ביתי כבר אינו מבצרי/ יצחק קקון
ביתי הפך כבר מזמן ליעד בידי ארגוני הטרור. רוב רובם של טילי הקסאם נפלו בשטחים שליד ביתי. באחרונה, ניהלתי מו''מ ארוך עם הצנזורה הצבאית כדי לחשוף כמה פרטים חדשים אודות הסכנה הגדולה ופגיעת ירי טילי הקסאם. אך רק מקצת מהמידע אושר. כך החשיפה על היעד של ארגוני הטרור: חוות השקמים. וכך התוכנית הסודית של ארגוני הטרור: חפירת מנהרות תת קרקעיות, ביום שלמחרת ההתנתקות.
בליבי הרבה זעם. אני כועס של ראש הממשלה. הוא הרי גר ליד ביתי. הוא שומע ורואה את הסכנות, וכאילו ליבו אטום. הוא רק מספר לנו שכוחות צה''ל זורמים לרצועה, אבל בפועל, פעולה צבאית מתבקשת, היא רק להצגה או אולי להרגיע אותנו. אבל אנו תושבי שדרות חשים שדמנו הפקר. ילדינו אינם ככלל ילדי ישראל.
רק להזכיר, שדרות היא לא גוש קטיף. שדרות היא עיר בתוך הקו הירוק. פחות משעה נסיעה לתל-אביב או ירושלים.
המסוקים החגים מעלינו, אינם אלא רובים ללא כדורים. משגרי הקסאמים לא חוששים מהם. הרי את הקסאמים הם משגרים מבתים עם ילדים, זקנים וזקנות. והם יודעים, שצה''ל נזהר מאוד. כל טיל ביכולתו לפספס את המטרה, והוא יפגע במה שהם מכנים ''חפים מפשע''. וזה מה שהם רוצים. כך הם מאמינים הארץ תרעש והעולם כמרקחה.
כל הסיבות הללו, כפי שניסה השבוע, להסביר לי בכיר בפיקוד הדרום, ממש לא מעניינות אותי, ודאי לא את ילדי, שמאז יום שישי נמצאים בסגר בית. אין להם את החופש לשחק במגרש המשחקים. גם אם אבקש מהם, הם חוששים. הם פוחדים. הילדים שלנו חיים בטראומה.
מר שרון, קום והתעורר. חזור בתשובה. חזור לימים שכאשר הם גרמו לנו הרס וחורבן, פחד ואימה, הפכת את היוצרות. נכנסת לעזה, מחקת להם בתים. הכנסת אותם לסגר בית.
תפסיק לחשוש ממזכירת המדינה האמריקאית, אז מה אם היא הגיעה בבהילות לארץ. מי היא שגורל ילדי יוכרעו בגלל שהיא באה לבקרנו. אני רוצה לראות אותה או את הבוס שלו מתגוררים בשדרות וטילי הקסאם נופלים מתחת לרגליהם. מה אז היו עושים?
אנחנו חיים באימה. חיינו אינם חיים. ואם כך, צריך להוריד את הכפפות, לעצור את ההתנתקות, לפגוע בזדון בהם. על כל טיל שנופל בשדרות, יש לשלוח טיל למקור השיגור. וכמו שאנו חיים ברולטה רוסית, גם הם צריכים לחיות. רק כך, מר שרון, השקט ישוב לביתנו.
(הכותב: עורך עיתון ''יום ליום'')
 |
|
|
יש 
יש 
יש יש יש
{יש}
