בהודעה הבאה נמשיך לדון אודות שמות האמוראים המופיעים בספר הזוהר, אבל הפעם נתייחס לתופעה בצורה יותר עמוקה, כי נוכחתי לראות שכל אלה התומכים בקדמות ספר הזוהר ויחוסו לרשב"י, כאשר שואלים אותם על שמות האמוראים שבזוהר, הם מיד משיבים מה בכך, וכי בשאר ספרות חז"ל אין שמות תנאים ושמות אמוראים, כיוון שכן גם ספר הזוהר כך הוא, יש בו שמות תנאים ושמות אמוראים, ככל שאר הספרים, ומדוע יגרע חלקו מחלקם.
בהודעה הבאה נבאר, שבדיוק תופעה זו והמעקב אחריה, היא שתלמד אותנו להבחין בין ספר אמיתי ומקורי שהשמות שבו הם אמיתיים והמימרות שבו יצאו מידי בעלי השמות, לבין ספר מזויף שהשמות שבו הם סתם המצאה, והמימרות שבו לא יצאו מידי בעלי השמות, אלא השמות נבחרו סתם כך באקראי, בכדי שיהיה אפשר לייחס את המימרה לקדמונים.
בתמציתיות, השמות שמופיעים בכל ספרות חז"ל האותנטית מופיעים עם מסגרת היסטורית, ואותה מסגרת היסטורית היא המוכיחה על אמיתותם, ואילו השמות שבספר הזוהר מופיעים באקראי ותפזורת, ותופעה זו היא ההוכחה היותר גדולה שהספר מזויף.
ביאור הדברים, מי שיבלוש אחרי השמות שבתלמוד, יגלה שכאשר יש מחלוקת או כמה חכמים המביעים דעה על נושא מסוים, אותו מקבץ של חכמים בני אותו דור יופיע במסגרת מוגדרת, ומחבר התלמוד יצטט את רשימת אותם חכמים, ולאחר מכן הוא ימשיך לצטט מקבצים אחרים של חכמים בני אותו דור, ויניחם זה לצד זה, אבל לאורך כל התלמוד המסגרת ההיסטורית של קבוצות החכמים ישמר.
לעומת זאת בספר הזוהר אין מסגרת היסטורית, יופיעו בו רשב"י ר' יוסי ר' יוחנן ורב דימי כולם יחדיו כאילו הם מביעים את דעתם על נושא מסוים, וכאילו הם כולם יחדיו שהו בבית מדרש אחד והביעו את דעתם.
לפני שנמשיך ונביא 2 קטעים מהתלמוד הבבלי מול קטעים מספר הזוהר, נכתוב את המשל "ספר המבקרים של המוזיאון".
***
ספר המבקרים של המוזיאון
לאחר צאתו של רשב"י מהמערה, שמעה מלכות רומי על אותם סודות נשגבים שהוא גילה במערה, והיא החליטה להקים מוזיאון לחכמת הקבלה בקיסריה, באותו מוזיאון היה ספר מבקרים רחב מידות, וכל חכם מחכמי ישראל שהיה לו מה לומר אודות הקבלה הוזמן אליו, והוא כתב בו את דברי חכמתו.
בספר המבקרים הנ"ל הופיע ר' אבא וסיפר את כל סיפור חבורתו המופלאה של רשב"י, וגם ר' יהושע בן לוי האמורא הופיע בו וביאר את דבריו, וגם ר' יוחנן ור' אבהו האמוראים הופיעו בו, וגם רב הונא ורב דימי האמוראים הופיעו בו, וגם הם כתבו את דבריהם באותו ספר מבקרים.
לאחר מותם של כל אותם חכמים, החליטה הנהלת המוזיאון לפרסם את ספר המבקרים הנ"ל, ולאות כבוד לחכמת הקבלה היא החליטה לקרוא לו "ספר הזוהר".
כעת אם נפתח את אותו ספר מבקרים, ונבדוק איך מופיעים בו השמות, נגלה שהם מופיעים בתפזורת גמורה, ר' אבא יופיע ויספר את סיפור החבורה של רשב"י, ולצידו יופיע מיד ר' יוחנן האמורא, ולצידו יופיע מיד ר' אבהו האמורא, ולצדו רב הונא ורב דימי האמוראים.
מדוע? כי ספר זה הוא יצירה של דורות על גבי דורות, וכל דור הוסיף בו את הגיגיו, ורק המחבר אסף וכינס את כל אותם דעות והניחם זו לצד זו, אבל אליבא דאמת, כל חכם מאותם חכמים כתב את דעתו בדורו, והמחבר אסף וכינס את כל הדעות וחיברם.
אם ננסה לחפש באותו ספר קשר בין התנאים זה לזה, או קשר בין האמוראים זה לזה, לא נמצא!!! מדוע? כי כאמור מעולם לא היה קובץ נפרד של תנאים, וקובץ נפרד של אמוראים, אלא השמות קובצו באותו ספר מבקרים, ולאחר שנים רבות בחרה הנהלת המוזיאון לפרסם את הספר.
***
כעת נעתיק 2 קטעים מהתלמוד הבבלי, הראשון ממסכת שבת, הסיפור שמופיע לאחר צאתו של רשב"י מהמערה, והשני ממסכת סנהדרין, פולמוס אודות תחיית המתים מהתורה, ואח"כ נביא קטע מהזוהר ונבאר את הדברים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה [ר' פנחס בן יאיר חתנו של רשב"י שמע על צאתו של רשב"י מהמערה והוא יצא לקראתו], עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! - אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא - הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא - הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי. אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא,
דכתיב +בראשית לג+ ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. +בראשית לג+ ויחן את פני העיר אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
[מכאן המשך הסיפור על רשב"י] אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני? - אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי. אמר: איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה? אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עבד איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי - טהריה, וכל היכא דהוה רפי - צייניה. (ע"כ תלמוד)
התלמוד מספר על צאתו של רשב"י מהמערה, ור' פנחס בן יאיר חתנו יצא לקראתו, הוא לקחו לבית המרחץ, ורשב"י סיפר על התורה המרובה שהוא למד והחכים במערה. רשב"י החליט לתקן תקנה לרגל המאורע, והוא הלך וטיהר מקומות שעד היום היה לגביהם ספק טומאה.
באמצע קטע זה הכניס התלמוד מחלוקת אמוראים, רב שמואל ור' יוחנן, מה תיקן יעקב אבינו בבואו לשכם, אם נשים לב, מחלוקת האמוראים נזכרה לבד, והסיפור על רשב"י נזכר לבד, כי לפני מחבר התלמוד היו 2 קבצים, קובץ המעשה על רשב"י, וקובץ המחלוקת של האמוראים על תקנת יעקב אבינו, הוא הלך וכתבם זה בצד זה, ותקע את מחלוקת האמוראים באמצע הסיפור, אבל למרות המערבולת הוא שמר על יחוסי הדורות, סיפור רשב"י לבד, ומחלוקת האמוראים לבד.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה - שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר דובב שפתי ישנים. עד שאמר להם מקרא זה: +דברים י"א+ אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם, לכם לא נאמר אלא להם - מיכן לתחיית המתים מן התורה. ויש אומרים: מן המקרא הזה אמר להם: +דברים ד'+ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (פשיטא דחיים כלכם היום, אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים - אתם חיים). מה היום כולכם קיימין - אף לעולם הבא כולכם קיימין.
שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר +דברים ל"א+ ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם זה וזנה. - ודילמא, וקם העם הזה וזנה? - אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות.
איתמר נמי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות - שנאמר, הנך שכב עם אבתיך וקם וגו'.
תניא, אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר +במדבר ט"ו+ הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת - בעולם הזה, עונה בה לאימת? לאו לעולם הבא?
אמר ליה רב פפא לאביי: ולימא להו תרוייהו מהכרת תכרת! - אינהו הוו אמרי ליה: דברה תורה כלשון בני אדם.
כתנאי: הכרת תכרת, הכרת - בעולם הזה, תכרת - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי ישמעאל: והלא כבר נאמר +במדבר ט"ו+ את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש? אלא: ונכרתה - בעולם הזה, הכרת - לעולם הבא, הכרת תכרת - דברה תורה כלשון בני אדם. בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא עונה בה מאי עבדי ביה? - לכדתניא: יכול אפילו עשה תשובה - תלמוד לומר עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. (ע"כ תלמוד)
אם נתבונן, ר' יוחנן מביא מימרה בשם רבו האמורא ר' שמעון בן יהוצדק. הרומים שואלים את ר' יהושע בן חנניה התנא מהדור השני. ר' יוחנן מביא שמועה בשם רשב"י, הוא לא מובא כחולק עליו או כבן דורו כאילו ראהו, אלא גם לאחר 100 שנה הגיעו אליו שמועות בשמו והוא מצטט בשמו. ר' אליעזר בר' יוסי האמורא מהדור החמישי מספר על ויכוחו עם הכותים. רב פפא מדבר עם אביי ושניהם אמוראים. ר' עקיבא חולק על ר' ישמעאל ושניהם תנאים.
***
לעומת סדר מופתי זה, אם ננסה לבדוק בספר הזוהר עצמו איך מופיעים שמות האמוראים, נגלה כי רב דימי ורב הונא האמוראים מהדור החמישי מופיעים לצד רשב"י התנא מהדור הרביעי, נדגיש שוב בספר הזוהר עצמו (ולא בזוהר חדש) מופיעים שמות של אמוראים בני הדור החמישי לצד שמות של תנאים בני הדור הרביעי, ומי שידייק היטב יגלה שהזוהר השיח לפי תומו כי ר' יוחנן ורב דימי האמוראים באו לשאול את רשב"י כאשר הוא הגיע, אמוראים שואלים את התנאים.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף טז עמוד ב
אמר רב הונא אמאי אשתעבידו ישראל בכל האומין בגין דישתאר בהון עלמא דאינון לקביל כל עלמא וכתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד,
זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף כא עמוד ב
א"ר יוחנן בעשרה דרגין (ויקרא רפ"ב ע"ב) אשתכלל דכתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ולא נאמן ביתי, זכאה חולקיה דב"נ דמריה אסהיד כדין עלוי, אמר רב דימי והא כתיב (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמר ריב"ל בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם א"ל ודאי שפיר קאמרת אשתיק, כד אתא רשב"י אתו שאילו קמיה האי מלה פתח ואמר קוטיפא דקרנטי אתערבא באפרסמונא טבא ח"ו, אלא ודאי כך הוא באוה"ע קם ומנו בלעם, משה עובדוי לעילא ובלעם לתתא משה אשתמש בכתרא קדישא דמלכא עלאה לעילא ובלעם אשתמש בכתרין תתאין דלא קדישין לתתא ובההוא גוונא ממש כתיב (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב, ואי סלקא דעתך יתיר זיל שאיל לאתניה אתא רבי יוסי ונשק ידוי, אמר הא חמידא. (ע"כ זוהר)
***
כיוון שהגענו עד הלום, ובלשנו היטב אחרי האופי של הספרים ואופן הופעת החכמים בהם, נמצא שנגלתה לפנינו אבן בוחן יסודית בדבר בדיקה של ספרים ואמיתותם.
מחבר הזוהר חשב, די לי שאני כותב שמות קדמונים, בכדי שיאמינו בני אדם כי דברים אלה הם עתיקים וקדומים, אבל דבר אחד הוא שכח לעשות, מסגרת היסטורית!!!
כיצד שמע רב אשי על מחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל? כיצד שמע רב אשי על מימרותיו של ר' יוחנן בשם רשב"י? כיצד שמע רב אשי על סיפור צאתו של רשב"י מהמערה? כיצד שמע רב אשי על מחלוקת האמוראים מה תיקן יעקב אבינו בבואו לשכם?
הגיעו אליו הרבה קבצי שמועות, משניות, ברייתות, קבצי אמוראים, והוא הלך וכתבם זה לצד זה, וצורת כתיבתו מוכיחה על אותם קבצים שמהם העתיק, כי אותה מסגרת היסטורית מבצבצת ועולה מבין דפי התלמוד ושאר ספרות חז"ל האותנטית.
לעומת זאת, ספר הזוהר דומה לאדם שאינו מבחין בין הפסל לבין האדם האמיתי, הוא גם הלך ואסף מלוא חופניו שמות של תנאים ואמוראים, ובדה לו מפגשים דמיוניים בין הדמויות, אבל דבר אחד יסודי הוא לא עשה, מסגרת היסטורית, כי הוא מזכיר את השמות בצורה אקראית וללא הבחנה, ונמצא שחוסר המסגרת ההיסטורית היא ההוכחה היותר גדולה לזיופו של ספר הזוהר.
***
פטורים הם מאמיני קדמות ספר הזוהר מלהתאמץ לכתוב את תירוציהם, לידי מחבר הזוהר הגיעו הרבה מסורות בע"פ ממגוון רחב של אמוראים ותנאים, והוא הלך וכנסם זו לצד זו ויצר ספר בו הם מביעים את דעתם על אותו נושא.
לא זאת הדרך ולא זאת העיר, אין אף ספר בעולם בו יופיעו אנשים מדורות שונים, והם יתווכחו ביניהם זה עם זה למרות שהם מימיהם לא ראו זה את זה ולא שמעו זה על זה, ולבסוף יבוא המחבר המאסף ויצליח לחבר את כל ויכוחיהם לכדי ספר אחיד.
יש בהיסטוריה מספיק ספרים שבהם מופיעים כינוסים של ויכוחים, אבל בכולם יש מסגרת היסטורית, רק בספר המבקרים של המוזיאון או בספרים מזויפים כמו ספר הזוהר אין מסגרת היסטורית, ועובדה זו היא ההוכחה היותר גדולה על זיופו של הספר.
סוף דבר
חוסר המסגרת ההיסטורית בספר הזוהר היא ההוכחה על זיופו.
ועוד הערה
ר' פנחס בן יאיר היה חתנו של רשב"י כפי שמופיע בתלמוד, ולא חותנו כפי שמופיע בספר הזוהר, אבל נמנעתי מלהזכיר טענה זו כי היא מפורסמת
על העבודה המרשימה כרגיל 
