אולי כדאי להוסיף כאן את המשל של עמוס עוז במאמרו 'העגלה המלאה והעגלה הריקה' (בתוך 'כל המחשבות' וכו'). הוא מדבר על מעמד הר סיני כעל מפץ גדול שיצר חדר, ומאז ממלאים אותו ברהיטים, ואף אחד אינו מעיז להוציא רהיט מהחדר, וכך אנו שוקעים באיבון וקופאים למוות. אין מקום לזוז.
לעומת זאת, הוא מציע, באופן מפתיע ומאד מקורי ויצירתי, לבחור רהיטים כרצוננו, להוציא ולהכניס ולסדר את החדר מחדש, וכך להמשיך את היצירה התורנית שלא קיימת היום (לדעתו קיימת יצירה יהודית רק בעולם הספרות העברית - סליחה אם שומעים את הנחירות שלי. מעניין מתי הוא קרא לאחרונה מאמר תורני, ואם בכלל הוא מסוגל לכך).
ישנה כאן טעות יסודית, לא בהבנת התורה (שזה בהחלט היה צפוי מצדו) אלא בהבנת מושג היצירתיות. מי שחופשי להכניס ולהוציא רהיטים כרצונו אינו יצירתי. חופש אינו מסגרת ליצירתיות אלא לואקום. יצירתיות היא פעילות מקורית בתוך מגבלות נתונות. ללא מחוייבות אין יצירתיות. לכן סידור החדר מחדש אכן נדרש וחשוב, אבל הוצאה והכנסה של רהיטים כרצוננו היא ערובה בטוחה לריקון התהליך הזה מכל תוכן שהוא.
_________________
מיכי
|
|
