ביאור "דעלך סני לחברך לא תעביד"

ביאור דרשני נאה, אם כי לא נראה לי סביר שהגמרא הכירה את ג' העיקרים של ר"י אלבו. מה גם שזה לא כל כך נכנס במילים 'דעלך סני לחברך לא תעביד'.

ומה שנראה לי נכון הוא הפירוש הראשון שרש"י מציע שם (ומשום מה כולם מתעלמים ממנו):
דעלך סני לחברך לא תעביד - 'ריעך וריע אביך אל תעזוב' (משלי כז), זה הקב"ה. אל תעבור על דבריו, שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך.

מדוע לא להבין את הדברים כפשוטם ממש?
התורה היא תורת חיים ("וחי בהם" כפירושו של ר' ישמעאל), ולכן, אם יש צורך לתמצת אותה במשפט אחד, טוען הלל, זהו המשפט הראוי לה, שכן הוא מסדיר חיים קהילתיים ברמה היסודית ביותר.

אבל איך פרה אדומה, קרבן חטאת, שעטנז ותפילין קשורים לעסק?

הפרעתוני,

יש כמה אפשרויות תשובה לעניין הזה:

א. הם באמת לא קשורים לעסק, אבל אם נתבקש הלל לתמצת הכל במשפט אחד, הוא בחר בזה שמירב חוקי התורה ומצוותיה נכללים בו, לטעמו.

ב. הם קשורים מאוד לעסק, והכל תלוי בפרשנות (להרחבה, פנה אל בוגי, לא אלי... ).

ג. הם חשובים מאוד ומהותיים עבור מי שרוצה להתגייר ולקבל על עצמו עול מצוות, אבל שייכים ל"שלב ב'" של הגיור, ולא לשלב ה"רגל אחת", ולכך כיוון הלל בסיפא שלו - "ואידך זיל גמור".

[ושוב אני תמהה על עניין ה"לא יעלה על הדעת" הנשמע פה, מבין השורות, מדי פעם בפעם: לא יעלה על הדעת שהלל חשב שפרה אדומה ושעטנז אינם מן היסודות המהותיים של התורה שיש להכליל אותם ב"על רגל אחת"; לא יעלה על הדעת שהלל, כשהתבקש לומר את "כל התורה על רגל אחת" בחר לא להתייחס לא-להים, וכו'...]






תוקן על ידי - אמשלום - 31/07/2005 11:06:14

אמשלום,

א. הסבר זה נקט רש"י בפירושו השני. הקושי הוא לשוני, כיון שהוא אמר שזוהי "כל" התורה "כולה".

ב. אפשרי לשונית ("ואידך פירושה"), אם כי אפשר להתווכח עד כמה זה אפשרי מציאותית. על כל פנים זו פרשנות סבירה, אבל עם השלכות מרחיקות לכת.

ג. קשה מאוד לשונית, כיון שנאמר על השאר לא "ואידך זיל גמור", אלא "ואידך פירושה הוא זיל גמור". מודגש ששלב ב' הוא פירוש של שלב א'; ואז נצטרך לחזור לאופציה ב', על השלכותיה.

לכן סבירה יותר בעיני הפרשנות הראשונה של רש"י.

הפרעתוני,

לטעמי האישי (ואין בזה שום דבר שמחייב אותך, כמובן), כשקוראים אגדה בתלמוד, יש לקרוא אותה כאגדה בתלמוד (למשל: להשתמש בכלים ספרותיים, כדי להבין את הרעיונות והמסרים...). הניסיונות שלי להסבר למעלה, גם הם נובעים מגישתי זו.
אני מניחה, שלו הלל ושמאי היו מגישים לנו תכנית למבחן הגמר במכון הגיור המשותף (למשל), הם היו מנסחים אותה אחרת לגמרי מן הדרך בה בחר התלמוד להציג את הדברים כאן: זה סיפור, וככזה הוא משתמש בכלים אמנותיים-סיפוריים, וכך יש לקרוא אותם (שוב, לענ"ד) וללמוד מהם.

מעבר לפרט ה"שולי" הזה, אין לנו וויכוח כלל.

אני מסכים אתך דווקא. אבל לא הבנתי איך זה קשור לדיון לעיל, והיכן השתמשת בכלים ספרותיים לניתוח הטקסט דפה.

הפרעתוני ועמוסי,
דברי הפרעתוני דוחים את הצעתו של עמוסי. הרי כתוב שזה כל התורה ואידך פירושא הוא. ואיך ניתן לומר שהלל הביא רק רגל אחת מתוך שלוש.


מיכי

וכאנלוגיה אפשר לדמות את דברי בן עזאי,"זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה", לעומת דברי רבי עקיבה "ואהבת לריעך כמוך.." כמקבילה של דברי הלל

ריב,

'לרעך' דווקא, ודוקי היטב.

אגב, זה פותח אולי כיוון חשיבה נוסף: הרמיזה לכך שהגיור הוא בעצם היכנסות למערכת האחווה הישראלית הייחודית. כלומר, עיקר הגיור הוא בהצטרפות לעם ישראל, הצטרפות שמשמעה גם אחדות הדדית. וכל השאר הוא רק פירוש, שכן עצם המחויבות ההדדית מחייבת גם שלא תקדח חור בתא שלך, כדברי המשל הידוע.

נראים דברי אמשלום שהם בדרך הפשט יותר מדרשות שאר חברינו.

ואסביר את דעתי.

דברי הלל הם מועטים וקצרים, אך אנו רשאים להניח שהמספר סבר שהם ממצים את תשובתו לגר לעתיד.

יש כאן כמה ענינים קשים בתשובה קצרה זו, אך כולם יבואו על מקומם בשלום אם נניח שהלל לשיטתו, שאין צריך ללמוד את הכל כאחד, וזה מה שאמר לגר שהשאר צריך ללמוד, ושילך ללמוד.

לפיכך, איני רואה קושי בהנחה שהלל הציע לפני הגר רק חלק מהתורה. לפיכך, הלל יכול היה להתעלם מהנושא של אמונה בה' - אם כי מסתבר שזה דבר שאין צריך לומר, שהרי על דעת כן אדם מתגייר, לא מפני אמונתו בתורה, כדברי בוגי, אלא מפני אמונתו באלקים. והתורה באה אחר כך.

לפיכך, הלל התעלם גם מן המצוות השמעיות, הריטואליות, כגון קרבנות ופרה אדומה וכיו"ב. הריהו לשיטתו, כמו במעשה על הגר שהתגייר על מנת להיות כהן גדול, וגיירו הלל, למרות שזה תנאי שאי אפשר לקיים, ולפי פשטות הרמב"ם אין זה גיור כלל... אלא שסמך על כך שיבין הגר שזה לא בשבילו ולא יצטער שאין התנאי מתקיים.

לפיכך, אין לנו אלא דברי הלל כפשוטם, שהעמיד את מה שהגר צריך לדעת הוא ה"בין אדם לחברו", ואף זה ניתן להעמדה על עיקרון בודד, במובן השלילי, מה שאסור לעשות.

ופשוט הוא.

כיון שהגענו למעשה זה, אני מבקש להפנות את תשומת הלב לסיום דברי הלל. "אידך זיל גמור". צריך ללמוד.

מכאן למדנו שאע"פ שניתן לגייר את הגר בלי שהוא יודע עדיין את כל המצוות, על סמך ההנחה שהוא יקבל אותן כשידען, בכל זאת חובה עליו ללכת וללמוד.

איני בא לומר שמכאן משמע שיש לעסוק בתורה במובן הישיבתי הליטאי. אבל בהחלט ברור שהתורה עומדת על לימוד, על ידיעה, ועל קיום מתוך ידיעה. וכפי שאנו רואים כאן, זו היתה הבנתם של חז"ל.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

לא יפה.
התעלמת מהמילים 'אידך פירושה הוא', שלדבריך (ולדברי אמשלום) הן אינן מדוייקות. אלא אם כן (כפי שהעליתי באישי מול אמשלום), המשפט הזה כולו הוא תוספת תלמודית, שבאה לרכך את האמירה ש'כל התורה כולה' היא 'דעלך סני'. וצ"ע.