| נשלח ב-25/3/2006 23:36 |
 |
| |
.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 09:53 |
|
| |
מואדיב,
 על הבאת המאמר המעניין ועל הטרחה בסריקתו והעלאתו. כמדומני שכבר הפנית אליו פעם, בדיון שקיימנו אודות המיסוי, ונראה שיש טעם בקישור לאשכול זה גם משם.
בקיצור נמרץ אעיר רק שתי הערות קטנות (ואולי לכשאפנה אוסיף עליהן): ראשית, כלי אינו בהכרח נייטרלי מבחינה ערכית, אם השימוש הנפוץ בו הוא שימוש בעייתי. אין להניף חרב על המזבח, גם אם חרב זו עצמה לא שפכה דם מעולם, שהברזל נברא לקצר את ימיו של אדם. כידוע, נפסקה הלכה שלא יצא האיש בכלי זין כי גנאי הם לו, ולא תכשיטים. כיוצא בו, קשה לטעון שפצצת מימן היא נייטרלית מבחינה ערכית, אף כי גם לה יתכנו שימושים לגיטימיים.
מכאן אני מגיע להערה השניה: "הפרטה" ו-"יעילות" אינם פסולים כשלעצמם, אבל במציאות הישראלית הם הופכים לא פעם (ויש שיאמרו שברוב המקרים) לשמות קוד או אף מסווה לתהליכים פסולים לחלוטין מבחינה ערכית. במקביל לכך, הפכו מושגים אלה למלות קודש בפי צבורים מסוימים, במיוחד בסקטור העסקי וסקטורים קרובים אליו. זכורה לי היטב התבטאות של אחד מבכירי האוצר (החשכ"ל, אם איני טועה) שקבע שכשמדובר בהפרטה, לא חשובה התמורה שמקבל הממשלה - העיקר הוא להפריט. ברגע בו היחס מצדו של אגף אחד הופך להיות יחס ערכי, כלומר: ההפרטה היא קדושה ואין צורך לבחון אותה בכלים כלכליים, הרי זה הופך להיות שדה הדיון, וההפרטה פוסקת מלהיות אקט כלכלי שיש לבחון את עלותו מול תועלתו והופכת לאקט ערכי. במלים אחרות: המאמר מאשים את שלג בהעברת הדיון מהתחום הפוזיטיבי לתחום הנורמטיבי, אבל מי שעשה זאת היו חסידי ההפרטה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 12:51 |
|
| |
מיהו מחבר המאמר?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 13:25 |
|
| |
.
גם וגם, אשמח לקרוא כשתפנה.
ולגבי הערותיך:
1.
השוואתך את ההפרטה לחרב, קובעת כי המדובר בכלי שמלאכתו אחת בלבד - השמדה. דומני כי לא כך הדבר, ואף במאמר מובאות דוגמאות לכך (ואם תרצה, אוכל להרחיב גם בדוגמאות מהארץ הקטנה שלנו, כמו גם מארצות אחרות). ההפרטה לא נבראה לקצר ימיו של אדם, היא דומה לפטיש יותר מאשר לפצצת מימן.
2.
מהערתך השניה עולה כי יאיר שלג אינו הראשון המבלבל בין הפוזיטיבי לנורמטיבי. אכן, נכון הדבר. אלא שטעותם של אחרים אינה הופכת את המציאות (שאזכיר כי יש חוגים שטעו וטועים לקבוע כי החרב מקודשת, הואיל והיא מגינה על החיים? כאלו שבלבלו בין הערך - החיים החופשיים - לבין הכלי המאפשר את קיומו של הערך?) לשונה.
ולואי ושלג היה מעביר את הויכוח ומנהל דיון נורמטיבי. הבעיה היא האמורה לעיל - גם שלג עצמו, אינו מבחין בין הדיון הפוזיטיבי (שבו, כפי שנראה מהמאמר, אין לו הבנה רבה), לבין הדיון הנורמטיבי (אותו הוא אינו מנהל).
דיון נורמטיבי היה יכול להתנהל, אגב, גם בלי לטעון כי כל הרעות החולות שבעולם נובעות בשל אותם דמונים שהומצאו לצורך ההפחדה מפניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 14:59 |
|
| |
מואדיב,
1. לא כל השוואה או דוגמה מבטאת יחס של אחד לאחד. מכל משל צריך לקחת את תוכו, ולא את קליפתו. המטרה בהתיחסות לחרב לא היתה לטעון שההפרטה כשלעצמה מקבילה לחרב, או לפצצת מימן, אלא לטעון כנגד הקביעה הכוללנית של המחבר, לפיה כל אוביקט במציאות הוא, כשלעצמו, נייטרלי מבחינה מוסרית. גם לחרב יש יעודים חיוביים (הרתעה והגנה, למשל), ואפילו פצצת מימן יכולה להיות מועילה בסיטואציה מסוימת (נניח, במצב בו מתקרב לכדה"א אסטרואיד גדול). למרות זאת, השימוש השכיח בהן הופך אותן לאוביקטים שליליים. באותה מידה, אם המצב השכיח הוא שהפרטה משמשת לחלוקת נכסי מדינה ברבע משווְיָם לבעלי הון, אשר מנצלים את ההזדמנות כדי לפטר עובדים מסורים וותיקים ולהחליפם בעובדים זרים ועובדי קבלן שאינם מקבלים שכר מינימום, נראה את ההפרטה כתופעה שלילית. איני קובע שכזו היא ההפרטה, אלא שיחס ערכי שלילי כלפיה אינו חורג ממתחם הסבירות הלוגי.
2. אתה קובע, בעצם, ש-"הם התחילו" אינה טענה קבילה. זה נכון. מצד שני, דומני שאתה, כמו גם מחבר המאמר, מיחסים לו דברים שמעבר למה שכתב. הוא לא כתב בעד הלאמה, ולא בעד קומוניזם; למעשה, הוא כותב במפורש שחופש כלכלי צריך להיות הבסיס ושקומוניזם מוביל בהכרח לדיקטטורה. לכן, דוגמת החמאה והטרקטור וכיו"ב התיחסויות לעליונותו של חופש כלכלי על משק ריכוזי אינן רלבנטיות. ההפרטה שאותה הוא תוקף אינה הפרטת שרותי הטלפוניה הארציים והבינלאומיים, אלא הפרטת שרותי הרווחה והחינוך ושרותים חברתיים אחרים. הוא טוען שהחלת מבחני היעילות על תחומים אלה מהווה, בעצם, התנערות מאחריות המדינה כלפיהם, ולמעשה היא פשוט דרך לצמצם את התשלומים שבאמצעותם מממנים העשירים שרותים חברתיים לעניים. לטענה הזו לא מצאתי תשובה במאמר שהבאת, המתיחס בעיקר להפרטה וליעילות בתחום המשקי ולא בשרותים חברתיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 15:31 |
|
| |
מה אתם רוצים מפצצת המימן? פיתוחה מנע, במידה רבה של סבירות, מלחמה גרעינית, כיוון שכח ההרס הגלום בה הרבה יותר גדול ומדינות (בפרט אלו בהן שרר גן העדן הסוציאליסטי של החבר שלג) הבינו כי לא יוכלו להרשות לעצמן ספיגה של פגיעה כזו. כך נוצר מצב יחידאי בו במשך יותר מחמשים שנה שרר שלום באירופה, ומן הסתם נמנעו עשרות מלחמות שהיו עולות בחייהם של מליונים. קצת רספקט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 16:43 |
|
| |
שכחתי להוסיף כי מפצצת המימן לא נהרג עד היום אפילו אדם אחד, בעוד תיאוריות חברתיות מסויימות... טוב, נמאס לי לחזור על עצמי כמו תוכי.
במהלך "מהפכת התרבות" בסין הוחלפו שיטות הדיקור הבורגניות המיושנות בשיטות דיקור חדשות, הישר מכבשונה של מהפכת הפועלים והאיכרים. סוכנות הידיעות הסינית הרשמית דיווחה בזמנו כי מאות חרשים-אלמים נרפאו ממצבם בעקבות הדקירות החדשות במחטים סוציאליסטיות אמיתיות ופרצו בקריאות "יחי היושב ראש מאו".
אולי צריך גם לדקור כמה עיתונאים ישראלים מהעיתון לאנשים חושבים / המגזין לאנשים שחושבים עוד יותר (לחילופין: אולי כבר דקרו אותם??).
יבוסי:
מניין לך שהחרשים אלמים לא היו מאושרים יותר במצבם כחרשים-אלמים-דקורים-צועקים-יחי-היושב-ראש-מאו? למה אתה לא מאשים את הציונים הרשעים שהביאו את סבא שלי מתוניסיה?
שנרב_נ:
(מיואש) לא יודע.
(אין קשר בין דמויות המופיעות בהודעתי למציאות, ולהיפך)
תוקן על ידי - שנרב_נ - 26/03/2006 16:41:44
תוקן על ידי - שנרב_נ - 26/03/2006 16:43:04
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 16:50 |
|
| |
לאחרונה היה שירשור ארוך ביותר סביב הנושא הנידון באשכול זה. ואיני מבין אילו זויות חדשות ניתן להעלות לאור המאמר של יאיר שלג.
השאלה מופנת בעיקר אל מואדיב אבל כל אשמח על כל אחד שיסביר אילו נושאים לא נידונו עדיין
|
|
|
|
|
