|
|
| נשלח ב-25/7/2005 17:37 |
|
| |
רבותי היקרים,
דבריכם על כך שרק המנודה אינו מצטרף למנין נאים הם, אך אינם עומדים תמיד במבחן הפרקטיקה הצבורית - ויעידו על כך סרוגים שהגיעו לבתי כנסת חרדיים מסוימים כאשר היו שם תשעה חרדים, והנוכחים שם המתינו עד שיגיע חרדי נוסף, או שלתפילה במטוס לא קראו להם והעדיפו לקרוא לחילוני כדי שישלים מנין.
מואדיב,
אני הצלחתי לספור רק תשעה חיילים (ושמא בעיני הטרוטות האשם). בכל אופן, אין לי ספק שגם אם היו עשרה חיילים הם היו מתפללים יחד. הלואי והאחדות הזו תישמר גם בעוד חודש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 19:21 |
|
| |
גו"ג,
אין לומדים... עד שיאמרו לך 'הלכה למעשה'. אלא אם אתה גוזר גזירה משום מעשה שהיה.
בכל אופן, הרחקתם ואי צירופם של בני דודנו המזרוחניקין, גם אם הוא מתרחש, אינו נובע משנאה ומדיני אי צירוף לקולקטיב אחד אודותם שאלתי, אלא מדיני עבריינים. כנראה שיש הרואה אותם כעבריינים וכמנודים. ומי שמצרף חילוני ולא אותם, זה לא שמעתי (ומעתה ראוי אתה להיקרא רבי ומורי - קו"ח מדין זוהמא ליסטרון).
אגב, מניסיוני, ישנה תחושה כזו אצל כמה מזרוחניקין (משום מעשים שהיו), אולם לא תמיד זה באמת נכון. לפעמים הם לא פירשו נכון את העובדה שחיכו למניין או לזמן שיגיע וכדו'. לפעמים ההנחה אודות קיומה של תופעה כזו בונה את עצמה.
אמנם ייתכן שיש מהדרין שאינם מצרפים אותם כלל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ופורץ גדר ישכהו נחש. ואינו מצטרף למנין עשרה ודינו כמנודה לשמים ולבריות.
טוב, אל תצעקו. סתם התבדחתי על חשבון בני דודינו הקנאים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 19:27 |
|
| |
בדק,
העלית נקודה נוספת שראויה גם היא לדיון.
מעבר לצירוף למנין, מה ביחס להוצאה ידי חובה? גם מבחינת המציאות (שמי ששונא את חבירו, לפחות ברמה מספיק קיצונית, לא ירצה להוציאו יד"ח. לכל היותר הוא רוצה להצטרף עמו כדי לצאת יד"ח תפילה במנין), וגם מהותית מבחינת ההלכה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 22:36 |
|
| |
מיכי,
אתה יכול להירגע -
א. לא ציפיתי שתתרגש.
ב. הרב קוק לא מרגש אותי, וגם אהבת חינם לא מרגשת אותי.
דובר כאן, בכאב מסוים, על גברים "סרוגים" שלא נספרו למניין ע"י אחיהם החרדים. אף אחד לא הזכיר את נשותיהם, אחיותיהם, ובנותיהם (הבוגרות) של אלה או של אלה.
גם זה אולי לא קשור, ובודאי לא הלכתי. זה גם לא מרגש אף אחד. בטח לא פה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 22:40 |
|
| |
אמשלום,
אותי כן, אלא אם כן את לא סופרת אותי... (-:
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 22:42 |
|
| |
שחרית,
אותך? פעמיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 22:43 |
|
| |
אני לא בהריון, אלא אם כן ידוע לך משהו שלא ידוע לי ...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 23:07 |
|
| |
מיכי,
אין לומדים הלכה, אבל פרקטיקה צבורית לומדים גם למדים - והרי יודע אתה שתכופות אין בין השתיים דבר וחצי דבר.
אף אני לדיני העבריינים נתכוונתי, כשהערתי ביחס לסרוב, שהרי הקוראים בקונטרס "כפתור הפלא" ישתכנעו שהחיילים עומדים לעבור על עשרים ואחד אסורי תורה, כמנין א"ך בה' אל תמרודו.
שאני אקרא רבך ומורך? אי אפשר לטעון שאין לך חוש הומור.
אמשלום,
ראשית, איני רואה מדוע את קובעת בנחרצות כזו ש-"זה לא מרגש אף אחד, ובטח לא פה". יש כאלה שזה מרגש אותם, או מטריד אותם, גם פה וגם במקומות אחרים. יש לנו כבר אשכול אחד לספור בו סיבות, לא צריך עוד.
שנית, מבלי להתכחש לקיומה או לחומרתה של הבעיה, וגם מבלי להתיימר להציג פתרון, אציין שהבעיה הזו מטרידה רק חלק - מצומצם, יחסית, לדעתי - מנשותיהם, אחיותיהם ובנותיהם הבוגרות של הסרוגים, וכל שכן החרדים. מה שנראה למתבונן/ת מבחוץ כאפליה חמורה, עשוי להראות למסתכל (כן, גם למסתכלת) מבפנים כסדר הדברים הטבעי (והנוח בהרבה, אם נתחשב במעמסת המחויבויות שבאה יחד עם הצרוף למנין), או לכל היותר כבעיה המצויה אי-שם בסוף התור ובתחתית סדר העדיפויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 00:05 |
|
| |
כ' ה' בד"ה בדין שליח ציבור וכהן שלא ישמשו אם אינם מרוצים לקהל.
והנה זה דין ייחודי לשני אלה, שליח ציבור מפני שצ' לכוון להוציא את הרבים ידי חובתם (ואולי יש קורלציה עם דין צ' שימסור יפה יפה) ואיך יוציאנו והוא לא רוצה לזכותו במצוות? וכהן מפני שצריך לברך באהבה (ג"נ: הכותב כהן) וזה חלק מחיוב המצווה וע"כ מברכינן ואיך יברכו בהאבה ולבו בל עמו?
וכ' ה' מיכי' בעניין להרבות באהבת חינם, ומרבותי שמעתי שאין דבר כזה אהבת חינם, אהבת ישראל היא חיוב גמור דאורייתא.
ומדוע לא יראתם לדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 00:43 |
|
| |
יצחק יונתן
הצדק עמך. באתי מתוך תחושה שלא הסברתי אותה כהוגן. כעת לאחר התבוננות נראה שלתחושה זו כיוונת שכאשר המקום פתוח כמו בתמונה (פרוץ מרובה על העומד) לא ייאמרו ההלכות של לבוד וכו' לגבי צירוף למנין.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 01:15 |
|
| |
יונתן
בקשר לצירוף מעזרת נשים למנין, אולי יש ללמוד זאת מדין ש"ץ העומד בתיבה, שבשו"ע סי' נה סי"ט, ובשו"ע הרב שם סכ"א.
גו"ג
אחר העיון נראה שמואדיב צודק, עומדים שם 10 חיילים, תעיין טוב: 4 + 1 + 4 + 1
תוקן על ידי - הלבן - 26/07/2005 1:26:05
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 01:28 |
|
| |
שובקש,
אהבת חינם היא כלפי מי שאין חובה לאהבו, ואף מצווה לשנאו. יש יהודים כאלו (לפחות תיאורטית), שכן יש מצווה לשנוא את הרשעים. אם כן, האוהב אותם נכשל באהבת חינם.
אמשלום,
מדוע הרב קוק פחות מרגש אותך מאשר הסיפור שהבאת? הוא לא רק אמר זאת אלא גם חי זאת (וגם סבל עבור זה). אגב, דווקא אותי זה די מרגש. אלא מאי, שאני לא כל כך מסכים (שכן רגש לחוד והכרעות ערכיות לחוד). ומה שאיני מסכים הוא לא להעדפה של אהבת חינם על שנאת חינם אלא לכך שמתעלמים מהאפשרות הכי נכונה ותואמת להלכה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 01:29 |
|
| |
הלבן,
במחכ"ת, דיני צירוף ש"ץ ודיני צירוף לעשרה דינים חלוקים הם, כמבואר למעיין בסוגית מקור דינים אלו בעירובין, שדומה וציינה י"י. ודבריו בחילוק צירוף לעשרה שכבר ישנם, בהם אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת וגם יותר מזה, עד המרחק היותר גדול, לבין מקום שחסרים עשרה - ברורים ליודע. כך שלא הבנתי חפצך בהערתך האחרונה. ואם כוונה נסתרת לך בזה, אנא פרש דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 02:21 |
|
| |
כבודי במקומו מונח, אמנם שם מדובר בצירוף הש"ץ למנין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 09:03 |
|
| |
הלבן,
לענ"ד עז"נ גרעה ממקום עמידת הש"ץ, שהוא מוכל לגמרי בתוך בית הכנסת ושייך באופן מהותי לבית הכנסת. לעומת זאת, עז"נ נתפסת כמקום נפרד, ואף המנהג הוא להקל שם בדיני קדושת ביהכ"נ. אם כן, מאחר שעצם החידוש על מקום עמידת הש"ץ אף הוא שנוי במחלוקת, מסברא הייתי אומר הבו דלא וכו', וטרם עיינתי באחרונים.
השיח נקי, הראש באדמה
|
|
|
|
|