יושב השלכת
ברוך הבא/החוזר
(אם זה כינוי חדש, אזי מהו הישן?)
המקור הוא כפי שציין כאן-יוחנן.
אולי כדאי להוסיף כמה מילות הבהרה, אם כי אין בידי היסטוריה של המונח - וזה צריך להיות דבר מעניין, הקשור לתולדות היהדות החרדית במאה-מאתיים השנים האחרונות.
ראשית, המילה "אברך" בחומש מציינת תואר שחלק פרעה ליוסף. אין אנו יודעים מה פירוש המילה, למרות שהיא נראית עברית במקורה.
חז"ל פירשוה מלשון חיבור של שתי מילים, "אב" ו"רך". וכיון שזה לשון כבוד, לפי ההקשר, ביארו שזה צירוף של הרעיון "אב" בחכמה, כלומר חכם כמו זקן, וגם "רך" במובן של "רך בשנים".
איני יודע מה עבר על הביטוי במשך כמה אלפי שנים, אך בהסכמות ובמכתבי שבח שמופיעים במאה ה-19 (ואולי גם קודם) מופיע השבח למחבר שהוא "אב-רך". בדרך כלל נוהגים להוסיף, "אברך כמדרשו", כלומר אב בחכמה ורך בשנים, שזו מעין התנצלות מדוע משבחים אדם שהוא צעיר לימים. במשך הזמן, שעה שהביטוי הפך שגור, כבר אין צורך להאריך, ודי לומר "אברך".
אין לי נתונים מתי התחילו להשתמש בתארים אלו בכוללים. גם איני מכיר את ההיסטוריה של ה"כולל" גופו. כמדומה שקיימים מוסדות כאלו זעיר פה זעיר שם במזרח אירופה. כיון שמוסדות אלו היו מועטים, הם נועדו לבני עליה, תלמידי חכמים מופלגים. במידה שהתקבלו לשם צעירים, היה עליהם לקיים בעצמם את תכונת ה"אברך" כמדרשו.
בשלב כלשהו, אני משער, במקום להעניק את תואר השבח הזה ליושב כולל, החלו להשתמש בו כתחליף למונח זה.
ובשנים האחרונות, ואולי עשרות השנים האחרונות, כבר מוצאים את המונח בתור שם-דבר ללומד בכולל, או אולי לחרדי סתם. ויש אפילו הטיות, שעושות רושם מגוחך למדי, כמו "אברכיות" בתור נשות-אברכים (כמדומה שרק בהקשרים של גנאי).
אם נסכם, המילה נושאת שלוש משמעויות:
א. הכינוי שהעניק פרעה ליוסף.
ב. שם שבח בלשון חז"ל למי שהוא צעיר לימים אך רב חכמה.
ג. שם תואר למי שלומד במסגרת של כולל, בשנים האחרונות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|