איך ממנים משוגע בתפקיד רב ראשי?!
קיבלתי עכשיו מיום ליום לרגל הויכוחים כאן בפורום.
מי שלא רוצה לקרוא יכול לעבור לאשכול הבא, או להביא משהו מעיתון נוסף, אגב למה אין לנו נציג פה מארבע כנפות?
-------------------------------
הרב משה שפיר/עונג שבת
משוגע בתפקיד רב ראשי
בפרשת השבוע אנו קוראים על גבולות ארץ ישראל ונתינתה לעם עולם מאת בורא עולם. בין אבני הגבול מוזכרים שמות מוכרים כמו מעלה עקרבים, עצמונה, חצר אדר ואחרים. קשה שלא להניח את האצבע ולהיזכר ואפילו ללא קשר מהותי בחצר אדר ועצמונה האחרים, אלו שניצבו לפני שנים לא רבות לצידה של ימית כשהוחזרו עימה.
כותב השורות סייר שם באותם ימים, כיום הזיכרונות צפים ועולים. גם אז היו אלו אתרים מושקעים ויפיפיים, ישובים של אנשים יקרים שטיפחו בחריצות יהודית חקלאות נדירה ומגורים ליד חופי ים מרתקים.
אם זכרוני אינו בוגד בי הרי שגם אז ארגנו אוהדי הארץ מפגן תמיכה אדיר בצורת נחילי אוטובוסים שהגיעו באהדה מכל הארץ, היו שם רבבות איש כואבים שצעדו מישוב ליישוב מחצר אדר לעצמונה ומעצמונה לימית וחוזר חלילה – אך דבר לא עזר לאיש.
הפעם שרון המיומן חוזר על ההפקה ומנסה לעשותה שנית כאשר כעת אין חולק על כך שהיא הרבה הרבה יותר כואבת וגם הרבה פחות צודקת מאז. אומנם, אם לא יקרה נס של הרגע האחרון – כפי שהדברים נראים כעת הרי שההינתקות קום תקום.
השאלה הגדולה היא היאך זה קורה להם, הקושיה הבלתי פתירה בכל הניתוק הזה היא היאך יתכן שדווקא צוות המורכב מראש ממשלה, שר בטחון, צבא רמטכ"ל ומפכ"ל הכי ימניים ששייך, דווקא הם אלו המוציאים לפועל את הביתוק הגרדומי הזה.
כאילו בכדי להגדיל את המוזרות הם אפילו מינו את ראש מנהלת ההינתקות מאותו זן עצמו. הרמוניה הנשמעת בדיוק כמו אמא צימחונית המסבירה לבנה מדוע כדאי לו לגמור את מנת הבשר, כי זה בריא.
אבל איך? איך זה עובד בעצם?
אולי הסיפור הבא יסביר זאת:
היה זה נער צעיר בגילו המתבגר, רופאיו טענו בעוז כי מקומו אינו במסגרת לימודים רגילה אלא בבית משוגעים סטנדרטי.
הוריו לא רק שהסכימו אלא אפילו נאנחו בתחושת הקלה, לא קל לחיות עם תעלוליו הבלתי צפויים של התכשיט בעל המעוף ממנו הם סובלים.
החתן עצמו מאידך, לא היה מרוצה מהסידור שנכפה עליו, "אני מוכן להיות בכל מסגרת רק לא בבית משוגעים, כי אינני משוגע..." טען בעוז.
אילו היה זה השיגעון היחידי, די היה בו בכדי להוכיח את מידת שפיותו.
מה לא עשו, הבטיחו מתנות ופרסים, תעסוקות ובילויים מרתקים, וכלום.
אפילו הכריחו אותו בכפיה וגם זה לא עבד- קשה לשכנע משוגע שהוא כזה.
משהחל הנער להוות נזק סביבתי מגודל, החליטו ההורים המסורים לחלות את פניו של הגאון האדיר רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל שנודע בפיקחותו העצומה ולשמוע לעצתו.
הביאו אותו אלי, אמר הרב.
הרב האזין לבחור שפרק בדמעות נרגשות את תסכולו על כל הרעים שזוממים להכניס מוכשר שכמותו לבית משוגעים ולגרום לו אולי לנזק בלתי הפיך לכל חייו.
צודק, אתה לא משוגע בכלל, אני מסכים איתך, לאט לו הרב.
אגב יש לי בקשה קטנה, המשיך הרב, באותה נימה, ובחשיבות מרבית.
ראה אני הנני אחד הרבנים מרבני ירושלים, מגיעות אלי שאלות הלכתיות רבות מהעיר ומהעולם כולו, איני יכול להתגבר על הכל לבדי ולפיכך יש לי את תלמידי העוסקים עימי בהוראה.
חשבתי, שמן הראוי שאני ימנה רב פוסק הלכות במוסד שבו אתה מכיר כבר, כך יהיה מי שיעדכן אותי על הכשרות או על השאלות השונות הקורות שם.
האם תסכים לשמש כרב המוסד.
בום.
הנער עיכל במהירות אופיינית את הפוטנציאל, הניע ראשו בהבנה והסכים:
"אם הרב מבקש מי אני שיסרב..."
הייתה תשובתו המצטנעת.
הרב לא פספס שנייה, ותוך דקות ספורות חתם לו על ה"מינוי" הנכסף.
אל מול עיניהם הנדהמות של ההורים שחזו בדיאלוג הארוך ביותר שניהל אי מי בחייו של בנם, הרב סמך את ידיו על ראש "תלמידו" המיוחד וחנך אותו לתפקידו החדש.
מאותו יום או לו למי שערער על מקומו הטבעי של הנער בבית המשוגעים הירושלמי.
התרגיל הוא פשוט: כשאתה בתפקיד אתה עושה גם דברים שאינם לרוחך, כשאתה בכובע של רמטכ"ל או מפכ"ל אתה מסביר לעצמך שמותר לך לעשות גם נגד מצפונך כי כעת אתה ממלא תפקיד, וזה לא ממש אתה של תמול שלשום, כך קל להיכנס אפילו לבית משוגעים למצפון מסבירים שזה לא אני, זה התפקיד.
תורמת לזה גם הגאווה המקצועית והיחס הרם שרוחשים הסובבים לעמדה ולמדים, זה כידוע וירוס מדבק שאינו רואה ממטר.
גם אריק שרון הסביר את זה לעצמו יום אחד, הוא העדיף לנסח זאת בסגנונו הפיוטי שלו, כאשר ההבנה ברורה: אם אריק יחליף את תפקידו כראש הממשלה בחלום בלהות אחד עם מאן דהו מהממתינים בתור, נוכל למצוא אותו רק בראש ההפגנות בואכה צומת כיסופים, אולי אפילו עם כיפה שחורה מאותם ימים.
זו אחת ההבנות לפרדוקס המתפשט הזה .
***
במחשבה שנייה, אולי גם אנו עצמינו מופעלים יום יום בצורה הזאת, העולם מעניק לנו שלל תפקידים וכובעים שמרשימים אפילו אותנו. לא כאן המקום להיכנס לפרטים, אך לב יודע מרת נפשו, במבט לאחור מתברר שרבים רבים ממעשינו לא היו נעשים ללא אוירה או תואר עוטפים שהולבשו עליהם בחכמה מבעוד מועד. עשינו מה שלא התאים לנו כי... אכן, בתלונות נוכל לבוא רק אל השטן.
 |
|
|
