קדמות הזוהר (קבלה)

שמואל

יישר כוח על ההבחנה בין חיבור הטקסט לבין חשיבות התוכן ונכונותו.

אנא, הבה נבדיל בין הנושאים.

א. מתי נתחבר הטקסט של הזוהר.

ב. האם התוכן שלו הוא תורת אלקים.

אנא כתוב מה דעתך הברורה על א'. כמובן אינך חייב לענות. אבל אשמח לדעת מה דעתך שלך ועל מה אתה משתית אותה.

אם תרצה לדון בתוכן הזוהר ואם הוא ראוי להחשב כתורה, גם בזה אשמח לדון. אבל ראוי לזה אשכול אחר.

אם תרצה לדון בנבואות ובמשמעותן, ואם זה דומה לזוהר או לא, זה נושא שלישי.

ואם תרצה לדון מה נעשה אם יתברר לנו שחלקים מהתורה אינם מעשה ידי משה רבנו, אזי השאלה הקשה והאיומה הזו כבר נידונה בעבר. איני זוכר היכן. וזה נושא רביעי...

למה אני עומד על הפרדת הנושאים? כי הם כה קשים, וכה כואבים, עד שאם מערבבים ביניהם, כמעט בטל הסיכוי שלנו להבין משהו ולהתמודד עם הנושאים האלו.

והרי מטרתנו היא לנסות להבין, וזו גם המצוה שלנו. או שמא יש לך דעה אחרת בענין?

לגבי הראיות נגד קדמות הזוהר, כמדומה שלא קראת את האשכול... מדוע שתטריח אחרים להעתיק לך פעם שניה מה שכבר כתוב? אשמח, לאור חכמתך ויושרך, לדעת מה אתה עונה לדברים הכתובים שם.

_________________

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

ה"שומר אמונים" שמביא את האגדה על הרמב"ם, מקדים לה ואומר "ואם תרצה להאמין..." ראו בפנים את ההמשך.

בארץ ישראל היו נוהגים בתקופה קדומה יותר לסיים את התורה פעם בשנה, כך לפחות על פי לוין בספרו על הבדלי המנהגים בין בני מזרח לבני בבל.

בןאישאחד,
ע"פ הידוע לי מפליישר המנהג לסיים את התורה פעם בשנה הגיע לארץ ישראל בתקופה יותר מאוחרת. עכ"פ בזמ המשנה גם אם סיימו את התורה אחת לשנה, לא קראו וזאת הברכה בשמיני עצרת אלא סיימו במועד אחר.

משל נאה על ספר יוחסין וההתעלמות ממנו:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2120572&whichpage=1#R_1

תירוץ מענין של ר' מנחם נחום מאיצקאן (זוכרים?) על הקושיה על הזוהר (בלי להזכיר את הזוהר...) משמחת תורה בארץ ישראל, במאסף אוצר החיים ג, שנת תרפ"ז, עמוד ו.

בןאישאחד,
התוכל להביא לנו את התירוץ, המאסף אינו מצוי בספריה ביתית רגילה.

הוא טוען שניסוך המים נתקן בזמן אליהו הנביא בעקבות הסיפור עם נביאי הבעל, ולזכר נס הנצחום עליהם שהומחש על ידי המים שנוסכו סבחב המזבח, תיקנו לחגוג בכל שנה בסוכות שמחת ניסוך המים על המזבח, ואחר החורבן שלא היה מקום לחגוג את החגיגה בבית המקדש ובמזבח ולבטלה לגמרי דחו אותה ליום האחרון של חג הסוכות, ולשם סמך קראו לחג זה שמחת תורה. תימוכין הוא מביא מדבריו של ר' בנימין מטודלה שמספר על בית הכנסת בקהיר שהיו מסיימים בו את התורה אחת לשלוש שנים ואף על פי כן חגגו במיוחד את שמחת תורה.

ייש"כ, אך לגופו של ענין יש כאן חידוש על גבי חידוש.
האם הוא טוען שניסוך המים אינו הלכה למשה מסיני? ומדוע בסוכות ולא באמצע החורף שמסתבר שמעשה אליהו היה בחורף?
בית הכנסת בקהיר אינו כ"כ ראיה, ועיין בספרו של פליישר תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראלים בתקופת הגניזה,  שמסביר שהיתה תקנה מיוחדת שהקהילה הבבלית והקהילה הא"י יחגגו יחד את חג השבועות ואת שמחת תורה הבבלית בתשיעי של חג, אולם בארץ ישראל הציון היחידי בשמיני עצרת היה תפילת גשם וכן מוכח מהפיוטים לשמיני עצרת. פליישר גם מוסיף שם שהמנהג באותה תקופה אצל בני א"י בקהיר שאת קריאת התורה הצבורית סיימו אחת לשלוש שנים, אך היה מחזור נוסף של קריאת שנים מקרא ואחד תרגום שסיימו אחת לשנה.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/01/2007 10:55:17

(כמנהג חלק מהריפורמים בימינו, לקרוא רק שליש מהפרשה כל שבוע),

[גוונא,

המנהג בחלק מהקהילות הרפורמיות בימינו, הוא שילוב של מנהג א"י הקדום (בערך) עם הרצף האחיד הנהוג היום בכל העולם היהודי - מצד אחד קוראים את הפרשה השבועית כבכל ביכ"נ, ומצד שני קוראים רק שליש ממנה בכל פעם (משום טורח הציבור), כך שכל שלוש שנים נקראת כל הפרשה כולה.]