאבקים זה בזה וכולם מולידים ומתים וכו'. החוויה הזו מאפשרת הבנה של העולם כשלם מורכב, שלכל אחד מחלקיו יש מקום ותפקיד. זהו אכן מכלול אחד, כפי ש"משפחה" היא "אחד", במובנים מסויימים. בנוסף, האמונה בריבוי אלים מאפשרת חיבור ישיר בין המאמינ/ה לבין מושא האמונה - חקלאי יכול להתפלל לאל החקלאות, ושכנתו הרועה תבקש עזרה מאלת הצאן; גברים יבקשו יופי ואון מיני מאל היופי והמין, ונשים תבקשנה חכמה וצדק מאלת החכמה והצדק וכו'.
האמונה המונותיאיסטית, לעומת זאת, מנטרלת את ה"מיתולוגיה" מתוך התמונה התיאולוגית: כשיש אל אחד אין לו בת זוג, ולא הורים ו/או ילדים וכו' ולכן את התהליכים שבמציאות צריך להסביר באמצעים אחרים. הצורך בהסברת העולם כמורכב מכוחות המשפיעים זה על זה ("אוהבים" ו"רבים" ו"נלחמים"), לא נעלם כנראה, עם הופעת המונותיאיזם, הוא רק מוצא לו ביטויים אחרים (שנדמים לדוגלים בהם מורכבים ומתוחכמים יותר).
בנוסף, בעקבות המונותיאיזם, החיבור הישיר של בני האדם אל האל/ה שלהם כמעט ונעלם, וקשה למצוא "דמיון" ממשי בין האדם הפרטי לא-להים - ואז נדרשות הבנות מורכבות ומתוחכמות (או מתוסבכות ומתחכמות - תלוי בנקודת המבט) למונחים כמו "צלם א-להים" וכד' כדי להבטיח חיבור כזה.

אנשלום היקרה

מבין ומסכים שאכן ראיית הכוחות ומיזוגן מעלה, אך איני חושב כי יש בכך הצדקה ל"עבוד" אותם, ונדמה שבזה אין אנו חלוקים.

גם חושב, שהיהדות לא פסחה על תשומת הלב ליחידות המציאות, כמשפחה בעלת יחידות, וזה עיקר ממעות חלוקת הבריאה לששה ימים.

נמצא, כי לכא' אין ביננו כלל חלוקה. כלומר, שנינו מסכימים שריבוי אלים אינו טוב כאלים על פני אל כולל, שנינו מסכימים שמשפחה וקשרים זה יפה וטוב, אך שנינו מסכימים שאין זה מצדיק את הפיכתם לאלים, ומן הסתם נסכים שניתן להתייחס ליופי הבריאה (כמשפחה כלשונך) גם ללא הפיכתן לאלים.

קעלמער, רק הבהרה: אני דיברתי על תפיסה "מוניסטית" שהייתה בבסיס ההתפתחות של התיאולוגיה ההודית ולא "מונותאסטית" וההבדל הוא אכן גדול.


ניתן לומר שהשחתה ערכית-מוסרית נובעת בין היתר מכך שהאדם ממלא את ראשו בשטויות.
אין חולק שאדם יכול למלא את ראשו בשטויות גם כשהוא מאמין באל אחד, לייחס לאל הזה את כל שאיפותיו ותאוותיו ולבצע בשמו זוועות - אבל על דרך הרוב אפשר לומר שאדם המאמין בריבוי אלים יסיח את דעתו מן האמת יותר כי הוא ימצא בקונפליקט מתמיד בין הכוחות השונים (אמשלום - אם האדם מאמין שכל הכוחות הללו נמצאים בהרמוניה אז הוא בעצם סבור שישנו אל אחד רק שאינו מצליח להתתחבר לכך מושגית).

באומתינו המעבר הזה הוליד אכן חברה שהיא מוסרית יותר מהעמים השכנים, ובאופן הזה ראוי לבדוק אם המעבר הזה אכן הואיל.
די אם נחשוב על קורבנות ילדים שבוטלו, עונשי גוף כמתואר בחוקת חמורבי, מוסר הנביאים שככל הידוע לי אין דומה לו בעמים השכנים של אותה תקופה וכו'.

יהוסף,

אני לא בטוחה שאל יחיד "טוב" יותר מאלים רבים. אני נולדתי וגדלתי אל תוך תרבות בה אין האמונה בריבוי אלים נתפסת בכלל, כל שכן אפשרית. מבחינתי, עיקר התשובה לשאלה (אם מישהו בכלל נדרש אליה בימינו) מדוע אל אחד ולא אלים הרבה, היא - ככה (כשמיכי אומר את זה, זה נשמע יותר טוב...).



רוח,

היכן אתה מוצא את הקשר בין מוסר הנביאים לאמונה באל אחד דוקא? האם היהדות היא אכן מוסרית יותר מדתות מרובות אלים? האם הדתות המונותיאיסטיות האחרות (נצרות ואסלם) מוסריות יותר או פחות מן היהדות, והאם זה תלוי במונותיאיזם שלהן? ועוד - אמות המידה המוסריות הנדרשות מן הבודהיסטים, למשל, גבוהות מאוד (גם בקנה מידה יהודי), ולהם אין אל בכלל...
בקיצור - מה הקשר?

[אני חושבת שיש אמת בדברים (הבדל מהותי בין מונותיאיזם לפוליתאיזם), אלא שהיא טרם התבהרה באשכול הזה, ובינתים (לענ"ד), הטענות שעלו כאן רופפות ביותר ואינן עומדות בפני המציאות.]

אמשלום,

הקשר הוא קשר עובדתי, שבאומה שייחדה את עצמה באמונה באל אחד התפתחה תורה מוסרית נעלה יותר מאשר בעמים השכנים.
אני אינני מכיר טקסט דומה לתנ"ך [מאותה תקופה ואותו איזור] שמציג לכל אורכו דרישה מן האדם להתנהג בדרך צודקת וישרה שאותה הוא מזהה עם האל והיא נובעת ישירות מדרכו והתנהגותו ואופיו של האל כפי שהיא מוצגת בתנ"ך.

שוב, בוודאי שיתכנו עיוותים גם בתפיסה "מייחדת" כפי שכתבתי לעיל שאין מונע מן האדם להשליך את הזיותיו-דמיונותיו על אותו "אל" ולפעול בדרך מעוותת.

לכן תפיסה מייחדת היא תנאי הכרחי אך איננה תנאי מספיק, ברגע שהאדם הופך את אלוהיו לאליל בודד במקום קבוצה של אלילים.


לגבי הודו, היסוד לתפיסה המוסרית שם נובע מתפיסה מוניסטית שהיא באמת רמה גבוהה יותר מהתפיסה המונותאסטית.
לכאורה זה היה ראוי גם אצלנו אבל משום שמדובר בהכרה הדורשת מן האדם רמת ריכוז והבנה גבוהה באופן מתמשך, כדי להקל על האדם התירו לו לצורך העניין לדמיין אל לצורך רגעים של חולשת הדעת.
בהודו היה תהליך כזה שבו היה אילוץ לשנות את התפיסה המקורית והטהורה של הברהמניסטים כדי להתאים אותה לדרך מוסרית אשר תתאים ותוביל את ההמון. אני משער שאצלנו היה משהו דומה.

מצות שבת (ועוד) תוכיח.

רוח,

אני באמת רוצה שתהיה צודק, אבל אני תוהה שמא אנחנו מניחים כאן את היות חוקי התנ"ך מוסריים כתנאי יסוד, ואחר מחפשים לכך הוכחות. מדוע "עין תחת עין" הוא חוק מוסרי יותר מחוקי עמים מרובי אלים? האם חסרונו של איסור יחסי מין בין אב לבתו, יש בו כלל מוסרי? ומה בקשר ל"לנכרי תשיך"? ומה עם חוקי הנידה או איסור השעטנז? וכו' (אני לא מחפשת הסבר בנוסח 'למרות שזה לא נראה כך, בעצם יש כאן מוסריות גבוהה'. לא זה עניינו של האשכול הזה, ויש מספיק דיונים פורומיים קודמים בנושא).
ברור לי, שכשמניחים שיש רעיון מוסרי עמוק בתנ"ך ניתן לפרש את הדברים לאורו, השאלה היא האם זה באמת הכרחי מבחינה מציאותית, או שמא נובע אך ורק מן המחוייבות של הפרשן למצוא זאת.

ועוד - טרם הבנתי את הקשר ההכרחי בין מונותיאיזם למוסר. התשובה - כי ככה זה, אינה מקובלת עלי, במקרה זה, כי היא (לא רק כאן, אבל במיוחד כאן) מאוד מאוד סובייקטיבית ותלוית נקודת השקפה (האם אנשי דת השינטו, לדוגמא, יאמרו גם הם, שהמונותיאיזם מוסרי יותר מן הדת שלהם?).




תוקן על ידי - אמשלום - 21/07/2005 14:51:52

אםשלום,

זה באמת עניין של פרשנות.
אבל אני סבור שאת וגם האדם המודרני הממוצע לו נתגלגל אחורה בזמן היה מרגיש נוח יותר לחיות תחת מערכת הערכים של משה רבנו וירמיהו הנביא ולא תחת זו של חמורבי מלך בבל [שלכשעצמו היה נאור בהרבה מסביבתו].

זו אינה הוכחה אבל בענייני מוסר כנראה שאין הוכחות.

לשאלה למה זה כך, לדעתי יהוסף ענה כבר לעיל באריכות. ושוב, יתכנו דתות אליליות מוסריות יותר מכאלו מונותאסטיות אבל השאלה היא אם הן לא יכלו להיות מוסריות לולא ריבוי האלים שלהם, מאחר שריבוי האלוהות הזה גורם להם לקונפליקטים ולסטיה מהאמת בהתנהגותם. ואם מכפיפים את כל האלים הללו לאיזשהיא הרמוניה מובנית בינהם הרי שאותה הרמוניה כבר הופכת למעשה להיות אלוהות יחידה.

אמשלום


רוח דרומית.

מענין מאד. אני דוקא חושב שחמורבי יותר ,על פי רוב, מוסרי מתורת משה. נכון שיש דברים פחות טובים אבל ככלל הוא מוסרי יותר. ואם תתן לי רק שתי אפשרויות בחירה אאלץ לבחור בחמורבי.
בנוסף, שאם תתן לי שתי אפשרויות ,פולותאיזם או מונותאיזם אין ספק במה אבחר. הפולותאיזם הוא הרבה יותר ידידותי לסביבה אם אלים יכולים לחיות יחד גם בני אדם מסוגים שונים יחיו זה לצד זה.
יש גם יחס ישיר יותר לאלים הוא נגיש וקרוב יותר.

חמורבי -

http://www.officialencyclopedia.com/he/?q=%E7%EE%E5%F8%E1%E9&t=1


http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1188

http://www.manof.org.il/Index.asp?ArticleID=319&CategoryID=113&Page=1

http://www.manof.org.il/Index.asp?ArticleID=320&CategoryID=113&Page=1



http://www.hofesh.org.il/freeclass/history/hammurabi.html

http://eawc.evansville.edu/anthology/hammurabi.htm


http://www.tau.ac.il/humanities/bible/links.htm

http://www.bible-history.com/babylonia/BabyloniaIntro_to_Hammurapi_Law_Codes.htm



בברכה.

אמשלום,

אף את לטעמי נוהגת בחוסר הגינות ובערבוב תקופות ורעיונות וכו'....

א. עליך להגדיר מהי היהדות כמונותאיזם מנוגד לאלילות, שאותה את בוחנת וביחס למה.

בהנחה שמדובר ביהדות מול האלילות, הרי שעלינו לעסוק ביהדות המקראית ובחוק המקראי ולהשוותו לתרבויות אליליות בתקופת המקרא. אישית, איני בקיא בתרבויות אלו וחוקיהן, ואולם שמעתי לא אחת מבעלי עניין שאינם חשודים עלי בחוסר אובייקטיביות שאכן חוקי המקרא נחשבים מלתקדמים מוסרית ביחס לחוקי עובדי אלילים בתקופתם (ויעויין בדברי רו"ד לעיל). השאלה היא אם אכן קדמה מוסרית כזו (בהנחה שקיומה מוסכם, וצ"ע וקטונתי מלקבוע) אכן נובעת מאמונה מונותיאיסטית דווקא.

כמו כן ביקורת הנביאים אכן כורכת לא אחת ביקורת מוסרית וביקורת דתית ובהחלט עולה ממנה תמונה של קשר ישיר עובדתי בין עבודת אלילים להתנהגות לא מוסרית (שוב כפי שציין רו"ד). דומני שזהו הבסיס לשיטתו מרחיקת הלכת של המאירי שהוציא את הדתות הגדורות במוסר ונימוסין מגדר עובדי אלילים, בלי לבחון את התיאולוגיה שלהם.

אם ברצונך להשוות את היהדות בת זמננו לדתות אליליות אחרות, אזי עליך להשוות את ההלכה הנהוגה בימינו לפרקטיקות כאלו. כך למשל, גם דיני נידה יאלצו לקבל את הפירוש המודרני שלהם כסייג לחיי מין לא מוגבלים ולא את המשמעות האולי קמאית שלהם (איני מכיר יהודי דתי בימינו שרואה את הנידה בקטגוריות ה'נידוי' הקמאיות הללו). כך גם דיני נכרי או היחס לאשה וכיו"ב. העובדה שבימינו חוק מקראי נראה לנו לא מוסרי אינה מלמדת דבר על מוסריותו בתקופת המקרא והאלילות.

ב. יש להבחין בין מעשה לא מוסרי למעשה שאנו נמנעים ממנו מסיבות תועלתניות/פוליטיות/כאבי בטניות. מה לא מוסרי ב'עין תחת עין', למשל?

ממללא,

אני לא מבינה על מה ולמה אתה חושב שיש בינינו וויכוח. בין השאר, כתבת: "השאלה היא אם אכן קדמה מוסרית כזו (בהנחה שקיומה מוסכם, וצ"ע וקטונתי מלקבוע) אכן נובעת מאמונה מונותיאיסטית דווקא."
והרי זו בדיוק השאלה ששאלתי אני (כולל ההסתייגויות) מתחילת האשכול!

אני לא טוענת (ואם תקרא שוב את דברי, תיווכח שגם לא טענתי) שהיהדות המקראית פחות מוסרית מהדתות האחרות בתקופתה, וגם לא שמשהו מן החוקים שציינתי אינו מוסרי. כל מה ששאלתי הוא, האם חוקים אלה הם מוסריים, כיצד הם מבטאים מוסריות גבוהה יותר (אם בכלל) מזו שבאה לידי ביטוי בחוקות הגויים בני זמנם, והאם מוסריותם תיראה לכל עין - גם כזו שאינה מחוייבת לתנ"ך (והבאתי כדוגמא את בני דת השינטו).