|
|
| נשלח ב-1/5/2008 22:02 |
 |
| |
לשון החכמים של ימי הביניים
לוצאטי
אתה טוען, שכל המונחים הלשוניים ניתרגמו מהזוהר לאותם ראשונים פילוסופים, כיוון שכן ערכתי כמה מקבילות.
***
הנפש השכלית
אבן עזרא משלי פרק יט פסוק ב
ב) גם - לרבות על גנותו שהוא כסיל כלומר בעבור שאין לו דעת הנפש השכלית לשוב מדרכי העקשות לא טוב הוא:
זוהר - סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף עט עמוד ב
מי יודע רוח בני האדם העולה היא וגו' נפש הבהמית דא נפש מסטרא דיצר הרע, ועל דא אמרו (נ"א דההוא) דאיהי נשמתא לנשמתא אתערא לגברא ביר"אה ובחכמ"תא נשמתא אתערא לאיניש בבינה הה"ד (איוב כח) ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וגו', נשמ"תא אתערא בתשוב"ה דאתקרי בינה ואקרי שר"ה ורו"ח הוא הקו"ל ואתקרי דעת ואתערי לאיניש די סליק קליה באורייתא ואתקרי תורה שבכת' ונפש השכלית אתער מניה עובדין טבין
נפש הבהמית
ספר החינוך מצוה תקמה ד"ה והרמב"ן ז"ל
לא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות. וכן מה שאמרו לפי שעושה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכינו
זוהר - סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף עט עמוד ב
ועל דא אמר שלמה בחכמתיה (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא וגו' נפש הבהמית דא נפש מסטרא דיצר הרע, ועל דא אמרו (נ"א דההוא) דאיהי נשמתא לנשמתא אתערא לגברא ביר"אה ובחכמ"תא נשמתא אתערא לאיניש בבינה הה"ד (איוב כח) ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וגו',
הנפש המתאוה
אבן עזרא במדבר פרק יא פסוק ו
(ו) נפשנו יבשה - היא הנפש המתאוה הנטועה בכבד. אין כל - חסרנו כל דבר. עינינו - כי מן השמים ירד:
רד"ק תהלים פרק לא פסוק י
נפשי, שהיא הנפש המתאוה לאכול,
זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קט עמוד ב
יצר הרע שולט אלא באלו ב' כחות אלין דאמרן נפש המתאוה היא הרודפת אחר יצר הרע לעולם
הכח המחזיק
ספר חובות הלבבות שער ב - שער הבחינה פרק ה
וכן בשאר האברים תועלות מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו, ואחר כך התבונן, אחי, בכחות הארבעה, שהמה בגוף ומעשיהם בו: הכח המושך, הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא, והכח המחזיק, הוא המעכב המאכל בו, עד שיעשה בו הטבע מעשהו, והכח המבשל, הוא המבשל אותו, מוציא הזך שבו, ומשלח אותו אל הגוף, והכח הדוחה, הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכח המבשל צרכו מן המזון.
זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קט עמוד ב
והיא נקראת נפש הגוף אמר רב דימי זהו כח המחזיק, אמר רבי יהודה בא וראה לעולם אין יצר הרע שולט אלא באלו ב' כחות אלין דאמרן נפש המתאוה היא הרודפת אחר יצר הרע לעולם
הכח המתעורר
רלב"ג משלי פרק יא
רע ירוע - הרצון בו שהאיש הרע ישבר ויאבד כי ערב בעד הכח שהוא זר לו במה שהוא אדם והוא הכח המתעורר אל התאוות הגשמיות
שמונה פרקים לרמב"ם פרק א ד"ה והחלק המתעורר
והחלק המתעורר - הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו. ומזה הכח יבואו פעולות הבקשה והבריחה, ובחירת דבר מה או ההתרחקות ממנו, והכעס וההתרצות, והפחד והעוז, והאכזריות והרחמנות, והאהבה והשנאה, והרבה מאלו המקרים הנפשיים. וכלי אלו הכוחות - כל איברי הגוף, ככח היד על התפישה, וכח הרגל על ההליכה, וכח העין על הראיה, וכח הלב על העוז או הפחד. וכן שאר האיברים, הנסתרים והנראים, אמנם הם וכוחותיהם כלים לזה הכח המתעורר.
זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קלז עמוד ב
אמר רבי יוסי אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה משמע דכתי' שם הגדולה לאה שלאה מכחה ומרשעתה ושם הקטנה רחל שאין בה כח המתעורר כמא דאת אמר (ישעיה נג) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה,
***
מה דעתך
האם ר' אברהם אבן עזרא, רלב"ג, בעל חובות הלבבות, הרמב"ם, בעל החינוך, ורד"ק, לקחו מספר הזוהר ביטויי לשון אלה, או שספר הזוהר הוא זה שמעודכן בלשון החכמים של ימי הביניים, והוא מעתיק מלשונותיהם בשפע ובהרחבה?
האם היה כאן מקור קדום מתקופת התנאים, שממנו העתיקו כולם?
או שהקטעים העבריים ברור שהם מאוחרים, וישארו רק הדוגמאות של הנפש השכלית והנפש הבהמית, כי הקטעים שם הם בארמית, וגם אותו מחבר ארמי, מצטט בשפע והרחבה מלשון החכמים של ימי הביניים???
מה דעתך על כל זאת?
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 22:03 |
|
| |
בר בי רב
ב"ה מצאתי קטע זה בדיוק בזוהר בראשית כב: ושם ציין הג"ר ראובן מרגליות לסנהדרין לח: "אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה".
הענין נתבאר היטב בספר הליקוטים פר' האזינו.
אין בידי ביאור הגר"א לזוהר ואשתדל לעיין שם.
_________________
כי אולם כל דבר, אם יילקח שלא בגבולו, או אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו - ישוב כוזב. (הקדמת רמח"ל לדרך ה')
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 22:16 |
|
| |
מה ההשואה בין "נמלך בפמליא של מעלה" דרשה שבאה ללמדנו עניוות ודרך התנהגות מוסרית, ללשון " ודאי על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מניה נעשה אדם" , שכביכול מתאר את בריאת האדם בידי אלוקים קטן יותר, אשר מבקש רשות לבריאה מרעהו הגדול ממנו ?!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 23:00 |
|
| |
דרום חוקר
א. אינני טוען ש"המונחים
הפילוסופיים ניתרגמו מהזוהר לאותם ראשונים פילוסופים" כמו שכתבת.
אני טוען שהמונחים הארמיים המקוריים
ניתרגמו ע"י הסופרים למונחים מוכרים להם, וכפי שחלקים גדולים ממדרש הנעלם
תורגמו לעברית. כמעט בלתי אפשרי לדעת את המילים המקוריות.
כבר הראיתי על "עילת העילות"
ואני מנסה למצוא את מקורם של עוד מונחים.
מן הראוי לציין כאן שתפוצתו של הזוהר
לפני שהודפס היתה מצומצמת יחסית, ולכן כל שיבוש יכל להתפשט במהירות.
ב. עוד סיבה לשינוי המקור היא בעיה
בפענוח מילים מקוצרות. למשל: אפשר שבכה"י נכתב עיל' דעיל' והסופר/המדפיס
השלימה מדעתו ל"עילת (ד)[ה]עילות".
ג. רוב הקטעים שציטטת הם עבריים (כפי
שציינת) ולפיכך מתורגמים - כולל כל המונחים כמובן.
ד. קצת בפרטות על הקטעים העבריים:
1. כח המחזיק. המעיין במדרש
הנעלם יראה שהוא משתמש במונח זה למשמעות שונה לחלוטין מס' חובות הלבבות.
2. כח המתעורר. ציטטת משמונה
פרקים בתרגום מודרני. כידוע ה' קפאח לא חי בימי הביניים, וכן הרב שילת.
ה. נותר לנו לדון בקטע הראשון על נפש
השכלית והבהמית. (מדובר בקטע אחד שמזכיר את שניהם).
בהמשך הקטע מוזכרים גם
ארבעת היסודות - ובעברית. כך שהמונחים העבריים שם מתורגמים במובהק - והדרינן
לקמייתא.
בר בי רב
עי' בס' הליקוטים שציינתי ותמצא נחת.
_________________
כי אולם כל דבר, אם יילקח שלא בגבולו, או אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו - ישוב כוזב. (הקדמת רמח"ל לדרך ה')
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 00:40 |
|
| |
לוצאטי
לא הדרינן ולא קמייתא
אתה מניח הנחות ומתרץ תירוצים, מעולם לא תורגם שום קטע בזוהר לא ארמי ולא עברי, ספר זה חלקו נכתב בעברית וחלקו בארמית, במקום שהיה שם נשאר, העברי נשאר עברית והארמי נשאר ארמית.
מכיוון שבשני חלקי הספר יש מגוון נרחב של לשון חכמים בימי הביניים, הרי שמחבר הספר חי אז, והוא הרבה להשתמש בלשון המוכרת לו.
כעת יבוא תרצן ויאמר, פעם לשונות אלו היו בארמית, ובא מתרגם ובחר את אותם מליצות וסגנונות לשון מפורסמים ותירגם אותם לעברית, ובאורח פלא נמצאה התאמה בין המתרגם האלמוני לבין שאר החכמים שבדור, בל נשכח שהספר היה נסתר ואפילו הרמב"ן המקובל לא זכה לאורו, אבל נסתרות דרכי האל וכל אותם סגנונות לשון הגיעו למגוון רחב של חכמי ימי הביניים.
נמצא שיש כאן מקסימום אבסורדים במינימום זמן.
וכבר אמר מי שאמר, מוטב לתרץ תירוץ אחד טוב על כל השאלות, מאשר לתרץ 8 תירוצים, שכולם בנויים על הנחה שיש לפנינו ספר נעלם שאף אחד לא מכיר, ואותו ספר נעלם הספיק להיות מתורגם למחצה לשליש ולרביע.
***
מעבר לכך שמחבר הזוהר מכיר את האמוראים ואת המשנה והתלמוד, ודבר זה קשור לנושאים שעדין לא נגעת בהם, אבל רשב"י מעולם לא שמע על כך, לא רשב"י הארמי ולא רשב"י העברי.
***
כך כתבת
< אני טוען שהמונחים הארמיים המקוריים ניתרגמו ע"י הסופרים למונחים מוכרים להם, >
1- מנין לך?
2- מדוע הם תרגמו מילים בודדות והשאירו את השאר ארמית עלגת נטולת כללי דקדוק בסיסים?
3- אין נודעו אותם מליצות לשון לכלל החכמים של ימי הביניים?
4- מליצות הלשון מפורסמים הם, אבל סודות הזוהר היו בסודי סודות עד התגלותו, הא כיצד!!!
5- מי אלה אותם סופרים, סופרי חצר המלך, סופרי חצר רמ"ד, מי הזמין אותם ולשם מה הם באו???
***
ועוד הבהרה
מחבר הזוהר הוא אבי אבות הדרשנים, כך שהדבר האחרון שצריך לנסות למצוא בדבריו, זה התאמה בין הרעיונות הפילוסופים לבין רעיונותיו הוא, אלא שעצם העובדה שהוא מכיר את אותו "סגנון לשון" "מליצת לשון" הנפוץ בין חכמי ימי הביניים, הוא ההוכחה, תהיה המשמעות אשר הוא ייחס לזה אשר תהיה.
***
_________________
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 02/05/2008 1:13:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 07:05 |
|
| |
דרום חוקר
להלן ניסיון למציאת המונחים המקוריים,
והסבר במה הם שונים מהמונחים העבריים הנוכחיים.
כאמור, הדבר בגדר ניסיון בלבד, ואני
מתפלל שהקב"ה יצילני משגיאות.
כמובן שגם בדקתי האם הדברים עולים יפה
בפירוש הזוהר.
1. נפש המתאווה
מונח ארמי:
נפשא תיאובתא.
תרגום מדוייק: נפש תאוונית.
ההבדל: נפש
המתאווה היא כח מכחות הנפש שנקרא "תאבון", כלומר תשוקה לאוכל
ושאר תאוות. נפש תאוונית היא מדרגה ממדרגות הנפש, שיש לה נטייה לתאוות (עי'
זוהר שציינת).
2. כח המחזיק
מונח ארמי:
כחא דאתתקפא/דאתתקפותא.
תרגום מדוייק: כח ההתחזקות.
ההבדל: כח
המחזיק הוא כח ש"מעכב המאכל בו, עד שיעשה בו הטבע מעשהו" (לשון חובות
הלבבות שציטטת). כח ההתחזקות הוא "ההנהגה המנהגת לבני אדם ומַחְזֶקֶת הגוף
והיא נקראת נפש הגוף" (לשון מדרש הנעלם שציטטת).
3. כח המתעורר
מונח ארמי:
כחא דאערא.
תרגום מדוייק: כח שמעיר (לא "הכח המעיר", מפני שלא מדובר שם במושג אלא בענין
פרטי).
ההבדל: כח
המתעורר "הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו" (לשון
הרמב"ם שציטטת). כח מעיר הוא הכח המעיר את האדם לעשות עבירות (עי' כל הקטע
בסתרי תורה שם).
אני חושב עדיין על המונחים נפש השכלית ונפש
הבהמית.
ושוב תודה על שבזכותך עמדתי על עניינים כה חשובים.
_________________
כי אולם כל דבר, אם יילקח שלא בגבולו, או אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו - ישוב כוזב. (הקדמת רמח"ל לדרך ה')
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 07:28 |
|
| |
דרום חוקר
א. ראיות לכך שהקטעים מתורגמים לא חסרות, ואני אוסף אותן כעת.
הראיה הברורה ביותר היא שרוב מוחלט של הקטעים המתורגמים אינו מתורגם לעברית טהורה. נשארו בהם שאריות ארמיות.
לא תורגמו מילות הקישור והר"ת, ולעתים גם משפטים שלמים.
לדוגמה: ראשי התיבות הה"ד (הדא הוא דכתיב) לא תורגמו כמעט אף פעם.
כאמור, אני אוסף ראיות נוספות.
ב. סגנונות הלשון לא הגיעו מהזוהר לחכמי ימי הביניים, אלא להיפך - מחכמי ימי הביניים אל המתרגם האלמוני. יכול להיות שהמתרגם הוא רמד"ל עצמו.
כפי שכתבתי כבר, הסיבה לתרגום היא מפני שהזוהר נכתב בארמית טהורה ולעתים קשה להבנה. המתרגם רצה לעשות חסד עם הקוראים כדי שיבינו לכה"פ את המונחים הבסיסיים.
ג. לפי דעתך:
בקטעים העבריים מדובר במחבר עברי שפתאום התבלבל קולמוסו ופלט מילים ארמיות.
בקטעים הארמיים מדובר במחבר ארמי (ברמה גבוהה) שפתאום התבלבל קולמוסו ופלט מילים עבריות.
זה נשמע לך הגיוני?
וכי כ"כ קשה למחבר העברי לכתוב "זהו שכתוב" במקום "הדא הוא דכתיב"?
וכי כ"כ קשה למחבר הארמי לכתוב את המונחים הארמיים המקבילים, כפי ששיערתי אותם?
ד. על כך שנזכרים אמוראים בזוהר:
כידוע יש מדרשים רבים שנקראים ע"ש תנא מסויים והובאו בהם מחכמים מאוחרים לו ואפי' אמוראים.
הספר נקרא על שם רשב"י בכללותו, מפני שהוא עומד בעיקרו על מה שהוא מסר לתלמידו ר' אבא.
ה. אינני מנסה למצוא התאמה בין המונחים הפילוסופיים לזוהר - אלא להיפך, למצוא את ההבדלים ביניהם, כמבואר בהודעתי שלפני זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 09:41 |
|
| |
לוצאטי היקר
מה שהובהר כבר הובהר, ולא נכפול את הדברים שוב ושוב.
כך כתבת
< ג. לפי דעתך:
בקטעים העבריים מדובר במחבר עברי שפתאום התבלבל קולמוסו ופלט מילים ארמיות.
בקטעים הארמיים מדובר במחבר ארמי (ברמה גבוהה) שפתאום התבלבל קולמוסו ופלט מילים עבריות.
זה נשמע לך הגיוני?
וכי כ"כ קשה למחבר העברי לכתוב "זהו שכתוב" במקום "הדא הוא דכתיב"?
וכי כ"כ קשה למחבר הארמי לכתוב את המונחים הארמיים המקבילים, כפי ששיערתי אותם? >
כל מה שכתבת כאן בנוי על ההנחה שהמחבר הקפיד לכתוב בלשון צח, ואז יבוא המדקדק לדקדק, מדוע יש חצי עברי חצי ארמי, אבל כאמור מחבר ספר הזוהר כתב בשפה עלגת, אין בדבריו כללי דקדוק בסיסים, כך שהעברית והארמית מובנות היטב, הוא כתב במהירות, בשפה שעלתה במחשבתו.
היו קטעים שהוא החליט שיהיו ארמית אבל הוא הכניס מילים בעברית, והיו קטעים שהוא החליט שיהיהו בעברית אבל הוא הכניס מילים בארמית.
פשוט וקל
***
עוד כתבת
< ד. על כך שנזכרים אמוראים בזוהר:
כידוע יש מדרשים רבים שנקראים ע"ש תנא מסויים והובאו בהם מחכמים מאוחרים לו ואפי' אמוראים.
הספר נקרא על שם רשב"י בכללותו, מפני שהוא עומד בעיקרו על מה שהוא מסר לתלמידו ר' אבא.>
יפה כתבת, ואני מקווה שאתה מבחין במשמעות המילים שכתבת, כי בספר הזוהר הובאו שיחות דמיוניות בין חכמים שבמציאות לא ראו זה את זה, הובאו בו שיחות בין תנאים לאמרואים והם מעולם לא פגשו זה את זה.
זה נחמד לראות איך אדם שבא להוכיח על קדמות הזוהר, מביא עובדה זו כסיוע לשיטתו.
***
אני שמח שאתה מעמיק בספר הזוהר בזכותי, וזה אף גורם לך קורת רוח.
ועוד אני שמח, שעד כעת הדיון בינינו היה ענייני, וכל אחד הבהיר את דעתו היטב.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 10:05 |
|
| |
אין לי אלא מה שכתבתי לעיל:
לא אוכל לדון בדבריך כל עוד אתה כותב ללא אסמכתאות.
עליך להביא מקורות:
א. לשפה העילגת של הזוהר ללא כללי דקדוק.
עליך להביא מקורות ארמיים בלבד, מפני שלדעתי הקטעים העבריים מתורגמים.
ב. לשיחות הדמיוניות שבין תנאים לאמוראים בזוהר.
עליך להוכיח שהשמות הם של אותם התנאים והאמוראים שבש"ס - ולא אחרים בעלי שם זהה.
אף אני שמח מאוד שהדיון לא נגרר לעניינים צדדיים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 11:32 |
|
| |
אודות המילה סינגוגה
המילה מופיעה כבר בקודקס
תיאודוסיאנוס (שהוא אחד המקורות החשובים לקודקס יוסטיניאנוס), מן המאה החמישית.
ראו בקישור
זה, פיסקה 16.8.9.
מקור: ש.סימונסון, הכס הקדוש
והיהודים, עמ' 420.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 12:13 |
|
| |
מפגש דמיוני מרתק ומרגש
בהודעה הבאה נצביע על חוסר ידע של מחבר הזוהר בנוגע ליחוסי הדורות של החכמים שהוא מביא בספרו, בדברינו נצביע על מפגש דמיוני שהוא מתאר בין רבי זירא לרבי אלעזר בן ערך.
רבי זירא ור' אלעזר בן ערך מעולם לא ראו זה את זה, כי ר' אלעזר בן ערך גם קדם לרשב"י, והוא תנא בן הדור השני (רשב"י הוא תנא בן הדור הרביעי), ואילו ר' זירא הוא אמורא בן הדור השני, וביניהם יש הפרש של 200 שנה, אבל מחבר הזוהר לקח את השמות ויצר ביניהם מפגש דמיוני מרתק ומרגש.
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א
רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא והוה מרחיש בשפוותיה ובכי חזר לאחורוי רבי זירא. אמר לשמשיה מאי האי דיתיב מר ובכי אמר תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי ולא יכילנא. עד דהוו יתבי חמון ליה דעאל לאדריה עד דנחת הוה קליה אזיל בביתא ובכי. שמע דהוה אמר אבנא אבנא אבנא קדישא עילאה על כל עלמא בקדושתא דמארך. זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותבא גולמי מסאבין [פי' גופות טמאים] עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ווי לעלמא בההוא זמנא. נחת ויתיב בסולסלניה א"ר זירא לשמשיה זיל ואימא ליה למר אי איעול קמיה. עאל שמשיה אמר הא רבי זירא הכא לא אשגח ביה ולא זקיף עינוהי לבתר אמר. רבי זירא ליעול ואת תיב לבר עאל ר' זירא וארכין ברכוי ויתיב קמיה חמא ר' אלעזר בטש ברגליה אמר קום מהתם ותיב כארחך קם ויתיב כארחיה. א"ר זירא האי דמר דהוה בכי מאי חזא אמר ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא חזינא ההוא אבנא יקירא קדישא דמינה אשתיל עלמא וההוא אבנא הוה דשוי יעקב רישיה עלה. וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא והוה רישיה משקעא בתהומא רבא היך יכיל יעקב לנענעה לה אלא ההוא אבנא זוייתיה משקען בתהומא רבא ורישיה אתמגוס בבי מקדשא ועלה קדש קודשין ושכינתא יקרא עילאה עלה הה"ד משם רועה אבן ישראל ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה. כד אתא יעקב קרא ההוא שמא קדישא ונסבה מכאן ושויה בההוא אתר דקדש קדשין הוה תמן. אמר רבי זירא אנא שמענא בשם ר' בו דאמר רזא דמלה בהאי ולא אדכרנא. א"ר אלעזר אי רבי זירא דעתי אחיס עלך ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא דכתיב ויקח מאבני המקום [אבן] אחת מאבני המקום מאיזה מקום ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם הה"ד אבנים שחקו מים [איוב יד] האבן הזאת היתה עיקר לכלם והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש ויעקב לא היתה כוונתו על שום אחת מהן אלא עליה משום דרמיזא ליה רמיזא. מה היא הכל אשתיל מינה כך יעקב כל עלמא אשתיל מניה. באותה שעה ויקח מאבני המקום שהיא עיקר כל העולם וישם מראשותיו שם בלבו שהיא מראשותיו דוגמת זה כזו מיד וישכב במקום ההוא. כלומר נתישבה דעתו באותו מקום. וסימן ידוע לקח אמר זו היא דוגמא שלי ואם לזו תהיה שום מעלה בידוע שיהיה לי מעלה ועל כך שם לבו עליה ונדר נדר דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כלומר אם האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים מיד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. נדר המעשר. א"ר זירא הא ודאי שמענא. א"ל על האי אתקרי אבן ישראל כלומר נקראה כך על שמו על שנתן לבו ועיניו עליה. והקב"ה עשה אותה בית עולמים ושם היתה שכינתו. ועל דא בכינא דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא מאן לא יבכי ווי לעלמא ווי לההוא זימנא ווי לההוא דרא. בכה כד בקדמיתא אתנח ואשתיק לבתר חזר ואמר ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא כד יתער מלכא עילאה דעלמא. בכה רבי זירא אמר מלאכא קדישא ידע דין יאות הוא למבכי עלה. זכאין אתון צדיקיא דאתין קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי: (ע"כ זהר חדש)
מסופר כאן על ר' זירא שנפגש עם ר' אלעזר בן ערך והוא אמר שמועה בשם ר' בו, ר' בו איננו קיים בשום מקום, והוא ר' אבא, ר' אבא זה ניתן לפרשו בכמה אופנים, או שהוא חברו של ר' זירא שעלה אתו מבבל לא"י, כמסופר בכתובות קיב וכשהגיע לעכו הוא נישק את הסלעים, או שהוא רב והוא אמורא בן הדור הראשון, תלמיד תלמידו של רשב"י.
כך או כך מידי אנדרלמוסיה מוחלטת לא יצאנו, ומה שכתבנו הוא אפס קצהו מאותה מערבולת דורות המצויה בזוהר על כל חלקיו.
***
לוצאטי
אכן לא נגעתי בשפה הארמית העילגת, כי לעת עתה התמקדתי בסעיפים החביבים עלי בדבריך, אם תירצה תוכל לקרוא על כך בספר משנת הזוהר (הוצאת מוסד ביאליק) שהפניתי אותך אליו, בהקדמה עמ' 76 ואילך (ניתן לרכוש ספר זה באקדמון באוניברסיטת בר אילן, כדאי להתקשר מראש לברר שאכן הוא נמצא במלאי, ספר זה כולל 2 חלקים, והוא מסדר את המחשבות בראש).
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 12:25 |
|
| |
דרום ידידי
מכאן אין כל ראיה, עשרת הרוגי המלכות היו מדורות שונים, והמדרש מפגיש ביניהם,לשיחה ודיון.
אצלנו האשכנזים גם אומרים את זה בעבודה ביוה"כפ,
המאמרים יכולים להיות יצירות ספרוטיות לגיטימיות, עם מסר. כמו מפגש רבי עקיבא ומשה, וכן אחרים.
לא שאני לא מסכים לכל יתר דבריך הנכונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 14:09 |
|
| |
ירוחם ידידי
אכן מדרשים אלה כולם בדעה אחת הם, תמה ונגמרה תקופת המדרשים האותנטים, וכעת מתחילה לה תקופה של מדרשים מזויפים.
***
בנוגע לתפילות בבית הכנסת, הרי שלא כל מה שקבעו מותר לאומרו.
לדוגמה אסור לומר סליחות הכוללות פניה למלאכים.
אסור לומר "בריך שמיה" כי בו כתוב לא על בר אלהים סמיכנא, ולאלוהים אין בן שנצהיר שאנו לא סומכים עליו.
אסור לומר "שלום עליכם" כי בו אנו פונים למלאכים ברכוני לשלום, ואנו כידוע עבדי ה' ולא עבדי המלאכים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 14:31 |
|
| |
דרום ידידי
מדרש כשמו כן הוא- יש לדרוש אותו, ולא להתיחס אליו כפשוטו, לחיוב ולא לשלילה, המדרש בא רק לתת רעיון, שהלומד יפתח אותו.
לכן לא שייך להגיד על מדרש שהוא מזויף,מדרש רבא במדבר- לפי כל החוקרים נכתב במאה 16 ,
בענין התפילות- אכן הצדק אתך, אני בטוח שאתה מכיר את ראב"ע בקהלת על הנושא, בריך שמיה ובעיקר הלשם יחוד הן עבודה זרה ממש.
בענין המלאכים בשלום עליכם, היות וזה הפך לחלק אינטגרלי של קבלת שבת, והמנגינות המאחדות את המשפחה בערב יפה זה, חייבים למצוא לכך התר, ואין התר בלי תרוץ, ואין תרוץ בלי להבין עברית.
מלאך= שליח. אינו בהכרח מלאכי ם רוחניים שמיימים, מלאך יכול להיות גם אדם, אבא אמא ילדים חותנת וכד' הרבה אנשים חושבים שנשותיהם הן מלאכים,(יש שאומרים שגם החותנת מלאך-היא לא בן אדם) הם קוראים לילדיהם מלאכים, ואולי לברכה שהם מצפים, מצפים מהם, בשבת שלום. וכד' והרי נאמר על תהיה ברכת הדיוט קלה בעיינך, אנו מבקשים ברכות מהדיוטות כאלו.
אתה רואה ידידי עם קצת רצון ורוח טובה, הכל יכול לבא על מקומו בשלום, בעזרת כמה מלאכים!!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 14:35 |
|
| |
ויקיפדיה ערך רבי
זירא (ר"ז הראשון):
.. כשעלה לא"י התיישב בטבריה ולמד
אצל .. ר' אלעזר בן פדת.
הגירסה הנכונה היא ראב"פ במקום
ראב"ע. המדפיס/המעתיק פענח את הר"ת, ובכך התבלבלה הנוסחא לחלוטין.
אינני יודע אם עסקת פעם בפענוח כתבי יד.
לנוחותך, מצורפים צילומים מכתב יד שבהם ניכר הדמיון שבין
האותיות ע' ופ' בכתיבה ספרדית (="כתב רש"י"). בראשון המילה "העפר" ובשני המילה "העפעפים". הצילומים כמובן בהגדלה רבה מאוד. בכתב קטן הבלבול גדול עוד יותר
_________________
כי אולם כל דבר, אם יילקח שלא בגבולו, או אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו - ישוב כוזב. (הקדמת רמח"ל לדרך ה')
|
|
|
|
|
