| נשלח ב-10/8/2005 21:53 |
 |
| |
מיימוני,
לא באתי להוכיח דברים. באתי רק להציג את העמדה המנוגדת לשלך על מקורותיה, כדי שמי שמשום מה מעדיף להישאר בדעותיו הישנות ובדעות אבותיו, כל עוד אין הגיונו אונס אותו לזנחם, ידע על מה להתבסס. על אילו מקורות תלמודיים, ועל איזה ראשונים, ועל אילו סברות בנויה ההליכה אחר המנהגים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 22:56 |
|
| |
רבותי, אם תקלפו דברי מיימוני תראו שאין כאן טיעון תורני הלכתי, אלא טענת אונס, כשם שמי שאין לו יד ר"ל אינו יכול להניח תפליו והוא אנוס כך מיימוני אנוס הוא לגבי מנהגים. האיד(הפרוידאני לא היהודי) שלו דוחה את זה!
ואם קבלה היא נקבלה ואם לדין יש תשובה (סמיילי)
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 20:53 |
|
| |
תיקון טעות:
כתבתי לעיל שמדברי הרמב"ם נראה שלדעתו אין תוקף למנהגים אלא כדי שלא להחזיק במחלוקת. ואין הדברים נכונים.
גם הרמב"ם סובר מהחיוב לנהוג כחומרי מקום שיצא משם, אף שבזה אין משום מחלוקת, שהרי אינו דר כעת בין המחמירים. ומה שהוצרך לטעם של מפני המחלוקת לענין חומרי מקום שבא לשם, על כרחך הוא כדברי הפרי חדש, דדעת הרמב"ם היא דיש לילך אחר מקום שיצא משם בין לקולא ובין לחומרא.
|
|
|
|
|
