|
|
| נשלח ב-11/7/2003 06:06 |
 |
| |
מיימוני
על הניקוד ראה לאחרונה את מאמרו של רד"צ רוטשטיין (ז"ל), המאופיין בבקיאות מדהימה: "ספר תורה מנוקד", אהל שרה לאה, ירושלים תשנ"ט, עמ' תקמא-תשטז, תתקיח-תתקמא.
תוקן על ידי - ממדבש - 11/07/2003 6:10:15
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 00:33 |
|
| |
בפורום "באהלה של יהדות" כותב "משנה0ברורה"
""לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (ל"ה, ג)
מכאן למדו חכמינו כי חייבי מיתת בית דין אסור היה להמיתם בשבת: "בכל מושבותיכם" אפילו בית דין ואף על פי כן "לא תבערו אש".
הרמב"ם פוסק שאפילו חייב מלקות אין מלקים אותם בשבת. ברם אין יודעים מקורה של הלכה זו ואכן מקשה המג"א מה חילול שבת יש במלקות?!
אולם באמת מצוי דין זה בתיקוני זהר, שם נאמר כי ל"ט מלקות הן כנגד ל"ט מלאכות ולפיכך אין מלקים בשבת כשם שאין עושים את המלאכות. מסיים שם התיקוני זהר (הקדמה דף כ"ב) "דאין לוקין בשבת". וכאן הוא המקור ממנו לקח הרמב"ם אותו דין." עכ"ד.
ובכן, הדבר ברור כשמש שהרמב"ם לא לקח את הדברים מהזוהר שכן הוא מעולם לא ראהו.
מה שיש כן לעיין, האם יש איזה מקור קדום שממנו שאבו את הדברים גם הרמב"ם וגם התקו"ז , או שאפשר כמובן לומר שאדרבא, התיקו"ז לקח את הדברים מהרמב"ם . וצ"ע בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 05:23 |
|
| |
הרמב"ם לבטח מצא כן בדברי חז"ל(מפורשים או משמעות) או הגאונים.ומסורתם.(ע"פ מה שכתב באגרותיו לגבי המקורות)
אך אם נניח כי המקור המרכזי אינו העיקר כאן,אלא ההעברה של ההלכה,הרי שהנכון להניח כי בעל תיקוני הזוהר לקח את הדברים מהרמב"ם.וזו לא פעם ראשונה.
אמנם כבר כתבו בכמה ספרים כי הרמב"ם ראה את ספר הזוהר,ייתכן כי כך שמעו מאחרים והעלו על ספר.אבל כל מי שבודק ולו במעט ,מבין מייד כי זה שקר גמור.
הפלא הוא שאפילו האר"י ז"ל,כותב כי הרמב"ם לא ראה את הזוהר.וכן המקובלים הראשונים.א"כ בכל כהאי גוונא אמרינן "יפה שתיקותיך מדיבוריך" .הרמב"ם לא ראה את הזוהר.ולענ"ד טוב שכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 06:11 |
|
| |
ואם כבר מדברים על הרמב"ם, אז מה עם הרשב"א. ראיתי מזמן בחידושי הרשב"א שהוציאו מחדש שכתבו בהקדמה או במבוא כי הרשב"א ראה ספר הזוהר, איני זוכר ההוכחות. האם זה יכול להיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 07:23 |
|
| |
בב"ר ולב
אכן ישנם מקורות בספרות חז"ל, ובייחוד בספרות הגאונים, כי אסור להלקות בשבת.
ראה: מ' כשר, תורה שלמה, כג, ירושלים תשכ"ט, עמ' 11, הערה כז.
הנ"ל, הרמב"ם והמכילתא דרשב"י, ירושלים תש"מ, עמ' קלד-קלח.
נ"א רבינוביץ, משנה תורה עם פירוש יד פשוטה: זמנים, א, ירושלים תשנ"ד, עמ' תשיד-תשטו.
והספרות המובאת בידיהם.
תוקן על ידי - ממדבש - 16/03/2005 7:48:53
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 07:33 |
|
| |
ממדבש-
יישר חילך
לגבי הרשב"א-
אם היה רואה את ספר הזוהר,היה מתנגד לו.מכאן שלא ראהו.וכ"כ בכמה ספרים שראיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 10:28 |
|
| |
בר בי רב
<" מה שיש כן לעיין, האם יש איזה מקור קדום שממנו שאבו את הדברים גם הרמב"ם וגם התקו"ז , או שאפשר כמובן לומר שאדרבא, התיקו"ז לקח את הדברים מהרמב"ם . וצ"ע בזה">
לב
<"הרמב"ם לבטח מצא כן בדברי חז"ל(מפורשים או משמעות) או הגאונים ומסורתם">
ר"ח קנייבסקי מציין ב"קרית מלך", הלכות שבת פכ"ד ה"ז, (עמוד סט טור א) לתקו"ז תס"ח ולזוהר פנחס רמ"ג ע"ב.
ואעפ"כ כנראה שצדקתם:
והרי לפניכם מה שכתב ה"שבולי הלקט" (ענין שבת סוף סימן ס):
"מצאתי בשם רב כהן גאון ז"ל מאן דעבר עבירה בשבתא מלקינין ליה בשבתא דמלקות במקום מיתה עומדת וכד מלקינין ליה מכפר ליה דתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וכתיב ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא אחיך וכיון דמכפר ליה מלקינן ליה דלינקי מעון דיליה דאמר קרא כי לא ינקה ה' בית דין של מעלה אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו. ונראה בעיני שהדבר צריך עיון. שהרי מלקות במקום מיתה עומדת והיאך נדיננו בשבת ואם אסור לדון דיני ממונות קל וחומר לדיני נפשות.
וכן מצאתי שאילה לר' שרירא גאון זצ"ל מי שעבר עבירה בשבת או בחול ולא נזכר אלא בשבת ומתיראין ממנו שמא יברח למוצאי שבת. יכניסהו לבית הסוהר עד מוצאי שבת וילקוהו או ילקוהו בשבת ומותרין בספירת מלקות אי לא. והשיב כך ראינו שאין מלקין ביום טוב ואין מכניסין לבית הסוהר ביום טוב וכל שכן בשבת דהני מילין כולהו דינא נינהו ותנן אלו הם משום רשות לא דנין ולא מקדישין כו' ואם ברח אין עלינו כלום".
דברי רב שרירא גאון הובאו ב"בית יוסף", אורח חיים סימן רסג אות ט ד"ה עוד שם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 10:34 |
|
| |
כמדומה שהגר"ח קנייבסקי העיר בראש ספרו שהציונים לספר הזוהר היינו לאומרים שראהו הרמב"ם.(אם זכרוני אינו מטעני)
לגבי תשובת הגאון,לכאורה היה נראה שאין משם ראיה כיון שהנך מלקות לאו מדינא נינהו שהרי אין נוהגים היום אלא עונש בעלמא .אבל מזה שמסמיך דבריו על המשנה (בביצה?) נראה שעשו זאת כעין מה שיש במלקות מן הדין.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 10:45 |
|
| |
בס"ד ישנם הרבה הוכחות לקדמותו של ס' הזוהר
המיוחס לתנא האלקי הרשב"י הק' ע"ה ,טענתנו של הגאון היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים נסתרה ע"י רבנו הראי"ה קוק
במאמרי הראי"ה ח"ב (עמ'519)וז"ל:'ויסודי הקבלה היו מפורסמים בישראל,ע"פ יסודות הספירות והאצילות,הרבה דרות לפני פרסומו של ס' הזוהר ,ויחוסו של הזוהר לרשב"י,שהוא,כמובן ,ללמודיו וארחות השגותיו האלקיות,אפילו אם נשתלשלו דורות רבים והיו בהם הוספות והערות מחכמים שונים ,ואם אפי' נתערבו בהם איזה דברים שראויים לבקורת ,כמו שעשה הגאון יעב"ץ במטפחתו,אין העיקר בטל בכך ,שישנם שם לימודים קדושים ונשגבים עטויים בסוה הסוד ובשפה עמוקה ,והכל מכוון לגדולת מעשי השי"ת ,אחד יחד ומיוחד ב"ה .אשר אין לו ראשית ואין חקר לתבונתו וכו' עכ"ל הטהורה.
תוקן על ידי - shay98 - 16/03/2005 10:54:50
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 10:47 |
|
| |
ייש"כ לממדבש ולנישטאיך.
מעניין לעניין באותו עניין:
הרב שוועל בהערותיו על פי' הרמב"ן עה"ת , מציין בעשרות מקומות על דברי הרמב"ן "מקורו בזוהר פר'..." ואף כאן הדברים אין להם שחר.
ושוב ניתן לדון בכל אותם מקומות, האם הייתה מסורת קבלית מסויימת שממנה ינקו גם הרמב"ן וגם ס' הזוהר, או שאדרבא -מדברי הרב שוועל - דברי הזוהר מקורן מדברי הרמב"ן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 10:55 |
|
| |
הרמב"ן גם לא ראה את ספר הזוהר(ראה איך דחה פירוש הרד"ק למרות שהוא כמובא בזוהר-אא"כ נאמר שצורף ע"י המדפיסים אחר זמן).אבל השיג את "חכמת הזוהר".כלשון האריז"ל.ורק בסוף ימיו.הגם שעוד מתחילתו היה מקובל.אבל קבלת הזוהר היא בחינה אחרת.ראה בדברי הר"י דמן עכו שמונה את ההבדלים בספרד לגבי הקבלה ומסורת גירונא לעומת האחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 10:59 |
|
| |
שי,
לזה אתה קורא "טענתו נסתרה"?????
אין עליך!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 11:45 |
|
| |
בס"ד כן ידידי הנכבד יש עוד הרבה אריכות במכתבו של רבנו
הראי"ה קוק זצ"ל במאמרי הראי"ה ח"ב(עמ'518-521)
להרב יחיא קאפח מייסד כת הדרדעים הכופרים בחכמת-האמת
ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2005 12:51 |
|
| |
שי,
למה אכמ"ל?
הרי זה בדיוק המקום להרחיב בעניין!
אנא ממך, הבא הדברים כדי שנוכל כולנו ללמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2005 00:07 |
|
| |
בס"ד הואיל ואמשלום ביקש שאביא את הראיות שכתב
רבנו הראי"ה קוק זצ"ל החלטתי להביא את דבריו בהרחבה
בס' מאמרי הראי"ה ח"ב (עמ'518-520)'ואם נבוא לדון על הבטויים איך שהם נראים בלא העמקת-הענין,האל זאת היא טענה ג"כ נוגעת בעניין בטויי הגשמות,שנשתמשו בהם התורה והנביאים והחכמים,ולדעת הרמב"ם (בפ"ג מהלכות תשובה)הלא היא מינות גמורה ,אפי' כשהוא אומר שיש רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה,אלא שהראב"ד התנצל על הטועים הללו מפני שהטעו אותם המקראות,ויותר ממה שראו באגדות המשבשות את הדעות,ותקשה עלינו למה דברה תורה וכן חכמים בסגנון כזה שעלול לשבש את הדעות ,ובע"כ צריכים אנו לאמר שאם יש הכרח לבאר לנבונים,או להמונים,דברים יסודיים,משתמשים בכל לשון שבעל הלמוד הזה מוצא אותו ראוי,וסומך שיבואו חכמים ויבררו הדברים,ויפרשו לראויים,וההמון כולו ימשך ע"י הדברים ליראת שמים ולמוסר טוב ,ונמצא ששני הסוגים יקבלו תועלת ,והרי הרמב"ם במו"נ (בפל"ו מראשון)כ',שמי שיאמר ה' ית' גשם או בעל הפעליות הוא בלא ספק יותר רע מעובד ע"ז,ומ"מ סמכה התורה והנביאים .וחז"ל אחריהם ,לדבר בחופש כ"כ,בלשונות הנראים כהגשמה והפעליות,וק"ו שאין שום חשש במקום הדרוש לבאור הענינים האלוקיים בטהרת-ההשגה שהשפה אינה יכולה לבטאם בשום אופן,להסבירם גם בסגנון כזה שנראה ח"ו כמו רבוי וכיוצ"ב .והמבין יבין את התוכן הפנימי,והאדם הפשוט יזדעזע בחרדה שיש כאן ענין מופלא,ותתוסף לו יראת-שמים ,וכמ"ש בחובה"ל (בפ"ב משער היחוד),בשם הפילוסוף ,"שלא יוכל לעבוד עילת-העילות ותחילת-ההתחלות אלא נביא -הדור בטבעו או הפילוסוף המובהק במה שקנהו מן החכמה",ומ"מ חסד ה' על כל יצוריו,ובפרט בני ישראל עם קרובו,הוא שמאחר שמקבלים יחוד השי"ת ע"פ התורה ,אז כל המושגים שלהם,אפי' הבלתי ברורים,מזדככים בפנימיות נשמתם,שסו"ס יודעים הם שהאמיתיות בעניני האלקות היא רחוקה מבינת-אדם,ואחר כל הציורים סומכין הן שהענין הוא כמו שהתוה"ק מכוונת אליו" וכו' עכ"ל הנצרך לענייננו.
מכאן אנו רואים את חשיבותה ואמיתותה של חכמת האמת ושאין בה שום שמץ של רבוי באלקות חלילה וחס וענין הספירות הוא יסוד אמיתי ואין עלין עוררין .ואלו דברי אלקים חיים ואין בם נפתול ועיקש ,'כי ישרים דרכי הוי"ה צדקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".
בברכה הצ' שי בוארון .
|
|
|
|
|
|
