קדמות הזוהר (קבלה)

בענין שיטת נודע ביהודה בענין שם יחוד
הרי ברור שאין לזה שייכות לענין אמיתות הזהר שברור שהנודע ביהודה לא פקפק בזה

יש אומרים שהנודע ביהודה חזר בו בסוף ימיו שכידוע נתן בסוף ימיו הסכמה על ספר אור לישרים פראג תקמה מהרב זרח איידליץ ששם בדרוש א מאריך מאוד בחשיבותו של הלשם יחוד ולא מסתבר שהנודע ביהודה יתן הסכמה על ספר שכותב באופן כל כך חיובי נגד משהו שהוא כל כך לחם
כך גם היה מקובל בין תלמידי החתם סופר

בענין תשובתו של התשובה מאהבה עיין הספר מגן וצינה מהרב יצחק אייזיק חבר

מימוני,

איני יודע איזה תוס' אתה זוכר. תירוץ התוס' הידוע הוא שבדברי מאכל איסור יש גנאי, ורק בזה לא מכשילים צדיק. עיין תוס' חולין ה, ב ד"ה צדיקים ושם מציין לתוס' בשבת יב, ב פסחים קו,ב תוספות יבמות צט, ב גיטין ו ובכולם רק תירוץ זה.

בכל אופן, המסקנה דומה.

אתה יכול אולי לציין בתקופת התנ"ך, למקרים בהם כל כלל ישראל נכשלו? והרי בוודאי הכוונה לאלו הנאמנים לה' ולתורתו ולא לאומה סתם. הרי האומה בזמן המקרא היו רובם מה שאנו קוראים כיום חילוניים או כמו הרפורמים והקונסברטיביים. (כמובן שלא היו חילוניים כי האמינו באלילות, אז בוא נקרא להם "אליליים") האם יש לך דוגמאות מזמן המקר אצל ה"חרדים" שבזמן המקרא?

מביט
1 בן אשר לא המציא שום דבר בעצמו הרמבם ואחרים סמכו עליו שיש לו את המסורה

2 עברתי על הספרות בשעתו על פרשת הירושלמי ואני לא מכיר פרופסורים שכתבו מאמרים שמדובר בשקר כל אלה שהתעסקו אז בפרשה היו משלומי אמוני ישראל בין אלו שהיו בעד וכן אלה שהיו נגד

3 הגאון בעל שואל ומשיב נפטר יותר משלושים שנה לפני הדפסת הירושלמי המזיוף ולא יתכן שהוא כתב הגהות על הספר

4 הגהות המהרש"ם נדפסו בתוך הירושלמי המזיוף ביחד עם הגהות של אחד הגדולי החוקרים בזמנו שלמה בובער - פרופסור לרשותך

5 החוקרים שהוציאו ספרים נגד הירושלמי היו הרב ריטר הרב קצבורג בעל תל תלפיות בעל ציד רמיה וכמובן הכלי חמדה כולם חרדים

6 הסיפור שהזיפן היה תלמיד חכם נראה לי לקוח מספרי המעשיות כי בירושלמי בעצמו לא היה בו שום חידושים חוץ ממה שהוא אסף ממקורות אחרים בירושלמי מה שהרבנים האלה כתבו בעניני קדשים

7 ספר הירושלמי אין בו חידושים שלא שמעו בספרות התורנית עד אז ובגלל זה לא היה לחלק מגדולי ישראל בעיה עם זה משא"כ עם הזוהר שכולו חידוש

מביט, אם סמכת על האמרי אמת לפסילת קדשים, מדוע לא תסמוך על שיקול דעתו באשר לזוהר?

מיימוני,

אף לי זכורים דברי התוספות שהכוונה היא לאיסורי מאכל בלבד (כפי שציין בצדק מסתברא).

שוב, לא נתכוונתי להביא ראייה הלכתית מוחלטת, אלא חיזוק להשקפת "רגלי חסידיו ישמור".

לא ידוע לי - גם לאחר עיון קל בתנ"ך - על מקרה שעם ישראל ומנהיגיו כולם טעו מתוך כוונה טהורה.

ודאי שמי שאינו מאמין בזוהר אינו סבור כך - אבל הרי על כך בדיוק אנו דנים...

בר-בי-רב,

לא ידוע לי שדיוננו מתבסס על הנחות מוקדמות כלשהן. "רגלי חסידיו ישמור" הוא טיעון רלוונטי לחלוטין לדיון. הירושלמי על קדשים אינו מהווה סתירה לטיעון זה, משום שגם אם הוא התקבל בתחילה על רבים מגדולי הדור, בסופו של דבר הוא נדחה.

אשר לסימני הניקוד: האם תוכל לציין למקום שבו הזוהר דן בצורת הסימנים? ואם אכן כך הדבר - מן ההכרח שאכן היתה להם צורה מקובלת, לפחות בין חכמי הסוד.

סימני הניקוד נידנו בהרחבה בתיקוני זהר. בהקדמה לדוגמה.

והדברים ידועים.

ידוע על מקרים בהם ישראל ומנהיגיו כולם טעו מתוך כוונה טהורה.

חטאי המדבר
לא עשו קרבן פסח
לא ישבו בסוכות
האמינו בבר כוכבא
ואם יש דיון על טעות, זה לא רלוונטי ממה שלא טעו בעבר, לכל דבר פעם ראשונה!

ראשית, אני מתנצל על הלינק לאתר שהבאתי.
זה היה לפני שנתקלתי ב"צד האחר" של האתר ההוא שקורא לביטול חלק מהמצוות המעשיות ועוד כל מיני הזיות שונות ומשונות.

שנית, אין מקום להניח שלא תתכן אפשרות שגדולי ישראל ישגו אפילו בדבר מהותי כמו ייחוד ה'.
במשנה ישנה התייחסות מפורשת לאפשרות תיאורטית שסנהדרין גדולה תורה בשוגג לעבוד עבודה זרה.
והרמב"ם כתב בהלכות מלכים: "אף בערי מקלט הוא אומר "כי ירחיב ה' אלוהיך, את גבולך . . . ויספת לך עוד שלוש ערים, על השלוש האלה" (ראה דברים יב,כ; דברים יט,ח-ט); ומעולם לא היה דבר זה, ולא ציווה הקדוש ברוך הוא לתוהו..."

למיימוני

בהקשר לטענתך על הדיון בזוהר בדברים שהצנעה יפה להם וכו'

לרמ"מ כשר תיזה מענינת בנושא:

הוא שואל מדוע המשנה בחגיגה יא אומרת שאין דורשין בעריות בשלושה ...ולא במעשה בראשית ...ולא במעשה מרכבה. מה הקשר ביניהן?

טוען רמ"מ ע"פ טודרוס הלוי (מובא שם במהרש"א) שהכוונה ל"סוד סתרי עריות" דהיינו עניני קדושה וכו' ע"פ הנסתר. הרמ"מ כשר טוען שזה לכשעצמו מהווה הוכחה שבדור המשנה ידעו על ענינים אלו שדוווקא אותן אתה תוקף.

בוגי,

מצטער, אף אחת מהדוגמאות שהבאת אינה מספקת.

חטאי המדבר - נעשו מתוך כוונה טהורה? כל עם ישראל ומנהיגיו טעו? כולל משה רבנו?

לא עשו קרבן פסח, לא ישבו בסובות - כידוע, לפי הפרשנות המסורתית לא זו הכוונה.

האמינו בבן כוזיבא - רוב חכמי ישראל ומנהיגיו, לא כולם, והטעות התבררה תוך שנים ספורות.

סטלש
הנך כותב שכל הויכוחים בקשר לירושלמי על קדשים היו רק בין שלומי אמוני ישראל ואינך זוכר שמומחים אקדמיים ערערו עליו, אמנם איני יכול לנקוט בשמות אך זכורני את דבריו של פרידלנדר- שהוא המו"ל של ה"ירושלמי" על קדשים - בהקדמתו לאחד הכרכים המאוחרים יותר , שמתווכח עם המערערים וטוען שהמערערים הינם אנשי אוניברסיטה שאינם מאמינים בתורה מהשמים וכל מגמתם להוכיח שהתוראה היא יצירה אנושית , ומכאן להיטותם לומר שהירושלמי שהוא מו"ל הוא מזוייף.

ספודיק
אין להשוות את ההסתמכות על בעל האמרי אמת מגור לגבי הירושלמי ולגבי הזוהר , שכן לגבי הירושלמי הוא נכנס לעובי הקורה לברר את הדברים והסיק את מה שהסיק, ואלו לגבי הזוהר הרי הוא בכלל לא נכנס לנושא, וכדרך כל גדולי הדורות קיבל כעובדה את המסורת המקובלת שהזוהר הוא חלק מהתורה שבע"פ , ואפי' לא עלה על דעתו לחקור בנושא, כך שאין להתייחס לגישתו לזוהר כאל עמדה שהוסקה לאחר מחקר והגעה למסקנה מסויימת.