| נשלח ב-31/7/2005 11:30 |
 |
| |
ים בשלושת השבועות ותוקפם של מנהג וקבלה
שלום אני מעוניין הא מותר ללכת לים בין יז' בתמוז לראש חודש אב. תודה מראש
הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 29/10/2008 12:02:38
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 11:34 |
|
| |
קרוקודיל
ברוך הבא אל הפורום.
השאלה התפרסמה כבר באשכול המשאלות, ואני מעתיק את תשובתי משם.
***
התשובה לשאלתך מתחלקת לשנים. יש דברים שהם אסורים מהתורה ומדברי סופרים. ויש דברים התלויים במנהג.
א. מדין תורה אין לתשעה באב והימים שסביבו שום משמעות. אך חכמים, בגלל שחרב המקדש ביום זה, תיקנו לנהוג בו עינויים כמו ביום כיפור, מחמת האבלות וכדי לפתוח את הלב לתשובה. לכן אסור לאכול ולשתות ולסוך וכיו"ב. וכמובן, תקנות חכמים מחייבות את כל עם ישראל בכל הדורות.
כמו כן אסרו חכמים גם דברים מסויימים בשבוע שחל בו תשעה באב. כלומר, מיום ראשון בשבוע זה ועד לתשעה באב, (ועד בכלל). ביניהם כיבוס.
לעומת זאת, אין איסור על רחיצה בשבוע זה, למרות שתשעה באב עצמו אסור ברחיצה.
ב. נהגו בעם ישראל מזה מאות בשנים שלא להיכנס למרחץ של תענוג בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מרחיבים זאת החל מראש חודש אב, או קודם.
אמנם בדורנו, עקב הרגישות לנקיון, מן הראוי להתקלח במים (רצוי פושרים כלומר לא רחיצה של תענוג אלא נקיון) כל יום, לפי הצורך, עד תשעה באב.
רחיצה בים היא בכלל רחיצה של תענוג. לפיכך, אלו שנוהגים את המנהג הזה לא יסעו לים כדי לרחוץ בו.
מי חייב במנהג? זו שאלה קשה. אך מסתבר שאם לא ידעת על המנהג הזה, אינך חייב בו... זה שאתה קורא עליו לא הופך אותך לחייב במנהגים.
אמנם, מה שכתבתי שם זו דעתי, אך אוסיף שיש חולקים וסבורים שמנהגים כן מחייבים כל אחד. לפי גישתם אין ללכת לים.
ונזכור נא כי עיקר הצום והתענית הוא לעורר את הלב לתשובה, וכבר אמר הנביא: איזהו צום אבחרהו... פתח חרצובות רשע. כלומר לתקן דרכינו ובמיוחד בכל מה שקשור בין אדם לחברו. (אך כמובן אין זה מחליף את חובת הצום עצמו).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 11:53 |
|
| |
ב"ה.
מיימוני יקר,
השואל שאל על התקופה שבין שבעה עשר בתמוז ור"ח מנחם אב.
תשובתך מתייחסת עיקרה ככולה (מלבד שתי מילים אגביות 'או קודם'), לתקופה שבין ר"ח מנחם אב ותשעה באב.
האם ידוע לך על מנהג האוסר רחצה בים עד ר"ח מנ"א?
שמעתי פעמים רבות "שמועה" שכזו, ואצל כל רב ששאלתי התברר שזו "שמועה רחוקה" ואין דברים בגו.
אם בידך מקור למנהג האוסר, אודה לך אם תפרסמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 11:55 |
|
| |
שמעתי מא"מ שיח' שבזמנו שלמד בתל אביב לפני קום המדינה הם העלו עם הר"מ שלהם שמותר ללכת לים אפילו בשבעה עשר בתמוז עצמו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 12:26 |
|
| |
ירמיהו
דעתי היא שהדבר מותר גם בשבוע שחל בו תשעה באב.
אבל מנהגים יש בלי סוף. והם צומחים מדור לדור, ומתרבים פרא במיוחד בשנים האחרונות.
דעתי על מנהגים היא בדרך כלל שלילית מאד, אך לא הזדמן לי לדון בסיבות לזה ובשיטות השונות בדיני מנהג.
הסיבות לריבוי המנהגים הפסולים, שלא כתבתי עליהן בעצמי, נידונו בעיקר באשכולותיו של נישטאיך. ותשואות חן חן לו.
הלכה למעשה, בוודאי שמותר ללכת לים בתקופה זו, עד ראש חודש. כדבריך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 15:59 |
|
| |
אני באמת מודה לכם לכולכם.
אז הבנתי שעד ראש חודש אב זה בסדר שאלך לים. ובבקשה תביעו במפורש דעה האם מותר גם ללכת לים עד אותו בשבוע שחל בו תשעה באב.
תודה מראש.
ועוד משהו חשוב, שמתי לב שאחד מכם אמר שאם אני קורא ונחשף למנהגים אחרים והגבלות חדשות זה עדיין לא מחייב אותי אבל אני רוצה לאמר שאני חילוני וכל פעם שבא יום או שבוע או חודש שיש בהם מנהגים מסוימים אז אני הולך לפי המינימום אם אתם מבינים אותי. אז אני רוצה לדעת אם זה בסדר כי אחרי הכל יש לי זיקה לדעת.
שוב תודה מראש
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 16:43 |
|
| |
קרוק, רק תעשה לכולנו טובה, ותיזהר מהמדוזות!!!!
(מחקתי את החתימה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 19:07 |
|
| |
בס"ד
ע"פ מה שקיבלתי מרבותיי עד ר"ח אב מותר ללכת לים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 19:30 |
|
| |
קרוקודיל יקר
ראשית, על פי מה שכתבת, אני מבקש להביע הזדהות והערכה לדרך אשר אתה הולך בה. להתקרב לדת, להשתדל לשמור מצוות, אין דבר יקר וגדול מזה. אתה מזכה את עצמך ואת כל העולם מסביבך!
ולענין שאלתך, יש כאן שני ענינים.
א. השאלה הפרטית: עד מתי מותר ללכת לים.
ב. השאלה הכללית: אדם שמבקש להתקרב לשמירת מצוות, עד כמה הוא מחוייב במנהגים וחומרות.
ואלו הן התשובות:
א. מותר ללכת לים עד תשעה באב ולא עד בכלל.
ב. אין אדם שאינו יודע על מנהג חייב בו. יותר מכך, מנהג זה חיוב קהילתי. הדר בקהילה מסויימת צריך לנהוג מנהגי הקהילה כדי לא ליצור עימות עם מי שאינו נוהג כמוהו, ואינו מבין שמנהג אינו דין.
לפיכך, אין אתה חייב בשום מנהג.
ואוסיף:
הרוצה להתקרב לה', והרי זו מטרת המצוות, צריך ללמוד את ההלכות, ולקיים אותן לפי חשיבותן ולפי מה שביכולתו. ראוי להשקיע במצוות מן התורה, כגון שבת וכשרות. וכמובן, צריך ללמוד, כי אם לא לומדים, איך יודעים מה צריך ומה לא צריך לעשות?
לכן, לדעתי ראוי שתחפש לך שיעור קבוע שבו תוכל ללמוד ולהתקדם יותר ויותר. אם תרצה, תוכל לפנות אלי באישי כדי שאוכל להפנותך הלאה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 19:47 |
|
| |
תודה על התשובות של כולכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:09 |
|
| |
ב"ה.
מיימוני, לילה טוב!
כתבת: "מנהג זה חיוב קהילתי".
שאלה: האם רק? האם אין חיוב 'שושלתי', בחינת "מעשה אבותינו בידינו"?
זכור לי שלפני הנישואין, ביקשה נוות-ביתי רשות מאבי'ה להחליף את נוסח התפילה. הי'ה בזה אקט נימוסי גרידא?
תוקן על ידי - yirmiahu - 01/08/2005 0:09:08
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:25 |
|
| |
ירמיהו
(ברוך הבא אל הפורום. אמנם אתה כבר "ותיק", אבל זו פעם ראשונה שיוצא לנו לדון יחד בדברים).
יש שיטות שונות בתפיסת המנהג וחיוביו, וזה כבר בגמרא עצמה.
בפרק "מקום שנהגו" בפסחים מסופר על בני בישן (=כנראה בית שאן) שבאו אל ר' יוחנן וביקשו להתיר להם לרדת לים בערב שבת (לא מתאים לבית שאן הידועה לנו, ומן הסתם עמדו בזה המפרשים והחוקרים). ומדוע ביקשו? מפני שאבותיהם לא ירדו מפני שהיו עשירים, ונזהרו שלא לעשות מלאכה בערב שבת גם לפני חצות, או שמא חששו שמא יימשכו בים ויבואו לידי חילול שבת באונס ואילו הבנים, שלא היו עשירים כמותם, כבר היו זקוקים להיתר זה.
ענה להם ר' יוחנן: שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך.
כמובן, יש עוד סיבות שונות לחיובי מנהג, אך בעיקרן, עד כמה שאני זוכר, הנושא הוא מניעת מחלוקת.
אולם מדברי ר' יוחנן משתמע שהחיוב הוא מדברי סופרים, או מגזירת שלמה המלך, ואולי יש הסבר נוסף בדברים. על כל פנים, פשטות הדברים היא שמפני שהאבות נהגו באופן מסויים, קבלה זו חלה על עצמם ועל הבנים.
ודבר זה היה קשה בעיני מאז למדתי זאת לראשונה.
יש שלמדו מכאן שאכן חייבים הבנים במנהג האבות.
אמנם קשה היכן מצאנו בתורה שמתווספים מנהגים חדשים על דברי תורה - אך שמא זה בדיוק מה שהתחדש כאן. ואם תשאל מהיכן ידע זאת שלמה המלך שאנו מייחסים לו את משלי, תשובתך בצידך, כמו שנאמר במקומות אחרים בגמרא: הלכה למשה מסיני והעלה שלמה על הכתב.
ואם יש לפרש בצורה זו, אזי אתה צודק, ומנהגי ה"שושלת" מחייבים את הדורות הבאים.
אמנם יש לי הסבר אחר בדבר, וזוהי שיטתי:
הבנים האמינו שיש להם חיוב, מפני שראו שכך נהגו אבותיהם. וההנחה הפשוטה שלהם היתה שאם כך נהגו האבות, ממילא הם חייבים בדבר.
כשבאו אל ר' יוחנן, היו שתי תשובות אפשריות:
א. לגלות להם שהם טעו, שמדוע צריך מנהג האב לחייב את הבן (ושמא אף האב אינו חייב אם לא קיבל זאת על עצמו במפורש).
ב. להסכים עמהם שאכן הם חייבים.
ר' יוחנן בחר לדעתי בתשובה השניה, מפני שסבר שאם יגלה לבנים שבאמת אין הם חייבים במה שאבותיהם עשו, זה יכול לזעזע אותם יותר מדי. התורה נקנית, כמו דברים רבים אחרים, חבילות חבילות. אם מפרקים את החבילה כדי לומר: זה דאורייתא וזה דרבנן, וזה רק מנהג ובעצם אינו חיוב כלל - זה עלול להזיק, כי יש כאלו שיאמרו: אם זה אינו חיוב, הכל אינו חיוב.
ואכן מצאנו שיטות כאלו, אם גם לא לגבי סברת ר' יוחנן, בכללי המנהג ובמקומות המסתעפים (כגון שיטת הרמ"א שאין לבית דין להתיר דבר שהיתרו ייראה מוזר לבריות).
שמא תאמר שאף לשיטתי הרי סבר ר' יוחנן שאין לגלות לציבור שהמנהג אינו מחייב. תשובתי היא שהיום, כאשר המנהגים הפכו לחלק הארי של ספרי ההלכה שלנו, מצוה רבה להעמיד על האמת, ולהראות שיש להפריד בין מנהג לבין חיוב אמיתי מן הדין.
זו שיטתי. ומן הראוי היה להציג אותה ביתר יסודיות, אך כיון ששאלת, נמשכתי אחרי מקלדתי וכתבתי את שיטתי.
ואדרבה, נדון בה ויתבהרו הדברים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:35 |
|
| |
ב"ה.
מיימוני,
תודה!
אלא, שעדיין לא מובן לי:
אם "המנהגים הפכו לחלק הארי של ספרי ההלכה שלנו", הרי, שלמיטב הבנתי, יש להם מעמד מחייב יותר, הם כבר הלכה - "מנהג ישראל דין הוא"!!!
ולכאורה, אין להפריד "בין מנהג לבין חיוב אמיתי מן הדין", ע"ד שאין להפריד בין דאורייתא ודרבנן!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:39 |
|
| |
ירמיהו
חוששני שלא הבנתי את שאלתך, וכמדומה שיש בינינו גישות שונות להנחות היסוד.
אתה כתבת שאי אפשר להבדיל בין דאורייתא לבין דרבנן, ואי אפשר להבדיל בין מנהג לבין דין מפורש, שהרי "מנהג ישראל דין הוא".
ואני בעניותי סבור בדיוק הפוך:
א. יש להבדיל בין דאורייתא לבין דרבנן. למשל, שבמקום הצורך נדחה איסור דרבנן ואין נדחה איסור תורה, כגון מפני כבוד הבריות. כך שגם אם אין הבדל מצד זה שכולנו חייבים בכל תקנות חכמים כמו בדברי תורה, הרי יש נפקא-מינות מעשיות.
ב. מהיכן למדנו ש"מנהג ישראל דין הוא?". יש לברר דבר זה היטב, כי על זה עומד כל הבנין ש"אי אפשר להפריד", והריני אומר: אפשר ואפשר, ואף ראוי ומומלץ!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:49 |
|
| |
ב"ה.
מיימוני,
לא אופתע אם יתברר כי יש בינינו גישות שונות להנחות היסוד.
אני מנסה להבין את הגישה שלך, לפי הדברים שכתבת בתשובתך הקודמת.
אתה הסברת את שיטתך לבחירת ר' יוחנן באפשרות השני'ה בכך ש"אם מפרקים את החבילה.... זה עלול להזיק".
וכאן הבן שואל: מדוע דווקא כאשר המנהגים עלו מדרגה ו"הפכו לחלק הארי של ספרי ההלכה", אפשר, ואולי אף ראוי, להפריד את החבילה?
ושמא מלכתחילה לא הבנתי אותך כהלכה, אז, במטותא מינך, הבינני!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 09:17 |
|
| |
ירמיהו
אכן לא הסברתי עצמי היטב. יהיה עלי להאריך בהסבר זה, וכמדומה שראוי לו אשכול אחר.
דא עקא, שאיני יודע אם אמצא זמן כרגע. אנסה בל"נ.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
