קדמות הזוהר (קבלה)

הביטוי 'עילת העלות' נמצא רק בזוהר (31 פעמים)[1] ולא בשום ספר אחר מספרות חז"ל. זו כשלעצמה אינה טענה שכן התוכן של ה'זוהר' מצריך שימוש בביטויים כאלו – מה שאין כן בשאר ספרות חז"ל. אמנם המחשיד הוא שהמלה 'עילה' במשמעות 'סיבה' נראה שהתחדש רק בימי הביניים בספרות הפילוסופיה היהודית. בארמית של דניאל (ו ה) מופיעה המלה 'עילה' בהוראת 'עלילה' – מקביל לעברית: אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא וְכָל עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה; לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל עִלָּא. הלמ"ד של עִלָּה דגושה, משום ששרשה על"ל, והוראתה כהוראת עלילה בעברית שגם היא שרשה עלל. כל המפרשים שם מפרשים ש'עלה' היא עלילה וכן רד"ק בסה"ש (בסוף הספר, בפירוש המלות הארמיות - דניאל שם). וכן בלשון חז"ל (כתובות כ:) עילה מצאו וטהרו ארץ ישראל – וברש"י שם: "עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה ולטהר את ארץ ישראל". אם נפרש את 'עילה' במובנה הביניימי – תתהפך כוונת הגמרא; כי 'עילה מצאו' היינו שאין כאן סיבה מספקת אלא 'עלילה בעלמא' כלשון רש"י, ואילו 'עילה' במשמעות המאוחרת יותר היא סיבה אמיתית, שהרי הקב"ה עצמו מכונה 'עילת העילות'. [גם הביטוי 'סיבת הסיבות' המופיע בתיקוני זוהר בקטע 'פתח אליהו' שהוא בעצם מקביל ל'עילת העילות' – נראה עברית מאוחרת.] יתכן ש'עילה' במשמעות 'סיבה' לקוחה מן הערבית, שם יש באמת מילה כזו ששרשה על"ל[2], אבל אין זו 'עילה' העברית. וקרוב לודאי שהספרות הפילוסופית של ימי הביניים ששאבה הרבה מילים מן הערבית – היא זו שהחדירה את 'עילה' במובן זה.

המדהים הוא שיש קטע בזוהר (בראשית דף כב:) שם מחלק הזוהר בשם רבי שמעון בין 'עלת העלות' ל'עלת על כל עלות'. ומקטע זה מתברר שבעל הזוהר תפס את הביטוי 'עלת העלות' בהוראת 'עליון העליונים' וכלל לא בהוראת סיבה! הנה הקטע:

פתח עוד ר' שמעון ואמר (דברים ל"ב) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגו', אמר חברייא שמעו מלין עתיקין דבעינא לגלאה בתר דאתיהיב רשו עלאה למימר, מאי ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא אלא דא הוא עלת על כל עלאין[3] ההוא דאתקרי עלת העלות עלת מאלין עלות[4] דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל רשות מההוא דעליה כמה דאוקימנא לעילא בנעשה אדם נעשה ודאי על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מניה נעשה ולא עביד מדעם אלא ברשו ואמירה מהוא דלעילא מיניה וההוא דלעילא מיניה לא עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה. אבל ההוא דאתקרי עלת על כל עלות[5] דלית לעילא מניה ולא לתתא שוה ליה כמה דאת אמר (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דנטיל עצה מניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלהים נעשה אדם. קמו כלהו חברייא ואמרו רבי הב לנו רשו למללא בהאי אתר, אמרו והא לא אוקמת לעילא דעלות העלות אמר לכת"ר נעשה אדם[6], אמר לון הוו שמעין אודנייכו מה דפומכון ממללן[7], והא לא אמרית לכו השתא דאית דאתקרי עלת העלות ולאו איהו ההוא דאתקרי עלת על כל עלות דלעלת על כל עלות לית ליה תניינא דנטיל עצה מניה דאיהו יחיד קדם כלא ולית ליה שותפא, ובגין דא אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דנטיל עצה מניה דלא אית ליה תניינא ולא שותפא ולאו חושבנא דאית אחד בשתוף כגון דבר ונוקבא ואתמר בהון (שם נ"א) כי אחד קראתיו. אבל איהו חד בלא חושבן ולא שתוף, ובגין דא אמר ואין אלהים עמד)י. [הקטע הזה חוזר על עצמו בתיקוני זוהר (כרך ב דף פט:) בשינויי לשון קלים].

בעל הסולם מרגיש בתמיהה זו ועל כן הוא מנסה לטשטש את הסתירה וכותב: "פירוש, המדרגות משתלשלות זו מזו בסוד[8] עלה ועלול, שכל תחתון כלול ומסובב מהעליון שלו. עלה – פירושו פועל, עלול – פירושו נפעל." כמדומני שנראה ברורות שהניסוח הזה בא לנסות ולהרכיב את הפירוש הנכון של המלה 'עלה' [במשמעותה הפילוסופית] עם הפירוש שהזוהר נותן לה כאן – עליון.