קדמות הזוהר (קבלה)

להלן אדון בקיצור על מספר נושאים.

א. סדר תנאים ואמוראים ב"מדרש הנעלם".

בחרתי במדרש זה לבדיקה בגלל הודעתו של דרום חוקר (שיש בה טעויות רבות), ומפני שבו רבים מאוד שמות החכמים, יותר משאר חלקי הזוהר גם יחד, וזאת למרות היקפו המצומצם מאוד יחסית. לשם השוואה: בדפים הבודדים שבזוהר כרך בראשית (בפר' וירא; חיי שרה; תולדות), יש בערך פי 2 שמות מאשר בכל הכרך כולו.

במאגר המידע שאני עוסק בבנייתו יש כבר כ-70 שמות של תנאים ואמוראים. מלבד מקום אחד שניכר בו שיבוש לשון, לא נמצאו לעת עתה בעיות מיוחדות. אני מתכנן לערוך טבלה של סדרי הדורות שבזוהר.

ענין פרטי אחד אביא כאן, מפני שהוא נראה כקושי גדול. (תשובה לדרום חוקר).

רשב"י נפגש עם ר' יוחנן ור' דימי (זוהר ח"ב כא: צוטט כאן בסוף). רשב"י שבכאן הוא ר' שמעון בר' יוסי - ולא ר' שמעון בר יוחאי. הדבר מוכח מיניה וביה, שכן בסוף דברי רשב"י נאמר: "אתא רבי יוסי ונשק ידוי, אמר הא חמידא דלבאי נפק לבר". פירוש: הגיע אביו ר' יוסי ונשק ידיו, אמר הנה חֲמוד-לבי יוצא לבחוץ. כלומר: הנה חכמת בני נגלית. ר' שמעון ברבי יוסי נזכר בשמו המלא בזוהר ח"ב יח:, ובזוהר חדש ח"ב לז:. (שני מקורות אלו הם ממדרש הנעלם,  וכן המקור הנ"ל. יש בכך סימנים מובהקים ואכמ"ל).

ב. עניינו האמיתי של "מדרש הנעלם"

לדעתי (ויש לי על כך ראיות ברורות), מדרש הנעלם נכתב במקורו בארמית זוהרית ועבר עריכה, תרגום לעברית ופירוש, ע"י חכם ספרדי בימי הביניים. הנ"ל העתיק את לשון המאמרים כולה אל תוך הספר החדש שיצר, והוסיף באמצעה קטעי פירוש (יש ראשונים ספרדים שעשו כך בפי' התלמוד. למשל הרמ"ה ונכדו הרא"ה). כל לומד שיפתח את הספר וילמד אותו בשיטתיות ובשימת לב יבחין בכך מיד.

דוגמה קטנה (ז"ח א כב ע"ב): "דכל מה דעבד קב"ה עבד ליה בפיקודוי על ידא דאמצעי אמר לארעא עבידי כך עבדת כמא דאתפקדת ולא שנייא מיניה. אמר למיא עבידו כך ועבדו מיא עבידתהון דאתפקדו ולא שנו מיניה וכן לרקיעא כך כי האי גוונא וכד הוה עביד שום חד מנהון עבידתיה כמא דאתפקד הוה חזי ליה קב"ה דעבד כההוא גוונא דפקיד ליה והוא משבח ליה ההוא עובדא הה"ד וירא אלהים כי טוב כלומר וירא באותו המעשה שעשאוהו כמו שצוה והיה אומר כי טוב כלומר כי טוב עשה כמה שנצטוה וזהו וירא אלהים כי טוב". את קטעי הפירוש (לדעתי) הדגשתי.

עתה נפנה לפירוש המאמר ללא הפירושים הנ"ל: תחלת עניינו הוא שהקב"ה עשה את כל שעשה בציווייו. אמר לארץ עשי כך, עשתה כפי שנצטוותה וכו'. המפרש רצה להדגיש שהנבראים לא נוצרו ישירות מן הבורא אלא בהשתלשלות. לכן הוסיף את המלים "על ידא דאמצעי" שאין להן כל קשר לענין המאמר הכללי. הדבר בולט עוד יותר בסיום המאמר שבו חוזר התוכן הארמי להתפרש בעברית ובלשון "כלומר".

אם אין זה פירוש אלא חלק אינטגרלי מן המאמר, הוא לא מתבאר יפה, מפני שקריאתו תהיה: "דכל מה דעבד קב"ה עבד ליה בפיקודוי על ידא דאמצעי. אמר לארעא עבידי כך" וכו'. מתחילת המאמר נראה שעניינו לבאר שכל מה שעשה עשה ע"י אמצעי, וההמשך הוא בענין אחר.

לראיות נוספות פשוט יש לפתוח הספר וללמוד כסדר.
יש לי גם ראיות על תרגום מארמית, אולם עדיין לא אספתי כמות מספקת. אני רק בתחילת הדרך.

 כמובן שדברים אלו לכשיתבררו כנכונים, הם ראיה גדולה לקדמות הזוהר.

ג. משמעות המושג "גלגל" בתלמודים ומדרשים, בדברי הרמב"ם, ובזוהר. (סעיף זה נכתב בקיצור).

בדברי חז"ל משמעות "גלגל" הוא הכוכבים עצמם ולא הרקיעים שבהם הם קבועים:

אף המקום ברוך הוא הגיז לבניו שליו מן הים .. ויטש אל המחנה כדרך יום כה ודיי, מה ת"ל שוב וכדרך יום כה, מלמד שהיתה עולה מן הרקיע ועד הארץ וחופה את גלגל חמה ואחר כך יורדת לארץ (תוספתא סוטה פ"ד). קרנים היו יוצאות מפני משה כקרנים שיוצאות מגלגל חמה (ספרי זוטא פכ"ז). חביב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא (ספרי דברים פי' לב). שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו אלא כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש (שם פי' שו). הגלגל הזה של חמה אחד ממשמשי הוא ובשעה שיוצאה לעולם אין כל בריה יכולה ליזון עיניו ממנה (ויק"ר פל"ו). לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חרדל של דם (שם פל"א). גלגל חמה יש לו נרתק הה"ד לשמש שם אהל בהם (קהלת רבה פ"א). לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, יהי מאורות מארת כתיב. אם כן למה נבראת הלבנה, אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים (פסיקתא דר"כ פי' ה').

אבל הרמב"ם ז"ל קרא "גלגלים" ל"רקיעים" שבדחז"ל:

כבר בארנו לך, שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסטו, ושהמונים הגלגלים בזמננו תשעה - אמנם מנו הכדור האחד הכולל גלגלים רבים, וחשבוהו לאחד, כמו שיתבאר למי שעין בחכמת התכונה. ולזה לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים ז"ל "שני רקיעים הם שנאמר הן ליי אלוהיך השמים ושמי השמים" (חגיגה יב:). כי אומר זה המאמר מנה כדור הכוכבים כולם אחד - רצוני לומר, הגלגלים אשר בהם כוכבים - ומנה כדור הגלגל המקיף אשר אין כוכבים בו כדור שני - ואמר, 'שני רקיעים הם' (מורה נבוכים ח"ב פ"ט ועי' עוד בח"א פר' ע').

[הערה: אין דברי הרמב"ם ז"ל בענין הגלגלים עולים בקנה אחד עם דברי חז"ל בענין הרקיעים. עי' בהל' יסוה"ת פ"ג ועי' בחגיגה שם וכן בעוד מקומות ואכמ"ל].

בזוהר בד"כ לא נז' גלגלים אלא במובן אופנים וכד' (כמו ביחזקאל י'). ואמנם יש בתקו"ז ס"ט (עבהגר"א דף קכט:) וז"ל "וכל גלגולים אינון כגוונא דגלגלים דסלקין ונחתין וגלגל חד איהו קבוע באמצעיתא בינייהו ואיהו לא מתנענעא הכא והכא ורזא דמלה הא אוקמוה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת דאיהי קביעא בינייהו". וזה דלא כהרמב"ם פ"ג מיסודי התורה ששם מבואר שהארץ אינה גלגל אלא כל הגלגלים מקיפין לה. ומוכרח, דהלא להרמב"ם היא עצמה יש לה עביות והגלגלים אין להם עביות כמ"ש שם. וכוונת התקו"ז כדחז"ל שקראו לכוכבים ההולכים גלגלים ולכך כ' דהארץ הוא הגלגל חד דאיהו קבוע באמצעיתא. ודוק שאמר "ורזא דמלה הא אוקמוה". וכוונתו לעיל שם שכ' ז"ל "עולם דכל צדיק דא שכינתא כד אסתלק מינה עמודא דאמצעיתא ואשתארת חריבה ובגינה אתמר תבעי דאחריב עלמא דכל ספירה וספירה אתקריאת גלגל ועם ו' איהו גלגול ושית ספירן באתוון סלקין לששים רבוא ודא איהו דור הולך ודור בא ולית דור פחות משתין רבוא והארץ לעולם עומדת דא שכינתא" והלא השכינה אף היא מן הספירות כנודע, וא"כ קרויה גלגל ואע"פ שאינה זזה.

ד. תשובות על טענות שלא יידונו בספר הנ"ל, מפני שאינן חשובות.

1. תגובה להודעה זו - רשב"י חולק על עצמו (דרום חוקר).

א. צו לשון זירוז - צו לע"ז: "צו" הוא לשון זירוז, אבל לא "ויצו". כוונתו של הרע"מ היא לגמ' (סנהדרין נ"ו:) על ז' מצוות בני נח, וכמובן שגם הגמ' שם אינה חולקת על רשב"י שבספרא, מפני שהיא מדברת על מילה אחרת.

ב. העוסק בתלמוד - העוסק בקבלה: דבריו של רשב"י בירושלמי הם על העיסוק בתלמוד ביחס לעיסוק במשנה ומקרא (ומכאן המידות שהוא מזכיר), ולא ביחס לקבלה. הם נאמרו כדי להלהיב ליבות התלמידים לעסוק בתלמוד. הגמ' עצמה מחשיבה את העיסוק בסודות יותר מתלמוד, כמ"ש במעלותיו של ריב"ז, שמנתה שם "הוויות דאביי ורבא" באחרונה, וקראה להם "דבר קטן". וכן בעוד מקומות.

ג. בני האלהים: במדרש ובזוהר הוא פירש אחרת. במדרש פי' הכוונה לבני הדיינים, ולכן קילל את מי שקורא לבנים של דיינים בני אלהים - ולא את מי שמפרש הפסוק במלאכים. האם הוא קילל את מי שמפרש את הפסוק בתחילת איוב, שם ודאי הכוונה למלאכים - כפשוטו?

בזוהר הוא פירש הכוונה למלאכים, כפשט הפסוק באיוב. כמובן שאדם אחד יכול לפרש כמה פירושים, כמו שרש"י עושה פעמים רבות.

2. תגובה להודעה זו - "מסגרת היסטורית" (דרום חוקר).

הטענה על ה"מסגרת ההיסטורית" שכביכול עליה שומר התלמוד, מופרכת כל כך, עד שאין לי אלא לפתוח ספר ולמצוא ביד רחבה דוגמאות לאי-סדר היסטורי. להלן שלוש דוגמאות. אני סומך על בקיאותך בסדרי הדורות, כדי שתמצא את המסגרת ההיסטורית נעדרת מהם לחלוטין.

משנה סוטה פ"ט משנה טו: משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי ורבו צרות משמת רבי אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת ר' ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים ר' פנחס בן יאיר אומר ..

במדבר רבה פר' י"ג: ואולך אתכם קוממיות תני ר' חייא בקומה זקופה ואין יראים מכל בריה ר' שמעון אומר מאתים אמה קוממיות קומה של מיות ר' יהודה אומר ק' אמה כאדם הראשון ר' אלעזר בר' שמעון אומר ג' מאות אמה שנאמר קוממיות ק' מאה מיות מאתים ר' אבהו אומר ט' מאות אמה.

מסכת סנהדרין דף ל"ב ע"ב: תנו רבנן: צדק צדק תרדף, הלך אחר חכמים לישיבה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניה בן תרדיון לסיכני, אחר רבי יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית (הסנהדרין לפני החורבן).

בעניינים הלכתיים, שבהם סדר הדורות חשוב כדי לקבוע את ההלכה, הקפיד התלמוד לשמור על הסדר ההיסטורי. בעניינים שאינם הילכתיים, נשתנה הסדר. בכל מקום מסיבתו הוא. ובפרט כאשר הכותב בונה מאמר בנושא מסויים ומסדר את הדברים לפי העניין.

[לגבי רשב"י ור' יוחנן עי' לעיל אות א'].

3. להודעה זו - שיבושי דורות בזוהר עצמו, אין צורך להגיב מאחר שדנתי בנושא זה כבר מספר פעמים. נא לעיין בהודעה זו אות ב'.

ה. לדרכו של חוקר זוהר.

בהודעה זו ציטט דוזר הראשו מדבריו של מ.צ. קדרי בספרו על לשון הזוהר ובתוכם לשון זו: "העובדה שלשון הספר מורכבת היא מארמית ועברית ו.. מוכיחה שאין זו לשון טבעית, של דיבור חי, אלא לשון מלאכותית היונקת ממקורות ספרותיים, שדרכי לשונם שונות הן ואינן עולות בקנה אחד".

מן הנראה שהפרופ' הנכבד, חתן פרס ישראל, לא פתח גמרא מימיו. אין כמעט דף בגמ' שאין בו מימרות בלולות ארמית ועברית. ולא זו בלבד אלא שיש לשפה זו שם מיוחד בפי הראשונים: "לישנא דרבנן". על שאר דבריו שם יש לי הוכחות ברורות שהוא לא צודק ואכמ"ל. ועי' בדברי לעיל על מדרש הנעלם.

הודעה: למעט תגובות שנוגעות להודעה זו, לא אמשיך להגיב להודעות באשכול. פירוט של כל הטענות העיקריות והתשובות להן יבוא בע"ה בספר.

_________________

כי אולם כל ענין אמיתי ישוב כוזב - אם יילקח שלא בגבולו, או אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו. (הקדמת רמח"ל לדרך ה')

תוקן על ידי לוצאטי ב- 12/08/2008 14:00:23

"מסגרת היסטורית" הוא יסוד מוסד בצורת העברת ההיסטוריה מדור לדור. ביאור הדברים, כל ספרי ההיסטוריה המצויים בידינו, כוללים בתוכם מסגרת היסטורית, יהושע כתב ספרו, שמואל כתב ספרו, ירמיהו כתב ספרו, וכו', מדוע? כי רק יהושע בן התקופה יכול לתאר את ההיסטוריה שהוא ראה, וכן כולם.

ספר התנ"ך שהגיע אלינו לא הגיע אלינו כבליל סיפורים מתקופות שונות ללא הבחנה וסדר, אלא הגיעו לידינו ספר המתאר תקופה מסוימת (יהושע), ואח"כ ספר המתאר את התקופה שלאחריו (שופטים), וכן הלאה, ולבסוף בא המאסף וסידר את כל ההיסטוריה מתחילתה לסופה (מלכים, דברי הימים) על סמך כל אותם ספרים נקודתיים שהיו בידו.

כיוצא בדבר, גם העברת מימרות של חכמים, רק בן התקופה ששמע את החכמים במחלוקתם יכול להעביר את מחלוקתם לדור הבא, וכיצד הוא יעשה זאת, ע"י המסגרת ההיסטורית, הוא יכתוב את שמות החכמים ואת מחלוקתם, והוא יתעד זאת לדור הבא, וכעת גם המאסף האחרון יתעד את אותה מסגרת היסטורית.

והנה, לוצאטי, אתה בא להשיב על טיעון זה, ואתה דוחה אותו במחי יד, אלא שלא הבחנת.

לא צריך להוכיח על קיומה של "מסגרת היסטורית" בתלמוד, כל ספר חייב לכלול בתוכו "מסגרת היסטורית", והעדר "מסגרת היסטורית" היא ההוכחה היותר גדולה לזיופו של כל ספר.

אתה מתאמץ לומר כי רשב"י הוא ר' שמעון בן יוסי (תנא בן הדור החמישי), אבל איך הופיעו לצידו רב דימי האמורא מהדור החמישי עם ר' יוחנן האמורא מהדור השני???

מיהו השדכן ששידך בין ר' יוחנן לרב דימי???

מיהו השדכן ששידך בין ריב"ל ורב דימי???

היכן הם נפגשו???

מי הוא זה ששמע את מימרותיהם והעלה אותם על הכתב???

בלי מסגרת היסטורית אין ספר רק זיוף, כי מנין למחבר הנכבד לתעד מחלוקת, כאשר הוא לא היה שם ולא שמע כלום!!!

לא צריך להוכיח "מסגרת היסטורית", אלא "העדר מסגרת היסטורית" היא ההוכחה לזיוף!!!

***

בנוגע לרשימות שכתבת, המשנה בסוטה מתארת רשימה של שמות של תנאים, ואדם שחי אחרי מותם מתאר את תכונותיהם כפי איך שהגיעו לאוזניו, אבל הוא לא התיימר לתעד מחלוקת ביניהם, כי מנין לו מה אמרו תנאים בני הדור הראשון עם תנאים בני הדור הרביעי, כאשר הוא לא היה בזמנם ולא חי בתקופתם.

גם מה שכתבת ממסכת סנהדרין, לא מובאת שם מחלוקת בין התנאים, אלא רשימה מסכמת של שמות מקומות, עדין יש היסטוריה ויש היסטוריונים מסכמים, אבל אין בין זה לבין ספר המתעד מחלוקת בין אמוראים ותנאים (זוהר) כלום.

גם מה שכתבת ממדרש רבה, חבל שלא השלמת את הציטוט, ובכך לכאורה יש שאלה. להלן ציטוט מלא ממדרש רבה במדבר ובראשית, כי הציטוטים המלאים יעזרו לנו להבין באיזו תקופה מדובר.

בראשית רבה פרשה יב ד"ה ו תולדות, א"ר

ואולך אתכם קוממיות, תני רבי חייא בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה, רבי יודן אומר מאה אמה כאדם הראשון, ר"ש אמר מאתים אמה, ר"א בר ר"ש אמר שלש מאות, קוממאה, מיות מאתים, רבי אבהו אמר תשע מאות אמה, רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר טעמיה דרבי אבהו מהכא כי כימי העץ ימי עמי כשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והוולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה, צא וחשוב אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה, פירות הארץ ופירות האילן מניין, שנא' (זכריה ח) כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו', מאורות מנין שנאמר (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. (ע"כ בראשית רבה)

במדבר רבה פרשה יג ד"ה יב ד"א וקרבנו

ואולך אתכם קוממיות תני ר' חייא בקומה זקופה ואין יראים מכל בריה ר' שמעון אומר מאתים אמה קוממיות קומה של מיות ר' יהודה אומר ק' אמה כאדם הראשון ר' אלעזר בר' שמעון אומר ג' מאות אמה שנאמר קוממיות ק' מאה מיות מאתים ר' אבהו אומר ט' מאות אמה ר' הונא בשם ר' דוסא טעמיה דר' אבהו דכתיב כימי העץ ימי עמי וסדן של שקמה עושה בארץ ו' מאות שנה והולד הזה יוצא ממעי אמו אמה גדומא צא וחשוב אמה ומחצה לכל שנה את מוצא ט' מאות אמות, פירות הארץ ופירות האילן מנין דכתיב (זכריה ח) כי זרע השלום הגפן וגו' מאורות מנין (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה. (ע"כ במדבר רבה)

ר' ברכיה היה אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי.

ר' דוסא היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי.

ר' אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי.

ר' הונא היה אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי.

נמצא שהאמוראים ר' ברכיה או ר' הונא בני הדור הרביעי, מפרשים בשם ר' דוסא בן הדור השלישי, את דברי ר' אבהו בן הדור השלישי.

ר' יהודה היה תנא בן הדור הרביעי.

ר' שמעון היה תנא בן הדור הרביעי.

ר' אלעזר בר' שמעון היה תנא בן הדור החמישי.

ר' חייא היה בסוף הדור החמישי של התנאים, והוא ור' אלעזר בר' שמעון למדו אצל ר' יהודה הנשיא.

נמצא שהמדרש מביא 2 קבוצות של חכמים, חלקם תנאים וחלקם אמוראים, והוא כתבם זה בצד זה.

מנין ידע בעל המדרש על המחלוקת? הגיעו לידיו 2 קבצי מחלוקת, והוא הלך וכתב את 2 קבצי המחלוקת.

בעיון קל נבחין שאין כאן שמות באקראי כמו בספר הזוהר, אלא גם בקטע שלפנינו נשמר סדר הדורות, אלא שהובאו כאן 2 רשימות, רשימה אחת שמות מתקופת התנאים לפי סדר, רשימה שניה שמות מתקופת האמוראים לפי סדר. 

בכל מדרש ומדרש, בכל מימרה ומימרה בתלמוד, צריך לשאול את השאלה הנ"ל, מנין ידע בעל התלמוד על המחלוקת? מנין ידע בעל המדרש על המחלוקת? ואז נברר מה הם קבצי המחלוקת שמהם הוא בנה את מימרתו.

כאמור, לעומת הסדר הקיים בתלמוד ובמדרש, בזוהר אין שום סדר רק אנדרלמוסיה מוחלטת, רב דימי לצד ר' יוחנן לצד ר' יהושע בן לוי לצד רשב"י, וזאת ההוכחה היותר גדולה לזיופו.

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף כא עמוד ב

א"ר יוחנן בעשרה דרגין (ויקרא רפ"ב ע"ב) אשתכלל דכתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ולא נאמן ביתי, זכאה חולקיה דב"נ דמריה אסהיד כדין עלוי, אמר רב דימי והא כתיב (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמר ריב"ל בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם א"ל ודאי שפיר קאמרת אשתיק, כד אתא רשב"י אתו שאילו קמיה האי מלה פתח ואמר קוטיפא דקרנטי אתערבא באפרסמונא טבא ח"ו, אלא ודאי כך הוא באוה"ע קם ומנו בלעם, משה עובדוי לעילא ובלעם לתתא משה אשתמש בכתרא קדישא דמלכא עלאה לעילא ובלעם אשתמש בכתרין תתאין דלא קדישין לתתא ובההוא גוונא ממש כתיב (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב, ואי סלקא דעתך יתיר זיל שאיל לאתניה אתא רבי יוסי ונשק ידוי, אמר הא חמידא. (ע"כ זוהר)

לוצאטי, כל מה שכתבתי זה לא אישי רק לבירור העניין, אבל אתה יכול להכחיש את הכל, ובכך ליישב את האנדרלמוסיה הקיימת בספר הזוהר.

_________________