| נשלח ב-21/7/2002 01:59 |
 |
| |
עתיד עולם הישיבות החרדי
"מפורסם שנית לבקשת מנהל האתר"
בפורום שכן הובא המאמר הבא שתאר מפגש אינטלקטואלי של כ 2500 ישראלים למשך 3 ימים שעסק בנושאים שונים של מה שהם קראו "ישראליות" ויהודיות". בין דברי המאמר היו גם הדברים הבאים:
"בדיון "החרדים, ממה הם חרדים כיום?", הרשה לעצמו הרב ישעיה שטיינברגר לומר
דברים חריפים על מצב הישיבות בעולם החרדי. שטיינברגר, ראש ישיבת ההסדר בכותל
ורב שכונת רמת שרת, יצא נגד השיטה שרוב הרבנים מעדיפים להתייחס אליה ביראת
כבוד. על פי משנתו של שטיינברגר, "חברת הלומדים", שהיא לכאורה האידיאל
החרדי, יסודה בטעות. השיטה ששולחת את כל הצעירים ללמוד אינה מחויבת המציאות
וגם לא מהתורה, הכול עומד להשתנות ואלה למעשה ימיה האחרונים של החברה החרדית
כפי שאנחנו מכירים אותה ביש ראל. תקופת החיזוק, שהחזון איש הכריז עליה לאחר
הכחדת עולם הישיבות של מזרח אירופה, תגיע בקרוב אל קיצה, על פי שטיינברגר,
"התקופה של החיזוק התארכה בגלל דרישתו של הרב ש"ך שנרתע משינויים", סיכם
שטיינברגר, וכך גדל הציבור הזה מעל ומעבר לתכנון. במילים אחרות, התוכנית,
איך לומר, הצליחה מעל למשוער וכתוצאה מכך "הציבור החרדי משלם מחיר גבוה שאף
מאיים למוטט אותו מבפנים", אומר נרי הורוביץ, חוקר מאוניברסיטת בר אילן
שהשתתף בדיון. הורוביץ מתאר את המצב בישיבות כ"קטסטרופלי". לדבריו, ראשי
הציבור החרדי מודעים לחומרת המצב וכי לשם השלמת המהלך המסתמן אחרי מותו של
הרב ש"ך, דרושה כעת נדיבות מצד החברה הישראלית החילונית ולא התחשבנות
והוקעה.
רוח חיה בכנס רוחני
"בין משתתפי הכנס בכפר בלום היו כ-40 אחוז דתיים והיתר לא דתיים, רובם היו
נשים", אומר הוגה הכנס, הפרופסור הרב נפתלי רוטנברג, מנהל שותף של המרכז
לזהות יהודית במכון ון ליר, בוגר ישיבות ליטאיות וחוקר בפילוסופיה של המדע.
רוטנברג, דמות נדירה בנוף הישראלי, הן מהצד החרדי והן מהצד האקדמי, ולו רק
בשל מעורבותו העמוקה והקשת הרחבה של תחומים שבהם הוא עוסק, היה הרוח החיה
מאחורי האירוע בכפר בלום. שני השיעורים שהעביר עסקו באהבה שבין איש לאישה.
בשפה מלומדת אך נהירה לכול, הוא ריתק במשך יותר משעה כ-300 אנשים, כשסיפר,
מזווית ראייה חדשנית, את סיפור רבי עקיבא ורחל אשתו. לרוטנברג ביקורת קשה על
שיטות הלימוד של טקסטים יהודיים, בכל המוסדות, דתיים ולא דתיים כאחד: "שיטת
הלימוד היא ידע חוסם", הוא מבהיר. "מקבעים כמה עקרונות ותפיסות עולם".
לרוטנברג, על אף היותו איש אקדמיה מובהק, אין בעיה עם הנהירה האופנתית אחר
המיסטיקה. לדעתו גם בימי התלמוד ובימי הביניים היו תופעות כאלה ומה שחשוב
הוא להתרחק מספקולנטים ושרלטנים, בעיקר כאלה המנצלים צרכים אנושיים
לפוליטיקה.
בשיחה שהתקיימה אחרי הכנס סיפר רוטנברג כ י דווקא מוסד ון ליר, למרות
דימויו החילוני, הפך למקום מפגש מוצלח בין אנשי אקדמיה לבין ראשי ישיבות:
"בשיח בין העולמות, שנמשך כבר שש שנים במכון ון ליר, מתקיים דיאלוג עם
העולם החרדי. אנשי רוח, מחנכים, ראשי ישיבות שבאו אלינו וישבו עם
פרופסורים, ודנו על הנושא איך בכל זאת חיים ביחד. כל זמן שהדיאלוג עסק בזה,
המפגשים נמשכו והצליחו. השנה ניסינו לעבור ללימוד טקסטים ביחד ודווקא אז
התעוררו קשיים, אבל אנחנו ממשיכים". לדברי רוטנברג, נוכחותם של חרדים בון
ליר, שהפכה עם הזמן לטבעית, יצרה מסגרות נוספות לדיאלוגים. "דבר אחד ברור",
הוא ממשיך , "אלינו הם לא שולחים את מי שהם שולחים באופן מסורתי לדבר עם
חילוניים, עם התקשורת, אלא את אנשי ההגות ברמה הגבוהה ביותר שלהם. רוטנברג
מאשר שאכן קיים מתח עצום בעולם החרדי, בין הנטייה להיבדלות לבין מעורבות.
"נסענו לבקר אצלם בבני ברק, כפי שהם באו אלינו לון ליר. שאלנו אותם איך הם
מיישבים את הסתירה בין 'כבודה של בת מלך פנימה' עם העובדה שהנשים שלהן
יוצאות מחוץ לבית לפרנס אותם. הם השיבו שזאת הוראת שעה".
וזה סיפק אתכם?
"שאלנו אותם כמה זמן נמשכת אצלם השעה הזא ת".
על המתרחש בחברה החרדית אומר רוטנברג כי הם שילמו מחיר יקר מאוד, הרבה מעבר
למה שהציבור החילוני משער. "כדי להוציא גדול אחד בתורה, הם נאלצו לשלם
במעורבות בחברה הישראלית, בכניסה לחיים הפוליטיים, בהתערבות בשלטון, מחיר
כבד מאוד עבורם".
(כל הזמן)
ענין אותי לדעת האם מישהו מכם שותף לדעתו של הנ"ל אודות שינוי שעומד להתרחש בעולם הישיבות בעקבות פטירתו של הרב שך זצ"ל, ואם כן, איזה שינוי נראה לכם שיעשה על ידי הממסד הקיים, אם בכלל אפשרי דבר כזה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2002 07:43 |
|
| |
'תהא השעה הזאת שעת רחמים'
אורבערפל,
הרעיונות הבסיסיים של המאמר, מעניינים ובעלי צד אובייקטיבי. אך מכאן ולהגדרות בומבסטיות ונבואות משמחות או מפחידות, רב הדרך.
כמאמר מוסגר אציין, שניסיוני האקדמי, הכירותי את גלריית ה'גדוילים' והשתתפותי במושבי סלונים כמו ואן ליר וגג אלפסי, היא היא הנותנת לי חוסר אימון ב'קיטורים' שלהם.
שמעתי פעם מרב (מה'גדוילים' המובהקים) שהתבטא מליצית על הכתוב בתהילים קי"ט 'סעפים שנאתי ותורתך אהבתי', שהיינו, היודעים לומר על כל דיון: 'זה כתוב בסעיף זה וזה כתוב בסעיף זה', אבל בתוכן העמוק של הדברים 'תורתך', אינם מבינים.
רוב האקדמאים שפגשתי עד היום, יודעים מקסימום להשתרע על קילומטרים אורך ורוחב, אבל לעומק, סנטימטרים ספורים בלבד.
לו היו מקטרים לעצמם ולא מפרסמים לאחרים, דיינו. לו היו גם מפרסמים, אבל לא היו מקטרים על חשבון משלמי המיסים, דיינו. 'די, די, דיינו...'.
חזרה למאמר, אם ניקח רק עובדות אובייקטיביות, נשים לב לכמה נקודות.
1. הרב שהזכרת, היה בראש ההנהגה הליטאית במשך כיובל שנים. בנוסף לגישתו האגרסיבית (לאו דווקא שלילית), תרמה נקודה זו לכוחו הכמעט בלעדי בעולם הישיבות. (אחד מראשי הישיבות התבטא, שללא ספק ניתן היה לברך עליו 'שכוחו וגבורתו מלא עולם')
כיום מחולק הכוח, (איני מפרט שמות, מחמת הרוח הא-פוליטי של הפורום) ולנושאי הכוח ישנה יחסית יותר ליבראליות. גם מאחר והם התחילו לשאת את הכוח בגיל מבוגר יחסית, יש להניח (ולקוות) שצבירת כוח כזו, לא תחזור על עצמה.
2. השמרנות האידיאולוגית בעולם הישיבות מתרפה, לא רק מחמת האינטרנט שעדיין לא קנה שביתה גמורה בעולם הישיבות, אלא מחמת התפתחות המחשבה. בהרבה ישיבות נושבת רוח פתיחות, למורת רוח ראשיהן ושאר המחשיבים את עצמם כשומרי מפתחות הכלא המחשבתי הפונדמנטאליסטי.
3. המחנק הכלכלי מורגש יותר. לא רק מפאת גזירות השולטים, אלא גם כי מקורות התמיכה לאלו שתורתם אומנותם, נתדלדלו.
בתחילת עידן אופנת ה'כויללים', היו הורי האברכים בעלי פרנסה ועכשיו הם בעצמם 'כויללניקים'.
כל זה מוביל להתפתחות המרומזת במאמר (המבטא הרבה הגדרות, ללא תסריט מעשי ברור), דהיינו הגברת עירוי בני הישיבות, ביצירת חיים מעשיים. אבל לגבי הקצב, אם הוא יהיה מהיר ופתאומי כקריסת הקומוניזם, או ייעשה בהדרגה שקטה, זאת לא נוכל לדעת, למרות הפרוגנוזה של נביאי האקדמיה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2002 09:18 |
|
| |
אור ובוגי, תודה.
עוד מילה על היחס בין ה'מרחיבים' יודעי הסעיפים, ל'מעמיקים' יודעי העקרונות, עליו העיר בוגי.
ה'מעמיק' שהוא בדרך כלל מבקש אמת בלתי נלאה המוכן ללמוד מכל מלמדיו בילדותיות טהורה ולא לגבש עמדה סופנית לגבי שום נושא, זוכה לתואר 'ילדותי לא מגובש' מפי ה'מרחיב', שאינו שם לב שבמשפט כזה הוא מסגיר את עצמו כ'מבוגר ותקוע'.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2002 11:56 |
|
| |
נושא מעניין, אך כפי שהעיר בוגי, ספקולטיבי.
הערה. בשם אחד מגדולי ראשי הישיבות נשמע, שכיום לבחורי ישיבה קטנה בשיעור ב' יכולת לימוד, שלפני כחמישים שנה היתה לבחורים המתקדמים שבישיבה גדולה.
זאת הודות לדרישה ההגיונית שנכנסה ללימודים. אם כי עם ההבנה הטובה, דרוש גם ידע רחב, לזה השאירו את לימוד אחר הצהריים.
דבר זה קרה בניגוד לדרישות חוזרות של המנהיג אותו הזכיר אור, שילמדו גם בבוקר במהירות, "בטעם של פעם", כי "אין לשנות".
בנוגע להערתך, יענטע, אמר פעם משגיח מפורסם: "כל המידות הטובות, אם אין אור הענווה מתנוצץ עליהן, אז זה בבחינת נזם זהב באף חזיר", היינו שהגאווה מכניסה ריח רע לכל מידה טובה ולכל כישרון.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/21/2002 12:37:49 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2003 06:58 |
|
| |
כדאי לקרוא את דברי סיינפלד בסווגו את החברה החרדית [בפורום בח' חרדים]:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=276808
הוא סיווג לארבע, אבל ניתן להוסיף את הטרנד של התפכחות מן היסוד, אודותיו כתב שם עוצו כסוג חמישי.
גם אם לטרנד זה עליות וירידות, הרי הוא פורח פה ושם ומטבעו נוע ינוע, אלא שזו שאלה של זמן עד כמה יכולת הסכר המנסה לעצרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 14:43 |
|
| |
האיש הזה מר נפתי רוטנברג מתיימר לייצג איזו עמדה של מוסד ואן ליר באשר לעולם הישיבות הליטאיות. למיטב ידיעתי הוא מומחה מטעם עצמו לנושא זה . עלה על הפלטפורמה הזו ומנסה לנכס לו עמדות פשטניות כמנוף לקריירה אישית ותו לא.
נכון יששי אי אילו חרדים המשוחחים איתו מפאת כבודו של מכון ואן ליר אבל לא מכבודו של האיש המשמיץ ללא הרף את עולם הישיבות בצורה רדודה למדי.. לעניות דעתי הוא למד לא יותר מאשר בישיבה קטנה"קמיניץ" בעיה"ק. ואין כאן מקום להאריך.
ובאשר לעתיד עולם הישיבות.. בגלל היקףן הגדול ומספרן הרב קשה לנתח את הנעשה ב תוכן בצורה כוללנית וגורפת. יש ישיבות מעולות ברמתן כמו "אור ישראל" או "הר המור" החרדלית ויש ישיבות ל"פליטים" שאינם מוצאים את מקומם בעולם המעשה בגלל בעיות הצבא וכדומה וביניהם יש ישיבות הנעות על סרגל איכות ארוך מאד.
המתודוליגה הלמדנית ממשיכה לבעוט ולגרות את השכל של המוכשרים ולגרום לפחות מוכשירם ללחפש את מקומם ..לא שם.. זה עולם מאד תחרותי.. למרות אי קיום בחינות או תעודות גמר
כל שנכתב היה פתיח לדיון ארוך
ץ
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2010 21:26 |
|
| |
עד שמדברים על העתיד צריך לדבר על ההוה העגום, והוא, מספר עצום של בטלנים שלא יודעים למה הם קמים
בבוקר.
מיימוני ושאר בכירי הפורום הניחו לדיונים התיאורטים בקבלה ובזוהר, והפנו את מירצכם לפיתרון הבעיות הבוערות שזו אחת מהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2010 12:51 |
|
| |
גם אני הקטן מצטרף לקריאת קדשו של התשבי!
החולצו חושים להציל את אחינו בנ"י דמתקריא חרדים אשר אני נמנה עמהם.
אשר ההמון אשר בקרבם הולכים ונבערים מיום ליום ומשקיעים כל מרצם ואונם בהאדרת מפלגתם חצרם וכד' ובהכפשת שמם של העומד בדרכם.
והאיכותיים מביננו ומבנינו המבקשים כל סוג או סגנון של השגה/הבנה/תשובה שאין 'ההשקפה' או שגרת חייהם הרדודה של המושכים בחוטים סובלת, הרי הם, המבקשים והתרים אחרי חכמה ודעת וכו' הנה הינם נדחים ומורחקים בכל מיני אופנים.
והשי"ת יראה בעני עמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2010 13:00 |
|
| |
הלב שלי:
נזכרתי בסיפור שקרה בזמן שהרכבת הייתה ההשג הגדול של האנושות,
בחור ישיבה רואה משכיל שמעשן סיגר בשבת,
הבחור: למה אתה מעשן בשבת ?
המשכיל: אתה יודע איך הרכבת נוסעת ?
הבחור: לא
המשכיל: תעשן סיגר בשבת תבין,
הבחור: מה הקשר ? קודם תסביר לי איך נוסעת הרכבת,
המשכיל: אני עוד לא יודע, אבל קודם התחלתי לעשן בשבת, וכך אני התחיל להחכים,
תוקן על ידי maxmen ב- 21/04/2010 13:02:28
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2010 21:28 |
|
| |
המצב בציבור שלנו כיום הוא מצב נורא ואיום, יש אכן ציבור גדול של אברכים שעולים ומתעלים ועמלים בתורה מתוך הדחק אשריהם ואשרי חלקם, אבל כבר אמרו רבותינו יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, לצערנו הדברים נראים לעין, בציבור גדול מאד של אברכים שאינם שמחים במצב שבו הם חיים, מרגישים שאינם מנצלים את זמנם ונאלצים לשבת בכולל רק משום שאינם רוצים להיחשב כסוג ב' וגם העזר כנגדו בטוחה שהיא מגדלת את גדול הדור, בו בזמן ששעות רבות הולכות לאיבוד בדברים בטלים ולשון הרע וכו'
ומלבד כל זאת נאלצים לחיות בעניות גדולה בגלל מה? בגלל הלחץ החברתי המעוות שבו אנו חיים.
היינו צריכם לשמוח עם דבריו של המרצה שהובאו כאן היו נכונים ויהיה שינוי בציבור שלנו אבל לצערנו לא נראה שהדברים ישתנו.
ובאמת צריך עיון מדוע גדולי הדור לא רואים את המצוקה הנוראה של הציבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 08:19 |
|
| |
ראשית, איני יודע לפני כמה זמן נפתה האשכול, נראה שהוא די ותיק ובכל זאת עולם הישיבות חי ונושם ובמגמת גידול. וכמה נקודות שטרם הועלו: הבטים כלכליים ונספחים להם א. הדוחק הכלכלי הועלה, אבל לא נזכר כי דוחק זה הינו הגורם העיקרי ל"זנות" הפוליטית (סליחה על הבטוי אבל בטוי רך אינו מספיק) של המחנה החרדי, שאינו מצביע כמעט בשום נושא שאינו דתי לגופו של עניין אלא מתוך פזילה תקציבית. מצב זה, מלבד שהינו חילול ה' לא קטן, גורם לזילות מהותית של המחנה החרדי, שמתורגמת גם לנזק ממשי (ואין כאן המקום להראות זאת).. מה שמחריף את הבעיה הינה העובדה כי את העני, הלחוץ לכל אגורה, קונים יותר בזול וממילא ככל שמצב הצבור החרדי יהיה דחוק יותר התגמול הכספי לקנייתו יהיה קטן יותר וחוזר חלילה (בהתנתקות קנו עבור כ 600 ₪ לנפש חרדית התנהגות תומכת בכנסת). ב. הדוחק הכלכלי ידחק אברכים "החוצה", אבל ללא כלים להתמודדות כלכלית עם העולם. כפי שהתבטא פעם טומי לפיד (הציטוט מזכרון ואינו ממש מדוייק) "הם יצטרכו לצאת מהישיבות, אבל מה יעשו? או שיהיו שוטפי כלים או גנבים, אני מקווה ששוטפי כלים". אמנם קיימת תנועה גדלה והולכת של הליכה ללימודים אקדמאיים/לימודי תעודה למקצוע, אבל לא כל אברך או הוריו יכול לשאת בנטל הכלכלי הזה של קיום משפחה+לימודים בתקופת המעבר. הקרנות למימון לימודים אלו תספקנה רק כאשר למספרים נמוכים יחסית של אברכים ולא לתנועה גדולה יותר. ג. בנוסף – כמדומני שכיום חלק משמעותי מאלו ההולכים בכוון לימודים חיצוניים הינם אנשים הפתוחים יחסית לעולם, הן במנטליות והן ברקע לימודי כללי (בוגרי ישיבות תיכוניות) אבל לגרעין הקשה צעד זה הינו כמעט מחוץ לכל דמיון. אנשים מעדיפים להתקיים בתת תנאים מאשר לצאת ללמוד מקצוע. עקרונית אין דבר יפה מבחירה בחיי דחק רוחניים, אבל כאשר זה בא מחוסר ברירה זה כבר פחות יפה ומה שחמור יותר – פחות עמיד. כמה זמן יוכלו אנשים אלו (גם אלו היודעים לשם מה קמים בבוקר ולומדים) להמשיך מתוך דחק כזה. האם יש פתרון לאנשים אלו המרחיבים משפחות בקצב גדול? האם מישהו רותה למצב של חלק מהקהילה הירושלמית השרשית שבה השנור בחו"ל ובבתי כנסיות הפך לדרך חיים (שלא תמיד מותירה זמן ללמוד)? שמעתי מכמה אברכים (וחלקם בוגרי ישיבות תיכוניות) כי יש להעדיף מכירת טיטולים על פני לימודים אקדמאיים. האם מי מהם יודע כמה מוכרי טיטולים מצליחים לפרנס 8 ילדים? האם כולם בנויים להיות מוכרי טיטולים עצמאיים ולא שכירים? רוב הציבור אינו בנוי וניסיון החיים העולמי יוכיח כי זה לא יתכן (אם כי נכון שהכורח יוליד יותר עצמאיים חרדים). האם בכלל ניתן לבנות ציבור ולסייג אותו מנטלית מלימודי חול במאה ה 21? ד. ושלב נוסף – מה יקרה לאותו אברך שנאלץ ויצא להיות עובד פשוט בחוץ מהבחינה המנטלית. כמה יעמדו בנסיון להיות אחד מהשלבים התחתונים והבלתי מכובדים בסולם שבו אלו מעליהם בזים להם ולדתם? וחמור יותר – האם ישלחו את ילדיהם להיות כאלו? האם ילדיהם שיגדלו בעוני ובתסכול יסכימו? התרכזתי רק בהבטים הנובעים מבכח בגס של הכלכלה. יש עוד הבטים מהותיים, שאינם כלכליים, הבטים הנוגעים ברוח שהשלכתם בולטת פחות אך יתכן וחמורה יותר. יש לזה השלכה ברורה על כוון ההתפתחות של הדת. אסתפק רק בהערה כי מיימוני כתב פעם כי הוא מאמין שבדת יש "מנגנונים מתקנים" והוא מאמין כי הם יפעלו. בכוון הנוכחי זו אמונת שווא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 09:47 |
|
| |
תלמיד
אני חייב לאמר שהניתוח שלך הוא נכון.
למעשה המלחמה היום בציבור היא על לגיטימציה לאלו הפונים ללימודים והשכלה.
כי ברגע שתהא לגיטימציה, יהא שיטפון של מי שילך ללימודים ויתרה מזו, אם יש לגיטימציה ללימודים, ההורים יעדיפו שהילדים יהיו ראשונים במרוץ ויציעו להם ללמוד כבר בישיבה תיכונית.
יש גם לזכור שחוד החנית במאבק כיום הוא "בית יעקב", כאשר הנשים מתחנכות לציפיות מסויימות מהבעל ומי שלא עומד בהן ואשתו אינה מתפכחת, יש לו בעיה גם מבפנים (התלבטויות שלו) גם מבחוץ (חוסר כלים להתמודד עם העולם) וגם מהעזר שהפך לכנגדו.
סיפר לי רב, כי הוא טיפל בבני זוג שהאשה ביקשה להתגרש מבעלה כי הוא הרגיש שאינו מצליח בלימודיו וביקש לעשות לפרנסתו והיא הודיעה כי התחתנה עם תלמיד חכם ואינה מוכנה לשינוי. הם הצליחו לשכנע אותה שגם יהודי הלומד שעתיים ביום, לאחר שעמל לפרנסתו הוא בגדר תלמיד חכם.
לענ"ד הפתרון הראוי הוא החלטה על דרך כלשהיא לביצוע בחינות לבחורי ישיבה ואברכים מידי כמה שנים (בעיון, בקיאות והלכה) והמדינה תתמוך כלכלית (בסכומים גבוהים יותר לאחד) רק במחצית שתעבור אותן בציון הכי גבוה. כך שבגיל 30 לאחר 3 בחינות כאלו, יוותרו רק 12.5% מהתלמידים המקוריים במסגרת של תמיכה (ומעשית אם יהיו בחינוך גם כך 50% יפרשו כי לא ירצו בכלל להתאמץ ללמוד לבחינות), כך שבפועל יוותרו במסלול אולי 5% מאלו שיכנסו לישיבה קטנה.
במקביל, יש ליצור מסגרות מגיל עשרים שיתנו מענה חרדי לשרות צבאי, משולב בלימודי תואר ראשון באופן תורני, כך שבחור יוכל לצאת בגיל 25 כאשר כרסו מלאה בש"ס ופוסקים ועם תואר ראשון, תוך יצירת מסגרות מסודרות להמשך לימוד חלקי (בערבים או בימי ששי וכד').
אבל זה יקרה כמו שכתבת, רק לאחר שיופיע טומי לפיד הבא או שרח"ל תשוב תופעה כמו תקופת ההשכלה, שתאלץ את מנהיגי הדת להתאמץ ולמצוא פתרונות לשמירת אורח החיים היהודי בעולם משתנה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 09:51 |
|
| |
שרפ
הפתרון שלך הוא "הסדר" ללא צבא.
זה לא יכול ללכת, לא מעשית ולא מוסקית!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 10:04 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | שרפ
הפתרון שלך הוא "הסדר" ללא צבא.
זה לא יכול ללכת, לא מעשית ולא מוסרית! |
|
נדמה שכתבתי במפורש שיהא שרות צבאי (אדרבה תאמין לי שידאגו שהוא יהא כדת וכדין ללא תערובת, חשש לנפילות, עם שעורי תורה).
|
|
|
|
|
