קדמות הזוהר (קבלה)

כל מי שמצוי במנהגי התפילה של התלמוד, יכול להצביע בקלות על שלל דוגמאות של מנהגי תפילה מאוחרים שנזכרו בספר הזוהר.

א- מנהג אמירת כתר במוסף מאוחר הוא מתקופת הגאונים, אבל בתקופת התלמוד אמרו רק נקדישך גם במוסף, וכן הוא ברמב"ם, וכן הוא בנוסח אשכנז, אבל ספר הזוהר לא ידע על מנהג קדום זה, והוא תלה סודות באמירת כתר במוסף.

ב- מנהג אמירת פיטום הקטורת אחר התפילה מאוחר הוא, בנוסח רס"ג והרמב"ם ליתא, והזוהר תלה במנהג זה סודות כי הוא לא הכיר את המנהג הקדום.

ג- מנהג אמירת עלינו לשבח אחר התפילה מאוחר הוא, בנוסח רס"ג והרמב"ם ליתא, והזוהר תלה במנהג זה סודות כי הוא לא הכיר את המנהג הקדום.

ד- בערבית של שבת מתחילים לאחר התפילה "ויכולו" (ולא יום השישי), וכן הוא בנוסח הרמב"ם, וכמדומני גם בנוסח אשכנז שרד מנהג עתיק זה, אבל ספר הזוהר לא הכיר מנהג זה, והוא תלה סודות בהתחלה של "יום השישי".

ה- מנהג החזרה של "ה' אלהיכם אמת" לאחר קריאת שמע מנהג מאוחר הוא, בנוסח רס"ג והרמב"ם ליתא, עד תקופת הראשונים הוא עדין לא נהג, וספר הזוהר תלה במנהג זה סודות, כי הוא לא הכיר את המנהג הקדום. (מה שאמרו שנזכר במדרש, הוא מדרש רות הנעלם, ואף הוא מספר הזוהר, ומאוחר הוא)

ו- נוסח היוצר של שבת התחבר בתקופת הגאונים, אבל המנהג הקדום היה להתפלל יוצר בשבת כמו ביום חול, וכן הוא בנוסח רס"ג והרמב"ם, אבל ספר הזוהר לא הכיר את המנהג הקדום, והוא תלה סודות בנוסח במאוחר.

ז- אמירת כל נדרי בליל יום הכיפורים.

ח- התוספות זכרינו לחיים ובספר חיים בעשרת ימי תשובה.

יש עוד הרבה דוגמאות, אבל להפעם זה מספיק.

בספר הזוהר נזכרו הרבה מושגים אריסטוטלים 4 יסודות, נפש שכלית נפש בהמית נפש מתאווה, כח המחזיק כח המתעורר כח התאווה כח התנועה, עילת העילות סיבת הסבות, כבוד נברא.

בנוסף יש בו


1- אנדרלמוסיה מוחלטת בנוגע לדורות של אישי הזוהר, ההיפך המוחלט מכל מה שנזכר בתלמוד ובחז"ל.

2- חוסר היכרות עם מקומות בארץ ישראל, וכתיבת המיקום שלהם על סמך השערה.

3- ציטוטים נרחבים מפרשנות ימי הביניים, רש"י רד"ר ר' בחיי. ועוד.

***

לשון החכמים של ימי הביניים

הנפש השכלית

אבן עזרא משלי פרק יט פסוק ב

ב) גם - לרבות על גנותו שהוא כסיל כלומר בעבור שאין לו דעת הנפש השכלית לשוב מדרכי העקשות לא טוב הוא:

זוהר - סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף עט עמוד ב

מי יודע רוח בני האדם העולה היא וגו' נפש הבהמית דא נפש מסטרא דיצר הרע, ועל דא אמרו (נ"א דההוא) דאיהי נשמתא לנשמתא אתערא לגברא ביר"אה ובחכמ"תא נשמתא אתערא לאיניש בבינה הה"ד (איוב כח) ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וגו', נשמ"תא אתערא בתשוב"ה דאתקרי בינה ואקרי שר"ה ורו"ח הוא הקו"ל ואתקרי דעת ואתערי לאיניש די סליק קליה באורייתא ואתקרי תורה שבכת' ונפש השכלית אתער מניה עובדין טבין

נפש הבהמית

ספר החינוך מצוה תקמה ד"ה והרמב"ן ז"ל

לא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות. וכן מה שאמרו לפי שעושה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכינו

זוהר - סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף עט עמוד ב

ועל דא אמר שלמה בחכמתיה (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא וגו' נפש הבהמית דא נפש מסטרא דיצר הרע, ועל דא אמרו (נ"א דההוא) דאיהי נשמתא לנשמתא אתערא לגברא ביר"אה ובחכמ"תא נשמתא אתערא לאיניש בבינה הה"ד (איוב כח) ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וגו',

הנפש המתאוה

אבן עזרא במדבר פרק יא פסוק ו

(ו) נפשנו יבשה - היא הנפש המתאוה הנטועה בכבד. אין כל - חסרנו כל דבר. עינינו - כי מן השמים ירד:

רד"ק תהלים פרק לא פסוק י

נפשי, שהיא הנפש המתאוה לאכול,

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קט עמוד ב

יצר הרע שולט אלא באלו ב' כחות אלין דאמרן נפש המתאוה היא הרודפת אחר יצר הרע לעולם

הכח המחזיק

ספר חובות הלבבות שער ב - שער הבחינה פרק ה

וכן בשאר האברים תועלות מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו, ואחר כך התבונן, אחי, בכחות הארבעה, שהמה בגוף ומעשיהם בו: הכח המושך, הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא, והכח המחזיק, הוא המעכב המאכל בו, עד שיעשה בו הטבע מעשהו, והכח המבשל, הוא המבשל אותו, מוציא הזך שבו, ומשלח אותו אל הגוף, והכח הדוחה, הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכח המבשל צרכו מן המזון.

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קט עמוד ב

והיא נקראת נפש הגוף אמר רב דימי זהו כח המחזיק, אמר רבי יהודה בא וראה לעולם אין יצר הרע שולט אלא באלו ב' כחות אלין דאמרן נפש המתאוה היא הרודפת אחר יצר הרע לעולם

הכח המתעורר

רלב"ג משלי פרק יא

רע ירוע - הרצון בו שהאיש הרע ישבר ויאבד כי ערב בעד הכח שהוא זר לו במה שהוא אדם והוא הכח המתעורר אל התאוות הגשמיות

שמונה פרקים לרמב"ם פרק א ד"ה והחלק המתעורר

והחלק המתעורר - הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו. ומזה הכח יבואו פעולות הבקשה והבריחה, ובחירת דבר מה או ההתרחקות ממנו, והכעס וההתרצות, והפחד והעוז, והאכזריות והרחמנות, והאהבה והשנאה, והרבה מאלו המקרים הנפשיים. וכלי אלו הכוחות - כל איברי הגוף, ככח היד על התפישה, וכח הרגל על ההליכה, וכח העין על הראיה, וכח הלב על העוז או הפחד. וכן שאר האיברים, הנסתרים והנראים, אמנם הם וכוחותיהם כלים לזה הכח המתעורר.

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קלז עמוד ב

אמר רבי יוסי אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה משמע דכתי' שם הגדולה לאה שלאה מכחה ומרשעתה ושם הקטנה רחל שאין בה כח המתעורר כמא דאת אמר (ישעיה נג) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה,

***

האם ר' אברהם אבן עזרא, רלב"ג, בעל חובות הלבבות, הרמב"ם, בעל החינוך, ורד"ק, לקחו מספר הזוהר ביטויי לשון אלה, או שספר הזוהר הוא זה שמעודכן בלשון החכמים של ימי הביניים, והוא מעתיק מלשונותיהם בשפע ובהרחבה?

האם היה כאן מקור קדום מתקופת התנאים, שממנו העתיקו כולם?

בהודעה הבאה נצביע על חוסר ידע של מחבר הזוהר בנוגע ליחוסי הדורות של החכמים שהוא מביא בספרו, בדברינו נצביע על מפגש דמיוני שהוא מתאר בין רבי זירא לרבי אלעזר בן ערך.

רבי זירא ור' אלעזר בן ערך מעולם לא ראו זה את זה, כי ר' אלעזר בן ערך גם קדם לרשב"י, והוא תנא בן הדור השני (רשב"י הוא תנא בן הדור הרביעי), ואילו ר' זירא הוא אמורא בן הדור השני, וביניהם יש הפרש של 200 שנה, אבל מחבר הזוהר לקח את השמות ויצר ביניהם מפגש דמיוני מרתק ומרגש.

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא והוה מרחיש בשפוותיה ובכי חזר לאחורוי רבי זירא. אמר לשמשיה מאי האי דיתיב מר ובכי אמר תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי ולא יכילנא. עד דהוו יתבי חמון ליה דעאל לאדריה עד דנחת הוה קליה אזיל בביתא ובכי. שמע דהוה אמר אבנא אבנא אבנא קדישא עילאה על כל עלמא בקדושתא דמארך. זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותבא גולמי מסאבין [פי' גופות טמאים] עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ווי לעלמא בההוא זמנא. נחת ויתיב בסולסלניה א"ר זירא לשמשיה זיל ואימא ליה למר אי איעול קמיה. עאל שמשיה אמר הא רבי זירא הכא לא אשגח ביה ולא זקיף עינוהי לבתר אמר. רבי זירא ליעול ואת תיב לבר עאל ר' זירא וארכין ברכוי ויתיב קמיה חמא ר' אלעזר בטש ברגליה אמר קום מהתם ותיב כארחך קם ויתיב כארחיה. א"ר זירא האי דמר דהוה בכי מאי חזא אמר ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא חזינא ההוא אבנא יקירא קדישא דמינה אשתיל עלמא וההוא אבנא הוה דשוי יעקב רישיה עלה. וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא והוה רישיה משקעא בתהומא רבא היך יכיל יעקב לנענעה לה אלא ההוא אבנא זוייתיה משקען בתהומא רבא ורישיה אתמגוס בבי מקדשא ועלה קדש קודשין ושכינתא יקרא עילאה עלה הה"ד משם רועה אבן ישראל ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה. כד אתא יעקב קרא ההוא שמא קדישא ונסבה מכאן ושויה בההוא אתר דקדש קדשין הוה תמן. אמר רבי זירא אנא שמענא בשם ר' בו דאמר רזא דמלה בהאי ולא אדכרנא. א"ר אלעזר אי רבי זירא דעתי אחיס עלך ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא דכתיב ויקח מאבני המקום [אבן] אחת מאבני המקום מאיזה מקום ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם הה"ד אבנים שחקו מים [איוב יד] האבן הזאת היתה עיקר לכלם והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש ויעקב לא היתה כוונתו על שום אחת מהן אלא עליה משום דרמיזא ליה רמיזא. מה היא הכל אשתיל מינה כך יעקב כל עלמא אשתיל מניה. באותה שעה ויקח מאבני המקום שהיא עיקר כל העולם וישם מראשותיו שם בלבו שהיא מראשותיו דוגמת זה כזו מיד וישכב במקום ההוא. כלומר נתישבה דעתו באותו מקום. וסימן ידוע לקח אמר זו היא דוגמא שלי ואם לזו תהיה שום מעלה בידוע שיהיה לי מעלה ועל כך שם לבו עליה ונדר נדר דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כלומר אם האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים מיד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. נדר המעשר. א"ר זירא הא ודאי שמענא. א"ל על האי אתקרי אבן ישראל כלומר נקראה כך על שמו על שנתן לבו ועיניו עליה. והקב"ה עשה אותה בית עולמים ושם היתה שכינתו. ועל דא בכינא דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא מאן לא יבכי ווי לעלמא ווי לההוא זימנא ווי לההוא דרא. בכה כד בקדמיתא אתנח ואשתיק לבתר חזר ואמר ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא כד יתער מלכא עילאה דעלמא. בכה רבי זירא אמר מלאכא קדישא ידע דין יאות הוא למבכי עלה. זכאין אתון צדיקיא דאתין קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי: (ע"כ זהר חדש)

מסופר כאן על ר' זירא שנפגש עם ר' אלעזר בן ערך והוא אמר שמועה בשם ר' בו, ר' בו איננו קיים בשום מקום, והוא ר' אבא, ר' אבא זה ניתן לפרשו בכמה אופנים, או שהוא חברו של ר' זירא שעלה אתו מבבל לא"י, כמסופר בכתובות קיב וכשהגיע לעכו הוא נישק את הסלעים, או שהוא רב והוא אמורא בן הדור הראשון, תלמיד תלמידו של רשב"י.

כך או כך מידי אנדרלמוסיה מוחלטת לא יצאנו, ומה שכתבנו הוא אפס קצהו מאותה מערבולת דורות המצויה בזוהר על כל חלקיו.

שמואל דוד לוצאטו - ויכוח על חכמת הקבלה, עמ' 117-118.

"שלא ידעתי ולא שמעתי מימי שום ספר בעולם שנתוספו בתוכו מאמרים רבים כאשר קרה לס' בזהר... שמאחר שנמצאו בס' הזהר כל כך מאמרים אשר לא יתכן ליחסם לתנאים ולאמוראים, אין ראוי לבעל שכל להקשות עצמו לדעת, להאמין שהמאמרים ההמה נוספו על הספר, אבל ראוי לו לגזור אומר שהספר כולו מזוייף"

בהודעה הבאה נביא מספר הזוהר סיפור בו יהיה מפגש עם 5 דמויות, בסיפור יופיעו, ר' אלעזר בן ערך, ר' חגי, ר' דוסתאי, רשב"י, ור' יצחק.

***

בשביל הסדר הטוב נכתוב קצת על יחוסי הדורות

1- ר' אלעזר בן ערך הוא תנא בדור השני, הוא מעולם לא ראה את רשב"י שהיה 2 דורות אחריו, הוא נפטר בגיל צעיר, ר' יהושע אמר לר' עקיבא (רבו של רשב"י) אילו היית בימי אלעזר בן ערך והשבת תשובה זו (תוספתא נדרים ו,ה), נמצא שגם ר"ע לא ראה את ר' אלעזר בן ערך, בודאי שתלמידו רשב"י לא ראה אותו.

2- רשב"י הוא תנא בדור הרביעי, למד אצל ר' עקיבא.

3- ר' חגי הוא אמורא בבלי בן הדור השלישי והרביעי, והוא עלה מבבל לא"י, בבבל הוא למד אצל רב הונא, ואילו בא"י הוא למד אצל ר' זירא.

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כה עמוד א

כי אסקוה להתם [כשהעלו את ארונו של רב הונא מבבל לארץ ישראל] אמרו ליה לרבי אמי ולרבי אסי: רב הונא אתי. אמרו: כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה, השתא אתינן הכא אתא בתרין? אמרו (ליה) +מסורת הש"ס: [להו]+: ארונו בא. רבי אמי ורבי אסי נפוק, רבי אילא ורבי חנינא לא נפוק. איכא דאמרי: רבי אילא נפק, רבי חנינא לא נפק. ... אמרי: היכא נינחיה? רב הונא ריבץ תורה בישראל ורבי חייא ריבץ תורה בישראל הוה [רצו להכניסו למערת הקבורה של ר' חייא]. מאן מעייל ליה? אמר להו רב חגא: אנא מעיילנא ליה, דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי, ומשמע ליה קמיה וידעי בעובדיה. דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה ארבעין תעניתא. עייליה, הוה גני יהודה מימיניה דאבוה, וחזקיה משמאליה. אמר ליה יהודה לחזקיה: קום מדוכתיך, דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא. בהדי דקאים - קם בהדיה עמודא דנורא, חזייה רב חגא, איבעית. זקפיה לארוניה ונפק, אתא. והאי דלא איענש ענש - משום דזקפיה לארוניה דרב הונא. (ע"כ תלמוד בבלי)

כשהגיע ארונו של רב הונא מבבל לארץ ישראל, התנדב ר' חגי (רב חגא) להכניסו למערת הקבורה של ר' חייא, כי הוא שימשו בבבל, והוא מביא מעשה בשמו על שהתהפכה לו רצועה והתענה על כך, מוכח שר' חגי עלה מבבל לא"י, ובבבל הוא למד אצל רב הונא רבו.

היה עוד אמורא ארצישראלי בעל אגדה בדור הרביעי, שנקרא ר' חגי בן אלעזר, אבל עליו לא מסופר שעלה מבבל לא"י.

4- ר' יצחק, בשם זה היו הרבה חכמים, ר' יצחק הקדום ביותר היה בתקופת רשב"י, והיו גם חכמים בשם ר' יצחק בתקופת האמוראים של ר' חגי.

5- ר' דוסתאי, בשם זה היו 5 חכמים, ביניהם קדומים אפילו בתקופת ר' אלעזר בן ערך, וביניהם מאוחרים אפילו בתקופת ר' חגי.

***

כעת, אם נמצא סיפור שבו יופיעו כל הדמויות הנ"ל, הרי שסיפור זה הוא דמיוני לחלוטין

1- ר' דוסתאי יכול לפגוש את ר' אלעזר בן ערך כי שניהם תנאים קדומים, אבל ר' חגי לא יכול לפגוש את שניהם כי הוא אמורא המאוחר מהם ב- 200 שנה!!!

2- ר' אלעזר בן ערך לא יכול להביא מימרה בשם ר' יצחק, כי ר' יצחק היותר קדום היה בתקופת רשב"י, ור' אלעזר בן ערך לא ראה אותו ולא שמע את מימרותיו!!!

3- ניתן למצוא סיפור על עלייתו של ר' חגי מבבל לא"י, כי סיפור זה תואם את התלמוד, אבל ר' חגי זה לא יכול ללמוד תורה מרשב"י, כי ביניהם היה הפרש של 150 שנה!!!

4- ר' חגי לא יכול לפגוש את ר' אלעזר בן ערך ואת רשב"י, כי אם הוא היה בדורו של ר' אלעזר בן ערך א"כ לא ראה את רשב"י, ואם הוא בדורו של רשב"י א"כ לא ראה את ר' אלעזר בן ערך!!!

***

בספר הזוהר הובאו 2 סיפורים

בסיפור הראשון מסופר, על ר' דוסתאי שעמד ללכת אצל ר' אלעזר בן ערך, ור' חגי ביקש להצטרף אליו, אבל הוא לא נענה לבקשתו אלא לאחר שר' חגי הוכיח את בקיאותו בתורת הסוד, כשהגיעו לר' אלעזר בן ערך הוא בחן את שניהם, ולבסוף הוא ביאר להם מימרה בשם ר' יצחק.

בסיפור השני מסופר, שר' חגי נשלח מבבל ללמוד תורה אצל רשב"י, אבל מרוב ענוה הוא העלים את ידיעותיו מהחברים.

***

כעת למקורות

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת לך לך דף מג עמוד א

ת"ר זמנא חדא אזל רבי דוסתאי למחמי לר' אלעזר בן ערך אזדמן ליה רבי חגי. א"ל לימא לן מר אורחא דתקנא קמיה למאן אזל א"ל למחמי סבר אפי יומין א"ל מאן הוא א"ל מאן דנחתין קמיה רברבי עילאי דמלכא בריך הוא. א"ל ניחא ליה למר דאיזיל עמיה לאורחיה. א"ל אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע זיל ואי לא סטי אבתרך כי היכי דלא תענש א"ל לא ליחוש מר להאי דהא שמעית מילתא דרזא עילאה ואסתכלית ביה וסברית סברא. א"ל ומאי היא. א"ל שמעית האי רזא דהאי פסוקא הנה מטתו שלשלמה היא כורסייא יקרא דמלכא דשלמא כולא דיליה. ששים גבורים סביב לה אלין שתין רברביא משמשין עילאין קדישין דאינון משמשין גבי כורסא יקרא דמלכא עילאה. מגבורי ישראל דאינון ממנן תחות שולטנא רברבא קדישא מיכאל אפוטרופסא דישראל בגין דאינון תחות ידיה כלהו רברבין אפוטרופין דישראל הה"ד מגבורי ישראל. א"ל ר' דוסתאי יאות אנת יתיר מני למיזל למחמי סבר אפי יומין. אזלו כד מטו לגביה וחמא לון אמר לשמשיה זיל ואימא לון דכורסייא דתלת קיימא מאי היא בלא חד. שמע רבי דוסתאי אסתכל בנפשיה מילתא ואמר לשמשא זיל ואימא ליה למר דלאו למגנא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה דא דוד מלכא דאיהו רביעאה. אזל שמשיה וא"ל האי מילתא א"ל מימר שפיר קאמרת אלא זיל ואימא ליה אן געלו ביה בדוד דאמר אבן מאסו הבונים. א"ל לר' חגי שמעת בהאי מילתא פתגם א"ל תלת ענייני שמעית חד הוא דרשא א"ל לאו לדרשא קא אתינא הכא. דעובדא דישי ובנוי שמענא....

אתא ר' דוסתאי ונשקיה ברישיה. שמע רבי אלעזר ונפק לגביהון אמר אתון מאריהון דמתיבתא עילאה פלגותא ושלימתא אייתו גבאי ותחמון ותיחון. מה דלא הוה גלי לעלמין דכתיב כי לא יראני האדם וחי. ואתון תחזון ותיחון. יתבון קמיה אשתיק ואינון אשתיקו עאל לאדרונא שמע ההוא קלא דהוה אמר אימא לון מה דאינון בעאן דזכאין אינון עד דנחית רמש ליליא. אכלו עד דהוו אכלי אשתיק ואינון אשתיקו כד אכלו קמו למשכב אמר לון אי אית מנכון דשמע מילתא לימא לי. פתח רבי דוסתאי ואמר אנן סברא נסבור וטיבו למינדע את אימא לן. אמר לון שמעתון האי מילתא דא"ר יצחק כל הקורא ק"ש כתקנה על מטתו נשמתו עולה לשוט בארץ החיים הה"ד ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל אמרו ליה לימא מר. אמר לון בק"ש אית שתין אתוותא ידיעאן עד ובשעריך ועל כל את ואת אית סוד יקרא דמלכותא קדישא דשליטא עילאה. ופולחניה דבר נש קמיה עד דיקרב דעתיה לכורסי יקרא דמלכותא קדישא...(ע"כ זוהר חדש)

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קנח עמוד א

שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה, אמרו מה שמיה דההוא ב"נ אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א"ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא (שם) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו, ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא, (ע"כ זוהר)

***

פטורים המתרצים מלהביא את שיבושיהם, שר' חגי איננו ר' חגי המפורסם שעלה מבבל לארץ ישראל, ור' יצחק איננו ר' יצחק הידוע לנו.

כי אם ר' חגי איננו ר' חגי, ור' יצחק איננו ר' יצחק, גם רשב"י איננו רשב"י, ור' אלעזר בן ערך איננו ר' אלעזר בן ערך.

מלבד זאת שרבינו גרשום מאור הגולה, כבר גזר חרם על אותם משבשי הספרים.

ספר ארי נוהם
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31447&pgnum=1

ספר בחינת הדת - מעמ' 38 ואילך
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9403&st=&pgnum=45

לפני כמה שנים, בא אלי חברי הטוב ובפיו בשורה, הנה מצאתי ספר חדש העוסק בפולמוס על ספר הזוהר, האם הוא לרשב"י או לא, האם כתובים בו סודות או לא, ועוד נושאים שונים הקשורים לספר הזוהר.

שם הספר הוא "המפתח", הספר הופיע בעילום שם, וקיבלתי אותו בצילום מטושטש.

בהודעה הבאה נעתיק מעמ' 90 , המחבר צייר טבלה מפורטת, שמות התנאים והאמוראים שהופיעו ב"זוהר חדש", ובעזרת אותה טבלה נראה בעליל איזה שיבושים קשים יש ביחוסי הדורות של זוהר חדש, הסטוריה שקרית לחלוטין.



כעת נכתוב ציטוטים מזוהר חדש בנוגע ליחוסי השמות, ונסמיך לכך את יחוסו האמיתי של אותו חכם, כפי איך שמופיע בספרים האמיתיים של חז"ל, בדברנו נתמקד רק בייחוסים הבעייתיים והמוטעים שהופיעו בזוהר חדש.

***

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף לג עמוד א
א"ר עקיבא האי טעמא חוזר על מה דא"ר אבהו זובח לאלהים יחרם.

הזוהר מביא שמועה של ר' עקיבא בשם ר' אבהו, אבל ר' עקיבא היה תנא בדור השלישי, ואילו ר' אבהו היה אמורא בדור השלישי, והם מימיהם לא ראו זה את זה.

***

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף טז עמוד ב
ר' יוסי בר חלפתא ור' יהודה בן פזי ור' יצחק הוו אכלי בסעודתא בהילולא דרבי אלעזר ברבי שמעון.

לפי הזוהר ר' יהודה בן פזי אכל עם רשב"י בסעודת בנו, אבל ר' יהודה בן פזי הוא ר' יהודה בן ר' שמעון בן פזי, והוא היה אמורא בדור השלישי והרביעי, ומימיו לא ראה את רשב"י התנא.

***

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף כו עמוד א
רבי אבהו ור' חייא ור' נתן הוו אזלי א"ר נתן לא תהיתון על אלין מאריהון דמתניתא דגזירה פומהון כגזרת מלאכין קדישין ואנא דכירנא מה דאמרו דהא שמשא אתאצל נהירותיה מזיוא דאספקלריא דלעילא והאי נהירותא לאו דיליה הוא משמע דכתיב יהי מאורות הול"ל יהי אורות מאי מאורות א"ר זירא מן אורות מ' תוספת לשמשא כלומר מן אורות ותיבותא הוא אורות.

ר' אבהו הוא אמורא בדור השלישי, ר' חייא הוא דור אחרון לתנאים דור ראשון לאמוראים, ר' זירא הוא דור שני לאמוראים, אבל מחבר הזוהר מחבב נמנעות, והוא שידך ביניהם והביא אותם ללכת יחדיו בדרך.

***

ר' זירא האמורא מהדור השני, ור' אלעזר בן ערך התנא מהדור השני, זומנו יחדיו להיפגש בספר הזוהר, וכבר נתבאר.

***

יש עוד הרבה שיבושים בהיסטוריה של ייחוסי הזוהר חדש, אבל נמנע מלאסוף אותם עוד ועוד, ומי שירצה יעשה זאת בעצמו.
לתועלת הלומדים נעתיק כאן את המקורות לטבלה שכתבנו, זוהר חדש, חלק א' או ב' ,דף ועמ', ומי שירצה לבלוש בעצמו אחר הייחוסים יעשה זאת בעצמו.

1- ח"א ל,ב
2- ח"א כב,א
3- ח"א ל,ב
4- ח"א יב,ב
5- ח"א יב,ב
6- ח"א כא,ב
7- ח"א יח,א
8- ח"א י,א
9- ח"א לג,ב
10- ח"א לט,ב
11- ח"א ל,ב
12- ח"א כח,א
13- ח"א לו,ב
14- ח"ב ל,ב
15- ח"א כו,א
16- ח"א לח,ב
17- ח"א לג,א
18- ח"א ט,ב
19- ח"ב לז,ב
20- ח"ב ל,ב
21- ח"א לד,א
22- ח"א מז,א
23- ח"א כח,א
24- ח"ב ל,ב
25- ח"ב לו,ב
26- ח"ב ל,ב
27- ח"א טז,ב
28- ח"ב ל,ב
29- ח"ב ל,ב

בהודעה הבאה נכתוב כמה דוגמאות, בהם רשב"י של הזוהר חולק על רשב"י של חז"ל, כל הדברים מועתקים מספר המפתח עמ' 84-85.

***

ספרא אמור פרשה יג ד"ה פרשה יג

פרשה יג צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, אמר ר' שמעון ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס,

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קיא עמוד ב

ובגין דא חובא דאדם עבר על (בראשית ב) ויצו יי' אלהים ואוקמוה אין צו אלא ע"ז,

רשב"י של חז"ל אמר אין צו אלא במקום שיש חסרון כיס, רשב"י של הזוהר אמר אין צו אלא כנגד עבו"ז.

***

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק טז דף טו טור ג /ה"א

דתני רבי שמעון בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה העוסק במשנה מדה שנוטלין ממנה שכר העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד.

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רעח עמוד ב

תנינא (נ"א תנאין) דמתניתין דבה אתרבו תניני ימא ואי אינון ביבשתא יעלון (נ"א יפלון) למיא ולא ידעין לשטטא אינון מייתין אבל אדם דאינון מארי קבלה אינון לעילא מכלהו בהו אתמר (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים דאינון מארי מתניתין תניניא התנין הגדול נחש בריח לקבל (שמות כו) הבריח התיכון בתוך הקרשים בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת ומקשין דא לדא בלע לחבריה, והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה חייב מיתה, ואי אינון שוין דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא אתמר בהון לסוף (במדבר כא) את והב בסופה ואוקמוה אהבה בסופה:

רשב"י של הירושלמי סבר שהמידה שאין למעלה ממנה היא העוסק בתלמוד, ואילו רשב"י של הזוהר סבר שהמידה שאין למעלה ממנה היא העוסק בקבלה.

***

בראשית רבה פרשה כו ד"ה ה ויראו בני

ה ויראו בני האלהים, רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא,

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כג עמוד א

ולא עוד אלא דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה בזמנא דאמר שכינתא לקודשא בריך הוא נעשה אדם אמרו מה אדם ותדעהו מה את בעי למברי אדם ותדעהו דעתיד למחטי קמך באתתא דיליה דאיהי חשך דאור (מ"י דף כ"ח) איהו דכורא וחשך נוקבא שמאלא חשך דבריאה, בההוא זמנא שכינתא אמרת לון בהאי דאתון מקטרגין אתון עתידים למנפל כדכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו', (חשקו בהון) וטעו בהון ואפיל לון שכינתא מקדושה דלהון, אמרו חברייא רבי ר' אדהכי (נ"א אי הכי) עזא ועזאל לא הוו משקרין במלולייהו דודאי בנוקבא עתיד אדם למחטי אמר להו הכי אמרה שכינתא אתון אזדמנתון לקטרגא קדמי יתיר מחילא דמרומא אי אתון הויתון שפירין מאדם בעובדייכו יאות לכו לקטרגא עליה, אבל איהו עתיד למחטי באתתא חדא, אתון [עזא ועזאל] בנשין סגיאין חבתיכון יתיר מבני נשא כמה דכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו' את בת האדם לא נאמר אלא את בנות האדם ולא עוד אלא אם אדם חב הא אקדים ליה תשובה לאהדרא למאריה לאתקנא במה דחב,

רשב"י של חז"ל מפרש את ויראו בני האלהים, שהם בני הדיינים, ואילו רשב"י של הזוהר מפרש בני האלהים, בני המלאכים, וכבר ידענו כי רשב"י האמיתי מקלל למי שמפרש כך.

בהודעה הבאה נכתוב שמות של חכמים שלא יכלו להימצא בזמן רשב"י, ולמרות זאת הם נזכרו בזוהר, היחוד שיהיה בהודעה כאן, שנתמקד בספר הזוהר עצמו, ולא בזוהר חדש או בשאר ספרים.

***

ר' יוחנן, ר' שמעון ברבי יוסי.

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יח עמוד ב

אמר רבי אבא הא דר' יוחנן דייקא ופשיטא משום דאלהיהם נלקים בתחלה ואח"כ האומה, וכן נילוס נלקה בתחלה והעצים והאבנים הדא הוא דכתיב (שמות ז) ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים שהיו להם אלהות ממש, ואמר רבי יצחק על צבא המרום במרום כתיב ונילוס לא היה במרום, א"ר יוחנן רוב מימיו כדוגמתן במרום, אמר רבי יצחק שר שלהם נלקה בתחלה ואח"כ שאר אלהיהם, רבי שמעון ברבי יוסי אומר לקות אומה של מצרים ממש לא היה אלא בים דכתיב (שם יד) לא נשאר בהם עד אחד, וקודם זה נעשה שפטים באלהיהם ועל דא כתיב הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה ונתנבאו על העתיד כפי מה שאירע להם, ונוסף גם הוא על שונאינו נבאו על מחנות עליונים שיהיו שרויים בתוכם, ונלחם בנו נבאו על מה דכתיב ה' ילחם לכם וגו', ועלה מן הארץ כמה דאת אמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה:


ר' יוחנן היה אמורא בדור השני, רשב"י היה תנא בדור הרביעי, ביניהם היו 100 שנים הפרש, גם אם נאריך את שנות חייו של רשב"י, ונמתח את הולדתו של ר' יוחנן לכיוון מעלה.

ר' שמעון בר' יוסי הוא תנא בדור החמישי, חותנו של בנו של רשב"י, ר' אלעזר, כך שהוא תואם לתקופת רשב"י, אבל סמיכות שמו לר' יוחנן היא בעייתית בעליל.

ר' אבא הוא שם כללי להרבה חכמים, והוא יכול להימצא בכל התקופות.

ר' יצחק היה תנא בתקופת רשב"י או אמורא בתקופת ר' יוחנן, כך ששם זה כללי מדי.

***

ר' אבהו

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יט עמוד א

רבי יהודה אמר בשם רבי אבהו מפני שבצנעא הלך ובצנעא חזר לאשתו כדי שלא יכירו בו הדא הוא דכתיב וילך איש ולא נאמר וילך עמרם בפרהסיא, ויקח את בת לוי אף היא בצנעא חזרה ולא נזכרה שמה:

ר' אבהו הוא אמורא בן הדור השלישי, תלמיד ר' יוחנן, ואם רבו לא ראה את רשב"י, בודאי שתלמידו ר' אבהו לא פגשו.

ר' יהודה הוא שם כללי הקיים בכל התקופות.

***

ר' יהושע בן לוי

זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח דף קע עמוד א

ויאבק איש עמו, מאי ויאבק (גליון דאמר רבי יהושע בן לוי מלמד דסליקו אבק ברגליהון עד כורסי יקרא

ר' יהושע בן לוי הוא אמורא בדור הראשון, תלמידו של ר' חנינא בר חמא שגם הוא היה אמורא בדור הראשון, בין תקופתו לתקופת רשב"י היה 50 שנה, ובמקורות חז"ל מעולם לא מצאנו אותו בסמיכות לרשב"י.

***

ר' זירא בר רב, ור' אבא.

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמח עמוד א

רבי אבא הוה אזיל ללוד, פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הדא הוא דכתיב (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתיב (ישעיה ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו', כי מציון תצא תורה וגו',

זירא וזעירא הם שוים, ר' זירא המפורסם הוא אמורא בדור השני, היה עוד ר' זירא אמורא בדור הרביעי, היה ר' זעירא בר ר' אבהו אמורא בדור הרביעי, ר' זעירא בר חיננא אמורא בדור השני, זעירא בר חמא בתקופת ריב"ל בדור הראשון לאמוראים, וזעירי תלמידו של רב בדור השני לאמוראים.

אם רב הוא רב האמורא המפורסם בדור הראשון, אם כן ר' זירא זה הוא בנו, אלא שלא ידוע לנו שהיה לו בן בשם ר' זירא בכל התלמוד.

יהיה אשר יהיה, ר' אבא כאן נפגש עם ר' זירא בן רב, ולמעלה הוא אומר שמועה בשם ר' יוחנן, ובכל הזוהר ר' אבא הוא מחבורתו הקרובה של רשב"י, נמצא שמידי אנדרלמוסיה לא ניצלנו, אם ר' אבא היה בתקופת רשב"י איך הוא דן על דברי ר' יוחנן, כאשר הוא מת 50 שנה לפני לידתו של ר' יוחנן האמורא בן הדור השני.

***

סוף דבר

בהודעה כאן התייחסנו רק לספר הזוהר, וניסינו לראות האם הוא יכל לצאת מידי רשב"י בצורתו הנוכחית, והנה לאחר עיון קל נמצאו בו פרצות, הוזכרו בו שמות של תנאים ואמוראים יחדיו, אמנם לא בצורה המונית וגורפת כמו זוהר חדש, אבל עד דיוקו של התלמוד ושאר כתבי חז"ל האותנטיים הוא לא הגיע.