|
|
| נשלח ב-31/7/2007 07:55 |
 |
| |
האדם מורכב ממניעים פסיכולוגים והשלכות דומות.
כל הנביאים בדברם עם האל היו מושפעים מן הפסיכולוגיה הקיימת בנפשם
וכתוצאה מזה גם דבר האלוהים היה מושפע מכך.
משה אבי הנביאים(קיבל תורה מסיני)ונתן לכל,האם משה היה נקי מתופעות פסיכולוגיות?
נ.ב
האם בני האדם שווים בנפשם?
בני אדם חווים תופעות פסיכולוגיות שונות ומגוונות,ואין הם שווים(או שכן)?
האם משה היה נקי מתופעות פסיכולוגיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2007 08:46 |
|
| |
יתכן שלפי הרמב"ם, זה ההבדל בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2007 09:03 |
|
| |
איך זה יתכן?
איזה מן בנאדם הוא היה?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2007 12:37 |
|
| |
בספרו של דוסטויבסקי האחים קרמזוב אחת מהדמויות הוא משרת מחונך למחצה שאדונו חשף אותו לדעות אתאיסטיות,
ואז הוא שואל אם אין אלוהים אז הכל מותר, למה לא לרצוח?
כשקראתי את הקטע הזה בספר שאלתי את עצמי ואם יש אלוהים אז מה, למה לא לרצוח?
השאלה הטרידה אותי הרבה לפני הספר אבל שם רואים איך אנשים מקבלים שצריך לשמוע בקול אלוהים ללא ערעור, אני לא הבנתי את זה ועד היום אני לא מבין את זה.
לדעתי התשובה היחידה שעושה את הציות לאלוהים להגיוני היא התשובה הליבוביציאנית, אלא שהכרעות ערכיות או שמקבלים אותן או שלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2007 07:57 |
|
| |
ערעורים בקול
כל הנביאים דימו את האל לדמויות אנושיות(שמייצגות גם תכונות אופי)
האם משה לא סמך על בני האדם? שייצגו את האל בנבואותיו(שהם כמובן בעלי תכונות אופי)
משה ראה במלאך אלוקים סנה בוער באש,הוא לא ראה דמות או דיוקן אדם
משה ראה את האלוקים(כך אני מערער) כמעל הטבע(אשר הסנה אינו אוכל)
אם משה היה מתפלל לאלוהים,והיה מבקש לראות אותו (כתפילה שאנו מתפללים)
אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא....
האם משה השיג בנבואותו את אלוקים באופן הזה?
ונניח שאלוקים היה נגלה אליו והיה אומר לו רצית ראות אותי בתור כך וכך(סנה בוער,דיוקן אדם)
אם משה היה טוען,לבקש לראות את האלוקים ,אדון עולם ...בטרם כל יציר נברא?
האם משה היה נענה לכך?
האם משה קיבל בנבואותיו את הדבר הזה?
למי ידמה האדם את אלוקיו?(מה ראוי לאלוקים,למען כבודו)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2007 08:05 |
|
| |
השאלה שמסתתרת היא
האם יש כבוד בלהיות אדם?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2008 15:20 |
|
| |
הנה כאשר משה ביקש לראות את כבוד ה',אמר לו האלוהים לא יראני האדם וחי
מה בדיוק משה רצה מהשם,האם הוא ביקש הפרדה בינו לבינו כלומר לראות את השם כפועל בפני עצמו,מבלעדי משה?
מהי אותה המחיצה אשר השיג משה?
מדוע אם כן,נאמרו לו המידות דווקא עכשיו?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2008 15:27 |
|
| |
ניקח לדוגמא את הנביאים עצמם לא בדרגת משה
ניקח נביא אחר,אשר יטען כי השם דובר בו,ועליו לומר מספר דברים אל העם
מה העם יאמר לאדם כזה?
האם העם משכיל באמת לשמוע את דבר השם?
האם באמת תם עידן הנביאים לפחות בדורות הקרובים אלינו?
האם כדי להיא את דבר השם אל העם,על העם להיות משכיל בנפש האדם?
באמת?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2008 02:17 |
|
| |
בד"כ את מעלתו הנפשית וממילא הנבואית של משה ניתן לייחס לתכונת הענווה שלו.
הענווה מאפשרת הזדהות שאינה מתנגדת ואינה דורשת קיומו של 'אני' בשום מקום.
היא מתאימה לפיכך הן למנגנון של קבלת התורה והן למנגנון של הזדהות נבואית עם הגילוי שה' רוצה לגלות לאדם, באופן שאדם אינו צריך להתרומם מעבר לזה.
נר' שמשה ביקש מה' שגם להשגת מציאות ה' תהיה לו הזדהות מושלמת, ונאמר לו שלא יצליח.
{סימוכין ניתן למצוא ברש"י ר"ה כא. שפי' את חז"ל ששער נ' לא ניתן למשה כידיעת מציאות ה' על אמתתה}
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2008 17:36 |
|
| |
האם בתורת משה נאמר ככה או שהתורה מציגה את המחויבות לתורה ומצוות כנובעת מכך שה' הוצאינו מארץ מצרים וכרת אתנו ברית?
הרי הגמרא טוענת שעל הטיעון ככה (כפה עליהם הר כגיגית) היה ניתן לומר מודעה רבה לאורייתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2009 10:41 |
|
| |
SimSim314: שאלה לגבי מוטיבציה לקיום הצו האלוקי
השאלה שלי מתחלקת לשניים:
א. מה הסיבה לקיים את ציוי האל? (תשובות אפשריות בגלל שהוא יותר חכם, בגלל שהוא יכול להעניש, בגלל שמצוות מקרבות את הגאולה וכו' וכו').
ב. שאלה א' מתחזקת לאור השאלה מה הגבול בין ה"רצון" האנושי לבין הצו האלוקי. לדוגמא האם מוסר זהו צו אלוקי או אנושי? האם כל מה שאדם רוצה לעשות כנגד ציוי האל הוא בהכרח "יצר הרע" או שמדובר בדילמה לגיטימית? האם ראוי לקיים את הצו האלוקי בכל מקרה ובכל מצב, ואם כן מדוע?
אני יודע שהנושא רחב מאד, אז אשמח אם תכוונו אותי למקורות. בעיקרון מאד חשוב לי לקבל מראי מקום וספרים בנושא, אז אם אתם מציגים דעה - אנא מכם ציינו את מקור הדברים בכדי שאוכל לעיין בהם בעצמי.
תודה מראש למשיבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2009 16:01 |
|
| |
שימ שימ
א. בדיוק מאותה סיבה שאדם מקיים את חוקי המדינה שהוא חי בה, כאן אתה מקיים את חוקי הריבון העולמי.
ב. מוסר אנושי היא מוסכמה אנושית חברתית, והיא משתנה בהתאם לגאוגרפיה של העולם. לעומת הציוי האלוקי שהיא כאמור כלל עולמית,
מי שאינו מקיים או עובר על המצוות, הוא עבריין בצורה זו או אחרת,
למשל בכל אדם יש את החשק לנסוע ברכבו במהירות מופרזת, יש שמתאפקים, ביודעם את ההשלכות של מעשה כזה. ויש שלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2009 01:51 |
|
| |
לא קראתי את כל מה שנאמר מרוב הטרחה הנדרשת ואני מקווה שלא חזרתי על דברי מישהו. לפי הבנתי לא יכול להיות שהחובה שלנו לקיים מצוות נובעת רק משכר ועונש כי אם זה כך אין זה שכר ועונש אלא אלימות ופרס,משל למה הדבר דומה לעבריין שמאיים עליך אם לא תשמע לדבריו תקבל מכות ואם כן תשמע הוא יתן לך כסף.על מנת שדבר יוגדר כשכר ועונש צריך שהדבר יהיה אכן מוסרי ונדרש ואז מגיע שכר לשומע ועונש לחוטא.אומנם כלפי האדם שאינו מבין את ההיגיון וההכרח שבזה נשאר לו רק יראת העונש
|
|
|
|
|
