על אלה אני בוכיה - ט' באב ה'תשס"ב

שיעור יפה ומעניין על מגילת איכה, מהרב מאיר גולדוויכט.

http://www.yeshiva.org.il/

לינק ישיר (תודה לווטו שעידכן אותי בתיבה האישית)

http://www.yeshiva.org.il/Hebrew/BeitMidrash/sounder.gif

תוקן על ידי - יענטע - 7/17/2002 11:26:11 PM

וגם על אלו:

על אלו שבוכים על הדברים הלא נכונים. על אלו שחושבים שהסיבה היחידה לתשעה באב היא חורבן המקדש, ואינם מבינים שהמקדש אינו אלא סמל.
על אלו שקוראים בהתרגשות את מגילת איכה ואת כל הפיוטים מלפני דורות, ואינם זוכרים שיש עוד אסונות שיש לבכות עליהם ולהשתתף בצערם. מהשואה ועד עמנואל.
אם לבכות, לבכות על מה שצריך.

הסבר ואולי מעין התנצלות:

המלים האלו נכתבו לאחר שפתאום שמתי לב, בפעם הראשונה בחיי, שירמיהו לא הזכיר את חורבנם של העצים והאבנים. הוא ביכה את הצרות שבאו על עם ישראל.
התוספת השניה באה מכיון שאני אחד הבודדים בבית הכנסת שמחזיק קינות במהדורה ישנה, לא עם ביאור (צריך ביאור מילולי לקינות? לאיכה?בושה!) ובסופו יש קינות מן הפוסקים של דורנו, כמו הרב אונגר והרב ווזנר. בשעה שהציבור אמרו אותן קינות שנראות כמו אוסף רמזים שצריך באמת מפתח כדי לפענח אותו, אני אמרתי את הקינות של הרבנים בני דורנו. קראתי גם את התיאור שלקוח מכתבי הרב וייסמנדל על השואה. הכי גרוע היה לחשוב שהשואה עלולה לחזור, כאן, בארץ ישראל, חורבן מה שיכול היה להתפתח לבית השלישי. ואיש אינו שם אל לב מה הן העבירות שצריך לתקן. לא רק החילונים. אנחנו, אנחנו. (כן, גם אני).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יופי שהגעת מיימוני!

בדיוק הרגע הייתה לי התכתבות באישי.
הכותב "האשים" אותי וזה לשונו:

"אני מניח שהיום לא כתבת בגלל תשעה באב.
ואני סובר כי דוקא יום זה על משמעותיו השונות, הינו יום טוב לכתוב ולהעלות מספר בירורים ורעיונות.
יום זה לפי מיטב ידיעתי והבנתי (הבורות שלי ממש מדהימה אותי מחדש בכל פעם) בא לסמל יום אבל לאומי, אבדן התמימות, איבוד שורשים, בקיצור דיכי...אבל מצד שני ציפיה לגאולה, לאושר , למשיחיות,
קצוות אלו מאפיינים את העם שלנו
את ההיסטוריה שלו
ההליכה בין מוות, נוודות, חוסר שורשים, חוסר שייכות למקומות, זרות.. עבר
לבין האמונה בעתיד, הציפיה לעתיד טוב יותר.
לעם שלנן יש עבר, יש ציפיה לעתיד...אבל אין לו הווה, לא במובן הרגעי, אלא במובן של תקופה..
ההתנהלות של עם , בקוטביות מסוג זה, משפיעה על תפיסת עולמו, הראיה המרחבית שלו, התיחסות לעצמו ולאחרים
ועוד ועוד...כל זאת במישור הלאומי.
שלא לדבר מה זה עושה לאדם הפרטי.
אני חשבתי שביום כזה, כאשר מדובר באבל מאד סימבולי, שכל אחד יכול להתחבר אליו
פורום כמו שלך, יכול לדבר על משמעויות האבל במישור לאומי, רציונלי, וכיצד משפיע החיים בצל אבל מתמשך וצומות במשך כל השנה על התנהגותו של עם.
אבל ציבורי עם סממני טקסיות חיצונים
כאילו שעינויי הגוף חשובים יותר מעינויי הנפש..
בקיצור המון נושאים הקשורים לאבל
אבל ... התבדיתי.
כנראה שהקיר האורתודוכסי חזק מדי.
ואפילו לך לא היה אומץ לשבור אותו
אז אם צדקתי אני מאוכזב
ואם השמצתי, מתנצל" עכ"ל.

תשובתי הייתה השמצת וצדקת. השמצת כי ייחלתי לדון בנושאים אלה, אבל צדקת כי חוששני שחברים אחרים עדיין לא מוכנים לכאן. עכשיו מיימוני הוכחת שזה לא היה מכוון אליך, איזה יופי!

וטו

בבת אחת הפכת את הביקור כאן למעשה מצווה.
האם הדיון בשאלות שהעלית, שהן פיקוח נפש רוחני של האומה, מותרות משום פיקוח נפש או משום שהן הלכות היום?

לנגד עיני עומדים דברי הרמב"ם:
יד החזקה - הלכות תעניות פרק ה

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו) והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו':

מה אנו יכולים לקבל על עצמנו ביום כזה? הצעות בבקשה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ובכן אלופי המיימוני, גם וגם, גם משום פיקוח נפש וגם ממצות היום וסיבה אחת תחזק את האחרת.

אולי אם נשתדל מעתה לא לדחות שום דעה על הסף, טרם התבשלה בדעתנו לכל הפחות במשך שעה?
הכרתי אדם שיעץ כן על הכעס. ברצונך לכעוס, בסדר, רק תדחה את זה למחרת בבוקר!
זה מאד עזר לי וחושבני שניתן להשתמש בעצה זו גם לגבי דחיית דעות זולתנו.

אגב, מיימוני

מסתדר לך הכתיבה במחשב עם הישיבה על הרצפה? או שיש לך איזה היתר?
בעצם מצאתי פח זבל קטן לשים עליו את המחשב [נייד], אז נפתרה בעייתי. בכל זאת משנה לא זזה ממקומה.

תוקן על ידי - ווטו1 - 7/18/2002 12:51:08 AM

איפה יש איסור ישיבה על כסא בתשעה באב?

בפרט בעת שעוסקים בעיסוקים שונים?
דומני שה'עיסוקים השונים' חמורים יותר מאשר הישיבה על כסא.


(באלעבאטיש זה לפעמים טוב)

וטו,

עלי להתנצל.

המשפט הראשון, שהכיר לך תודה על שהפכת את גלישתי באישון לילה ממעשה חריג בתשעה באב למעשה מצווה, נאמר מכל הלב.
המשפט השני, על ההתר לעסוק בדברי תורה בתשעה באב מפיקוח נפש כביכול, נועד להיקרא בהומור, אלא ששכחתי את הסמיילי (ואולי זה לא מתאים להיום?).

באשר להצעת התשובה שלך. זה נראה מתאים מאד. במיוחד עבורי.
ומה יש לנו להציע לכל החרדים, ולכל עם ישראל? האם יש לנו מסר משלנו?

הנה מסר משלי:

כשאנו קוראים איכה, אני רואה לנגד עיני את ירמיהו (טוב, לא ממש), הולך ומקונן. הוא השקיע בחיבור קינה, כתיבתה, סידורה לפי הא"ב. האם הוא הרגיש שבלי זה הוא ישתגע מצער? או שאני מייחס לו כוונות משלי?
מאז למדתי את הנביא ירמיהו בשנות נעורי, יש לי אליו הרבה מאד משיכה. הכאב שלו על עם ישראל השקועים בעבודה זרה, שעושים כל העבירות ואחר כך חושבים שבקרבן אחד מתקנים הכל.


(77) ספר ירמיה פרק ז
אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ידוד היכל ידוד היכל ידוד המה:
(ה) כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו:
(ו) גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם:
(ז) ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם:
(ח) הנה אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל:
(ט) הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם:
(י) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה:
(יא) המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם ידוד:
(יב) כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל:

כן, זה לא היה ישעיהו לייבוביץ שהמציא את ה"דיסקוכותל". הנביאים קדמו לו.

ושימו לב. ירמיהו הזהיר מפני החורבן המתקרב והציע ללמוד היסטוריה.
הנה עוד מסר: לימדו היסטוריה! היזהרו שהשואה לא תחזור!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אקדמאי,

מניין דנת? בתקנ"ט ג' לא חילקו!

עיסוקים שונים היינו בדרך לנסוע לבית הקברות

*מחקתי את הסמיילי כהוראת מיימוני שנראה שהוא גלגולו של ירמיהו*

תוקן על ידי - ווטו1 - 7/18/2002 1:04:11 AM

וטו

אני עוסקים בעיקר דיני היום ותכליתו, ואתה מחזיר לי ולאקדמאי במנהגים?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו