מז"ט להלבן, לבואו של בנו בקשרי שדוכין.

לרבנו הלבן,
בעוונות הייתי עסוק ע"ע ולא הספקתי לאחל. אז הרי איחוליי לרוב נחת למר וב"ב, ולחתן והכלה. בשורות טובות ישועות ונחמות לכל ישראל עד העולם.

לקעלעמר ידידי, אשר פתח את האשכול באיחולי נחת אמיתי ונחת חסידותי, יש להעיר האם נחת חסידותי אינו אמיתי?
ועל דרך הלצון אוסיף להעיר ממאי דאיתא בברכה בתפילת העמידה: "על הצדיקים ועל החסידים", ומשמע שהני תרתי לא כי הדדי נינהו.
ואולי זו כוונת רבנו ספרן שאיחל כעת את שני האיחולים ביחד בלשונו הזהב: 'נחת חסידותי אמיתי'.
וברוך שזכיתי לכוין לדעתו הרחבה.

וכל אלו אינם אלא כבדחן המשיח לכבוד החתן וכלתו.


מיכי

אפ"ל
זכותך להשלים.
ואני חשבתי לתומי, שפנימי הוא בלי בליטות, ובליטות הו"ע הת"ת.


מיכי
חכה להסברו של אפ"ל, ותראה שאפשר להיות חסיד חיצון ואפשר להיות חסיד פנימי ואמיתי.
יש חסיד הלבוש. יש חסיד הקוגל. יש חסיד השיריים. יש חסיד הניגונים.
ויש חסיד פנימי, בלי בליטות.

מיכי.

המשפט "רוב נחת אמיתי וחסידותי" הוא ציטוט מהרבי מחב"ד.
והקטע השני (חסידותי.) בא לבאר מהו נחת אמיתי...

תוקן על ידי - קעלעמר - 31/07/2005 5:22:22

לפום ריהטא לא ראיתי נוסח זה, כי אם בפירוש: רוב נחת אמיתי, שהוא נחת חסידותי.
ובד"כ, רק: נחת חסידותי.
או: אידישע און חסידישע נחת.

"ובימים אלו של החודש שמרבין בו בשמחה אסיים בעניין של שמחה וברכה לכבודו להולדת הנכד שי', ויהי-רצון שההורים שי' יגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ויהיה להם ולכבודו ממנו רוב נחת אמיתי ונחת חסידותי" -
(איגרות-קודש, כרך חי, עמ' רצא).

בענין חסידות פנימית וחיצונית,שמעתי שהרבי ריי"צ,התבטא

על חתנו הרבי "אער איז נאך מאער פנימי פון דער טאטען"

ועל הנושא בכלל,מפורסמים דברי רמח"ל בהקדמת מס"י.

ועתה,שהופיעה מכת"י גם המהדורה המקבילה-הדיאלוגית,

מתברר,שעל נקודה זו סובב והולך,הספר כולו.

על יחס חב"ד לרמח"ל,ראו בחלקו הראשון של "אהל רח"ל"

לר"ח ליברמן.

<"ממאי דאיתא בברכה בתפילת העמידה: "על הצדיקים ועל החסידים", ומשמע שהני תרתי לא כי הדדי נינהו">

מי מעל מי?

אבודרהם שמונה עשרה ד"ה על :

"והזכיר כאן ד' כתות מישראל צדיקים. חסידים. גרי הצדק. ועלינו.... ובתפלה נזכרו כסדר מעלתם".


בסדר התפילה של הרמב"ם (?):

"על החסידים ועל הצדיקים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל".

האם גם בנוסחו הם נזכרו כסדר מעלתם?

ב"ה.

נישטאיך, שלום!

מפשטות משמעות הלשון נראה כי חסיד למעלה מצדיק.

צדיק: משורש צד"ק, צודק במעשיו, עושה הכל על-פי הנדרש, לפי שורת הדין (ולאו מילתא זוטרתא היא, כידוע).

חסיד: משורש חס"ד, עשיית חסד קשורה בדרך כלל עם לפנים משורת הדין.

ואגב אורחא: על הצפורניים נאמר: "רשע זורקן, צדיק קוברן, וחסיד שורפן" - למה?

תוקן על ידי - yirmiahu - 01/08/2005 11:32:02

ספרן
כפי ששמעתי אודות תואר פנימי על הרבי

כידוע בחב"ד על כל ספר מהרביים יש לכל רבי צורת שער מיוחדת

כשהרבי הדפיס את ספרו הראשון "היום יום" אמר אדמו"ר מוהריי"צ: האבא הי'ה פנימי ואתה פנימי שיהי' השער זהה

בקשר לצפרניים מדוע חסיד שורפן

ביאר אדמו"ר הזקן בעל התניא אשר מובא שכששורפין משהו השייך לגוף זה קשה לגוף ובכל זאת היות ויש חשש שאם יקבור הצפרניים יכול להתגלות ולהזיק אשה הרה אז לטובת הזולת אפילו מספק כדאי לחסיד לעשות דבר שיוכל להיות שעבורו זה יהי' לא רצוי

לירמיהו.


<"צדיק: משורש צד"ק, צודק במעשיו, עושה הכל על-פי הנדרש, לפי שורת הדין (ולאו מילתא זוטרתא היא, כידוע). חסיד: משורש חס"ד, עשיית חסד קשורה בדרך כלל עם לפנים משורת הדין">

"... ובספר מנחת אהרן פארדו (כלל טז סימן ל', דף קלג ע"ג) כתב, על הצדיקים, שנוהגים לפי הדין, ועל החסידים, שעושים לפנים משורת הדין. ועל שארית עמך בית ישראל, אלו בעלי תשובה, ... והנה בענין הפירוש שכתב המנחת אהרן, שצדיק הוא העושה לפי הדין, והחסיד לפנים משורת הדין, יש לסייעו ממה שאמרו במועד קטן (יח ע"א), ונדה (יז ע"א) שלשה דברים נאמרו בצפרנים, שורפן חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע. ופירש רש"י, שהחסיד עדיף מצדיק, וחושש שאם יקברם שמא שמא יחזרו ויתגלו. ועיין עוד בתוספות שם. וכן בראש השנה (יז רע"ב) ובפירוש רש"י שם. וכן כתב האור זרוע חלק ב' (בהלכות אבלות סוף סימן תכב), שאין לקבור צדיק אצל חסיד, שהצדיק מקיים התורה כדינה, שנוהג היתר בדבר המותר, ואיסור בדבר האסור, והחסיד הוא שמקדש עצמו במותר לו, ועושה לפנים משורת הדין, וכמו שאמרו במועד קטן (יז ע"א) עיילוה למערתא דחסידי ולא קבלוהו, למערתא דדייני וקבלוהו וכו',

״אולם רבינו יהודה בר יקר בפירוש התפלות (סוף עמוד נד) כתב, שהצדיק הוא המעלה העליונה, שהצדיק גדול מכולם לענין צדקות ומעשים טובים, והחסיד אחר הצדיק במעלה, שהוא בעל תשובה, וגדולים בעלי תשובה בעיני המקום, שאין אדם יכול לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים, שהם כעבד לפני המלך, והצדיק כשר לפני המלך, והעבד נכנס במקום שאין השר נכנס, וכמו שאמרו בברכות (לד ע"ב). אך מכל מקום גדול כבודם ושכרם של הצדיקים שלא באו לכלל עבדות, ולכן מקדימים על הצדיקים, ואחר כך ועל החסידים שהם בעלי תשובה. ע"ש. וכן כתב הרב רבי דוד אבודרהם (דף כט ע"א), על הצדיקים, הם גדולים מכולם, שלא חטאו מעולם, ועל החסידים הם בעלי תשובה, וכן אמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני, כלומר כי בעל תשובה אני, כי לא היה רשאי לקרות עצמו חסיד וכו'. ע"ש ". )מדברי הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת חלק ה סימן ט(.


>''ואגב אורחא: על הצפורניים נאמר: "רשע זורקן, צדיק קוברן, וחסיד שורפן" - למה?''<

כי:

"שורפן חסיד - דליכא למיחש שמא יתגלו. ובערוך [ערך שלש] פירש: ששרפת צפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם כדאמר בס"פ כלל גדול (שבת דף עה:) גבי דם הנדה איידי דחלשא לא מצנעה לשונרא, ולכך הוא חסיד, שמחמיר לשורפן אע"ג שמזיק לו". (תוספות נדה דף יז עמוד א).

מזיק לו או שעלול להזיק לו?

האם ה"חסיד ששורפן", הוא חסיד מאותם החסידים שבהם דנתי באשכולי:

סיכון נפש במשנתם של החסידים

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1147372

חסידים שאהבו לשחק "רולטה רוסית".

ב"ה.

נישטאיך, שלום!

א. תודה על המקורות - החכמתני!

ב. מזיק לו או שעלול להזיק לו? - איני יודע. אבל אם רק עלול, זה יכול ללמד משהו על כוחו של פוטנציאל, לא?

ג. שאלת ההתאמה של "חסיד שורפן" לחסידים שבאשכולך, שאלה טובה היא. האם יש להתייחס לנזק (אולי רק פוטנציאלי), שמהותו וחומרתו לא ממש ידועות, באותה חומרה בה מתייחסים לסכנת נפשות מוחשית, "רולטה רוסית" בלשונך?
לכאורה, הגמרא לא מתבטאת כלפי ה"חסיד שורפן" בביטויים שהוזכרו באשכול ההוא, אפילו לא בקלים שבהם, דוגמת "אין רוח חכמים נוחה".
ועדיין צ"ע.

ירמיהו

<''שאלת ההתאמה של "חסיד שורפן" לחסידים שבאשכולך, שאלה טובה היא. האם יש להתייחס לנזק (אולי רק פוטנציאלי), שמהותו וחומרתו לא ממש ידועות, באותה חומרה בה מתייחסים לסכנת נפשות מוחשית, "רולטה רוסית" בלשונך?''>

הסבר דברי:

מעולם לא עלה בדעתי לומר, שהחסיד שורף הציפורניים, מסכן את עצמו בדרגת סיכונו של החסיד השם את עקבו על פי חורו של ערוד, בס"ה רמזתי, שאם החסיד השורף, אינו "אדם רגיל" המתנהג בחסידות, אלא הוא חסיד מ"כת החסידים", הרי יתכן, שלפי פירושו של הערוך שהובא בתוספות, שריפת הצפורנים ע"י החסיד, אינה אלא ביטוי, לצורת חיים כללית של נטילת סיכונים ללא צורך.

ב"מזיק לו או שעלול להזיק לו", היתה כוונתי לומר, שאף אם שריפת הצפורניים מזיקה לאדם רגיל, הרי ייתכן שהחסיד היה שורף את ציפוריו, מפני שהוא האמין שלא יארע לו כל נזק.

הוא חסיד!

<"הגמרא לא מתבטאת כלפי ה"חסיד שורפן" בביטויים שהוזכרו באשכול ההוא, אפילו לא בקלים שבהם, דוגמת "אין רוח חכמים נוחה">

גם במקרים אחרים, שבהם סיכנו החסידים את חייהם, לא מתייחסת הגמרא בביטוי זה, אלא רק בסירובם להרוג נחשים ועקרבים בשבת.

אין לדעת, באם התנגדות החכמים היתה בגלל חשש סכנה לחיי אחרים, והלכות פיקוח נפש, או מטעמים חיצוניים, למשל מנהגי כתות שונות.





תוקן על ידי - נישטאיך - 03/08/2005 12:36:37

ההפנייה לבראשית ל יא אין בה חדש. וכפי שראית שם מחברים זאת עם העורכים לגד שולחן, ועל זה דברתי. הספר שהתכוונתי אליו, הוא ספרו של רבי מנשה סתהון מרבני דמשק, אביו של הרב חיים סתהון מצפת מחבר ארץ חיים, כנסיה לשם שמים, ירושלים תרל"ד.

ספר מענין ביותר, ממנו אפשר ללמוד עד כמה נפוצה הייתה העבודה הזרה הזו לצורותיה השונות בקרב עדות ישראל רבות. שם גם תיאורים מפורטים לכל סוגי ה'עבודות' הללו, לכל מיני החליים ולהזדמנויות.

חוששני שאולי לא נכחדה לגמרי, ומן הסתם גם היום יש שעוסקים במלאכה זו. לספר זה כפי שהזכרתי יש הסכמות של עשרות רבנים ובתי דינים מכל קהילות המזרח.ומכל קהילות א"י, אשכנזים וספרדים.

וזה שער הספר:

(התמונה אינה עולה)