קדמות הזוהר (קבלה)

נישטאיך,

לדברים אלו של הגרח"ק נתכוונתי בהודעה הקודמת.

ומה שכתב שהגאונים ראו הזוהר כידוע.נראה כי זהו לפי המובא בשם הגר"א בספר תולדות הגר"א שיצא לאור לפני שנים מועטות,ששם הביא באחת ההערות,כי הגר"א כתב שהזוהר נתחבר בתקופת הגאונים.וכיו"ב כתב הרמ"ק לגבי עריכה.והרי"א בזוהר חי לגבי רעיא מהימנא.ואני משער שכוונת הגר"א על חלק בלבד מהזוהר ולא על כולו.

**********
לגבי מה שכתבתי שהרמב"ן לא אה את הזוהר,כעת נזכרתי שרבותיו בקבלה,מציינים את מעבירי מסורת סתרי התורה ,ולא העלו על דל שפתיהם את שמות חכמי הזוהר ואף לא את רשב"י עצמו!!!ואילו היה בידיהם הספר לבטח היו מציינים אותו.מכאן שלפחות לא קבל הרמב"ן את הספר מרבותיו.

בס"ד אענה על טענותיך אחת לאחת אתה טוען בעצם
כי מניין לנו שהאחרונים לא טעו בעניין הקבלה ,ידוע
שכל האחרונים האלו היו בעלי רוח הקדש ודבריהם דברי אמת
במיוחד רבנו הרמ"ק והאר"י הקדוש שנודעה חכמתם העצומה.
דבר שני הוא לגבי התכנים שבזוהר ייתכן שנכנסו מאמרים
מתקופה יותר מאוחרת לרשב"י,כי ידוע לי לפחות על כמה
מאמרים בזהר שנכתבו אחרי פטירת הרשב"י לדוגמא מאמר של
ר' חייא בהקדמת ס' הזהר וכן לגבי הנפש השכלית שמושג
זה מוזכר בדברי הפילוסופים והזהר מזכירו פעמים רבות.
אומר לך כי אין סותר את קדמותו של ס' הזהר ,
אכן הוכנסו מאמרים ע"י תלמידי הרשב"י אחרי פטירתו או
אף אחרי כן במאות שנים.עכ"פ אין זה סותר כלל שכל אלו
המבינים את מה שכתוב בס' הזהר מייחסים אותו לרשב"י
ולא לר' משה דיליאון ז"ל ואם הייתי מוצא שר' משה דילאון
כתבו אז היתה עולה בעיניי מעלתו יותר מכל התנאים וגם
הרשב"י בכללם כמ"ש רבנו האר"י אשלג בהקדמתו לס' הזהר
והרי מי שלא רוצה להאמין גם אם יביאו לו את כל ההוכחות
שבעולם לא יועיל.ונא' 'אל תוכיח לץ פן ישנאך הוכח
לחכם ויאהבך'.וכבר אמר רבנו הרמב"ם קבל את האמת ממי
שאמרה ,ולכן מסקנתי היא אחת כמ"ש בס' הכוזרי אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה.



תוקן על ידי - shay98 - 17/03/2005 17:51:02

שי היקר

שאלה קטנה.

ואיך זה ידוע שהיה להם רוח הקודש?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה פירוש מהיכן? זו המסורת שלנו.

האם בעל "רוח הקודש" אינו יכול לטעות?

לעיון נוסף:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=207880

מיימוני
הנה אעשה קצת סך הכל לענין הוויכוח כדי שידעו אלו שרוצים להתווכח, על מה להתווכח, ולא לילך סתם בעיגולים.

יש הרבה מהכותבים כאן השוללים קדמות ואמיתית הקבלה. אכתוב לפי"מ שראיתי טענות מיימוני.

א. הזוהר הוא מאוחר, ולכן יש לנו רשות לחלוק עליה.
ב. חכמת הקבלה הוא גם כן מאוחר, ולכן כל שלדעתו הוא נגד התורה הנגלית, אין שום ענין ליישב הדבר שיתאים עם הנגלה.
ג. הקבלה עוסקת בפורנגרפי', ומזה יש ראי' כי כל כולה אינה אמיתית.
ד. כל גדולי ישראל שהאמינו בקבלה, נתפסו בעון עבודה זרה. כי לא שייך לומר ריבוי על אלהות.


על טענה א.
למה אם הזוהר מאוחר מותר לחלוק עלי'? למעשה הזוהר נתגלה בימי הראשונים, למה לא היו יותר מהראשונים שחלקו עלי' אם אמנם יש בו דברים שהם נגד יסודות הדת? למה אין מוצאים בדברי הראשונים דברים נגד הזוהר? אני לא מדבר משרידים (כמדומני שציינו כאן באיזשהו מקום לאחד שחלק על אמיתית הזוהר - אבל הא גופא למה רק אחד?). למה על חכמת הפילסופי' של הרמב"ם במורה, עמדו עלי' עוררים רבים ונכבדים, ובקושי נכנס הספר לספרות כלל ישראל למרות שיש בה דברים מחודשים שלא היו ידועים עד הזמן ההוא, ולעומת זה הזוהר נתקבל על פני כל בסקירה אחת?

המעשה של ר' יצחק דמן עכו, כל המעשה לדעתי הוא בדותא גדולה. המעשה לא מצויין בכתבי ר' יצחק דמן עכו, אלא מצאו אותו כתוב על "קלף". ויהיה מה שיהיה, אם אני הייתי ר' יצחק דמן עכו לא הייתי מקבל הזוהר לאחר ששמעתי מאשתו שכתבם מלבו, אפילו אם הי' לי ראיות אחרות נגדה, ובוודאי שלא הייתי מכנהו "מדרשו של רשב"י" כמו שמכנהו ר' יצחק דמן עכו בספרים שנכתבו לאחר ש"נכתב" המעשה של הקלף שהביא היוחסין.

ואם כן, שהראשונים הכריעו בדבר בזמנם, כלום אין כאן משום לא תסיג גבול שגבלו ראשונים? וכי אין לנו לומר שהם שהיו קרוב לזמן ההוא ידעו יותר מאמיתית הדבר, אם שייך הוא שאמנם כל הספר יכתב על ידי ר' משה דיליאון?
אני דוקא מתייחס להטענה שר' משה דליאון כתבו כולו, מפני שראיתי הרבה פעמים שזהו דעת מיימוני שר' משה דיליאון כתבו.

האם אתה חולק בשאר דברים נגד הכרעת רוב מנין ובנין של הראשונים? האם מצאת עוד דבר כזה שיטעו כל בית ישראל רוב ראשונים ואחרונים, חוץ מאיזה פיליסופים ומשחק בקוביא ומבקרי המקרא?

אני מצהיר כי אני לא טוען כאן כי הזוהר נכתב ע"י רשב"י, אני טוען כי אם הראשונים קיבלו הספר כאמיתי, יכתב על ידי מי שכתבו, אין לך רשות לומר כי הספר הוא ספר של טעות.

אני משער כי עיקר הבעי' שלך הוא כי א"א לך להסכים שיש דבר כזה, שאחד יכתוב דברים שרשב"י או אחר אמרם, ושיתגלה לו במחזה דברים הללו.
על זה אני משיב ובא, כלום לא הי' כאן וויכוח בענין זה? ראה אשכול של ריב בענין המגיד של הב"י, שהוכיחה שם ריב במישרים כי גם אליבא דהרמב"ם אפשר ל"הזות" ולומר עתידות ולגלות דברים של סוד אחר ההכנה הראוי', וא"כ למה לא נקבל הספר בצורה כזה? למה לא נאמר שהיו ראשונים שאחר ההכנה הראוי' גילו סודות שרשב"י ור"א בנו אמרו?
אני לא אומר כל ספר הזוהר נכתב בדרך כזה, אבל חלק ממנו וודאי, ולא אני אומר כן אלא אחד מגדולי החסידות שהי' מקובל גדול.
אבל על האידרא למשל אין שום ראי' שלא נכתב באמת על ידי ר' אבא, וכן על ספרא דצניעותא, וכן חלקים שונים מן הזוהר שרק נקבצו ובאו בספר אחד שקראו לו "זוהר" אבל באמת יכול באמת להיות שהם מדרשים קדומים. מי נתן לך רשות לפסול כל הספר מפני שנדפס בשם אחד?


ב. על טענה זה הי' לנו וויכוח באשכול אחר, ועדיין לא ענית שם. שם כתבת כי הקבלה הקדומה הוא על דבר סודות המרכבה, משא"כ הקבלה המאוחרת. לדעתי הוא טעות, ספר יצירה הוא ספק קדום, וגם שם מוזכר סודות מעשי בראשית, וכן תמצא בקבלת ר' אלעזר מגרמיזא.
חכמת הקבלה אינה מאוחרת, נקודה. מי שטוען שקבלת האר"י מאוחרת יותר מן הזוהר, הוא כמו מי שטוען כי אינו לומד חדושי הגר"ח והגרנ"ט ור' ראובן, וכן חידושי הקצה"ח והנתיבות, מפני שדבריהם הם מאוחרים. טענה זו הוא כ"כ נחותה, שאין להשיב עלי' אפילו. אבל מה נעשה, צריך להסביר כמו לבעל תשובה.

ג. על טענה זו כבר השבתי, והודית כי אין לך תירוץ על הכרובים.
ולמה אינך מודה כיון שאין לך תירוץ? אולי התירוץ ידוע לך אלא שאינך מודה בהתירוץ.

ד. וודאי שחוצפה ועזות הוא לומר כן על גדולי ישראל. באשכול אחד כתבתי נגד המורה ושפכו חמין על ראשי בצועקם "אפיקורס".
הקבלה אינה ריבוי אלקית, כמו שהרמב"ם יכול ליקח כל התוארים בתורה "ולפרשם", כן תעשה גם בקבלה.

שי יקירי.
שים לנגד עיניך דברי הריב"ש (שו"ת סי' קנ"ז) – ".. וכן הודעתיך מה שאמר אלי ביחוד מורי הרב רבנו נסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בענין הקבלה ההיא, ולזה איני תוקע עצמי באותה חכמה אחר שלא קבלתיה מפי מקובל חכם ואם ראיתי באורים על סודות הרמב"ן ז"ל וגם הם אינם מגלים שרשי החכמה ההיא ומגלים טפח ומכסים כמה טפחים, וקרוב לטעות בדבר מהם ולכן בחרתי לבל יהיה לי עסק בנסתרות - ולזה אני אומר שאין לסמוך בדברים כאלו אלא מפי חכם מקובל ועדיין אולי!!...".

וראה עוד מש"כ הרמ"א (תורת העולה ח"ג פ"ד), שהיה בן דורו של האריז"ל וגוריו – "כי בעוונותי הדור נתמעט כ"כ שלא ראיתי מימי איש מקובל יודע הדבר על בוריו מצד הקבלה האמתית. ורבים מהמון עם כל אחד קופץ ללמוד ענין הקבלה כי היא תאוה לעיניים ובפרט בדברי האחרונים אשר גלו דבריהם בספריהם בביאור. וכל שכן בזמן הזה שנדפסו ספרי הקבלה כגון הזוהר והרקנט ושערי אורה, אשר כל מעיין מתבונן בהם והכל הוא מבואר לדעת המעיין בהם אע"פ שדבריהם אינן מובנים על פי האמת מאחר שאין מקובל מפי מקובל. ולא זה בלבד שהמשכילים יבינו בה, אלא אפילו בעלי בתים, שאינן יודעין בין ימינם לשמאלם, בחשיכה יתהלכו, אינן יודעין לפרש סדרה או פרשה בפירוש רש"י קופצין ללמוד קבלה, וכל זה גורם להם שהדור יתום בעוונות נתמעט כ"כ שאסתרא בלגינא קיש קיש קריא, וכל אחד שראה בה מעט מתפאר בה ודורש ברבים, ועתיד ליתן את הדין. ובאמת שחסרון ידיעתן היא תקנתן, וכמה לא חלי ולא מרגיש הסכל הערום מכל, בטבע הנמנעות, ולא יקשה עליו מאומה. אבל המשכילים ידעו שהמחשבה בה היא רבת הנזק, וכמו שכתב הרמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה, וכן כתבו שאר המקובלים הראשונים ז"ל. ...".
וכתב עוד בשו"ת (סי' ז') – " ...ולכן גם אני אומר שמנוקה אני מעון זה. כי אף שהבאתי מקצת דברי אריסטו, מעידני עלי שמים וארץ שכל ימי לא עסקתי בשום ספר מספריו רק מה שעסקתי בספר המורה שיגעתי בו ומצאתי ת"ל, ושאר ספרי הטבע כשער השמים וכדומיהן, ....אך אומר שאני אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה להבין מעצמי בדבריהם ממה שאברח לעסוק בפילוסופיא, כי יותר יש לחוש שלא יטעה...".
וכ"כ הרש"ל בשו"ת (סי' צח)
"...דע אהובי, חדשים מקרוב באו ורוצים להיות מכת המקובלים וממדרשי הנעלמים ומחלשי הראות, לא יביטו באור הזהר ולא ידעו מוצאו ומבואו וכוונתו אלא שכך מצאו בספרי רשב"י - אבל האמת תורה דרכה במי שלא ידע להשיג סודות על הנכון בקל יבא לקצץ בנטיעות - לכן אהובי אל תלך בדרך אתם ואין לך עסק בנסתרות המתיהרים בחידושים כאילו הם יודעים ומבינים רזי תורה וצפוניה הלואי שידעו הגלויים. מה יפה כח של ר' שמעון מקונין אחר שלמד סתרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו וד"ל - ע"כ נהוג כדרכך ויהיה להם מה שלהם, אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה וידינו על העליונה. ...". והרש"ל דוקא האמין בקדמות הזהר.