ומכל מקום, הנכון כדברי מקסוול שאין כל זה קשור לתוכנו של הזוהר. הטעויות הלשוניות האלו רק מראות שכותב הזוהר רצה להעמיד פני דובר ארמית ולא ידע ארמית כלל. אבל התוכן יכול להיות דברי אלוקים חיים שעלו במחשבתו של כותב בימי הביניים. אמנם פה ושם יש כמה טעויות מביכות, כגון 'נחתין ליה לעלעוי' שהזכרנו לעיל, או הטעות המצחיקה של הגדרת נדר כאיסור גברא ושבועה כאיסור חפצא. אבל טעויות מביכות קרו לגדולי תורה עצומים, ואי אפשר להפריך ספר בגלל זה.
וכדי שלא להשאיר הנייר חלק אסיים בטעות שאותה כתב כבר שד"ל בספר 'ויכוח על חכמת הקבלה', ואולי כבר נכתבה באשכול זה, היא שוב טעות אופיינית של דובר עברית שמנסה לדבר בארמית.
בעברית השורש של לוה [כסף] וליוה [את חברו לדרכו] הוא אותו שורש, ההבדל הוא רק בבנינים. אבל בארמית, כמו בשאר שפות, יש לכך שני שורשים נפרדים. הלוואת כסף שייכת לשורש יזף, וליווי האורח לדרכו הוא בשורש לוה [בבנין הפעיל דווקא].
אם נשמע מישהו שאומר 'פלוני אוזיף את פלוני לביתו' זה לא יכול להיות דובר ארמית בשום אופן. כמו שדובר אידיש לא יאמר אף פעם 'כ'האב איהם באגלייטן געלט' או 'כ'האב איהם גליגן א היים'. אבל בזוהר יש הרבה מקומות שהטעות הזאת מופיעה! להלן שמונה עשרה דוגמאות שמצאתי בחיפוש ארעי במאגר אלקטרוני:
. זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פב עמוד ב
לבנוי את תוזיף לון מארעך דכתיב (שמות י"ג) ויהי בשלח פרעה את העם דאוזיף לון מכל ארעיה, א"ר אבא כל כך למה אזדמן ליה לאברהם ולמאי אצטריך
2. זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צו עמוד ב
בשמי וגו' יצרתיו אף עשיתיו, וכתיב (שם נ"ד) וכל בניך למודי יי' וגו', אוזפוה לרבי אבא תלת מילין, אמרו ליה האי מריה דהלולא אושפיזך זכה לכולי
3. זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יד עמוד א
ומה אנת לגבן ולא הוינן ידעין בך, אזלו כחדא כל ההוא יומא ליומא אחרא אזפוהו תלת מילין ואזיל לאורחיה:
4. זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מה עמוד א
הוו חדאן ונייחין ברוחיהון, ופרעה וכל אינון אוכלוסין דיליה הוו אזלי בתרייהו לאוזפא לון עד דנפקו מארעא דמצרים, וכן כל אינון רברבין דממנן עליהון
5. זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מה עמוד א
עד דנפקו מארעא דמצרים, וכן כל אינון רברבין דממנן עליהון ועל שאר עמין אוזיפו לה לשכינתא ולישראל כלהו עד דשארו באיתם בקצה המדבר הדא
6. זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מה עמוד ב
דבידכון הוה כלא וברכתם גם אותי דלא תקטלון לי, ולבתר איהו בגרמיה אוזיף לון ואפיק לון מארעא הדא הוא דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם וגו':
7. זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נד עמוד א
מאה ועשרין וחמש בוצינין למלכא וארבע מאה ועשרין וחמש גליפין ממנן אוזפוה לההוא רוחא לאתריה כד נפק לעלמא אתנהרא ה באנפוי וביתא
8. זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסד עמוד א
נטיר לון תדיר דכתיב (תהלים קכא) יי' ישמר צאתך ובואך, אזלו אבתריה ואוזפוהו תלת מילין ואהדרו לארחייהו, קרו עליה (שם צא) כי מלאכיו (ויקרא רסב
9. זוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף קצו עמוד א
(ישעיה לג) הן אראלם צעקו חוצה, מהו חוצה דא בבל בגין דכלהו אוזפוה לשכינה עד בבל ותמן בכו עמהון דישראל, ועל דא פתחי בהאי, ומסיימי זכור יי'
10. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת מצורע דף נה עמוד ב
דבעא לאתפרשא מלבן וכד אתפרש מניה אתו לקבליה אינון מלאכי ואוזפוהו בארחא, ת"ח כתיב ויפגעו בו, ויפגע במלאכי אלהים מבעי ליה, מאי בו
11. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת מצורע דף נה עמוד ב
כחדא מתדבקן דא בדא מתחברן דא בדא, ועל דא כתיב ראם, וכלהו אתו לאוזפא ליה ולשיזבא ליה מידא דעשו, כתיב בעשו (שם כה) ויצא הראשון
12. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות דף סב עמוד ב
אלהיך, אשכימו למיזל קם ר' פנחס ואחיד ביה בר"א ולא שבקיה למיהך, אוזיף ר' פנחס לר"ש וברכיה ולכלהו חברייא, עד דהוו אזלי אמר להו ר"ש לחברייא
13. זוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסה עמוד א
דביתיה ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא הבו יקרא [כאן ובדוגמא הבאה יש טעות נוספת: הוא מדבר בלשון הוה וצריך לומר 'ומוזפין', זו טעות שכיחה מאוד בלשון הזוהר שאינו תופס את ההבדל בין לשון עבר ללשון הוה. וכן בשתי הדוגמאות האחרונות]
14. זוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסו עמוד ב
דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא ועיין (ס"א נעיץ) בפתחיה, כד נפיק ב"נ הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא
15. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף כו עמוד ב
נהירין כהאי שמשא. סטי רבי אלעזר לאורחיה ואינון אזלו אבתריה לאוזפיה לאורחיה תלת מילין אמרו לרבי אלעזר זכאין אתון מארי מתניתא דבתר גבוי
16. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לה עמוד ב
לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. א"ל הכי שמיע לי מאבא אינון הוו מלאכים דאוזפוהו בקדמין מארעא דישראל. א"ל מאן אינון א"ל לא ידענא. א"ל יאות
17. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת תרומה דף סט עמוד ב
דביתיה. ד' מלאכין קדישין מזדווגין עמיה ונפקי עמיה מן תרעא דביתיה ואוזיפו ליה לבי כנישתא ומכריזו קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא הבו יקרא
18. זוהר חדש - תיקונים כרך ב דף צד עמוד א
אותם הארץ לשבת יחדיו. ועוד אי זכה בר נש איהו עזר אימתי בליל שבת דאוזפין תרין מלאכין לבר נש דא יצר הטוב ודא יצר הרע
