האם באמת אצלינו המצב תקין?

חינוך "החינם" יקר מדי, והבת הפסיקה ללמוד

במקום ללמוד בבי"ס שגובה תשלום לא חוקי, לומדת הבת באוניברסיטה הפתוחה (וואלה!)
תושב ירושלים לא שולח את בתו בת ה-15 לביה"ס כבר שנה, לאחר שלא הצליח למצוא מוסד ממלכתי-דתי לבנות שלא דורש אלפי שקלים....

באחד הבקרים השבוע קיבל נעם עזרא, תושב ירושלים, שיחת טלפון מהמשטרה. "אתה מוזמן לחקירה", הודיע לו השוטר התורן. כשתהה מה פשעו נענה, במבוכת מה, שמדובר בעבירה על "חוק חינוך חובה חינם".

עזרא התייצב לחקירה מגובה במסמכים רבים ולדבריו, זכה ליחס אמפתי מהחוקר, שאף רמז לו שהתיק נגדו ייסגר עקב חוסר עניין של המשטרה בו. עזרא התאכזב; הוא דווקא מעוניין להגיע לבית המשפט, כדי שייקבע סופית מי העבריין האמיתי בסיפור: הוא או הרשויות.

כבר שנה שלמה שבתו רווית בת ה-15 אינה רשומה באף בית ספר, וכבר יותר משנה שעזרא מנהל מאבק מר עם מינהלת החינוך בירושלים (מנח"י). מבחינתו, לימודי בתו במערכת החינוך בעיר הפכו לעניין עקרוני הנוגע לעובדת היות החינוך לא רק חובה, אלא גם חינם, ומחובת הרשויות לספקו. לדברי עזרא, על אף חיפושיו הרבים, הוא לא הצליח למצוא מוסד לבנות במערכת הממלכתית-דתית בירושלים שאינו דורש מההורים אלפי שקלים בשביל הלימודים בו.

הגבייה נעשית בניגוד לחוק, תוך עצימת עיניים של כל הגורמים הממונים. "הם מפירים את החוק, איזו זכות יש להם לבוא בטענות אלי?" תוהה עזרא. ב"מדרשת עמליה לבנות", למשל, גובים 5,400 שקל בשנה בעבור תלמידה; בבית הספר העירוני "אוולינה דה רוטשילד" הסכום תופח ל-6,500 שקל, ו"בחורב" הוא כבר מתקרב ל-10,000 שקל. לדברי עזרא, אין בית ספר ממלכתי-דתי לבנות בעיר שגובה פחות מ-5,000 שקל לשנה. עזרא נדרש לשלם סכום נוסף, של יותר מ-1,000 שקל, בשביל נסיעות, שכן עיריית ירושלים אינה מספקת הסעות לכל התלמידים בעיר. לפיכך, הוא אומר, "אם רשות החינוך בעיר אינה מספקת לילדיי חינוך חינם כמתחייב, היא לא יכולה לחייב אותי לשלם דווקא למוסדות שלה". השנה למדה רווית עזרא קורס למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה.
כמיליארד ש"ח בשנה נגבים שלא כחוק

סעיף 6 בחוק לימוד חובה מאפשר לבתי ספר לגבות תשלומים בעבור שירותים שהם מעבר לחובת הלימוד, באישורם של שר החינוך וועדת החינוך של הכנסת. תשלומים אלה כוללים תשלום חובה אחד - ביטוח תאונות אישיות על סך 28 שקל בשנה - ותשלום על פעילויות מיוחדות דוגמת טיולים, הצגות ומסיבות, המוגדר כתשלום רשות. אלא שבתי ספר רבים, בייחוד כאלה הנהנים משם טוב ומאוכלוסייה מהמעמד הבינוני-גבוה, גובים תשלומים נוספים, המסתתרים לרוב תחת הסעיף "תוכנית לימודים נוספת (תל"ן)". סכומים אלה, שגבייתם אמורה להיעשות בתנאי שהושגה הסכמתם של כל ההורים, מיועדים לתוספת שעות לימוד, לתגבור ולשיעורי עזר, ולעתים מנוצלים לפיצול כיתות. מובן שגבייה שכזו מעמיקה את הפערים בחינוך בין השכבות השונות.

בקיץ שעבר אישרה ועדת החינוך טבלת תשלומי הורים מותרים, הנעה מ-243 שקל לילד בגן ועד 1,260 שקל לתלמיד י"ב. סכום מקסימום נוסף אושר עבור תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) - 339 שקל לשלוש שעות תוכנית. כל גבייה מעבר לכך היא בלתי חוקית. סכומים אלה אושרו ברגע האחרון לפני פתיחת הלימודים, כשבחודשים שקדמו לכך סירבה ועדת החינוך לאשר תשלומי הורים. גם יו"ר ועדת החינוך הנוכחי, אברהם פורז (שינוי), הודיע שהוועדה לא תאשר תשלומי הורים לשנת הלימודים הקרובה.

בשנה שעברה, בעקבות מרד ועדת החינוך, הקים משרד החינוך ועדה שתמצא מקור תקציבי חלופי למימון הפעילויות הנוספות. הוועדה אימצה כמסקנה את ההמלצה להפוך את תשלומי ההורים למס כללי - פרומיל מתשלומי כל אזרח לביטוח הלאומי. ההמלצה, שהועלתה כבר לפני יותר מעשור, נדחתה כצפוי על ידי משרד האוצר. פורז מנסה כרגע להילחם בהחלטה, ודורש משר האוצר, בנימין נתניהו, להתייצב בפני הוועדה ולהסביר את שיקוליו. אלא שמה שמתרחש בכנסת משפיע מעט מאוד על השטח - בחודש האחרון כבר החלו להישלח להורים ברחבי הארץ דרישות תשלום לשנה הבאה, אף שהכנסת בכלל לא אישרה עדיין את הגבייה.

לדברי גדעון בן דרור, המשמש כיועץ לוועדת החינוך בכנסת, מעולם לא נאסף, על ידי משרד החינוך או כל גוף אחר, מידע מפורט על גובה התשלומים הבלתי חוקיים שנגבים מההורים, ולא נעשה פילוח של בתי הספר בהם גובים תשלומים כאלה. "ברגע שיש נתונים, חייבים לעשות משהו לגביהם, ואת זה אף אחד כנראה לא רוצה לעשות", אומר בן דרור. מסמך רקע של המרכז למחקר ומידע בכנסת מ-2004 ניסה לאמוד של התשלום המינימלי (המותר) שנגבה מההורים לעומת התשלום המקסימלי, בהסתמך על סקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להוצאה הפרטית של משקי בית על חינוך.

לפי המסמך, תשלומי ההורים המותרים עומדים על כ-1.76 מיליארד שקל לשנה, בעוד התשלום המקסימלי עומד על 2.69 מיליארד שקל - כמיליארד שקל נגבים מדי שנה שלא כחוק או בתחום האפור של החוק.

לדברי מוטי בנאו, הממונה על הביקור הסדיר במשרד החינוך, המקרה של עזרא חריג, שכן רק לעתים נדירות מפעיל המשרד סנקציות כמו פנייה למשטרה והגשת כתב אישום. לדבריו, מדי שנה רק שמונה עד עשרה מקרים מגיעים למשטרה. "במקרה זה הניסיון לפתור את הבעיה נמשך כשנה. כשהאב סירב לפתרונות שהוצעו לו, פנינו למשטרה".

ממנח"י נמסר בתגובה, כי "מנח"י ומשרד החינוך הציעו להורי התלמידה חלופות ראויות בבתי הספר 'א.ד. רוטשילד' ו'מדרשת עמליה', אך אלה נדחו על ידי ההורים בתואנות שונות. יצוין כי מוסדות ממלכתיים דתיים רבים במדינה גובים כספי הורים גבוהים כתשלום מרצון. פנייתו של האב למנכ"ל משרד החינוך בנושא מימון ההסעות נדחו על הסף".
חוק חינוך חינם?

סכומים המותרים לגבייה: בין 243 שקלים לילד בגן עד 1260 שקלים לילד בכיתה י"ב עבור פעילות חברתית, טיולים, מסיבת סיום וביטוח תאונות. בנוסף, מותר לגבות עוד 399 שקלים עבור תוכנית לימודים נוספת.


בתי ספר ממלכתיים עירוניים: מקומות הנחשבים יוקרתיים או בעלי ייחוד גובים תשלומים גבוהים מהמותר. בית הספר "קשת" בירושלים - 4,000, בית הספר רמת כורזים - 1,800 שקל וחלק מבתי הספר הדמוקרטים גובים בין 6,000-8,000 שקלים.

בתי ספר במגזר הממלכתי-דתי: בחלקם נהוגה גבייה של אלפי שקלים עבור תוכניות נוספות למשל, תיכון אוולינה דה רוטשילד לבנות בירושלים - 5,500-7,280 שקלים, אמי"ת דרור - 9,000 שקלים. הרטמן - 10,000 שקלים.

בתי ספר במגזרים הערבי והחרדי לרוב אינם גובים יותר מהמותר.
האמנם אצלינו מצב תקין? ומה עם כל ההיטלים למיניהם של הסמינרים ובתי הספר?