יעל משאלי: מי הזיז את הכפה שלי

באחד מכרכי "תחומין" (יח אולי?) ישנו דיון בנושא של "מיהו דתי". תושבי שכונה חדשה, שהובטח להם כי תהא נושאת אופי דתי, התלוננו על כך ששכניהם אינם דתיים. מעבר לעיון בשאלת "מקח טעות", ישנו גם דיון מעניין בשאלת הגדרת הדתיות, ואחת התשובות המאלפות שם היא זו של הרב ח"ד הלוי. אם יוכל מישהו מן הנגישים לכך, להעלות תשובתו כאן, נראה לי כי תהיה בכך ברכה להמשך הדיון.

בהקשר דברייך התפרסמה היום כתבה על המתרחש בישוב ניצן:
ויכוח בניצן: האם יש יותר מדי חילונים?

היישוב ניצן אמור לקלוט מאות משפחות, ועל פי התכנון צביונו אמור היה להיות דתי, אך כבר 100 משפחות חילוניות נקלטו בו. ועדת השרים לענייני התנתקות נדרשה לסוגייה, כמו גם לסוגיית הפיצוי המוקטן למאחרים להתפנות ובמענקים לחקלאים
דיאנה בחור-ניר

עתידו של היישוב ניצן, אליו מפונות משפחות רבות של מתנחלי גוש קטיף בימים אלה, לא ברור: האם יהיה זה יישוב חילוני עם מיעוט דתי או להיפך? יונתן בשיא, ראש מינהלת סל"ע, סקר בפני השרים את המצב שנוצר בניצן בוועדת השרים המיוחדת לעניין ההתנתקות שהתכנסה היום (ב'). לדבריו, "לפני שלושה שבועות המינהלת העריכה שיהיו בין 30 ל-50 משפחות חילוניות בניצן. נכון להיום 102 משפחות חילוניות מתגוררות במקום. תושבים החלו להתלונן בפני המינהלת על כך שצביון היישוב יתערער, בניגוד להחלטות קודמות". ביישוב אמורות להיקלט כ-900 משפחות בסך הכל.

כדי לפתור את הבעיה העלו אפשרות להוציא את החילוניים מרצון, או להוסיף יחידות דיור ולשמור על האיזון המקורי. כמו כן הציעו להותיר את המצב כפי שהוא.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, אמר בדיון: "אם חילונים רוצים לגור בניצן צריך לאפשר להם זאת. מראש שמו את הדתיים במקום שאין בו כביש".

שר הפנים, אופיר פינס, הסביר: "עם כל הכבוד, ניתן לגור יחד. יש מקומות שבהם עושים זאת. היישוב גם נבנה באופן מתאים".

בסופו של דבר הוחלט שצוות של מינהלת סל"ע ומשרד השיכון יטפל בקביעת הפרדה ראויה בין המתחמים ביישוב, עקב המתח שיכול להווצר בין הקהילות. כך שלמעשה יתנהל היישוב כשכונה דתית גדולה ובה שכונה חילונית קטנה יותר, שקרובה לכביש. זאת על מנת לאפשר יציאה בשבתות מבלי להפריע את מנוחת השבת של הדתיים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3121099,00.html

גו"ג,

הדיון אליו הפניתי עוסק באנשים שמגדירים עצמם דתיים, ולכן גם קנו דירה בשכונה דתית. הבעיה התעוררה, כאשר חלק מתושבי השכונה התלוננו ששכניהם אינם דתיים כלל (נדמה לי, שאחת הדוגמאות היתה, שהנשים הולכות בלא כיסוי ראש).

אנקדוטה:
חברי ביקשו לרשום את בנם לכיתה א' בבי"ס בו לומדים "דתיים" ו"חילוניים", כאשר ביה"ס מוודא שמספר התלמידים מכל "עדה" יהיה שווה. בראיון הקבלה, נשאלו ההורים האם הם נוסעים בשבת, וענו שלא. בכך, הם פסלו עצמם מלהשתייך ל"עדת החילונים" של ביה"ס. כשענו בחיוב על השאלה אם הם מדליקים אור בשבת, פסלו עצמם מלהשתייך ל"עדת הדתיים", ואחרי התלבטות והתחבטות של הצוות המראיין, הוחלט שלא יהיה לבנם מקום בביה"ס.
לו היה מקום בביה"ס ל"עדת המסורתיים", היו הורים אלה ובנם המקסים נקלטים בו באופן משביע רצון (וכך גם ילדים רבים יותר מן השכונה בה הוא נמצא - ובהחלט לא בלתי סביר בעיני, שזו אחת הסיבות מדוע אין זה כך, וד"ל ואכמ"ל).

משאלי כביכול מבקרת את ה'הם' מזוית ראיה ליברלית, אבל למעשה הזוית שלה היא היא חוסר הליברליות ופסילת האחר בהתגלמותה.

מישאלי לא רוצה להיות כפופה להלכה. זכותה. האם מישאלי היא היהודיה הראשונה שאינה חפצה בכפיפות להלכה? לא. דומני שכבר קדמוה כמה.

אם מישאלי אינה מעוניינת להיות "סתם" יהודיה חילונית, ר"ל, אלא חפצה בקשר עמוק למורשת היהודית מבלי להיות כפופה להלכה היא יכולה להצטרף לתנועה הרפורמית/קונסרבטיבית/רקו...איך שכותבים את זה, להצטרף למעגל החילונים העוסקים ביהדות כמו תלמידי עלמא וכיו"ב, או אפילו "סתם" להיות יהודיה מסורתית עם שני כיורים במטבח, בית כנסת בשבת וכיו"ב. משאלי לא מהרהרת באפשרויות כאלו. אדרבה, היא טורחת להצהיר שאין בה ולא "גיד חילוני" אחד (!). חוץ מה'אותנטיות' וה'אמינות' של ההצהרה הזו (אני למשל חושב שבכל אדם דתי בימינו יש כמה וכמה גידים כאלו, וזו לא בושה בעיני) אני חושב שהיא מבטאת חוסר סובלנות ופסילה של האחר במדה רבה מאשר זו של אלו שהיא יוצאת נגדם. מה כל כך מפריע למשאלי ול'אנחנו' שלה להגדיר את עצמם במגזר אחר?

וכמה מילים על הלעג - אני בהחלט רואה בו כלי ראוי לנגח אנשים שכל פרנסתם והגיגיהם הם פסילת האחר, מבלי להציע כל אלטרנטיבה או לבטא אמירה פוזיטיבית כלשהי (יסלח לי הסקס לפני הנישואין שלא התייחסתי אליו כאל אמירה פוזיטיבית כלשהי).

ממללא, דברים ברורים ופשוטים לענ"ד

ולמרות להטוטי הלשונות של החברים כאן וגודל חכמתם, עדיין לא הבנתי איך הפריכו את ההגיון הפשוט: ברצונך להיות מה שאת, גזונטירהייט, אבל אם ברצונך להשתייך לחוג מסויים בעל הגדרה וקודים ברורים, אתה חייב להתאים את עצמך, ואכן ללעוג ולהצביע על אבסורדיות בעליל, טיעון נכבד כלשעצמו הוא ואין מה לזלזל בו!

מיכי, אמנם קיצרתי בשאלתי אך רציתי מאד שדווקא אתה תתייחס אליה והתעלמת.
האם רפורמי הוא דתי?
אגב, כמי שאחת מאחיותיו התחרדה, הרי יש לי היום מקורות מוסמכים לשאלות מסויימות. על פי רבני תנועת החסידות המונח דתי אינו קיים כלל. יש יהודי שומר מצוות יותר ופחות. זהו. על פיהם כל דבר יהודי (יהודי על פי שיטתם, כמובן) שעושה יהודי כבר מקדם את כל עם ישראל.
אז אתה יכול ללעוג, כמובן, אבל כזכור על פי תפישת חז"ל (אחרי רבים להטות) אתה נמצא במיעוט.

לאחר קריאה של שני דפים רצופים בהערות מחכימות ובהערות עוקצניות משהו, דומה שניתן לסכם את הדברים בצורה הבאה, אם גם הידועה מראש, וכדי להקל על עצמי, אשתדל להשתמש במילים במובן המילוני הנפוץ יותר שלהן, ולא זה שהינו חדש, חריג, או נתון במחלוקת.

יש כאן כמה רמות, כפי שציין מואדיב:

א. הלכה - האם ההלכה מאשרת או דוחה את בקשתה של כותבת המאמר.

ב. סוציולוגיה. איך יש להתייחס אליה בכלי מחקר חברתי (איפה סיינפלד?).

ג. מילונאות. מה המובן המילוני של "יהודי", "דתי", ומי בעל סמכות לקבוע שימושים לשוניים כאלו.

כמדומה שמה שנאמר ממצה את מה שניתן להאמר, וכבר דנו בזאת בעבר.

אולם אני שומע משהו נוסף בתוך המאמר, או דרכו. ותמוה לי שהדבר הזה לא עלה עד כה באשכול.

אני שומע בתוכו קריאה של מישהי שמרגישה עצמה, ושגורמים לה להרגיש, שהיא בשולי המחנה, או מחוצה לו - והיא רוצה דווקא להשתייך.

יתכן שזה בלתי אפשרי מבחינה הלכתית. מעמדה של משעלי, לפי המאמר, הוא, כפי שצויין, מומרת לתאבון ביחס למצוות מסויימות ואולי גם אפיקורסית, אם היא נכשלה, כדברי מיכי, ב"מאי אהנו לי רבנן" (מה התועלת שיש לי בחכמים).

אבל, אולי בנימה חסידית, האם אין זה בולט שהמחברת מבקשת שלא יגזרו עליה נידוי? שלא ימנעו ממנה את מקומה בדת היהודית - שהיא מאד יקרה לליבה?

ברור שמה שהיא מבקשת הוא בלתי אפשרי. בלתי אפשרי הלכתית, כי ההלכה אינה יכולה להתיר מה שהיא מבקשת. וקשה מאד מבחינה סוציולוגית, מפני שהיחס המתבקש של אדם דתי ושומר הלכה למי שמציג עמדה משעלית כזו אינו אוהד. וכן ראוי להיות - כדי להגן על ההלכה ועל הנאמנות לה.

אבל בעיני דומה שאני שומע את מה שבחסידות מכנים "הניצוץ היהודי". את ה"גם אני רוצה להיות בפנים". ו"גם" זה הינו כה כואב, עד שלשמו היא מוכנה לתקוף את מה שמצטייר לה כצרות אופקים של מי שכן נמצא במסגרת.

נכון, ה"גם אני בפנים" הזה יכול לנבוע לא רק מחמת השתוקקות פנימית של הנפש להשתייך לחוג שומרי המצוות. זה גם יכול לנבוע מסיבות ביוגרפיות, פסיכולוגיות, סוציולוגיות ואחרות.

אבל אני נוטה לדון לכף זכות, וסבור שהכותבת רוצה מאד להיות אורתודוכסית, גם אם לא בעיקר בשל המניע היהודי שבנפש.

לפיכך, אולי התשובה הראויה לה, היא להסביר לה מדוע ההלכה ואורח החיים שהיא חפצה בו אינם עולים בקנה אחד. כלומר - להתייחס לטרוניה שלה באופן קוגניטיבי.

***
מגי אדם

ברוכה הבאה אל הפורום! וכמה טוב שאת יודעת לקדם את עצמך!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו