צבוני על ר' משה בן מימון שמעת?
הנה לפניך קטע מדבריו (מורה נבוכים ח"א פרק סב, מהדו' שוורץ)
...כאשר החלו אנשים מופקרים ללמוד שם בן שתים-עשֹרה אותיות זה, הם השחיתו על-ידי כך אמונות, דבר הקורה לכל מי שאינו שלם כאשר הוא לומד שדבר-מה אינו כפי שהיה מדמה בתחילה. לכן הסתירו (חכמים) את השם הזה גם כן ולא לימדוהו אלא לצנועים שבכהונה כדי שיברכו בו את האנשים במקדש, מכיוון שפסקו מלהזכיר את השם המפורש אף במקדש בגלל שחיתותם של האנשים. [החכמים] אמרו
7: משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם. אלא היו מברכים בשם בן שתים-עשֹרה אותיות זה. הם אמרו
8: בראשונה שם בן שתים-עשֹרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפריצים, היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה היו מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכהנים. אמר ר' טרפון: פעם אחת עליתי אחר אבי אמא לדוכן והטיתי אזני אצל כהן ושמעתי שהבליעו בנעימות אחיו הכהנים.
היה להם גם שם בן שתים וארבעים אותיות. ידוע לכל מי שמסוגל לתפישׂה מושגית
9, שלא ייתכן בשום פנים שארבעים ושתיים אותיות תהיינה מלה אחת. אלא היו אלה מלים מספר אשר סכום אותיותיהן ארבעים ושתיים.
אין ספק שמלים אלה מורות בהכרח על עניינים. עניינים אלה קרובים לתפישׂה10 אמיתית של עצמוּתו יתעלה באופן שאמרנו. מלים מרובות-אותיות אלה נקראו שם רק מפני שהן מורות על עניין אחד בלבד כשאר השמות הפרטיים11. מלים אלה מרובות הן כדי להסביר את העניין. כי יש שעניין אחד מוסבר בביטויים רבים.
הבן זאת אפוא.
דע שדבר זה שהיו מלמדים היה לימוד העניינים שעליהם מורים אותם השמות ולא ביטוי האותיות גרידא, מעורטל מכל תפישׂה מושגית
10.
על שם בן שתים-עשֹרה אותיות זה ועל שם בן ארבעים ושתים אותיות לא נאמר מעולם השם שם המפורש. אלא שם המפורש הוא השם המיוחד לו, כפי שביארנו. ואִילו שני אחרונים אלה היו בהכרח מביעים ידיעה אלוהית כלשהי
12. הראיה ש[השם בן מ"ב אותיות] מוסר ידיעה היא שהם אמרו
13 על זאת: שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מִדותיו ודיבורו בנחת עם הבריות. וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ותלמודו מִתקיֵם בידו ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. זה הנוסח בתלמוד. מה רחוק מה שמבינים מאמירה זו מכוונת אומרה! כי הרוב חושבים שאלה אותיות שמבטאים אותן ולא יותר, ואינם מביאים בחשבון שיש להן משמעות ושאפשר לרכוש באמצעותן את הדברים הגדולים האלה, ושעל-כן דרושה להם ההכנה המוסרית הזאת וההתכוננות הרבה אשר הוזכרה. ברור שכּל זה אינו אלא הודעת משמעויות אלוהיות מתוך כלל המשמעויות שהן סתרי תורה, כמו שהבהרנו
14.
בספרים שנכתבו על חוכמת האלוהות התברר שאת הידיעה הזאת אי-אפשר לשכוח, כוונתי להשׂגת השׂכל הפועל
15, וזאת משמעות דבריו: ותלמודו מִתקיֵם בידו.
והנה כאשר מצאו האנשים הרעים הבורים את הלשונות האלה נתאפשר להם לשקר ולומר שיצרפו איזה אותיות שירצו ויאמרו: זה שם הפועל ועושה כאשר כותבים אותו או אומרים אותו באופן כזה. אחרי-כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה-מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי-כן נמצאו בעזבונם, ולכן חשבו אותם לנכונים16. ובסיכום: פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד, 15).
חרגנו מנושׂאנו הנכבד ומעיוננו המדוקדק כדי לעיין בביטול הזיה17 אשר שקריותה גלויה לכל מתחיל בעיון. אך לכך גרם ההכרח שבהזכרת השמות ומשמעותם ומה שמפורסם אצל ההמון מעניינם. אחזור אפוא לנושׂא שלי.
