קדמות הזוהר (קבלה)

נו אז זהו - הסכימו קול ישראל

בנושא זה אין ברצוני כעת להיכנס מבחינה לוגית ומחקרית, רק ברצוני לספר 2 אפיזודות הנוגעות לנושא זה.. לפני שנים יצא לי לשבת בחתונה ליד הסופר החרדי והידען הגדול הרב בצלאל לנדוי ז"ל שוחחנו רבות, ובין הדברים שדברנו עלה גם נושא זה של קדמות הזוהר. ר' בצלאל הגיב בהחלטיות ואמר שאין כל ספק שאחר שהאר"י הקדוש סמך ידיו על ספר הזוהר, הרי אין לנו להרהר יותר בעניין.
אינני יודע מה חשב בדיוק בלבו, אך זה מה שאמר לי.
לאחר זמן רב שוב יצא לי לשוחח עם מרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בר אילן, הלה מומחה גדול ואדם דתי, אמר לי שהוא נמנע באופן עקרוני מללמד על תקופה זו שכן כל ההיסטוריונים מאוחדים בדעה שהזוהר הוא חיבור מאוחר בעיקר בגלל רבדי השפה הארמית שבו, אך בלשונו אם נקבל זאת "אנה אנו באים" ולכן אין הוא רוצה כלל להרצות על תקופה זו. חושבני שאם הוא היה יותר ת"ח והיה מודע יותר להבדל שבין הזוהר לשאר התורה שבע"פ שלא פסקה מסורת ממנה מעולם, הוא לא היה כ"כ נבהל ומכריז "אנה אנו באים" אבל בכ"ז זה נותן לנו אינדיקציה כמה עלינו להיות זהירים בעיסוק בנושא זה.

שואל יקר
אני דוקא מכיר את הלכות יסודי התורה לרמב"ם שם מתייחס לשמות ה' השונים ולאו דוקא כאלילות גמורה ח"ו
עיין שם ידידי

אני חלילה לא התכוונתי לשמות ה'. בוודאי שהם קדושים.

התכוונתי לשמות שאנשים רשעים וטפשים (אלו מילותיו של הרמב"ם, כך הוא הגדיר את אותם אנשים) בודים מלבם ומייחסים להם קדושה.
וזוהי אלילות גמורה, משום שאין הבדל בין אדם שבונה פסל ומייחס לו קדושה, לאדם שממציא צירופי מילים ומייחס להם קדושה.

אתה יכול למצוא זאת במו"נ א ס"א-ס"ב.

אין ספק שאם היינו חושבים בהגיון צרוף בלבד ללא המשקע הרגשי היינו כולנו מחליטים שאמנם ספר הזוהר הוא יצירה מאוחרת ולא יצירה מזמן התנאים, כל ההוכחות מצביעות לכיוון זה , לדעתי ההוכחות החזקות ביותר הינם שמות הנקודות קמץ סגול וכו' שהם מימי בן אשר או בן נפתלי שהמציאו את סימני הניקוד, ומופיעים ונדרשים בזוהר, וכן מושג ה-ד' יסודות שאמנם הן תיאוריות מוקדמות מימי אריסטו, אבל לא מצאנו להם זכר בדברי חז"ל, עד שנכנסו לספרות התורנית ע"י המחברים הפילוסופיים היהודים, וכאמור מושגים אלו מוזכרים גם בזוהר.
בכ"ז מבחינה רגשית מאד קשה לנו להניח שדבר שהיה מקובל על כל או רובא דרובא של גדולי ישראל בכל הדורות החל מהאר"י והגר"א הב"י והמ"א ר' יונתן אייבשיץ וכו' וכמובן כל גדולי החסידות כולם שגו ברואה.
אך נזכור נא את מה שהתרחש בס"ה לפני שני דורות ונראה כי הדבר יתכן, כוונתי לירושלמי על קדשים ש"התגלה" לפני כ-80 שנה,כמה היה חסר ש"ירושלמי" זה ייכנס בדלת הראשית לספרותנו התורנית, ידוע, כמה שמח החפץ חיים על גלוי זה וראה בו סימן מובהק להתקרבות הגאולה, אני ראיתי בעיני ירושלמי זה שהוא מעוטר בהגהות וחידושים של גדולי הדור ההוא , המהרש"ם כמדומני גם "השואל ומשיב " ועוד שאיני זוכרם כעת, הראשונים שקראו תגר על ירושלמי זה היו פרופסורים באוניברסיטה, מומחים לכתבי יד ורק אח"כ הסכימו לכך גם גדולי ישראל שהראשון שבהם היה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור שמלבד גאונותו בתורה היה מומחה שאין דומה לו לספרים וכתבי יד עתיקים, וכך אט אט חלחל הדבר לתודעה שירושלמי זה אינו אלא זיוף , ואגב הזייפן היה ת"ח גדול שדאג ל"יישב" הרבה רמבמ"ים תמוהים ע"י ירושלמי זה כידוע . וא"כ ודאי יתכן שלפני מאות בשנים שכל תנאי החיים, הקומניקציה והנגישות למידע היו שונים לגמרי לא יפלא שספר מזוייף ייכנס בתור ספר אותנטי.
עם זאת אני סבור שמיימוני הגדיר היטב את שלושת האפשרויות של התייחסותנו לזהר, ואני משוכנע בכל לבי שכל הנסיבות מראות שהאפשרות השלישית היא הנכונה !עיקרו של הספר הוא ממסורת הקבלה שהיא אחת מ4 דרכי לימוד התורה פרד"ס, ואכן הייתה מסורת קבלית בעם ישראל אצל חלק מהראשונים ובראשם הרמב"ן, ומחבר הזוהר לקח מסורות אלו וקבצם על ספר, מה חבל שראה צורך להיתלות באילן גדול רשב"י. והרי הדבר דומה אלו – כביכול- הרמב"ם היה מציג את היד החזקה לא כספר שהוא חיבר אלא ככת"י של תלמידי רבינא ור' אשי שסכמו את הגמ'. גם אז יתכן שהיינו יכולים להוכיח שהמחבר הוא מאוחר יותר , אבל זה לא היה פוגם בנכונות הדברים שנפסקו בספר, כך לדעתי צריך להיות היחס לספר הזוהר, הוא קדוש וכנראה הוא חלק ממסורת תורה שבע"פ ואולי רשב"י ורפב"י ור' אבא היו באמת מוסרי תורה זו אבל אין ספק שהכותב היה מחבר מאוחר יותר אולי באמת ר"מ בן לאון או מישהטא אחר בדורותיו.
האמת שאין זה חדש שחבורים מאוחרים מתייחסים במסורת שלנו לאנשים מוקדמים כולנו מכירים את פיוטי הקליר שתוס' ועוד ראשונים מזהים אותו כתנא ר"א בר"ש, אך הדבר ברור כיום שהקליר חי בתקופה מאוחרת בהרבה ועיין בשו"ת "תשובה מאהבה" (כמדומני בתשובה ב' ) שמאריך בזה.

גם מחברן של שו"ת תשובה מאהבה עצמו, ר' אלעזר פלקלס, תלמידו של נודע ביהודה, כותב נגד הייחוס של הזוהר לרשב"י.

שו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן כו:

את זה כתבתי לדעת האיש ההוא שהספר הזוהר כלו קדוש אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר הנה אם אמרו חכמי התלמוד על ברייתא דלא מתנייא בי ר' חייא ור' אושיעא מאן ימר דמתרצתא היא דלמא משבשתא היא וספר הזה ודאי לאו בר"ח ורב אושיעא אתמר כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנא ר' שמעון בר יוחאי אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו כמבואר בהקדמ' הרמב"ם לספרו יד החזק' איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום ואף ר' יוחנן שחיבר תלמוד /ירושלמי/ ירושלמית אינו מזכירו בשום מקום ורבינא ורב אשי שחברו תלמוד בבלי מאה שנים אחר חבור תלמוד ירושלמי והיו סוף אמוראים ולא שמו רמז בכל התלמוד מספר הזוהר ורבה בר נחמני שחובר /שחיבר מדרשי/ רבות ושוחר טוב וכיוצא בהם הרבה לא זכרו מחבור רשב"י גם רבנן סבוראי והגאונים והרי"ף והרמב"ם ורש"י ותוס' והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והטור והילקוט שמעוני אשר אסף ולקט כל המדרשות והמכילתות והברייתות כלם לא ידעו ולא ראו ממנו דבר עד שזה קרו' לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהי /ואיזהו/ כנסיה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל' וז"ל הרמב"ם בהקדמתו לספר יד החזקה אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם הואיל וכל אותם דברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל עכ"ל ויעיין עוד שם ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי' שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר והארכתי בזה במקום אחר מפי סופרים ומפי ספרים כמבואר בס' מטפחת להגאון מו"ה יעב"ץ זצלל"ה שגזר אומר שחלו בו ידים מזייפים וחשד את החכם ר' משה /די לאון/ דיליון יעיי"ש.

והינה /והנה/ מיום שנתחדש ספר הזוהר הרבה נכשלו ע"י כי כמה דברים סתומים וחתומים אשר המציאו האחרוני' להתעות בני אדם יושבי חשך השכל, צאו וראו כמה קלקולים רבים קלקלו מאמיני הכלב רע שבתי צבי שבור ואחוזת מרעהו ברכי מסאלנוקא /משלוניקי/, ויעקב פראנק שם רשעים ירקב, ותלו דבריהם בספר הזוהר אשר בודאי לא יאונה לצדיק ר' שמעון בר יוחאי כל און.

מה טוב ומה נעים, אשר כתבתי בחבורי קטן אשר קראתיו בשם קונטרס אהבת דוד שנדפס בק"ק פראג תק"ס וזה לשוני שם באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי /גדולי'/ אדירי' אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה, רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים, והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם הפקודה הראשונה העכסט האף דעקרעט פאם ב' נאוועמבר /שבע מאות שמונים וחמש/ למספרם והשני פאם ז' יוני /שבע מאות תשעים וארבע/ למספרם והארכתי שמה בדברים נכונים, וכעת לקצר אני צריך כי טרדותי רבו למעלה ראש וכל מה שכתבתי הוא לפי דעתי העני' על דרך אמת לכל ההולך ישר והליכתי למרחץ טיפליץ בעבור חסרון בריאתי זה הדבר אשר עכבני והתמהמתי ואחר עד עתה להשיב, הכ"ד ידידו החפץ בכבודו ומשתחוה ארצה, הק' אלעזר פלעקלס.


תוקן על ידי - מהגוני - 4/6/2003 9:12:02 PM

מביט
צודק אתה בהשערתך כי גם לו היה מתברר כי היד
החזקה מזויף ההינו ממשיכים לפסוק לפיו (בצינורות הרגילים) וזאת מפני שאין ביד החזקה תאור אוביקטיבי אלא תאור הסכמת כנסת ישראל לצורת הנהגה/פרשנות מסוימת
אבל ספר הזוהר מתימר להציג עובדות (תאורי השתלשלות וכו) ולכן יש הכרח להעמיד את מקוריותו במבחנים מחמירים

מהגוני

אני אסיר תודה לך על המקור המעניין שלא הכרתיו.

שתי שאלות:

האם בעל התשובה מאהבה הולך כאן בעקבות רבו, הנודע ביהודה, שכידוע יצא נגד ה"לשם ייחוד"? האם הם מהווים קו בפני עצמו ביהדות של מזרח אירופה של התקופה?

מה קרה לקו הזה, ולאן הוא נעלם? (עד שהתחדש, בשינוי צורה, כאן בפורום)?






שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו