איך מוכרים לקוראי הארץ סיפורים מההפטרה

כיצד העיז כתב להגיש לעורך העיתון מאמר בענייני הלכה ללא שהועף מכל המדרגות בחשד להטפה לחזרה בתשובה?

תודה ליוסף בר-מוחא שלימד את קוראי 'הארץ' פרק בהלכות כשרות, יין לקידוש וטהרת המשפחה. ואף שב ופירט את כל חילוקי המנהגים וההלכות בין יוצאי ספרד ליוצאי אשכנז. והרבה לבאר ולפרט את הבדלי ההלכות בין מרן הבית-יוסף ולרמ"א ולא נתקררה דעתו עד שהרחיק עדותו לדורות הראשונים ואף ברבינו גרשום מאור הגולה נגע קולמוסו.

אתם משפשפים עיניכם בתימהון? אין אתם מאמינים למקרא עיניכם? הכיצד העיז זה להגיש לעורך העיתון מאמר בענייני הלכה ללא שהועף מכל המדרגות בחשד להטפה לחזרה בתשובה? הכיצד לא הוחשד מיידית בהסתה נגד חילונים, בקידום הבערות, בפגיעה בדמוקרטיה ובשאר הרעות החולות בהם אשמים תמיד הרבנים ושאר המתעניינים בהלכה היהודית? ובכן שימו לשני התרגילים בהם נקט יוסי בר-מוחא על מנת שמאמר ההלכה הנ"ל יפורסם:

יודע יוסף בר-מוחא שכל עניין שמוצמד לו ה'תוית' חרדי מעורר הוא עניין מיידי כמו הופעתו של עב"ם בחוצות ירושלים. הלך איפה יוסי בר-מוחא ועשה את נושא חילוקי המנהגים בין ספרדים לאשכנזים לעניין של "חרדים".

הכיצד? והרי העניין הזה חוצה את עם ישראל זה דורות רבים עוד לפני שהומצא בכלל הכינוי "חרדי". גם היום, ישנם הבדלי מנהגים רחב בין ספרדים לאשכנזים בקרב כל הציבור הדתי ומרבית הציבור המסורתי. וכי אין יוסי יודע (שהוא כמדומני אדם דתי בעצמו) שאין דומה בית הכנסת וספר התורה של עדות המזרח לזה של עדות אשכנז, לא, לא רק במאה שערים אלא בכל אתר ואתר בו קיימת קהילה דתית!

אך יודע יוסי נפש קוראיו ויודע הוא שבקיאים הם קוראי הארץ במסורת האבות כשם שבקיאים הם במבוך עמותות ברק וסמך איפה על נבערותם ובמחי עט מחק עדות ודורות שלמים ועשה מכל זה "עסק חרדי".

אך לא די בכך, הרי מסורת היא במגזין 'הארץ' שאין מזכירים את המונח 'חרדי' ללא שילובו בהשמצה כלשהי הוסיף איפוא יוסי וגם עשה מחילוקי המנהגים הלז "מלחמה" או כדבריו "מלחמה מההפטרה".

מה לעשות אבל בנושא הזה ההלכה פלורליסטית בצורה קיצונית. ההלכה מחייבת כל אחד לנהוג על פי מנהג אבותיו ספרדי חייב לנהוג כמנהג אבותיו ואין רב אשכנזי אחד שיעיז לבקר או לפסול פסקיו של הבית-יוסף וכן להפך. הצגת הדברים של בר-מוחא כאילו קיימת ביקורת הדדית היא עיוות נבער לא פחות!. המעשיות השוליות שסיפר בר-מוחא הן פולקלור שסחים בו בבדיחות הדעת ואף חרדי לא היה לוקח את הדברים האלו ברצינות. אם היה פונה יוסי לרבנים ושואל האם עליו לשנות מנוסח אבותיו היו עונים לו שמנהגיו הם מנהגי קודש ואסור לבקר אותן ולא משנה מאיזה עדה הוא!

יוסי גם ציין שבמספר ישיבות התבקשו התלמידים לשנות ממנהגיהם. אך הדבר נובע מרצון לקיים אחידות בישיבה ועקב הראייה של ישיבה כמקום הרשאי לקיים מנהגים משלו. כך לדוגמא חברי שהוא בן עדת פרנקפורט בגרמניה הידועים במנהגיהם המיוחדים התבקש גם הוא לשמור על מנהגי הישיבה ולא על מנהגי אבותיו.

אין ספק שגם אם יש מתח מסויים בציבור החרדי בין ספרדים ואשכנזים אין לכך ולא כלום עם שינויי המנהגים והנוסחאות שכן הדתיים והחרדים אמונים על כיבוד מנהגי המסורת של זולתם. אבל הכתבה מעוותת את המציאות.

דוגמא נוספת: כידוע יש הבדל במנהגי ההלכה בין תושבי הארץ לתושבי חו"ל. למשל בארץ חייבים להפריש תרומות ומעשרות ובחו"ל לא, בארץ ישראל חוגגים את חג השבועות, יום אחד אבל בחו"ל הוא נחגג יומיים. כל מי שמתמצא בהלכה יודע שאלה מחו"ל חייבים לנהוג כמנהגם ואלה מהארץ חייבים לנהוג כמנהגם הם. לא יעלה על הדעת שתושב חו"ל יאשים את תושב הארץ בחילול חג השבועות משום שהוא חוגג רק יום אחד. ואף תושב מהארץ לא יאשים את תושבי חו"ל שהם אוכלים לא כשר.

נניח ובנוסף גם נגלה שקיימת עוינות בין תושבי הארץ לאלה מחו"ל, האם יעלה על הדעת שהדבר קשור לעניין ההלכתי הזה? ברור שלא. לא שאין בדיחות בנושא, לא שאין פולקלור, אבל כשמוחא מנסה על סמך הפיקנטריה הזו לבנות סיפור הוא מזכיר לנו את זה שניסה לכתוב את ההיסטוריה של הפלמ"ח בהסתמך על "ספר הצ'יזבטים הגדול".

זה שאני כנר ואתה פסתנרן אינו מפלג אותנו ואין אנו מזלזלים איש ברעהו בגלל כך. לכן אין כאן כלל בעיה

לכל אשכנזי במאה שערים חשוב שהתימני בשכונת הארגזים ישמר את מנהגי התימנים ולכל חרדי מרוקאי חשוב שה"יקה" האשכנזי ישמור על מנהגי האשכנזים. וחבל מאוד שאנו מאבדים את הגיוון במסורת שלנו. בעיני ההלכה איבוד המסורות השונות דומה למקהלה ווקלית שכולה באסים.

אין קשר בין המנהגים השונים לנישואין הבין-עדתיים. הנישואין בציבור החרדי מתבססים על רקע ומוצא ואשכנזים וספרדים מתחתנים זה עם זה יותר מלמשל חסידים וליטאים.

באשר לעניין הכשרות. באופן החד משמעי ביותר: אף רב לא יאמר ברצינות שאוכל מסויים אינו כשר משום שהנו על פי שיטה הלכתית של הרמ"א (האשכנזי). או הב"י (הספרדי). "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" וכל אחד חייב לנהוג על פי מנהגיו וגם חייב לכבד את מנהגיו של זולתו!

גם אם יש חיכוכים בין הזרמים השונים זה לא בגלל מנהגים הלכתיים. למה כן חיכוכים? אני יכול להסביר אבל זה נושא נפרד. אני מסכים שישנם גם חיכוכים על רקע של שוני תרבותי אבל אני טוען שאין קשר בין השוני התרבותי לעניין ההלכתי.

יכול להיות תרבות אחת ומנהגים הלכתיים שונים ויכול להיות גם מנהג הלכתי אחד ותרבות שונה. ההימנעות מאכילה אחד אצל משנהו היא נפוצה מאוד אצל חרדים ולא רק בשל הנושאים של ספרדים ואשכנזים. אז מה, זה לא גורם לחיכוכים. ומאידך אני בכלל לא בטוח שאצל חוגים מתונים אדם הנוהג ע"פ שיטת ב"י יהיה מוכן לאכול שחיטה אשכנזית כשידוע לו שהיא בניגוד לשיטת הב"י. אם הוא כן יאכל, אני האשכנזי, יצטער על כך.

עקרונית חייבים שומרי ההלכה לקבל את הפסיקות ההלכתיות ההדדיות כ"אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כך למשל הרי ידועה המחלוקות המפורסמות בין בית שמאי לבית הלל. התלמוד מציין שלמרות המחלוקות הקשות שררו בין הקבוצות יחסי אהבה ורעות בדיוק מהסיבה הזו: כל צד קיבל את העובדה שגם הזולת צודק ודבריו קדושים ואמיתיים לא פחות משל עצמו. לכן אני אומר שההלכה בקטע הזה פלורוליסטית בצורה קיצונית.

אני לא תמים אני יודע שיש פסיקות שכן מעוררות מחלוקות אבל המחלוקת בין הב"י לרמ"א (אשכנזים מול ספרדים) ברמה ההלכתית, דומה מאוד למה שמתואר ביחס לבית שמאי ובית הלל.

בדוגמא נוספת. יש קבוצות שמוצאם מאירופה (בעיקר הולנד) שנוהגים מנהגי ספרד כי הם צאצאי מהגרים מפורטוגל. אבל מתייחסים אליהם ממש כמו זה שהגיע מפולין או רומניה. אין שום שונות על רקע זה שהם מתפללים ונוהגים אחרת. אותו דבר זה גם ביחס לאלה שמוצאם מאיטליה, הם נוהגים מנהגי ספרד אבל חלק מהם מעורים במשפחות של צמרת ראשי הישיבות החרדיות האשכנזיות!

אם מישהו רוצה להראות שיש "מלחמות" בין ספרדים ואשכנזים, בסדר. אבל שלא יערב כאן את העניין ההלכתי.