קדמות הזוהר (קבלה)

לוצאטי היקר

תשובתך קלה להשגה וגם צפויה מאוד

ר' אלעזר בן ערך התנא יהפך לר' אלעזר בן פדת האמורא
ור' חגי, תרי ר' חגי הוו, אחד אמורא ואחד תנא.

***

רק עוד דבר אחד אחכימך, ואם תעמיק בעיון אולי תרד לעומק הדברים.

כל אלה שרואים באמוראים שבספר הזוהר תופעה טבעית כמו כל ספר אחר המצוי ביהדות שבו מופיעים תנאים ואמוראים, לא מבחינים בדבר אחד מאוד יסודי, ספר הזוהר עד זמן התגלותו לא היה ידוע בשום מקום בעולם, זהו ספר ללא מסורת, אף אחד לא מכיר, כל חכמי צרפת לא הכירוהו, כל חכמי התוס' לא הכירוהו, רש"י לא הכירו, כשרש"י מפרש מעשה מרכבה הוא כותב ספר היכלות ולא זוהר, גם בספרד לא הכירוהו, לא הרי"ף לא הרמב"ם לא רס"ג לא חובות הלבבות ולא אף אחד.
 
כיוון שכן

כל הספרים שמשמשו בהם הרבה חכמים והוסיפו את הגיגיהם, דור אחרי דור, מדרך הטבע הם גם היו מפורסמים וגלוים, ומעולם הם לא נעלמו מהנוף היהודי, אבל בספר הזוהר יש אבסורד, מצד אחד הוא מלא שמות אמוראים, מכאן שתפוצתו היתה רחבה מאוד מאוד, מצד שני אף אחד לא מכיר אותו עד זמן התגלותו. 

הא כיצד

הזייפן הוא זה שאסף מלוא חפנים תנאים ואמוראים, ושידך שידוכין שאינם ראוים, אבל בפועל, אף אחד לא שמע עליו ולא ראה אותו עד זמן הופעתו.

***

לוצאטי היקר

מה שכתבתי לך כאן הוא עיון ישר למי שחפץ לפרש דברים כהוויתם, אבל מי שחפץ לתרץ, הרי שאין לצפות ממנו שהוא יבחין בדקויות, כיצד היא תפוצתם של ספרים בעולם היהודי.

_________________

א. הגירסה ראב"פ מסתדרת יפה עם כל סדר הזמנים והאנשים המוזכרים שם.

ב. הוכחתי בראיות ברורות שהיה תנא בשם ר' חגי.

ג. תפוצתו של הזוהר אולי היתה רחבה - אך בקרב חלק מן החכמים בלבד, ולא היתה ידועה להמון.

יש להוסיף כאן שכמו שהגמ' נמסרה בע"פ משך דורות אחרי חתימתה - עד שנכתבה (עי' אגרת רש"ג), כך גם הזוהר.

חז"ל בפרק אין דורשין הפליגו מאוד בצורך ובחומר הסתרת סודות התורה, ולכן לא רמזו על קיום הספר.

ד. האם "הבנה בדקויות" היא חוסר הבנה מה ההבדל בין תיב לבר לבין תוב לבר?

אלישיב

כדברי הרב נזיר סוברים הרבה תלמידי חכמים ישרים בליבותם ובשכלם

גם הרב שמואל טל כך סובר, הבאתי בשמו שיעור על הנחת תפילין בחול המועד, ובסוף השיעור הוא אמר כדברים האלה ממש.
גם הגר"ש פישר כך סובר, ולכך מכוונים רמיזותיו, שכל דבר חדש ביהדות יתקבל, אם הוכחה אמיתתו.

_________________

לוצאטי,

אין כל חשיבות האם מבחינה היסטורית אכן כן הדבר. מה שיותר חשוב הוא שטיעון מסוג זה שומט את הקרקע ממשמעותו של הדיון ההיסטורי, ומעביר את הדיון למישור הענייני: האם נקבל את התזה של הזוהר אם לאו.

ביסוד הדיון כאן עומדת ההנחה שספר הזוהר ושיטתו לכשלעצמם יסודותיהם רעועים, וכדי להוכיחם יש לייחסם לאישיות קדומה שסמכותה איננה ניתנת לערעור (או שעל המערער עליה ניתן לזעוק אפיקוירס). הרב הנזיר מניח ששיטתו של ס' הזוהר עומדת לעצמה יפה גם בלא סימוכין שכאלו, והבעיה ההיסטורית לכשלעצמה ניתנת לפתרון פשוט.

בעקבות דברי על התנאים ר' חגי ור' יצחק בר מריון אני מעלה שאלה חשובה.

אלישיב

כמדומני שכבר עניתי לך דיי.

לי?

לוצאטי

כל שאלתך על אותם מדרשים נעלמים, נובעת בגלל שיטת הלימוד שחונכת עליה, ושיטת הלימוד שלמדת בה היא מצומקת מסורסת ומעוותת.

וכי מימיך ראית אנשים שגורסים תנ"ך יום ביומו לאחר תפילת שחרית חוק ולא יעבור?
וכי מימיך ראית אנשים שגורסים מדרש 3 שעות ביום?
וכי מימיך ראית אנשים שבכל שבת גורסים מינימום 4 דפים תלמוד?
וכי מימיך ראית אנשים שגורסים הלכות בכל יום 2 שעות?
וכי מימיך ראית אנשים שגורסים משנה בכל יום 3 שעות?

אתה מכיר בחורי ישיבה, הם לומדים 4 שורות, ואח"כ חבילה של מפרשים, אין להם מושג בסוגיה הנידונה, ואח"כ הם שואלים ומתרצים, וממציאים המצאות כיד הדמיון הטובה עליהם.

אילו ראית איך למדו פעם, היית רואה שלכל לומד היתה בקיאות נרחבת בספרות חז"ל, ואם הוא גם בעל שכל לאחר הגירסה הוא היה סובר סברות במה שלמד, ואם היית מביא לו שאלות של ראשונים הוא היה מתרץ אותם בהינף יד.

אינך מכיר זאת, כל מושגיך הם על פי שיטת לימוד מסורסת, וכשאתה רואה מישהו הבקיא במדרשים אתה מתפעל!!!

***

ועוד הערה

כשאתה מתדיין כדאי שתבחין בסוג ההוכחות
יש הוכחות ראשוניות שהם מוכיחות על הנושא הנידון
יש הוכחות משניות שהם אינם מוחלטות 
ויש הוכחות שהם רק כדמות הוכחה אבל כלום אי אפשר ללמוד מהם.

אם בכדי לישב את הדעה שלך אתה צריך לשנות את הכתוב, נמצא שהכתוב נגדך בצורה מוחלטת, ואתה מוחק אותו ומשנה כרצונך, וכעת מה עוד נשאר להוכיח, בשיטת השינויים אין שום הוכחה יש רק מחיקות ושינויים.

אם תופעה של מליצות לשון מסוימות איננה גורמת לך לקשר בין מי שמשתמש באותם מליצות לשון לבין מחבר הזוהר, מה יועיל שתמציא שהיה מתרגם, וכי מה ההבדל בין מתרגם לכותב, הוא המתרגם הוא הכותב, נמצא ששוב אינך מבחין בדרכי ההוכחה, ואתה דוחה הוכחה ברורה לדרך דמיונית.

אתה כל הזמן מתאמץ להוכיח שהיה תרגום, אבל תרגום הוא הוכחה משנית או הוכחה דמיונית, ואתה אינך מבחין בין הוכחה לדמיון.

כל אלה שבאים לשנות את השם על פי הר"ת, משנים כאשר 2 השמות זהים, ואותו ר"ת תואם את שניהם, אבל אתה הבאת חידוש מרענן, גם אם ר"ת לא תואם אנו נשנה ונמחק, כי למי שסומא בעין אחת ואיננו רואה בעינו השנייה, כל האותיות זהות ודומות.

***

ועוד הערה

בעברית אומרים שב בחוץ ולא שב לחוץ
וגם בארמית אומרים תיב בבר ולא תיב לבר

אבל ביטוי לשון זה איננו קיים בשום מקום, ואני לא נוהג להתפלמס עם בני אדם על דבר שאיננו הוכחה מוחלטת, וגם כל הנושאים שבחרתי להתפלמס איתך הם בעלי הוכחה מוחלטת, הוכחה ראשונית המלמדת על הנושא הנידון.

_________________

דרום חוקר

א.

על מה תקצוף עלי וחרון אפך ישיגני?
על אות אחת שהעזתי לשנות בזוהר?
והלא רבך הגדול משנה מילים שלמות ויותר בפסקי הראב"ד - ושלא בהכרח כלל וכלל. [לא אביא דוגמאות כדי לא להסיט את הדיון לחלוטין].

"חידוש מרענן"? ניכר עליך שאינך מצוי כלל בספרים, וכ"ש בכתבי יד, וחבל.

התרגום המדוייק של "תיב לבר" אינו שב לחוץ - כי אם שב לבחוץ, ואין בו כל בעייתיות.

על שאר דבריך לא אגיב, מפני שהם לא ענייניים. אני סומך על שיקול דעתו של הקורא המשכיל.


ב.

רבך ה' קאפח חידש מתודה מחקרית חדשה, והריני מעתיק בכאן לשונו הזהב מעצם כתב ידו. אות באות נקודה בנקודה.

[אגרות הרמב"ם מהד' שילת עמ' תש. המילים המודגשות הושמטו בדפוס ע"י הרב שילת, אך הן נשארו בצילום המכתב שמצורף שם].

אמנם אשכול זה לא אמור להיות אשכול פולמוסי על יחוסי השמות בתלמוד, אבל מכיוון שראיתי שלוצאטי לא דייק בדבריו, החלטתי להעמיד דברים על דיוקם.