קדמות הזוהר (קבלה)

אע"פ שאני לומד את ספר הזהר ומברך עליו ברכות התורה, הטענות שהוא נכתב באמת ע"י רשב"י לא כ"כ מתיישבות עם השכל.

דבר ראשון - השפה

הארמית בזהר משובשת במקומות רבים, קטעים נרחבים מספר הזה מלאים בארמית משובשת מאד. דבר זה לא ייתכן לגבי מנא שודאי דיבר ארמית שוטפת.

הזהר הוא ספר רחב, הסגנונות בו כ"כ שונים, שמכט לא ייתכן שאדם אחד חיברו, למעשה לא ייתכן, כיוון שחלקים מהזהר כתובים בארמית מצויינת, ולמה שהמחבר ישבש במקומות אחרים?

מילים בספרדית - בפרשיות מקץ, ויחי, פקודי, ויקרא ואחי מות מופיעה מילה בספרדית.
בכולן מופיעה המילה גרדינין במובן של שומרים, זוהי מילה בספרדית, כמו המילה גארד, שומר באנגלית.

(אגב יש לשאול גם על שיר השירים - מופיעה בו המילה פרדס, מילה שמקורה בפרסית, שפה בקושי נודעת בימין של שלמה, אם כי ניתן ליישב ולומר שבסגנון השירי היה נהוג להשאיל מילים משפות רבות וודאי ששלמה המלך ידע פרסית, וצ"ע)

דבר שני - האידיאה של הזהר.

הזהר מאדיר את שמו של רשב"י ומקביל אותו למשה רבינו, ואף מעלה אותו עליו, בעוד שהחיבור 'רעיא מהימנא' עושה בדיוק הפוך, הוא מאדיר את משה הרועה הנאמן, בניגוד לשאר הזהר  הנוטה להמעיט דמותו לעומת דמותו של רשב"י (דברי אלו לקוחים מתוך מאמר של פרופ' יהודה ליבס)

דבר שלישי - תיקוני זהר.

הקדמת תיקוני זהר דף ט' עמוד א' "ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי".

אתה מבין? בעל התיקונים הכיר את התלמוד הירושלמי! שזה מצויין, זה אומר שהוא היה בקיא גם בנגלה, אבל זה אומר שהוא חיי שנים רבות אחרי שרשב"י נפטר.

בראיה המסורתית תיקוני זהר הם חלק מהזהר שהוא מרשב"י לכאורה, אני מאמין שאת הסתירה הזו כבר אי אפשר ליישב. צר לי.

 חלק מטענותיך כבר נידונו כאן. מומלץ לקרוא את כל האשכול לפני שמגיבים.

א.

אני חוזר בפעם הרביעית: לא אוכל לדון בטענות ללא מקורות. מקורות - ולא דברי חוקרים.

עליך להביא מקורות:

1. לארמית המשובשת שבזוהר.

2. להמעטת דמותו של משה רבינו לעומת רשב"י - בזוהר.

3. להמעטת דמותו של רשב"י לעומת משה רבינו - ברעיא מהימנא.

ב. מיהו מחבר הזוהר.

בזה כבר דנתי לעיל. עיקרי הדברים בקצרה:

1. רשב"י אינו המחבר אלא הספר נקרא על שמו מפני שנבנה על יסוד דבריו. כמו שמצוי במדרשים.

2. הספר היה מצוי בידי חלק מן החכמים בדורות הבאים, שהוסיפו בו. כמו שמצוי במדרשים.

ג. סגנונות שונים בזוהר.

גם בזה כבר דנתי. עיקרי הדברים:

1. רוב מוחלט של הספר העיקרי נכתב בארמית ארצישראלית (יותר מדוייק: סורית) טהורה.

2. המדרשים הנספחים תורגמו בחלקם לעברית ימי-ביניימית - לעתים בשגיאות.

3. גם במדרש העיקרי תורגמו מונחים מסויימים לעברית, באופן שמעוות את משמעותם האמיתית.

דוגמאות והסברים תמצא לעיל.

ד. המילה גרדינין.

1. פירוש המילה אינו שומרים - אלא שלוחי הדיינים הממונים לשמור על הסדר והנוהג.

2. בארמית בבלית צורת המילה היא "אגרדמין":

"מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים". אגרדמין: ממונים להלקות ולענוש מעוותי המדות. (בבא בתרא פט. ורשב"ם שם).

בארמית ארצישראלית צורת המילה היא "גרדינין", כדרכו של הירושלמי להשמיט האות א' בתחילת מילה (בון=אבון), ואותיות מ' ונ' מתחלפות. האות י' שאחרי הד' משמשת במקום ניקוד סגול.

[כל אלו כמובן אינן המצאות שלי. הדברים ידועים לכל העוסק בפילולוגיה].

3. מקור המילה אינו בספרדית - אלא ביוונית. בספרות חז"ל ובפרט במדרשים מצויות אינספור מילים יווניות, לטיניות (-רומיות), ומעוד שפות. (ר' בהקדמה ל"ערוך השלם" מאת ח. קאהוט עמ' 6-7, ושם ערך אגרדמין).

כל השפות ההודו-אירופיות הן אחיות, ומצויות בהן מקבילות רבות.

[4. הערה צדדית: מנין לך שמקור המילה פרדס הוא בפרסית ומשם לעברית - ולא להיפך?]

ה. מארי דתלמודא ירושלמי.

1. לפי מה שנתבאר באות ב' אין בכך כל קושיא.

2. לגופו של ענין, זהו הציטוט המלא: ובגין דא אוקמוהו מארי דתלמודא ירושלמי הויו"ת באמצע.

בתלמוד ירושלמי המצוי בידינו אין כזה דבר.

ייתכן שהכוונה לחכמי התלמוד, שכך היתה מסורת בידם (עי' בארוכה בשו"ת מן השמים סי' ג' ובהגהות שם).

ייתכן גם שהמילה "ירושלמי" היא הוספה מהסופר - שידע שאין בבבלי כזה דבר, והגירסא המקורית היא "מארי דתלמודא".

_________________

כי אולם כל דבר, אם יילקח שלא בגבולו, או אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו - ישוב כוזב. (הקדמת רמח"ל לדרך ה')

החילופים הללו בדורות קיימים גם בבלי.

וכן חכמים שלא בטוח אם הם התקיימו, עקב העריכות של הבבלי בידי הסבוראים וי"א גם בידי הגאונים.

למשל בחולין יש מימרה של חזקיה בשם אביי, והב"י מצטט אותה, ומשמיט את שמו של אביי, כי כבר הוא שם לב שלפי סדר הדורות זה לא הגיוני.

לגבי ר' יהודה בר' שמעון בן פזי, אם אינני טועה, במסכת מגילה דף יט: יש מימרה בשמו הנפתחת ב"תנא". ע"ש.

לגבי המילה "שקריות" זוהי מילה קצת חריפה, באותה מידה "חסורי מחסרא" הוא גם שקר. לחכמים שחיים בתודעה של תורה, שבה חידושי תורה הם ממש רוח הקודש שמתגלה בחכמים, כתיבה פסאודו אפיגרפית, היא לא שקר.

למשל ספר יצירה יוחס לאדה"ר, ברור לכו"ע שלא הוא כתב אותו, אלא ששורשו שייך לאדם הראשון (יצירה וכו'), והדברים ברורים.  

***

ספרא אמור פרשה יג ד"ה פרשה יג

פרשה יג צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, אמר ר' שמעון ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס,

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קיא עמוד ב

ובגין דא חובא דאדם עבר על (בראשית ב) ויצו יי' אלהים ואוקמוה אין צו אלא ע"ז,

רשב"י של  חז"ל אמר אין צו אלא במקום שיש חסרון כיס, רשב"י של הזוהר אמר אין צו אלא כנגד עבו"ז.

***

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק טז דף טו טור ג /ה"א

דתני רבי שמעון בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה העוסק במשנה מדה שנוטלין ממנה שכר העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד.

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רעח עמוד ב

תנינא (נ"א תנאין) דמתניתין דבה אתרבו תניני ימא ואי אינון ביבשתא יעלון (נ"א יפלון) למיא ולא ידעין לשטטא אינון מייתין אבל אדם דאינון מארי קבלה אינון לעילא מכלהו בהו אתמר (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים דאינון מארי מתניתין תניניא התנין הגדול נחש בריח לקבל (שמות כו) הבריח התיכון בתוך הקרשים בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת ומקשין דא לדא בלע לחבריה, והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה חייב מיתה, ואי אינון שוין דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא אתמר בהון לסוף (במדבר כא) את והב בסופה ואוקמוה אהבה בסופה:

רשב"י של הירושלמי סבר שהמידה שאין למעלה ממנה היא העוסק בתלמוד, ואילו רשב"י של הזוהר סבר שהמידה שאין למעלה ממנה היא העוסק בקבלה.

***

בראשית רבה פרשה כו ד"ה ה ויראו בני

ה ויראו בני האלהים, רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא,

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כג עמוד א

ולא עוד אלא דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה בזמנא דאמר שכינתא לקודשא בריך הוא נעשה אדם אמרו מה אדם ותדעהו מה את בעי למברי אדם ותדעהו דעתיד למחטי קמך באתתא דיליה דאיהי חשך דאור (מ"י דף כ"ח) איהו דכורא וחשך נוקבא שמאלא חשך דבריאה, בההוא זמנא שכינתא אמרת לון בהאי דאתון מקטרגין אתון עתידים למנפל כדכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו', (חשקו בהון) וטעו בהון ואפיל לון שכינתא מקדושה דלהון, אמרו חברייא רבי ר' אדהכי (נ"א אי הכי) עזא ועזאל לא הוו משקרין במלולייהו דודאי בנוקבא עתיד אדם למחטי אמר להו הכי אמרה שכינתא אתון אזדמנתון לקטרגא קדמי יתיר מחילא דמרומא אי אתון הויתון שפירין מאדם בעובדייכו יאות לכו לקטרגא עליה, אבל איהו עתיד למחטי באתתא חדא, אתון [עזא ועזאל] בנשין סגיאין חבתיכון יתיר מבני נשא כמה דכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו' את בת האדם לא נאמר אלא את בנות האדם ולא עוד אלא אם אדם חב הא אקדים ליה תשובה לאהדרא למאריה לאתקנא במה דחב,

רשב"י של חז"ל מפרש את ויראו בני האלהים, שהם בני הדיינים, ואילו רשב"י של הזוהר מפרש בני האלהים, בני המלאכים, וכבר ידענו כי רשב"י האמיתי מקלל למי שמפרש כך.

***

רבן יוחנן בן זכאי

זוהר כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קמה עמוד ב

תא חזי דהא רבי יוחנן בן זכאי הוה אמר תלת מאה הלכות פסוקות ברזא דחכמתא עלאה בפסוק (בראשית ל"ו) ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד מי זהב,

ר' יוחנן בן זכאי היה תנא בדור השני, הוא היה רבו של ר' אלעזר בן ערך ור' אליעזר בן הורקנוס, ר"ע היה תלמידו של ר' אליעזר בן הורקנוס, ורשב"י היה תלמידו של ר"ע.

וכבר היזכרו את התוספתא בנדרים ו,ה שר"ע לא זכה לראות את ר' אלעזר בן ערך, כך שרשב"י תלמידו בודאי לא זכה לראות לא את ר' אלעזר בן ערך, ובודאי שהוא גם לא ראה את ר' יוחנן בן זכאי, אבל בספר הזוהר 2 חכמים אלה מוזכרים.

***

ר' אלעזר בן ערך

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף טז עמוד א

ותא חזי רבי אלעזר בן ערך כד הוה מטי להאי פסוק הוה בכי דתניא א"ר אלעזר בן ערך בשעתא דאזלי ישראל בגלותא אתכנשו כלהו נשמתהון דשבטין למערתא דכפלתא צווחו ואמרו

כבר נתבאר למעלה שר"ע לא ראהו, ובודאי שרשב"י לא ראהו.

***

ר' יוחנן, ר' שמעון ברבי יוסי.

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יח עמוד ב

אמר רבי אבא הא דר' יוחנן דייקא ופשיטא משום דאלהיהם נלקים בתחלה ואח"כ האומה, וכן נילוס נלקה בתחלה והעצים והאבנים הדא הוא דכתיב (שמות ז) ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים שהיו להם אלהות ממש, ואמר רבי יצחק על צבא המרום במרום כתיב ונילוס לא היה במרום, א"ר יוחנן רוב מימיו כדוגמתן במרום, אמר רבי יצחק שר שלהם נלקה בתחלה ואח"כ שאר אלהיהם, רבי שמעון ברבי יוסי אומר לקות אומה של מצרים ממש לא היה אלא בים דכתיב (שם יד) לא נשאר בהם עד אחד, וקודם זה נעשה שפטים באלהיהם ועל דא כתיב הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה ונתנבאו על העתיד כפי מה שאירע להם, ונוסף גם הוא על שונאינו נבאו על מחנות עליונים שיהיו שרויים בתוכם, ונלחם בנו נבאו על מה דכתיב ה' ילחם לכם וגו', ועלה מן הארץ כמה דאת אמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה:

ר' יוחנן היה אמורא בדור השני, רשב"י היה תנא בדור הרביעי, ביניהם היו 100 שנים הפרש, גם אם נאריך את שנות חייו של רשב"י, ונמתח את הולדתו של ר' יוחנן לכיוון מעלה.

ר' שמעון בר' יוסי הוא תנא בדור החמישי, חותנו של בנו של רשב"י, ר' אלעזר, כך שהוא תואם לתקופת רשב"י, אבל סמיכות שמו לר' יוחנן היא בעייתית בעליל.

ר' אבא הוא שם כללי להרבה חכמים, והוא יכול להימצא בכל התקופות.

ר' יצחק היה תנא בתקופת רשב"י או אמורא בתקופת ר' יוחנן, כך ששם זה כללי מדי.

***

ר' אבהו

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יט עמוד א

רבי יהודה אמר בשם רבי אבהו מפני שבצנעא הלך ובצנעא חזר לאשתו כדי שלא יכירו בו הדא הוא דכתיב וילך איש ולא נאמר וילך עמרם בפרהסיא, ויקח את בת לוי אף היא בצנעא חזרה ולא נזכרה שמה:

ר' אבהו הוא אמורא בן הדור השלישי, תלמיד ר' יוחנן, ואם רבו לא ראה את רשב"י, בודאי שתלמידו ר' אבהו לא פגשו.

ר' יהודה הוא שם כללי הקיים בכל התקופות.

***

ר' יהושע בן לוי

זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח דף קע עמוד א

ויאבק איש עמו, מאי ויאבק (גליון דאמר רבי יהושע בן לוי מלמד דסליקו אבק ברגליהון עד כורסי יקרא

ר' יהושע בן לוי הוא אמורא בדור הראשון, תלמידו של ר' חנינא בר חמא שגם הוא היה אמורא בדור הראשון, בין תקופתו לתקופת רשב"י היה 50 שנה, ובמקורות חז"ל מעולם לא מצאנו אותו בסמיכות לרשב"י.

***

ר' זירא בר רב, ור' אבא.

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמח עמוד א

רבי אבא הוה אזיל ללוד, פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הדא הוא דכתיב (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתיב (ישעיה ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו', כי מציון תצא תורה וגו',

זירא וזעירא הם שוים, ר' זירא המפורסם הוא אמורא בדור השני, היה עוד ר' זירא אמורא בדור הרביעי, היה ר' זעירא בר ר' אבהו אמורא בדור הרביעי, ר' זעירא בר חיננא אמורא בדור השני, זעירא בר חמא בתקופת ריב"ל בדור הראשון לאמוראים, וזעירי תלמידו של רב בדור השני לאמוראים.

אם רב הוא רב האמורא המפורסם בדור הראשון, אם כן ר' זירא זה הוא בנו, אלא שלא ידוע לנו שהיה לו בן בשם ר' זירא בכל התלמוד.

יהיה אשר יהיה, ר' אבא כאן נפגש עם ר' זירא בן רב, ולמעלה הוא אומר שמועה בשם ר' יוחנן, ובכל הזוהר ר' אבא הוא מחבורתו הקרובה של רשב"י, נמצא שמידי אנדרלמוסיה לא ניצלנו, אם ר' אבא היה בתקופת רשב"י איך הוא דן על דברי ר' יוחנן, כאשר הוא מת 50 שנה לפני לידתו של ר' יוחנן האמורא בן הדור השני.

***

סוף דבר

בהודעה כאן התייחסנו רק לספר הזוהר, וניסינו לראות האם הוא יכל לצאת מידי רשב"י בצורתו הנוכחית, והנה לאחר עיון קל נמצאו בו פרצות, הוזכרו בו שמות של תנאים ואמוראים יחדיו, אמנם לא בצורה המונית וגורפת כמו זוהר חדש, אבל עד דיוקו של התלמוד ושאר כתבי חז"ל האותנטיים הוא לא הגיע.