|
|
| נשלח ב-22/5/2011 13:20 |
 |
| |
" מבלי להיכנס לראיות מפורטות שבהן עסקו כבר גדולי עולם, מתגלה בפולמוס על קדמות ספר הזוהר ויכוח בין שתי שפות, בין מקבילים שלא נפגשים. מסיבה זו אין גם סיכוי להכרעה בקרוב. סימן לדבר: מתוך ארבעה שנכנסו לפרדס, רק רבי עקיבא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום". עד כאן לשון קדשו של בעל המאמר וזוהי כל תורתו על רגל אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2011 13:24 |
|
| |
הערת אגב
למיטב ידיעתי גרשם שלום בהתחלה רצה לשייך את הזוהר לרשב"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2011 15:51 |
|
| |
בכל פעם שמישהו מנסה להגן על ייחוס ספר הזוהר לרשב"י, עיון קל בדבריו מגלה שאותו אדם כלל לא מאמין בכך, והוא אינו מייחס את כתיבת ספר הזוהר לרשב"י.
גם הרב ישעיהו שטיינברגר אינו סובר שרשב"י כתב את ספר הזוהר, אלא הוא סובר שרעיונות הזוהר הם של רשב"י, אבל ספר הזוהר נכתב במאה ה-13 סמוך לזמן התגלותו, והוא מאמין שהיו סודות הזוהר צפונים בע"פ 1000 שנה, בלשונו הקדוש של רשב"י מלפני 1000 שנה, ולבסוף הם הועלו על הכתב בלשון מאוחרת, לשון המאה ה-13.
אלו דברי הרב מילה במילה
עוד טענו על אודות הרובד הארמי המאוחר ועל ציטוטי נושאים ומושגים שהתחדשו הרבה לאחר תקופת רשב"י. ניתן ליישב תמיהה זו בדרך הבאה. אפשר [הרב המגן על ספר הזוהר לא בטוח] שהתכנים נתגלו על ידי התנא הא-לוהי רשב"י, כמו שאר הלכות התורה שבעל פה שנתגלו על ידי התנאים והאמוראים. דברי הזוהר היו מעין המשנה עד ימיו של רבי, משנה בלתי ערוכה. לא נוסחו דברי הזוהר אפילו כתורה שבעל פה אלא רק כשלוש מאות שנה אחר תקופת רשב"י [ניסוח רעיונות הזוהר 300 שנה לאחר רשב"י], ולא נכתבו אלא סמוך לתקופת התגלותם [כתיבת ספר הזוהר במאה ה-13 בזמן התגלותו]. רק אז הגיעו חכמי הנסתר לאותה מסקנה שהגיעו אליה הקדמונים לגבי החלק הגלוי של התורה שבעל פה: יש לכתוב ולפרסם את הדברים, מחשש לשכחה. הנחה זו יכולה לבאר את השימוש בארמית המאוחרת ואת ההתייחסות למושגים, ללשון ואף לעובדות המאוחרים בהרבה לתקופת רשב"י. כשם שהסבוראים הורשו להוסיף דברי פרשנות גרידא לתלמוד הבבלי, כך יכלו אולי גם חכמים מאוחרים של הקבלה להשתמש בשפתם, ולעתים אף במערכת המושגים והפרשנות שלהם, ולהעלות את תוכני הדברים ששמעו בעל פה על הכתב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2011 22:14 |
|
| |
דווקא אהבתי את מה שכתב כמשיח על פי תומו:
"בכותבו (הרמב"ם) "התורה הזאת המצויה בידינו" מתכוון הרמב"ם גם לתורה שבעל פה, וכפי שנכתב בהמשך: "וכמו כן פירוש התורה המקובל, גם כן מפי הגבורה".
לא ספר זה או אחר הוא משמיים אלא דווקא תהליך הקאנוניזציה וכתיבת המסורת שעברה בע"פ. רק חבל שבמקרה של הזוהר, ייתכן שיחוסו לרשב"י היה מעשה נוכלות מכוון, כפי שהעידה אשתו של רמד"ל, וההמשך היה "אמונת חכמים" חסרת חוש ביקורת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 20:39 |
|
| |
א'-מי ומתי נכתב הספר אינו עיקר הויכוח בענין חכמת הקבלה. הרב מהרי"ל אשלג בהקדמתו לזהר כותב כי מעולם לא חקר אם הספר הזה הוא לרשב"י כי בעיניו מי שחיבר אותו הוא גדול מכל התנאים ואמוראים ולכן יותר מסתבר לו לייחסו לתנא. וכן באופן כללי לא נראה שהספר נתקבל בשביל הייחוס שלו אלא בגלל תוכנו, שגם כנראה תאם את שהיה בידי המקובלים מקודם אליו. ולכן עיקר הויכוח הוא על תוכן הספר ולא על ייחוסו.
ברגע שמקבלים את תוכן הספר ותוכן הקבלה בכלל, כבר נוכל לומר גם שנתחבר ע"י רמד"ל , למשל א' מהיסודות הראשונים של המקובלים שנשמות מדורות הראשונים יכולים להתגלות למאוחרים. [עי' שערי קדושה לרח"ו, וכו', גם הרמח"ל חיבר חיבורים רבים בשם הרשב"י וכו'] ואם מקבלים את זה הרי יכול להיות שנתגלו נשמות בעלי הזהר למי שכתבו, והרי נתייחס הספר לרשב"י ולרמד"ל בחדא מחתא. ומי שאינו מאמין שיש התגלויות כאלו, הרי אינו מאמין בד' הזהר והאר"י בכלל, ומה יועיל לו שנוכיח קדמות הספר.
ב'-מי שפתח ספר הזהר יודע שאין הספר כולו מקשה אחת אלא מורכב מכמה חלקים שונים מתוקופות שונות ובסגנונות שונים [כך שגם קשה לייחס את כולו לר' משה די ליאון] ונמצא בו התייחסות מהמאוחרים אל הקודמים אליו, כעין הגמרא לגבי המשניות וברייתות. כך שבוודאי נתחבר בתקופות שונות, ומסתבר שהחלקים המורים על זמן מאוחר יותר, כהזכרת שמות אמוראים אחרונים והשתמשות בביטויים מאוחרים נוספו במאוחר יותר [אע"פ שרח"ו בהקדמתו כתב לגבי הזכרת שמות האמראים שזהו ברוה"ק, ]
ג'-אין שום א' שמייחס הספר כולו לרשב"י. הרי גם מה שנכתב בו בפירוש שנכתב ע"י ר' אבא אינו אלא האדרא, שהוא חלק א' מן הזהר. ויש סתירות מיהו ר' אבא הזה וכו' והיעב"ץ כבר עורר הרבה שאלות מאלו ולא מצאתי מן המקובלים שיחלקו עליו בעצם הענין, אדרבה מצאתי בשו"ת רב פעלים להבן איש חי שמביא ראיה שיתכנו הוספות כאלו בספרים ממה שהיעב"ץ הוכיח שיש בזהר מה שנוסף במאוחר, ואינו חולק עליו כלל.
ובנתיב מצוותיך למהרי"א מקאמארנא כתב השערתו כי הזהר נערך ע"י חכם א' בזמן הגאונים על פי המסורות שהיו בכתב או בעל פה ואליו נגלו הנשמות של בעלי הזהר וכו' והוסיף גם מחידושיו.
אך כנ"ל, עיקר הנושא הוא עצם מציאות וקדמות חכמת הקבלה, ונושאיה, וזה ענין לדיון נפרד,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 21:49 |
|
| |
יהיאור,
כל מה שכתבת הוא טוב ויפה, אך מדוע שלומי אמוני ישראל (בעיני עצמם) נעמדים על רגליהם האחוריות כאשר שאלת חיבור ספר הזוהר עולה?
הבעייה עם היחוס לרשב"י התנא היא שהזוהר מיד הופך לסמכות-על ולא עוד דעה כמו הרמב"ם או הרס"ג.
תוקן על ידי אנסאזי ב- 23/05/2011 21:50:16
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 21:49 |
|
| |
יהיאור,
כתבת:
<הרב מהרי"ל אשלג בהקדמתו לזהר כותב כי מעולם לא חקר אם הספר הזה הוא לרשב"י כי בעיניו מי שחיבר אותו הוא גדול מכל התנאים ואמוראים ולכן יותר מסתבר לו לייחסו לתנא. וכן באופן כללי לא נראה שהספר נתקבל בשביל הייחוס שלו אלא בגלל תוכנו, >
האם תאמר גם שלא חשוב מי כתב את התורה, אם משה או מישהו אחר, כי העיקר הוא לא המחבר אלא התוכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 22:09 |
|
| |
בעל
האם תאמר גם שלא חשוב מי כתב את התורה, אם משה או מישהו אחר, כי העיקר הוא לא המחבר אלא התוכן?
באופן עקרוני אני ודאי מסכים אם זה. בעניין התורה הרי את התורה כתב ה' משה הרי היה רק המביא לדפוס הוא לא כתב מדעתו-
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 22:46 |
|
| |
הכוונה הוא שהתוכן הזה תואם את מה שהיה ידוע לנו ממקורות אחרים, ביניהם התורה של משה רבינו, ומה שהיה מקובל בכלל ישראל כל הזמן, לא שבאופן כללי לא משנה מי המחבר של כל דבר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2011 20:30 |
|
| |
שתי נקודות:
א. ברור שלולי יחוס הזוהר לרשב"י היה היחס של עם ישראל לתורת הקבלה בכלל - ולזוהר בפרט - שונה לגמרי. ראה את פקפקנות הראשונים לפני שהזוהר הפך למקובל. למשל: הריב"ש מצטט את הר"ן, האומר על הרמב"ן שעסק רבות בקבלה "יותר מדי תקע הרב את עצמו בענין זה" והוא בכלל מסתפק שמא הקבלה היא אלילות, הוא מביא את הטענה שהנוצרים מאמינים בשילוש, והמקובלים בעשיריות [אם כי הוא לא מזדהה עמה באופן מוחלט, אך גם לא דוחה באופן מוחלט].
לולי שהזוהר היה מיוחס לרשב"י, היה דינו כשאר ספרי רמד"ל [ולא משנה לעצם הענין אם הוא כתב או לא], תגידו לי בבקשה בכמה ארונות ספרים נמצאים ספריו.
ב. אם הזוהר לא נכתב על ידי רשב"י ולא על ידי האמוראים [שזה דבר שצריך להיות עקשן גדול כדי לכפור בו], אמנם אפשר להפליג בהשערות שתוכן הזוהר הועבר באיזו דרך טבעית או לא טבעית מדורות קדמונים. באותו אופן אפשר לומר גם כן שאיינשטיין קיבל את חכמתו משלמה המלך באיזו צורה של תקשור, לא יהיה ניתן להפריך זאת.
אבל השאלה היא מה פתאום לחשוב כך? הרי קיימא לן שהמוציא מחברו עליו הראיה. וכשיש לנו ספר מאוחר, שמנסה במפורש להתחזות למוקדם, מדוע לחשוב שהתוכן באמת מוקדם ואין כאן את הדבר הטבעי והברור כל כך: פלוני רצה שיתקבלו דבריו ותלה את עצמו באילן גדול, כמו שכותב באמת החת"ס על הזוהר.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2011 20:35 |
|
| |
ואגב, נתקלתי היום במשהו מעניין.
בלשון התלמוד אנו מוצאים את הביטוי 'איתרחיש ניסא', שפירושו קרה נס,אירע נס. כמובן שאם נרצה לומר 'ה' עשה נס' לא נאמר 'קודשא בריך הוא ארחיש ניסא'. שכן 'אתרחיש' פירושו קרה, אירע, וכשמדברים על עושה המעשה לא אומרים 'הוא הקרה, הוא אירע. ולכן אף פעם לא תמצא בגמרא או באחד מספרי חז"ל 'קוב"ה רחיש ניסא', אלא "מאן עביד ניסי - קוב"ה" (ברכות דף נ,א), "עביד רחמנא ניסא לשקרי?" (שם נח,א).
אבל בעל הזוהר כנראה לא תפס את הדבר הפשוט הזה, ולכן הוא חוזר שוב ושוב על המליצה המשונה 'רחיש ניסא' וכדומה, הנה לקט קצר על ידי חיפוש בפרוייקט השו"ת:
1. זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישב דף קפה עמוד ב איהו צדיקא קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא ולזמנין דזכו 2. זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ דף רא עמוד ב יאות הוא דקודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא על ניסא, פתח 3. זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רל עמוד ב ניסא דקודשא בריך הוא לא ירחיש ניסא בכל שעתא א"ל ה"מ 4. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קיא עמוד א דודאי קודשא בריך הוא בעי למרחש ליה ניסא קמו ואוריכו 5. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קיא עמוד א ב"נ דקודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא, אדהכי נחת מאילנא 6. זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רא עמוד ב ידענא דקודשא בריך הוא בעי למרחש לן ניסא, עופין עופין 7. זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רה עמוד א רבי יוסי ובריך רחמנא דארחיש לך ניסא על געיא ובכייא 8. זוהר - תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שד עמוד ב ידענא דקודשא בריך הוא ארחיש ניסא דא בגינייכו אבל רבנן 9. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בלק דף פט עמוד ב דאי לאו זכאה אנת לא ירחיש לך קב"ה ניסא רברבא כמה 10. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בלק דף פט עמוד ב אמר לון השתא ידענא דקב"ה ארחיש ניסא דא בגינייכו. אבל _________________
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2011 21:32 |
|
| |
ירוק,
איפה החת"ס שאתה מצטט?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2011 23:26 |
|
| |
מקס,
שמעתי. אבל גם הוא לא מציין מראה מקום מדוייק, האם אפשר לציין?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2011 23:56 |
|
| |
שו"ת חתם סופר ח"ו, ליקוטים סי' נח:
ומ"ש שהרב אמר משם אמ"ו זצ"ל לא שמעתי מפיו ואולי התיר הרב לעצמו ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל
לגבי הציטוט שדברי רשב"י המקוריים הם 'קטן הכמות ורב האיכות', אינני יודע מקורם.
הציטוט מ'תשובה מאהבה' של ר"א פעלקלעס - חלק א' סי' כ"ו.
_________________
|
|
|
|
|
